נפל האסימון: לא תאמינו למה באסימון היה חור
מתגעגעים לפעמים לימים של טרום הסלולריים ולשאלה הכל כך מוכרת: "יש לך אסימון?" חזרנו אל המפעל בקיבוץ מפלסים, שם יוצרו האסימונים הארץ-ישראלים הראשונים והאחרונים. ויש גם גילוי: למה היה חור באסימון?
אין אדם במדינת ישראל, שגילו מעל שלושים, שלא השתמש באסימון הטלפון הציבורי. בין אם היית אחד שמחכה חודשים או שנים עד שחברת "בזק" תיאות להתקין בביתך את קו הטלפון, בין אם היית חייל שרצה לספר להורים כמה קשה בצבא, או סתם בחור שהתקשר לחברה וסיפר לה שהוא מחכה לה בקפה בפינה.
העיתונאית נורית וורגפט, בסוף ימיו של האסימון, כתבה מילות פרידה: "כי מה יהיו חיינו ללא האסימון, אותו מטבע מזולזל, ששימש השראה לא רק למיטב הסופרים והמשוררים, אלא גם לז'אנר שלם של מחזרים מעשיים, שהעדיפו אותו על פני זר פרחים. כמה חתונות מאושרות צמחו מהשאלה התמימה: סליחה, יש לך אסימון?".
עד שנות השבעים כל האסימונים שהיו בשימוש בארץ יוצרו בחו"ל ויובאו משם. אלא שמלחמת יום כיפור, במהלכה חיילים רבים רצו להתקשר הביתה, העלתה את הצורך להעביר את ייצור האסימונים לארץ, זאת בשל מחסור שנוצר. מעבר לכך, באופן שנראה היום פרדוקסלי משהו, היו שראו באסימונים סוג של השקעה כספית. כך למשל, רבים רכשו כמות גדולה של אסימונים, הניחו אותם בצד וחיכו שמחירם יעלה, במטרה להפיק רווח מהם.
ב-1978 הוחלט במשרד התקשורת לנסות ולהעביר את האחריות להפקת האסימונים למפעל בישראל. לשם כך נבחר "מפעלי סינטור מפלסים", שעמד בפאתי קיבוץ מפלסים שבדרום.
אחד מראשי המפעל אז והיום, דודי שי (69), חזר לבקשתנו שנים אחורה, ושיחזר את כל סיפור לידתם של האסימונים הראשונים תוצרת כחול-לבן. "ב-1978 קיבלנו את ההוראה להתחיל ולייצר אסימונים. אנחנו היינו מפעל שמשתמש באבקת מתכות, ולשם כך חברי הקיבוץ היו צריכים ללמוד איך מתפעלים את המכונות".
אלא שלפי שי, לא רק תפעול המכונות היה המכשול להפקת האסימון הארץ-ישראלי הראשון, אלא גם ובעיקר הפקת האסימון התקני המתאים. "לא ידענו איך מייצרים את האסימונים, לא היה ידע לכך בארץ, וגם בעולם כמעט לא ייצרו את האסימונים שהיו בשימוש בישראל", מגלה שי.
"התחלנו לעשות ניסיונות, שבהתחלה לא היו כל כך מוצלחים. היינו קבוצה של חברי קיבוץ שעבדנו כמו משוגעים כדי למצוא את הנוסחה המתאימה. במשך שנה עשינו ניסיונות, כשפעם האסימון יוצא מחוספס מדי, פעם במשקל לא טוב. צריך
אחרי כמעט שנה נמצאה הנוסחה, והייצור יצא סוף-סוף לדרך, עדיין עם לא מעט קשיים. בשלב ראשון הטבעת סמל הדואר והמילה אסימון על פני המטבע נעשו באופן ידני, על כל אסימון בנפרד.
אולם אחרי אינספור ניסיונות וייצור של כמה מיליוני אסימונים בחודשים הראשונים, הצליח המפעל למצוא נוסחה להטבעת האסימונים באמצעות מכונה. "אני זוכר את היום ההיסטורי, כששר התקשורת דאז, מרדכי ציפורי, הגיע אלינו למפעל וקיבל אסימון ממוסגר – זה היה האסימון העשרה מיליון שייצרנו. אסימון כחול-לבן".
למי שעדיין תוהה למה לעזאזל באסימון יש חור, שאפשר ללא מעט אנשים להשחיל חוט ולדבר עם אותו אסימון אומלל במשך שעות, ולהרגיש שסידרנו את כל העולם – אז הנה התשובה שמגלה שי: "לאסימון היה חור, כי פשוט ככה נחסך לנו חומר בייצור שלו". הבנתם את המוח היהודי? גם שם הוא נכנס לפעולה.
באותם ימים, אסימונים היו השקעה כספית טובה. היו כאלה שספסרו בהם, אחרים נהגו לאגור אותם כאילו היו מצרכי מזון לתקופת מלחמה.
"את האסימונים שמרו מכל משמר", מתאר שי את הכבוד הרב שרכשו באותן שנים למטבע הכסוף המחורר. "כשהוצאנו משלוח אסימונים מהמפעל, אם מדובר היה בכמה עשרות אלפי יחידות, המשלוח היה עולה על רכב עם ליווי של שומרים חמושים בתתי מקלע. את הרכב ליוותה מאחורה ניידת עם שומרים חמושים נוספים".
לא מאמינים כמה האסימונים היו חשובים? אז קבלו עוד עדות מפיו של שי: "בזמנו איימו על מזכיר קיבוץ שכן לשלנו, כי חשבו שהוא מזכיר הקיבוץ שמייצר אסימונים, רצו לקבל ממנו כסף". ערך האסימונים סנוור גם את אחד מעובדי המפעל, שלא היה חבר קיבוץ. אותו ברנש לקח לעצמו אלפי אסימונים שנפסלו לשיווק וסחר בהם, עד שנתפס ופוטר בבושת פנים.
עבור קיבוץ מפלסים, מפעל האסימונים הזרים כסף ותמריצים רבים. האסימונים הפכו למרכז חיי הקיבוץ בתקופת סוף שנות השבעים עד תחילת השמונים. עד כדי כך, ששי מספר בצחוק מתגלגל על מקרה שכמעט וגרם להתקף לב המוני בחדר האוכל של הקיבוץ:
"פתאום נכנס בסערה לחדר האוכל בחור שעבד במפעל האסימונים", משחזר שי. "הוא התחיל לצעוק: 'מי הטביע על האסימונים את המילה אסימון בע' ולא בא'?'. כל חדר האוכל השתתק, רבים החווירו. אני כמעט התעלפתי. את מתארת לך מה זה שאלפים רבים של אסימונים נפסלים בגלל שגיאת כתיב עליהם? אחרי דממה שנמשכה נצח, הבחור התפוצץ מצחוק והודיע שזאת מתיחה. חשבנו שאנחנו מתים".
מאמצע שנות השמונים החלו להופיע הטלפונים עם הטלכרד, דבר שהביא לגסיסה אטית של ייצור האסימונים, עד שנפסק לגמרי ב-88'. "זו הייתה תקופה של שגשוג עבורנו", מספר שי בנוסטלגיה. "מזלנו שהמפעל ידע לשלוח יד לייצור של דברים אחרים, אבל אין ספק שזו הייתה תקופה יפה, וברור שאנחנו מתגעגעים אליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם