ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

איך הפכה כיכר קוגל בחולון לאחת המסוכנות בארץ?

קחו כיכר עמוסה בת שלושה נתיבים מבלבלים, הוסיפו נהגים חסרי סבלנות ושדה ראייה מצומצם, ערבבו עם הולכי רגל מבוהלים, וקבלו את כיכר קוגל (הלוחמים) בחולון – שלא בכדי זכתה לכינוי כיכר הדמעות. בעירייה מסתפקים בפתרון בטיחותי חלקי שישולב בעתיד עם פרויקט הרכבת הקלה

בכניסה הצפונית לחולון מקבלת את פני התושבים והמבקרים כיכר מטופחת, טובלת בירק, המברכת את פני הבאים בשלט "ברוך בואכם לחולון". עקב מיקומה האסטרטגי בכניסה לעיר, היא מהווה מצע אידיאלי להצגת שלטים לקראת תערוכות ואירועים ולהדלקת חנוכייה גדולה בחנוכה.
 
מדובר בכיכר הלוחמים (קוגל) בשמה הרשמי, או בכיכר הדמעות, כפי שהיא מכונה בפי תושבי העיר. שמה המפוקפק ניתן לה עקב שלושת נתיבי התנועה הסובבים אותה, המקשים על הנהגים להשלים את הסיבוב בכיכר בבטחה ומכשילים רבים מהנבחנים לקבלת רישיון נהיגה.

הכיכר נבנתה בשלהי שנות החמישים. באותה תקופה החלה להיבנות שכונת שיכון עממי בחולון, כשלעיר לא הייתה כניסה ישירה. כך עלה הצורך בכיכר שתחבר את הכביש החדש (דאז) המוביל לחולון עם הכניסה לעיר. בתחילת דרכה הייתה הכיכר חד-נתיבית, ועם השנים התווספו לה שני נתיבים. כיום היא כיכר מפלצתית בעלת שלושה נתיבי תנועה.

בכיכר ישנם מפגשים של כבישים רבים, כשהנתיבים עצמם מבלבלים מאוד. מי שלדוגמה מגיע מדרום ומעוניין להמשיך ישר, לכיוון צומת חולון, עלול פתאום למצוא את עצמו עובר או נדחק לנתיב מקביל, מה שיוצר סכנה ממשית להתנגשות ברכב אחר, שנוסע באותו הנתיב או פנה אליו בזה הרגע. ואם הנהגים מחרפים נפשם בבואם להקיף את הכיכר, מה תגידו על הולכי הרגל, שכדי לחצות את הכיכר נדרשים לשלושה נהגים ישראלים שיעצרו בו זמנית?

הקושי הרב לתמרן בכיכר נובע מחוסר הסבלנות של הנהגים, אך לא פחות מכך גם מהעובדה שמדובר במעגל תנועה מרכזי מאוד, שמנקז אליו תנועה ערה בכל שעות היממה. בתצפית שנמשכה שעה וחצי בשעת צהריים מוקדמת, כשהתנועה אמורה לזרום בנחת, נספרו לא מעט צפירות, תשעה רכבים של לימוד נהיגה שהמתלמדים בהם כמעט קרסו תחת הלחץ, ובלימת חירום אחת אל מול הולכת רגל המומה שרק רצתה לחצות בשלום את מעבר החצייה.

רמי אהרוני, האחראי על תיירות וסיורים בחולון, מספר כי בשנות ה-80 נעשו ניסיונות להפוך את הכיכר לצומת מרומזר, אך הם כשלו. "הרמזורים לא עשו עבודה טובה", הוא אומר. "זה רק הגביר את הבלגן".

ניסיון לקבל מהעירייה נתונים נוספים על היקף התאונות

בכיכר, נתקל במכשול. מנהלת מחלקת תכנון התנועה, נורית כספית, הפנתה אותנו לדוברות העירייה, משם נשלחנו לברר את הנתונים במשטרת ישראל.

סיגל מדוברות משטרת מחוז תל אביב ציינה כי "הרמזורים בכיכר קוגל יצרו עומסי תנועה אדירים ולכן הם הוסרו".

מה לגבי תאונות? האם נוכחות הרמזורים יצרה שינוי לטובה במספר התאונות בכיכר?
"יש לי רק נתונים של תאונות שדווחו למשטרה, זה לא מקיף. הנתונים שיש לי הם מהשנים האחרונות, לא מאז".

עוד נמסר מדוברות המחוז כי בין השנים 2006-2010 נרשמו בממוצע ארבע תאונות בשנה בכיכר ותאונה אחת קשה, בה היה מעורב פצוע קשה או הרוג. א

ידוע מהן הסיבות לתאונות במקרים שדווחו?
"בדרך כלל נהגים שרצו לפנות מנתיב לא נכון, או כאלו שפנו מנתיב נכון בעוד הנהג שבנתיב החיצוני המשיך לנסוע בכיכר המעגלית. צריך לשים לב שבעתיים כששדה הראיה מתקצר, כמו בכיכר כזו, כדי לא להתנגש ברכב הסמוך".

גדי וייסמן הוא מהנדס תנועה ותיק, שמוכן לנדב שורת עצות על מנת להעלות את רף הבטיחות של הנהגים והולכי הרגל החולפים בכיכר. "אופציה טובה היא גשר עילי, בדומה לזה שקיים בצומת מעריב או ברוקח, מעל דרך נמיר בתל אביב", פותח וייסמן.
 

