ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

ח"כ עינת וילף: עשו לי אמבוש בעניין הורדת התמונה של רבין

עינת וילף, אחת הח"כיות הכי מושמצות בתקופה האחרונה, מספקת על כוס יין הסברים על הפרישה ממפלגת העבודה, פרשת הורדת התמונה של רביו, החתונה עם עיתונאי גרמני ועל הצורך להצטיין בכל דבר. שיחה אישית

כוס ראשונה, או למעשה בקבוק בירה, שתיתי לבדי בדוכן הנקניקיות הקטן ליד בר ה'הרלינגר' כשחיכיתי לחברת הכנסת עינת וילף והרצתי בראש את הביוגרפיה שלה.

ילידת ירושלים 1971, מצטיינת בתיכון בכל הכיוונים האפשריים, קצינה מצטיינת בפרויקט תלפיות בצבא, מצטיינת בלימודי התואר הראשון במדע המדינה באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, תואר שני במנהל עסקים בצרפת ודוקטורט בהצטיינות מקיימברידג', אנגליה.

אחר כך עבדה כיועצת לשמעון פרס וכבכירה בחברות כלכליות גדולות, עד שפצחה בקריירה הפוליטית שלה במסגרת מפלגת העבודה ועכשיו בסיעת עצמאות.

והיא גם יפה, ויש לה ילד בן ארבעה חודשים והיא בסך הכול בת 40. אני , לעומת זאת, הצלחתי לאחרונה לשכנע את בעל הדירה שלי לתקן נזילה בכיור. כך שלכולם יש במה להתגאות. כמעט ביטלתי את הריאיון מרוב דיכאון. אלוהים אדירים, איך בכלל מתחילים לדבר עם האישה הזאת? איך עולים על המסלול הזה להצטיינות?

גם לי הציעו משהו עם פרויקט תלפיות בצבא רק שבטמטומי הלכתי ללהקה צבאית כי חשבתי שאהיה מין גידי גוב מגניב שכזה. בסוף גמרתי מקסימום דפנה ארמוני. מצד שני, שום אדם שאמרתי לו את שמה של וילף לקראת הריאיון לא ידע במי מדובר, ומי שכבר זכר אותה זכר בעיקר את הצעתה התמוהה להוריד את התמונה של רבין מקיר חדר סיעת העבודה בכנסת.

היא גם היחידה מבין חברי סיעת עצמאות שלא זכתה לשדרוג רציני בהתפלגות מהעבודה, ודי ברור שעוד קדנציה לא תהיה לה אלא אם תערוק לסיעה אחרת. איך אישה כל כך מוצלחת היא פוליטיקאית לא כל כך מוצלחת?

אחרי שפרנסי ה'הרלינגר' מספרים לי בחשש שלפעמים מעשנים אצלם בפאב ושהם מקווים שהח"כית לא תקרא למשטרה, היא נכנסת פונקט על השעון, בחליפת עסקים שחור-לבן די נצחית ונעלי עקב מתונות. היא יפה מאוד, מאופרת בעדינות ודי מחוברת לאייפון. היא מתיישבת, לוחצת יד ונראית מעט אבודה.

אז מה שלומך?
"בסדר", בחיוך נבוך. "מאוד חריג. לגמרי. אני מרגישה קצת כמו דג מחוץ למים, אבל בסדר".

היית צריכה לראות את כרמל שאמה.
"כן, שמעתי את הסיפור שכתבת איך הוא בלט בחולצה המכופתרת המחויטת שלו בבר הזרוק. לצערי, הגעתי ישר מהכנסת אז נפלתי באותה מלכודת. גם אני נראית מחויטת מדי, לא?".

את בדרך כלל בשחור-לבן הזה.
"דווקא לבשתי איזו שמלה אדומה לכנסת כמה פעמים באירועים חגיגיים, אבל איכשהו בבגדים האלה נוח לי יותר. חוץ מזה שלאורך כל ההיריון השחור מצוין כדי להסתיר ועכשיו, אחרי ההיריון - כשמנסים נואשות לחזור לגזרה אנושית - אז השחור עדיין מעולה בלהסתיר".

אני שותה ויסקי,

הלה פרויג הנצחי, היא שותה יין אדום (מרלו), שזה עניין חשוד לדעתי תמיד. מי ששותה יין בבר מסגיר על עצמו לא מעט. היא כמובן מציעה לחלוק איזה נאצ"וס, אבל אני כזכור אחרי הנקניקייה, אז היא גם מכרסמת מנה חביבה של עלי גפן ממולאים. בכל זאת באה ישר מהכנסת, מסכנה.

אין אוכל טוב במזנון הכנסת?
"דווקא האוכל במזנון הוא בסדר, אבל לא יצא לי להגיע לשם היום. נפרדנו היום מהעוזר הפרלמנטרי שלי, אז היו כל מיני במבה וביסלי ושטויות כאלה של מסיבת כיתה ואכלתי מלא ג?אנק כל היום. מזמן לא יצא לי לצאת לבר. בוודאי לא באמצע שבוע".

מתי באמת הייתה בפעם האחרונה?
"עד כדי כך שאני אפילו לא זוכרת. . . אני מנסה לחשוב. . . היה באיזשהו שלב בהיריון, בחודש רביעי או חמישי, שעשיתי איזה שבוע כזה עם בעלי כשהוא היה בארץ - כל יום יצאנו למקום אחר, מסעדות, ברים וכאלה. זה היה מין קטע של להספיק לבלות קצת לפני שיש ילד. . . לא שאלה היו בילויים כל כך מסעירים גם ככה, כי אסור הרי לשתות בהיריון, אבל הרעיון היה לפחות לצאת קצת מהבית. אז התפרעתי עם דיאט קולה".

נבהלו פה בבר כשאמרתי שאני בא עם ח"כית. הם פחדו שתסגירי אותם לרשויות החוק כשתגלי שמפרים פה את חוק העישון.
אני מספר את זה כבדיחה, אבל היא מסובבת את הראש בשיא הרצינות ומודיעה שהיא לא מזהה כרגע שום מעשנים. וילף כמובן, ילדה טובה שכמותה, לא מעשנת, מעולם לא עישנה ואין לה שום תהייה אם זה כיף או גזעי.

"אבא שלי היה מעשן כבד", היא מספרת, "וכשהייתי בת עשר ניסיתי להבין מה הכיף הגדול, לקחתי סיגריה אחת שלו כשהוא לא היה בבית ושמתי אותה בפה. ככה סתם מצצתי בלי להדליק כי לא ממש ידעתי מה אמורים לעשות. והטעם היה כל כך מזעזע ומגעיל שמאז לא הייתה שום אטרקטיביות".

לחץ חברתי בתיכון?
"שום דבר. חננה ירושלמית מושלמת. תנועת נוער, לימודים. אבל תדע לך שאני חושבת שהחוק נגד עישון בגרסה הישראלית שלו לפחות הוא לא לגמרי נכון. אני חושבת שצריך בצורה כזו או אחרת, ולא חשובים כרגע הפרטים, ליצור מצב שבו יהיו לפחות מקומות מסוימים שבהם יכולים מעשנים לשבת ולעשן. צריך למצוא איזו פשרה".

אז איך היה היום בכנסת?
"היה נחמד. אתה יודע, אווירת סוף קורס של סוף המושב, ועבר חוק ששינסקי שזה משמח מאוד, ובכלל היו הרבה הצבעות וגם דיברתי לפני קבוצה של דוקטורנטים מקיימברידג' שמבקרים בארץ, שזה משהו שאני משתדלת לעשות כמה שיותר, לנסות לחשוף בפני העולם פנים אחרות של ישראל.

"אני חושבת שאני עושה את זה טוב. אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו או מיוצגים על ידי הצד המאוד שמאלני, שמזדהה עם הביקורת של השמאל העולמי, או על ידי הימין הימני, שמציג תמונה קיצונית ומיליטנטית".

אולי מה שלא עושה טוב להסברה זו המציאות. 45 שנות כיבוש, הרחבת ההתנחלויות הבלתי פוסקת, חוקי ליברמן וממשלת נתניהו שנמצאת בקיפאון מדיני. אולי לעולם פשוט נמאס מאתנו.
"טוב, אני כמובן לא מסכימה עם כל התזה שלך. אני חושבת שהאחריות למצב היחסים שלנו ושל הפלסטינים מוטלת עליהם לא פחות מעלינו. שש או שבע פעמים מאז קום המדינה הייתה לפלסטינים, עם כל הכבוד, הזדמנות להקים מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל.

"צריך להיות כנים עם עצמנו ועם העולם. לצד המשך החתירה לשלום והרצון להגיע לשלום, צריך לשאול את עצמנו אם הפרטנרים שלנו, הפלסטינים, באמת רוצים בכלל מדינה עצמאית לצד ישראל".

אז נוח לך בממשלה הזאת, עם הקיפאון המדיני, עם ליברמן, עם הנוסע המתמיד ביבי טורס ומשפחתו. היה שווה להתפלג מהעבודה כדי להישאר בה?
"אני לא התפלגתי מהעבודה כדי להישאר בממשלה, אני לא שרה בממשלה, ואני היחידה שמעמדה לא שודרג בשום צורה בעקבות הפילוג. אם כבר מעמדי אולי הורע. אבל אני, ואני יודעת שזה עשוי להישמע לא אמין, התפלגתי מתוך אידאולוגיה.

"הרגשתי שמפלגת העבודה הלכה מאוד שמאלה, למקום שבו כבר לא הייתה שום תכנית מדינית אפשרית שתגיע מהמפלגה הזאת ותהיה מקובלת על חלקים גדולים של הציבור, ומבחינה מעשית זו הייתה מפלגה שלא אפשרה שום סוג של התקדמות בשום צורה. מנהיגים הומלכו רק כדי שיזנבו בהם אחר כך, חצי מפלגה איימה כל הזמן בהתפלגות אבל לא התפלגה, ישבה על הגדר והרשתה לעצמה להצביע כל הזמן נגד אבל ליהנות מלהיות בפנים.

"המצב הזה לא היה יכול להימשך. לגבי הממשלה הנוכחית-אני לא חושבת שהחוקים של 'ישראל ביתנו' הם בהכרח גזעניים. מצטערת. הם חוקים שבאים להגן על הרעיון הציוני. אני מבינה למה לערביי ישראל יש בעיה עם החלום הציוני, אבל הפתרון הוא לא לוותר על החזון כדי שהם ירגישו בנוח".

מפאת התחשבות בקורא, שגם ככה קשה לו בחיים, אני חוסך מכם את 50 הדקות של ההתנצחות הפוליטית שמתמצות בשורות הבודדות הללו על פוליטיקה ממדרשה של וילף.

אחרי שברור שלא נגיע להסכמות בהקשר זה אנחנו עוברים לשיחה יותר אישית בהשתתפותו של הצלם שמגיע כתמיד להציל את המצב. בתוך דקה מרגע הגעתו הוא כבר שואל אותה אם היא מוכנה להוריד את הז'קט לתמונה, ומכנה אותה כמובן וילף המילף  (MILF - מי שלא יודע, שיחפש בגוגל).

היא בתגובה מצחקקת במבוכה. רוב הזמן, אגב, כשעוסקים בשאלות אישיות היא מחייכת במבוכה, והניגוד החריף בין האישה הרהוטה והבטוחה בעצמה כל זמן שהיא מרצה על ענייני מדיניות לבין המבוכה הברורה נוכח פלירטוט עדין, או בכלל שאלות אישיות, ממש ניכר. אני מרגיש שזה הזמן לשאול אותה על אותו פיאסקו עם רבין, ולווילף יש כמובן תשובה מוכנה.

"עשו לי סוג של אמבוש עיתונאי עם ההערה ההיא", היא אומרת. "פרסמתי מאמר שבו כתבתי שבחדר של מפלגת העבודה יש תמונה גדולה של רבין ותמונה קטנה של בן-גוריון, וחשבתי שזה מסמל משהו במפלגת העבודה, שזה מסמל איזו הישארות בעצב ובאבל, במקום הסתכלות קדימה אל העתיד ואל אפשרות של הנהגת המדינה.

"אז כתבתי שם שסימבולית היה נכון להחליף בין התמונות. שזו של רבין תהיה הקטנה וזו של בן-גוריון תהיה הגדולה. כי יש לזה משמעות סימבולית. ומה לעשות שטכנית כדי להחליף בין התמונות צריך להוריד ולהחזיר. אז טכנית באמת צריך להוריד. . . מזה צמחה מהומת אלוהים. . . בוא נגיד שלמדתי לקח".

או-קי, אבל כללית, בתור אחת שהצטיינה כל החיים בכל מערכת, פתאום את לא מהבולטים בפוליטיקאים. פתאום כל מיני אנשים שבמערכות אחרות לא היית סופרת אותם בכלל עם ההישגים שלך, הם שווים לך ואולי אפילו בכירים ממך. זה לא קשה?
"כן, זה נכון וזה קשה לפעמים, אבל מי אמר שיהיה קל? לא הבטיחו לי שיהיה קל ולא חיפשתי שיהיה קל. יכולתי לשבת באיזה ג'וב או באקדמיה, אבל בחרתי ללכת לפוליטיקה שהיא באמת עניין אחר לגמרי.

"היא מפשיטה ממך את כל התארים, כל ההישגים, כל ההיסטוריה שלך ומשאירה אותך עירום עם הכלים הכי בסיסיים - שכל ישר, עורמה, יכולת ליצור קשרים עם אנשים וכך הלאה. בהרבה מובנים זו הדמוקרטיה האמיתית כי היא הכי שוויונית".

מאיפה מגיע הצורך שלך להצטיין בכול?
"אתה חושב שאני מצטיינת בכול?"

חוץ מפוליטיקה אולי. . . ושתיית משקאות נכונים בפאבים. כן.
"אני לא יודעת. אני מניחה שזה משהו מהבית. אבל בגיל מאד צעיר הבנתי שזו אני ושזה משהו שמובנה בתוכי ושאני אוהבת אותו. אני נהנית מזה. אז למה להתנצל או להרגיש לא נוח? הבסיס לחיים של שלמות זה להיכנע לעצמך. למי שאתה".

התחתנת בגיל מאוחר יחסית, 37, עשית ילד בגיל מאוחר יחסית, 40, זה קשור? גברים חששו ממך?
"לא שאני יודעת. תמיד היו לי חברים, תמיד היו לי בני זוג. החתונה בגיל מאוחר הייתה פשוט כי לא מצאתי את האחד שיסחף, והייתי בררנית".

התחלת לחשוב שזה לא יקרה לעולם?
"היה איזה שלב שחשבתי שאם עד גיל מסוים לא אמצא את הגבר הנכון אעשה ילד לבד. זה הכי קרוב שהגעתי ללחשוב שזה לא יקרה. למזלי זה קרה".

למרבה המזל, זה כן קרה. וילף התחתנה בשנת 2007 עם העיתונאי הגרמני ריצ'רד גוטיאר, וכאמור לפני ארבעה חודשים נולד בנם הבכור. הם מחלקים את זמנם בין ישראל לגרמניה (בעיקר בפגרות שלה מהכנסת), ואף שהיא לא אוהבת לדבר עליו היא מוכנה רק להגיד שזה שהוא גרמני ולא ישראלי לא היווה בעיה לאף אחד בסביבתה הקרובה ושמדובר באהבה גדולה ובסגנון חיים שמתאים לה לחלוטין.

לא קשה? לחלק ככה את החיים והזוגיות? את פה והוא שם?
"אני לא יודעת אם נחיה ככה לנצח נצחים, אבל אתה שואל אם זה קשה? האמת שלא. אולי עלינו פה על משהו. כי בצורת החיים הזאת הביחד שלנו הוא הכי אינטנסיבי שיכול להיות, כי מתפתח געגוע אחד לשני כשאנחנו לא מתראים, ודבר נוסף הוא שכשאנחנו לא ביחד אין הסחות דעת, וכל אחד יכול להתמסר לחיים שלו. וכמו שכבר הבנת חשוב לי להתמסר, הילדה הכי מצטיינת בכיתה כזכור לך".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...