מבצע דין וחשבון: הכירו את שיאני דוחות החנייה של נתניה
190 דוחות חנייה קיבלה רחל הרשקוביץ מאגף הפיקוח בעיריית בנתניה בשנים 1996-2007. בשבוע שעבר נדחתה בקשתה לבטל את הדוחות, ובית המשפט חייב אותה לשלם לעירייה 52 אלף שקל. לכדורגלן העבר איציק זוהר, שיאן דוחות בעצמו, יש כמה מילות נחמה
אך מתברר כי לא צריך להיות סלב כדי לצבור עשרות דוחות חנייה. בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה חייב השבוע את רחל הרשקוביץ, תושבת העיר, לשלם כ-52 אלף שקל בגין 190 דוחות חנייה שקיבלה בשנים 1996-2007.
כך כתבה שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה, אביבה טלמור, שדנה בבקשתה של הרשקוביץ לבטל את הדוחות שקיבלה: "אין למבקשת (הרשקוביץ) הגנה ולו לכאורה לעניין דוחות החנייה", קבעה טלמור וציינה כי העירייה התנהלה כראוי בכל הליכי גביית החוב הכספי מהרשקוביץ.
הדוח הראשון בסדרת הדוחות שקיבלה הרשקוביץ היה בשנת 1997. מאז צברה לחובתה 189 דוחות נוספים. הרשקוביץ לא מיהרה לשלם את הדוחות, ועיריית נתניה מצדה החלה בהליכי הגבייה, בין היתר באמצעות עיקולים שהוטלו על נכסיה השונים.
רק אז פנתה הרשקוביץ לבית המשפט וביקשה לבטל את הדוחות. בערעור שהגישה, טענה כי לא זאת בלבד שלא קיבלה מעולם הודעה על ביצוע העברות, עיריית נתניה אף לא הוכיחה שהיא זו שביצעה את העברות ולה עצמה אין בכלל רישיון נהיגה.
הרשקוביץ אף גרסה כי בשנים שבהן ניתנו הדוחות,
השופטת טלמור לא ממש התרשמה מדברי ההסבר של הרשקוביץ, וכתבה כי אינה עומדת בתנאי הסף להגשת בקשת הערעור. כך, למשל, הרשקוביץ לא הגישה בקשה להארכת המועד לתשלום הקנס, או בקשה להישפט. למעשה, אי אפשר לבטל מצבור דוחות חנייה בפעולה אחת, אלא יש הליך מסודר ומוגבל בזמן, שכולל הגשת בקשה לביטול, או בקשה להישפט בתוך 90 יום מקבלת הדוח.
כמו כן, קבעה טלמור כי לבית המשפט לעניינים מקומיים אין סמכות לבטל דוחות או לעכב הליכי גבייה, ומעבר לסיבות הטכניות הנוגעות לסמכות בית המשפט ולהתנהלותה של הרשקוביץ, יש לדחות את הערעור על הסף.
בהכרעת הדין כתבה טלמור כי ממסמכי העירייה עולה שהדוחות הוצמדו לשמשת המכונית הרשומה במשרד הרישוי על שמה של הרשקוביץ, ולאחר מכן נשלחו אליה הביתה בדואר רשום. טלמור קבעה כי אף שהרשקוביץ לא דרשה את דברי הדואר הרשומים, החוק קובע כי יש להתייחס להודעות אלה כאילו נמסרו לנמען.
"רישומי המחשב של רשות החנייה הוכרו על ידי בתי המשפט כרשומות מוסדיות והם מעידים על משלוח הודעות התשלום לכתובתה של המבקשת", כתבה טלמור והוסיפה כי טענתה של הרשקוביץ, שלפיה לא קיבלה אף אחת מהודעות הדואר הרשום מעוררת תמיהה.
גם את טענתה של הרשקוביץ שהיא לא נהגה ברכב דחתה טלמור. היא ציינה כי על פי החוק, בכל מקרה של עברת תנועה או עברת חנייה, רואים בבעל הרכב כמי שנהג בו. בסופו של דבר, נדחתה בקשתה של הרשקוביץ והיא נדרשה לשלם לעירייה 51,653 שקל.
במקביל להחלטתה בנוגע לערעור של הרשקוביץ, דחתה טלמור ערעור דומה שהגישה תושבת העיר, פזית הראל, לגבי ארבעה דוחות חנייה שקיבלה מאגף הפיקוח העירוני. הראל הודתה כי ביצעה את עברות החנייה, אך ביקשה לשלם רק את סכום הקנס המקורי, ולא את כפל הקנס והוצאות הגבייה שהסתכמו בסכום של 1,745 שקל. השופטת חתמה בכך כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך לדון בבקשה לביטול דוחות.
למרות מספר הדוחות הנכבד של הגברת הרשקוביץ, היא איננה שיאנית דוחות החנייה בעיר. בתואר המפוקפק מחזיק אדם שביקש לבטל 270 דוחות חנייה שקיבל בשנים 1995-2007 בסכום של 65 אלף שקל.
האיש, שבבעלותו חנות במרכז נתניה, קיבל את רוב הדוחות בעת שחנה סמוך לעסק שלו. "החנות שלי ממוקמת ברחוב הכי סואן בנתניה, אין לי שם חנייה נורמלית ולא הייתה לי ברירה אלא להחנות את הרכב שלא כחוק", סיפר השבוע שיאן הדוחות.
"אחרי שהבנתי שאין מוצא ואצטרך לשלם את דוחות החנייה, הכפילו לי אותם לסכום אסטרונומי של 65 אלף שקל. האם ייתכן שאשלם סכום כזה, כשכל חטאי הוא שאני מחזיק בחנות במרכז העיר? על מה ולמה?".
במקום השלישי ברשימת שיאני דוחות החנייה בנתניה נמצא תושב מרחוב דב הוז. לפני שנה הידפקו על דלתו גובים של חברת "הדס", קבלנית הגבייה שמפעילה עיריית נתניה, ודרשו ממנו לשלם אלפי שקלים בגין דוחות חנייה שלא שילם. הגובים איימו עליו כי אם לא ישלם את חובו, יעקלו את רכושו. התושב פנה למשרדי חברת הגבייה במטרה לבטל את הדוחות, ולאחר שהוסבר לו שאין אפשרות לעשות זאת איים על העובדים במקום ועל ראש העירייה, מרים פיירברג.
אם הרשקוביץ רוצה כמה מילות נחמה, היא יכולה לקבל אותן מכדורגלן העבר איציק זוהר, שצבר לחובתו 382 דוחות חנייה בתל-אביב. העירייה תבעה ממנו לא פחות מ-157,604 שקל. "זה פשוט לא נעים המרדף הזה", אומר השבוע זוהר. "כל רגע, כשאתה יושב באיזה מקום, אתה צריך לקום ולהגיד לפקח 'אה, רגע, תעצור'. יש לי טענות כלפי עיריית תל-אביב שלא דואגת למספיק מקומות חנייה בהשוואה לכמות כלי הרכב, ומכריחה אותך לחנות במקום שהוא כביכול לא מיועד לכך, אפילו שזה לכאורה לא מפריע לאיש".
נשאלת השאלה כיצד דוחות חנייה של עשרות שקלים הופכים לחובות של מאות ואלפי שקלים? עופר קורנפלד, דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, מתנדב להסביר: "התשובה לתופעה הזו נעוצה בתהליך ההפרטה של הגבייה בישראל. רוב העיריות העבירו את הגבייה למשרדי עורכי דין. אלה שולחים מכתבי התראה ודרישה לתשלום חוב, בתוספת פיגורים והצמדות, ופועלים באמצעות עיקולים שונים. כל הוצאות הגבייה המנופחות מושתתות רק על בעל החוב.
אמנם החוק מתיר להוסיף לחוב הוצאות גבייה סבירות, אבל שרי האוצר לדורותיהם התנגדו לקבוע בתקנות מהן בדיוק אותן הוצאות גבייה 'סבירות' והותירו את הדבר בידי השוק החופשי. מכיוון שכך, העיריות דואגות לכך שחברות הגבייה הפרטיות מטעמן יגדילו את רווחיהן באמצעות ניצול לא הוגן ולא מוסרי של החוק".
את תגובתה של הרשקוביץ לא ניתן היה להשיג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם