ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

חברי הקהילה הגאה בחדרה: "הומו" היא מילה גסה בעיר

כשבכירים בעיריית חדרה קוראים "להוקיע את התועבה מתוכנו", לא פלא שרבים בעיר מעדיפים להישאר בארון. מהסיבה הזאת הפכה קבוצת "הסלון הוורוד" למקום מפלטם היחיד של בני הקהילה הגאה. "המילה 'הומו' בחדרה חושפת אותך לסכנה פיזית", אומרת רכזת הקבוצה ומאשימה את העירייה בחוסר סיוע

דקות ספורות לפני תחילת המפגש של חברי "הסלון הוורוד" בחדרה, מתחילים המשתתפים לזרום פנימה, נושאים עמם סירים עמוסי אוכל. המשתתפים במפגש הם חברי הקהילה הלהט"בית (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), אשר נפגשים אחת לחודש על מנת לדון בענייני הקהילה הגאה בעיר.

בסוף השבוע שעבר הם התכנסו בסלון בביתה של מיכל, שמפעילה את המפגשים קרוב לחמש שנים. "אחדים מהמשתתפים קבועים ואחרים לא", מספרת מיכל. "יש שמרגישים בטוחים יותר ויש שמרגישים בטוחים פחות. הרבה מהחבר'ה מתלבטים, ובעיקר מגיעים לכאן חבר'ה 'ארוניסטים', כלומר כאלה שעדיין בארון".

לדברי מיכל, אחת הסיבות לכך שמשתתפים רבים במפגשים אלה עדיין מסתתרים בארון, היא מפני שחדרה מתקשה לקבל ולכבד את הקהילה ההומואית. "לאוכלוסייה בחדרה קשה להתמודד עם הומואים ולסביות", היא מסבירה. "המילה 'הומו' בחדרה מובילה אותך בדרך כלל למשעול מאוד לא נעים, ואני אומרת את זה כאחת שנפגעה לא פעם פיזית".

מיכל, צעירה לסבית בת 24, הקימה את הקבוצה יחד עם ברוך אורן, יו"ר עמותת שישה צבעים, העוסקת בפעילות למען בני הקהילה הגאה. "הקמתי את הסלון הוורוד מתוך המקום הכי קטן, אנוכי ואגואיסטי שלי, שאני ארגיש בטוחה", אומרת מיכל. "רציתי לדעת שאני לא לבד ויש איתי מישהו בסירה הזאת".

אמנם שמה של קבוצת המפגש נושא את הצבע הוורוד, אבל המציאות שמיכל מתארת צבועה בצבעים הרבה פחות מלבבים. "הגיע אליי נער בן 17 מאחד התיכונים בעיר", היא מביאה סיפור שממחיש את הקשיים של ההומואים בעיר.

"כשהוא יצא מהארון, הוא הוכה בידי נערים בשירותים של הבית ספר עד זוב דם. אותו בחור פנה ליועצת בית הספר וביקש עזרה. חוץ מהדבר הבסיסי של לפנות למשטרה, היא אמרה לו באופן הכי ברור: 'אתה היית צריך לדעת שבחדרה לא יוצאים מהארון'. זו תשובה של יועצת בית ספר שבהכשרתה היא עובדת סוציאלית? היא אמרה לו שאולי הוא צריך ללמוד במקום אחר".

הסיפור הזה, אומרת

מיכל, הוא אחד מני רבים שעמם היא מתמודדת. "את יודעת מה העונש שהטילו על הנערים שהכו את הנער שיצא מהארון? השעו אותם מהלימודים לשלושה ימים. זה כמו לתת אקמול לחולה לסרטן. אני שומעת סיפורים כאלה יומיום.

"יש הומואים שאומרים, 'אני חי יפה מאוד עם העובדה שאני הומו, אבל בשקט. כאן נכנס לתמונה הסלון הוורוד, שמטרתו לחבר בין אנשים מהקהילה ולגרום להם להרגיש בטוחים. הקבוצה הזאת היא כרגע הגוף היחיד שמטפל בקהילה הגאה בין נתניה לחיפה. בנתניה קיים "איגי" (ארגון הנוער הגאה) המטפל בנוער, אבל מה אמורים לעשות חבר'ה בני 24 שמעולם לא יצאו מהארון?".

הטענות של קבוצת "הסלון הוורוד" אינן מופנות רק כלפי האוכלוסייה בחדרה, אלא גם, ואולי בעיקר, כלפי העירייה. לטענת אנשי הקבוצה, לא רק שהעירייה אינה מסייעת להם כהוא זה, היא אף מערימה קשיים.

אמנם ב-2002 נפתח בעיר מרכז פעילות של אגודת הלהט"ב, אך הוא נסגר כעבור זמן קצר בעקבות דרישה מצד חוגים שונים בחדרה. בין אלה שדרשו באותה תקופה "להוקיע את התועבה מהעיר" היה חיים אביטן, ששימש סגן ראש העירייה של ישראל סדן.

אביטן קרא אז לבני הקהילה "ללכת לתל-אביב" כדי לקיים שם את הפעילות שלהם, והסביר כי "חדרה היא עיר סולידרית". לאורך תקופת פעילותו סבל המרכז של הקהילה מאיומים ומהטרדות. באחת הפעמים התפרצו פעילי ש"ס לאחד המפגשים של הקבוצה ואיימו על המשתתפים. הפעילים סולקו מהמקום רק לאחר התערבות המשטרה.

כיום מנסים חברי הסלון הוורוד לקדם את הקמתו של "חדר פעילות" למען בני הקהילה בעיר. עמותת שישה צבעים פנתה בנושא למרכז לתרבות ופנאי של עיריית חדרה בבקשה לתקצב את חדר הפעילות. העירייה אישרה את העברת התקציב, ואולם להפתעת חברי הקהילה הוא בוטל ברגע האחרון, ככל הנראה בשל לחצים ואיומים מצד גורמים חרדיים בעירייה.

"בעיריית חדרה נאמר לנו שהם היו שמחים לאשר לנו את חדר הפעילות", מספרת מיכל. "אבל נודע לי שהתקבלו איומים מצד משרדי מרכז הצעירים כי 'אם יהיו פה הומואים, לא יהיה מרכז צעירים'. כשההומופוביה מדברת, היא מדברת בקול צורם מאוד.

"אם יש תקציב עירוני שמחולק לעמותות, אז העמותה לתרבות ופנאי צריכה לתקצב גם אותנו. בוודאי אם מדובר בשש שעות חודשיות. הסכום שאנו מבקשים מסתכם ב-6,000 שקל בשנה. זה כלום. אנחנו לא דורשים תקציב להדפסות ולפרסומי מדיה, את זה אנחנו מממנים בעצמנו. אנחנו רק מבקשים חדר".

"מרכז צעירים חדרה" הוא חלק מהשירותים שמציעה העמותה לתרבות ולפנאי הפועלת מטעם העירייה. במסגרת פעילותה, העמותה אחראית לפעילויות החינוך הבלתי פורמלי של בני הנוער בעיר. כמו כן, העמותה מפעילה את רשת המתנ"סים. לטענת אנשי הסלון הוורוד, המרכז חייב לדאוג גם לרווחתם.

"מרכז הצעירים, כשמו כן הוא, חייב לשרת את כלל הצעירים", אומרת מיכל. "הפעילות שלנו היא פעילות חינוכית לכל דבר. זו פעילות של הנהגה ציבורית, פעילות של שיתוף, פעילות של מציאת מקום מפלט לחברי הקהילה הלהט"בית בחדרה והסביבה. אנחנו לא מדברים פה על מסיבות, ובטח שלא על מפגשים מיניים, כפי שרמזה לנו העירייה כשסירבה לממן את המפגשים".

על מנת לארח את המפגשים, מרכז הצעירים דורש מהקהילה הלהט"בית דמי שכירות חודשיים בסך 600 שקל. "סכום כזה עבור שש שעות חודשיות נראה לנו יקר וגם מטופש", רוטנת מיכל. "בערים אחרות יש השתתפות מצד המתנ"ס וכל מיני מרכזים.

"עיריית תל אביב, למשל, הגדילה ראש והקימה מתנ"ס גאה. אני לא מבקשת שיהיה מתנ"ס גאה. זה חלום רטוב רחוק של הקהילה. זה לא יקרה, בטח לא בשנה הקרובה. אנחנו רוצים בסך הכול חדר פעילות קטן. בלי דגלים, בלי קשת בענן שמצוירת על הדלת. פשוט חדר פעילות".

לדברי ברוך אורן, יו"ר עמותת שישה צבעים, העובדה כי לבני הנוער בחדרה, המתלבטים לגבי זהותם המינית, אין כיום כתובת מסודרת לפנות אליה, חושפת אותם לסכנות. "לצערנו, כשבני נוער מחדרה נחשפים לראשונה לאנשי הקהילה, הם מתוודעים לצדדים היותר אפלים שלה", הוא אומר.

"הם לא נחשפים דרך איגי, דרך תוכניות נוער או מהצד של עמותות כמו חושן (מרכז חינוך והסברה של הקהילה הגאה). לצערנו יש בחדרה מצב שבו אנשים הולכים לגנים ציבוריים ופוגשים בצדדים המכוערים של הקהילה.

"אנחנו רוצים למנוע את ההסתבכויות האלה. אנו רוצים שילדה בת 15 שמתלבטת לגבי זהותה המינית, תוכל לדפוק על הדלת של חדר הפעילות ותאמר לנו: 'קשה לי ורע לי, אני רוצה עזרה'. לצערי, אין בעיר את הדבר האלמנטרי הזה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...