"גשר כזה יפתור חצי מהבעיות, בייחוד אם ייבנה מצפון לדרום מעל הכיכר, וכך יפריד את הנתיבים האלו, שהם יותר עמוסים, מהכיכר עצמה".

ידוע לך מהן העלויות של פרויקט כזה?
"אני לא יודע לומר מהן העלויות, אבל כיום מקובל להשקיע כספים רבים בתשתיות, ועלויות לא אמורות להוות שיקול מול בטיחות. אופציה נוספת היא מחלף משוקע, כלומר מחלף תחתי, כזה שנחפר בתוך האדמה".

איזו אופציה בטיחותית יותר, גשר עילי או מחלף משוקע?
"מבחינה בטיחותית אין הבדל גדול, ההבדל הוא מבחינה חזותית. מחלף משוקע אסתטי יותר מגשר עילי, מה שכמובן גם מייקר את עלויות הקמתו".

האם יש לך פתרון ראוי גם להולכי הרגל שנאלצים לחצות את הכיכר?
"תראי, לחצות שלושה נתיבים בבת אחת ללא רמזור זה מצב בסיכון בטיחותי גבוה. בניית גשר להולכי הרגל מעל הכיכר היא פתרון אידיאלי".

כשביקרנו בכיכר לפני ימים ספורים לצורך הכנת הכתבה, הבחנו בשרידיה של תאונה טרייה, כששברי הזכוכית וחלקי פנס של כלי רכב שנפגע טרם נוקו מהמדרכה. הגדר המפרידה בין המדרכה לנתיב החיצוני של הכיכר התעקמה ונשברה. במשטרה, אגב, לא קיבלו דיווח גם על תאונה זו.

שרית, הולכת רגל שחוצה את הכיכר מדי יום בדרכה לתחנת האוטובוס, מספרת: "הנהגים פה נוהגים כמו משוגעים. כל בוקר יש פה פקק מטורף וכולם ממהרים להגיע לפקק הבא, שעל הגשר המוביל לאיילון, ואני ממש מפחדת לחצות כאן. אין פה רמזורים, לא לנהגים ולא להולכי הרגל ואני צריכה לסמוך על טוב ליבם של הנהגים כדי שיעצרו".
 

זכות הקדימה היא שלך, את הולכת הרגל.
"פה זה אחרת, זה לא כמו לחצות ברחוב באמצע העיר. הכיכר הזאת מאוד מסוכנת, גם אם מישהו עצר בנתיב שקרוב אליי, בדרך כלל בשני הנתיבים שאחריו כלי הרכב ינסו להתקדם כדי לראות את התנועה ויש סיכוי שיפגעו באדם שכבר התחיל לעבור במעבר החצייה".

גיל, אב לשתי בנות, מגיע לצומת עם בתו הצעירה ומצטרף לשיחתנו. "אני גר ממש קרוב לכאן, ליד בית יד לבנים", הוא מדווח. "אנחנו מנויים לקאנטרי קלאב בחולון שנמצא מעבר לכיכר, ליד משרד הרישוי, ויש לי ילדות בנות 10 ו-12. למרות שהן ילדות יחסית גדולות, אין סיכוי בעולם שאני אתן להן לחצות פה לבד. יש להן חוגים בקאנטרי ואני או אשתי לוקחים ומחזירים אותן".

גם הנהגים שעוברים מידי יום בכיכר מביעים את מורת רוחם מהמצב. "זה פשוט סיוט לנהוג פה, בייחוד בבוקר בדרך לעבודה", מספרת נהגת העונה לשם רחל. "אני יכולה לומר לך שבי אישית התנגשו בכיכר הזו פעמיים בחמש השנים האחרונות. אנשים חוצים בין הנתיבים, כי יש קו מקווקו ומותר להם, אבל הם לא מסתכלים ולא חושבים לרגע. יש פה שלושה נתיבים, זה המון, ושדה הראייה קטן יותר בכיכר, כי כולם נוסעים בסיבוב. זה נורא מסוכן".

ד', מורה ותיק לנהיגה מחולון, בדיוק הגיע לכיכר כשלצידו נוהג אחד מתלמידיו. התלמיד נכנס לכיכר מרחוב הלוחמים, ממערב, וביקש לפנות ימינה ברחוב מקווה ישראל, שבמזרח. למרות השלט "ל" המתנוסס על הרכב, לא חסו עליו שאר הנהגים והתלמיד זכה למטר צפירות, תוך ששני רכבים חתכו אותו בנתיב הפנייה ימינה.

"זה ככה כל הזמן" נאנח ד', "לא פלא שהתלמידים נכשלים פה בטסטים, אבל חייבים ללמוד להתנהל בכיכר הזו, היא חלק מהעיר ואי אפשר לחמוק ממנה".

נורית בייסקי, דוברת העירייה, ציינה במענה לפנייתנו כי קיימת תוכנית אב רעיונית בלבד עבור כיכר הלוחמים. לדברי בייסקי, "לתוכנית עדיין אין מעמד כלשהו. במסגרת הרכבת הקלה מתוכנן שיקוע מזרח-מערב, ורכבת ונתיבי הנסיעה צפון-דרום יעברו במרכז הכיכר".

האם האופציות שהציע מהנדס התנועה גדי וייסמן, לגשר עילי או מחלף משוקע מצפון לדרום הן רלוונטיות?
"גשר או שיקוע צפון-דרום בעייתי מבחינה אורבנית, היות שהרחוב מבונה וגשר מול בניינים קיימים יכול להוות בעיה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...