על זה עוד לא שמעתם: מסאז' באמצעות נחשים
על טיפול בקריסטלים כבר שמענו, גם על טיפולים באמצעות לחשים וכשפים. עדה ברק ממושב תלמי אלעזר החליטה לקחת את העסק צעד אחד קדימה: מסאז' באמצעות נחשים ורפלקסולוגיה בעזרת חולדות. הילה חלפון הגיעה לקבל טיפול שלא תשכח לעולם
נסו לדמיין מסאז' בעזרת נחש במקום המכונה "חוות הצמחים הטורפים". נסו לדמיין שעל גופכם מונחת חיה קרה, שבהזדמנות אחרת הייתה מתה להכיש אתכם. אם לא די בכך, את הטיפול האקזוטי סיימתי עם שתי חולדות שנצמדו קרוב-קרוב לגופי לצורך טיפול רפלקסולוגיה. בקיצור, טיפול ביזארי כזה לא חוויתי מימיי. ואם להודות על האמת, טוב שכך.
עד השבוע מעולם לא שמעתי על שיטת הטיפולים שמציעים במושב. טיפול באמצעות אבנים וקריסטלים? שמעתי. ניצול כוחות הטבע לריפוי? שמעתי. אפילו התוודעתי לשימוש במלאכים ושדים לצורך הבאת מזור. אבל נחשים וחולדות? זה באמת חריג.
אם להאמין לעדה ברק, תושבת המושב תלמי אלעזר, והאחראית על השיטה מרחיקת הלכת, הנחשים, אלה שכל אדם חושש מפניהם, יעשו לנו טוב וירחיקו מאיתנו כל מיני מחלות וצרות. האם זה מומלץ? עוד מעט תוכלו להתרשם מהניסיון שלי.
ברק היא אישה מוכרת. רווקה בת 57 שהפכה את עולם החי והצומח למשפחתה. החווה שלה היא מוסד. בלב המושב הירוק נמצא הג'ונגל שלה, שמאכלס בין השאר, צמחים טורפים ושלל חיות אקזוטיות. ולתוך הג'ונגל הזה נכנסתי בצלילות דעת ובעיניים פקוחות לרווחה.
עוד לפני שנכנסתי לממלכה הפרטית של ברק, קיבלו את פניי הכלבים שלה. ובלי עין הרע, יש לה הרבה כאלה. חוץ מזה, יש לה בבית חמוס, חרדון ושממית מנומרת. "אני מתכוונת לפתוח מוזיאון נוסטלגי", היא מספרת ומציגה כל מיני חפצים ישנים שהיא אוגרת.
החווה היא אטרקציה. ברק מופיעה עם צמחיה הטורפים,
"המופע בחווה שלי אינו שגרתי", מספרת ברק בעיניים בורקות. "זו לא סתם תערוכה שבה אנשים מבקרים. זה מופע חי. ילדים מלטפים את החיות וחשים אותן. אני מופיעה עם הצמחים הטורפים שתופסים לי את האצבע ושואבים לי אותה. הם גם תופסים את האנטנה של הסלולרי ומשחררים אותה רק ברגע שבוקע צלצול מהמכשיר. הכול מאוד מוחשי. הם רואים אותי מאכילה אותם. אני גם מעבירה הרצאה עם סרטון קצרצר".
איזה סוג של אנשים מגיעים אלייך?
"מגיעים לכאן ילדים בסיורים של בתי ספר, מבוגרים וקשישים שכבר ראו וניסו הכול. אין להם מה להפסיד. אנשים חוזרים אליי לחווה גם בפעם השלישית והרביעית. מגיעים אליי גם הרבה מטופלים במחלקות שיקום, שהמגע עם בעלי חיים מסייע להם בטיפול".
ברק חיה בחווה בגפה. היא נולדה במושב ולמדה אדריכלות גנים. בהמשך עברה לגור בתל-אביב ועבדה במשך שנים בעיצוב גנים וצמחייה. לאחר שמיצתה את החיים בעיר הגדולה ("הצלחתי מאוד בתחום. עיצבתי גינות לאנשים מפורסמים כמו פנינה רוזנבלום"), חזרה למושב. גם אמה, שחלתה ונזקקה לטיפול, תרמה לחזרתה למקום שבו נולדה. "הרגשתי שמיציתי את תל-אביב ורציתי משהו אחר", היא מספרת. "החלום שלי היה להקים את הג'ונגל".
גידול החווה התחיל כתחביב והפך עד מהרה למקצוע שממנו היא מתפרנסת. "רציתי ליצור שילוב בין חיות וצמחים. סתם צמחים לא מעניינים אותי, אלא צמחים מוזרים ומטורפים".
ברק מבקשת ממני לפתע להתפשט ולשכב על מיטת הטיפולים. בזמן שאני נדרכת היא מביאה שלושה נחשים: שניים צבעוניים קטנים (רגע, הנחש הוא אדום ושחור. זה אומר שהוא ארסי? אוי אלוהים!) ועוד נחש לבן גדול (אמא'לה!).
ברק מניחה את הנחשים על גבי החשוף. כמה טוב להיות עיתונאית, לפחות זה לא עולה לי כסף. לאיש מהרחוב התענוג המפוקפק הזה יעלה 250 שקל. אף שהחימום עבד בחדר, הנחשים היו קרים כקרח. התחושה שלי הייתה מצמיתה. גם עבור מי שאינו חושש מנחשים, לא קל להסתגל לתחושה כשהם זוחלים על הגוף.
כשסיימנו את הטיפול הבחנו כי אחד הנחשים הקטנים נעלם. לאחר חיפושים נמצאה האבדה: הנחש הסתתר בתוך ערמת השיער שלי. ברק לא ממש התרגשה. בעבר, היא סיפרה לי, אחד הנחשים השתחל לכיס חולצתה של מטופלת שהבחינה בחיית המחמד רק כשהגיעה הביתה. "רק מאוחר יותר שמנו לב שהוא אבד ולא הצלחנו למצוא אותו", היא מספרת וצוחקת. "היא הגיעה הביתה והייתה בהלם. היא אמרה לי שיש לי מזל שהיא הוגנת וכנה, אחרת הייתה משאירה אותו אצלה בבית שיעשה לה כל יום מסאז'ים".
בינינו, יש תוצאות לטיפולים האלה?
"הייתה לי אישה שהתנזרה ממין במשך חמש שנים בעקבות פגיעה מאיזה גבר. היא אמרה לי שמהרגע שהנחשים זחלו עליה צצו אצלה אסוציאציות מיניות ופתאום משהו השתחרר בה. כאילו משהו הורמונלי השתחרר אצלה. יש אנשים שבאים להשתחרר מפוביות. פוביות מנחשים ומחולדות. אחרים מביאים את המסאז' כהפתעת יום ההולדת לבת זוגם.
"הייתה לי מישהי שחשבה שהבן זוג שלה הביא לה בתור הפתעה מסאז' רגיל. היא שכבה על המיטה, ואז הפתעתי אותה כשהנחתי על גבה נחשים. אנשים מחפשים את המתנות המקוריות. באים לפה גם בשביל הילדים, לשאוף חמצן של הטבע. עבורם המקום הזה הוא מעין אינפוזיה".
אחרי הטיפול עם הנחשים, הגיע שלב הרפלקסולוגיה עם החולדות. "החולדות מעבירות ויברציות", הכינה אותי ברק לקראת הצפוי לי. "חולדה היא חיה מאוד חכמה שמרגישה דברים. יש לה חוש ריח מפותח מאוד. הרבה אנשים לא יודעים, אבל החולדה היא חיה מאוד חברותית.
בכלל, לחיות יש תכונות שהן מרפאות באמצעות המגע שלהן. הנחשים, למשל, זוחלים על הגוף, מריחים ומרגישים אותנו. התחלתי בטיפולי הרפלקסולוגיה בעקבות אישה שסיפרה לי שאחד הנחשים שלי שזחל על גופה הפחית אצלה את הכאב מניתוח שעברה בחזה. המגע והחום של הנחשים מסייעים לרפא כאב".
תוך כדי התיאורים של ברק, שתי חולדות שמנמנות התיישבו על כפות רגליי. אני מוכרחה להודות: הייתי סקפטית לגבי הוויברציות שברק דיברה עליהן, אבל למרבה הפתעתי, החולדות, אכן, גרמו לרטט נעים בכפות רגליי (חברים, תירגעו. לא השתגעתי!). בניגוד לנחשים, החולדות היו די נחמדות. מי שאוהב חיות, מוזמן להתנסות.
עם זאת, צריך להבהיר: בספרות המקצועית אין אסמכתא לשיטת הרפלקסולוגיה שמציעה ברק. בעצם הקרבה לבעלי חיים יש יתרונות רבים, וטיפול באמצעותם היא פרקטיקה מקובלת מאוד ונפוצה בלא מעט מוסדות חינוך. אבל טיפול חד-פעמי שבו חיה מבצעת מסאז' הוא לא יותר מגימיק. חביב או לא, זה עדיין גימיק.
ברק משוכנעת כי הטיפול שהיא מציעה הוא בעל סגולות מיוחדות. היא אפילו מספרת ששיטות הטיפולים שלה הגיעו אל מעבר לים. "ב'טיימס' כתבו עליי ועל הטיפול שאני עושה בעזרת נחשים. גם בבבי.בי.סי דיברו עליי. אפילו הופעתי בתוכנית האירוח של הדוגמנית טיירה בנקס".
על איזה תקן הופעת אצלה?
"היא הטיסה אותי לתוכנית שלה בניו יורק, מכיוון שהיא עשתה תוכנית על מסאז'ים וספא מטורפים מכל העולם. אני מדברת על ספא עם דגים וספא עם שוקולדים. אני הבאתי את הטיפול עם הנחשים. לא יכולתי להביא את הנחשים שלי מהארץ, אז הביאו לי נחשים מניו-ג'רזי. הדגמתי את הטיפול על מישהו בתוכנית, וכשטיירה גם רצתה להתנסות היא נלחצה וקיבלה פוביה נוראית. היא פשוט זרקה עליי את הנחשים".
מי שהרבה פחות מתלהבים מהחווה של ברק ומשיטות הטיפול הלא ממש קונבנציונליות שלה הן הרשויות השונות הפועלות לפנות אותה מהשטח. לפני ארבע שנים דרשו מינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית מנשה לפנות את החווה בטענה כי ברק מנצלת את הנחלה החקלאית שלה לצורכי מסחר. ברק נדרשה לשלם מסים על שימוש מסחרי, ומינהל מקרקעי ישראל תבע אותה בסכום של כמעט 2 מיליון שקל.
"הפקחים החליטו להתנכל לי", היא מסבירה. "בעקבות התערבות התקשורת, הדברים הוכנסו קצת יותר לפרופורציות והתביעה ירדה. השלטונות התעללו בי. אף אחד לא היה לצדי, והשלטונות רק לקחו כסף. בחו"ל עוזרים במימון של אתרי תיירות, וכאן פשוט לא היה לי גב. התעלקו עליי. פניתי לכל הגורמים, כמו אביגדור ליברמן שהיה ממונה בזמנו על ענייני התשתיות. אף אחד לא עזר לי עד שהתקשורת התערבה. אני מקווה שהתביעה הזאת נמחקה ושלא תצוץ פתאום".
ברק לוקחת נשימה, מלטפת את אחד הנחשים וממשיכה: "במינהל טענו שזה שטח לא חקלאי, אבל לכי תסבירי להם שאין מים על מנת לגדל מלפפונים ועגבניות. וצמחים טורפים זה לא חקלאות? זו גם חקלאות. מה זה משנה איזה צמחים אני מגדלת. אני גם לבד".
ברק טוענת כי מכיוון שהיא גרה לבד, היא נפלה קורבן בידי הרשויות: "גונבים לי אדמות במושב. הרבה אדמות נגזלו ממני עד היום. היות שאני לבד, בלי בעל, אין מי שייתן לי גב. יום אחד אמצא את עצמי ללא בית. ואז עורכי הדין ישחטו אותי בשכר טרחה. צריך לפנות לאנשים כמו שלי יחימוביץ' על מנת שיגנו על נשים כמוני".
ועד שח"כ יחימוביץ' תיכנס לתמונה, מה את מתכוונת לעשות?
"צריך לקום גוף שיגן מבחינה משפטית על נשים שהן לבד ואין להן גב. זו התעללות כמו כל התעללות אחרת. אני יותר פגועה מאם חד-הורית. אין לי ילדים ואין לי גב. השלטונות רואים את הנחלה שלי, את האימפריה הזאת, ורוצים לגזול אותה ממני. אני בולדוזר באופי שלי, אבל כמה אפשר? אני כל הזמן חוטפת תביעות, אז איך אני יכולה להמשיך הלאה. במקום לעודד אותי ולעזור, הם רק מתעללים בי".
ומה זה המוזיאון שאת מתכננת להקים?
"אני אוגרת ואוספת המון פריטים ישנים, ואני הולכת להציג אותם במוזיאון שלי. אני אספנית די אובססיבית כבר שנים. כל דבר שאנשים זרקו לזבל אספתי. יש אנשים שמזהים אצלי את הדברים שהם זרקו לפני 30 שנה ומוכנים לשלם היום הרבה כסף על מנת לקבל אותם בחזרה.
"הם יכולים לרצות. הפריטים שאני אוספת הולכים להיות חלק מהמוזיאון שלי. במוזיאון הזה תהיה פינה של נוסטלגיה. מוזיקה של פעם, ניחוח וטעם של פעם, הכול של פעם. אני אחת שמתרפקת על העבר".
את חיה כאן לבד. מה עם זוגיות?
"אני מחפשת מישהו מטורף כמוני, וכמו שאת רואה אני רב-גונית. גברים קצת פוחדים מהחוזק ומהעוצמה שלי. אני חלק בלתי נפרד מהמקום. אני לא יכולה להיות בחו"ל ושמישהי תפעיל את המקום במקומי. אני זה המקום. עדה ברק זה בעצם מותג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם