"זה כאילו שנפלה פה פצצת אטום": ד"ר איריס בדרק מצילה חיים ביפן
בין המראות הקשים וההרס שהותיר הצונאמי ביפן מנסה המיילדת איריס בדרק מתל אביב לעורר בנשים היפניות ההרות שביב של תקווה
איריס בדרק בפעולה ביפן צילום: דובר צה''ל
בדרק, תושבת צפון תל אביב, הגיעה ליפן החרבה במסגרת משלחת הסיוע הישראלית, הכוללת 50 אנשי צוות, ובהם 30 אנשי רפואה. המשלחת, שיצאה ליפן במוצאי שבת לפני שבועיים, הקימה באזור מוכה האסון מרפאות מומחים.
"קיבלתי טלפון ארבעה ימים לפני שהמשלחת יצאה", מספרת בדרק, מיילדת בבית החולים תל השומר. "אני לא יודעת איך הגיעו דווקא אליי, אבל אמרו לי שהמשלחת מחפשת מיילדת ושאלו אם ארצה לנסוע. אמרתי מיד כן בלי לחשוב פעמיים".
לא פחדת לנסוע בגלל הקרינה?
"קיבלנו אינפורמציה מהצבא שהקרינה באזור שאנחנו נוסעים אליו מסוכנת. המשלחת מצוידת במכשירים לניטור קרינה, ובכל בוקר אנחנו בודקים את רמת הקרינה ומדווחים למפקד המשלחת. כרגע הכול בסדר ואין רמת קרינה חריגה".
בדרק השאירה בבית שלושה ילדים - תלמיד בבית הספר "הבית של תמר" בנאות אפקה ושני חיילים משוחררים. "היה קשה מאוד לעזוב את המשפחה, אבל זה למטרה חשובה", היא אומרת.
איך קיבלו אתכם שם?
"בימים הראשונים קיבלנו אותם בטיפין-טיפין כי בכל זאת, אנחנו זרים והיו חשדנים כלפינו, אבל עם הזמן מספר המטופלים הולך וגובר, מכירים אותנו בסביבה וסומכים עלינו. המרפאה שלנו ממוקמת ליד מרכז קליטה שקלט את הנפגעים של הצונאמי שנשארו חסרי בית, הם מקבלים שם מחסה ואוכל, ואצלנו מקבלים שירותים של רופאים מומחים כמו רופא פנימי, אורתופד, רופא עיניים, אף-אוזן-גרון, גינקולוגיה ולידה ועוד".
"לא מתלוננים ולא מקטרים"
אבל לא רק החשדנות מנעה מהנשים לקבל טיפול. "בהתחלה לא הגיעו למרפאה נשים בהיריון, ואז הבנו שיש בעיות בתחבורה, הכבישים הרוסים והמכוניות לא שרדו ואין להן איך להגיע", מספרת בדרק, שמטפלת במסגרת מרפאת היריון, לידה וגינקולוגיה.
"לכן ביוזמתנו אנחנו יוצאים אליהן יום-יום עם הרכב של המרפאה ונוסעים לעשות ביקורי בית. מתלווה אלינו מיילדת יפנית שמתרגמת לנו ומספקת לנו רשימה מסודרת של נשים בהיריון שלא יכולות להגיע אל הרופא או המרפאה שלהן כי אלה לא שרדו את הצונאמי, ואנחנו עורכים להן מעקב היריון. השבוע למשל ראינו שתי נשים שהוגדרו על ידי הרופא
שלנו כנשים בהיריון בסיכון גבוה וביקשנו שיפנו אותן לבית חולים. אלמלא הביקור שלנו והאבחנה הזו, ייתכן שההיריון לא היה נמשך".
חברי המשלחת צפויים להישאר בעיירה עוד כשבוע לפחות עד שיעבירו את המרפאה לידי היפנים ויחזרו ארצה. בינתיים הם נוסעים מדי יום מבית המלון למרפאה ובחזרה וחוזים בהריסות. "אנחנו גרים במלון שרחוק כשעה מאזור ההרס", היא מספרת, "וכל יום בדרך אנחנו רואים מראות נוראיים. גם המרפאה שלנו נמצאת באמצע מקום שנחרב כולו, וזה נראה כאילו שנפלה פה פצצת אטום. לא נשאר שריד מכלום, לא בתים פרטיים ולא רבי-קומות. זה הרס לא יתואר".
איך היפנים מתמודדים עם ההרס הזה?
"למרות האסון הענקי הזה, כשאנחנו הגענו, שבועיים אחרי האירוע, היפנים כבר קמו על הרגליים והתארגנו. הניצולים חסרי הבית מקבלים ביגוד ואוכל במרכזי הקליטה, יש שם פעילות לילדים, והם יושבים בשקט מופתי, לא מתלוננים ולא מקטרים, אסירי תודה על כל דבר שהם מקבלים. ממה שאנחנו רואים, נראה לנו שהם פשוט לא מסתכלים אחורה על מה שהיה אלא רק מסתכלים קדימה ופותחים דף חדש.?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם