סופו של בניין: נהרס "הבית הלבן" של נתניה
במשך עשר שנים נלחמו דיירי "הבית הלבן" בנתניה בכוונת העירייה להרוס את בתיהם. הבניין, שהוגדר כמבנה מסוכן, אמור היה להיהרס כבר בראשית העשור, אך מאבק התושבים עיכב את העבודות. בשבוע שעבר, לאחר פשרה של משרד השיכון, עלו הדחפורים על הבניין
עיכובים שונים, הליכים משפטיים והתנגדויות הדיירים עיכבו את ביצועו של צו ההריסה, ובכל אותן שנים המשיכו משפחות לגור במבנה תוך שהן מסכנות את עצמן.
הבניין, הנמצא בפינת הרחובות החוזה מלובלין וגורליץ, נבנה לפני כחמישים שנה. בגלל מצבו הרעוע והזמן שחלף מאז נבנה, היה צורך לבצע עבודות תחזוקה לבניין, כדי לשמרו בצורה תקינה למגורים. לפני כעשר שנים, החליט משרד השיכון לבצע שיקום לבניין, ובפני הדיירים הוצגה תוכנית בנייה שבה פורטה העבודה הנדרשת.
הבניינים נזקק לשיפוץ של יסודותיו, הרצפה והתקרה בקומת הקרקע, חזיתות הבניין, קומת המרתף ומערכות המים והביוב. למרות ההחלטה לבצע שיפוץ יסודי בבניין, וחלק מן הדיירים אף שילמו אגרה לצורך כך, החליטה עיריית נתניה בשנת 2001 על הריסת הבניין בטענה שמדובר ב"מבנה מסוכן".
מאז החל מאבק התושבים. לטענתם, הם מעולם לא ראו את צו ההריסה ורק לאחר שהחלו במאבק משפטי הם למדו על קיומו.
ב-15 ליולי 2001 הם קיבלו מכתב התראה מאגף הפיקוח והחירום בעירייה, המורה להם לפנות את הדירות, בטענה שמבדיקות של מהנדס העיר עולה כי הבניין נמצא לא כשיר למגורים ומהווה סכנה. בהמשך נכתב, שעליהם לפנות את הבניין בתוך שבעה ימים. על חורבות הבניין אמור היה להיבנות בניין מגורים חדש, שבו יהיו הדיירים זכאים לדירה חלופית.
הדיירים הבניין חרדים, ורבים מהם לומדים במוסדות דת. ברבות מהדירות יש משפחות ברוכות ילדים החיות בצפיפות גדולה, ודיירים אחרים הינם ערירים, חלקם ניצולי שואה וחלקם נכים המתקיימים מקצבת נכות קבועה. המשותף לכולם הוא חוסר האונים שחשו לאחר שהתברר להם כי עליהם
חלק מן הדיירים פנו למשרד השיכון בבקשה לסיוע בשכר דירה חודשי. מדובר בתמיכה הניתנת לזמן קצוב. אחד מאותם דיירים הוא אברהם טברסקי, אב למשפחה בת עשר נפשות. הוא פינה את דירתו, שעליה הוא משלם ארנונה, ושכר דירה חלופית תוך שהוא מסתמך על סיוע של משרד השיכון.
"נציג ממשרד השיכון הופיע בביתנו ופתח במסע שכנועים ושידולים שנצא ונעזוב את דירתנו", מספר טברסקי השבוע. "התנגדנו והסברנו שמהמשכורת הדלה שאנחנו מרוויחים לא תספיק גם לתשלום למשכנתה וגם לשכירות של דירה אחרת. אמרתי לו שלילדים שלנו פשוט לא יהיה מה לאכול. אין לנו שום משפחה שיכולה לתמוך בנו". הבניין המשותף לא נהרס והסיוע בשכר הדירה הופסק לאחר כשנתיים. טברסקי נאלץ לחזור אל הבית המשותף והמסוכן.
בשנת 2003 שבו שלחה העירייה מכתב תזכורת נוסף בעניין, אך עדיין הבניין נותר על תלו, ודייריו המשיכו לשחק עם הגורל מדי יום. עו"ד אילן בומבך, שייצג את דיירי הבניין, אמר לימים באחד הדיונים שהתנהלו בבית המשפט בעקבות הגשת התנגדות הדיירים להריסה: "לא ברורה מידת הדחיפות שבהחלטת עיריית נתניה להרוס את תשתית המגורים".
לאחר ההודעה בשנת 2003 שוב נהייתה דומייה בנושא עד לשנת 2006. ובכל השנים הללו, כאמור, המשיכו הדיירים לגור בבניין שנקבע כי הוא מסוכן ועלול בכל רגע להתמוטט ולהוות מלכודת מוות.
לעירייה, כך נראה, דבר לא בער. באותה שנה שוב שלחה העירייה מכתב, ושוב הודיעה על כוונתו להרוס את הבניין, ושוב העבודות דשדשו ולא יצאו לפועל. ומצבו של הבניין רק הלך והידרדר.
ב-21 באפריל 2010 נרשמה התפתחות משמעותית. ראש העירייה, מרים פיירברג, הבינה כי כך המצב אינו יכול להימשך. היא שלחה ליצחק אהרוני, הממונה על ההריסות, הודעה נחרצת:
"הנני מורה לכם להרוס לאלתר את המבנה המסוכן". בהודעה נוספת לציבור היא כתבה: "הוריתי לבצע את העבודות כדי למנוע פגיעה בציבור". בתוך 23 ימים אמור היה הבניין להפוך לגל אבנים. אך שוב, הדיירים ניסו להכשיל את העבודות, פנו למהנדסים מטעמם, ובחודש יולי שלח הממונה על תיק השיכון בעירייה, רפאל בן חמו, מכתב לדיירים בו האשים אותם בכך שלא שיתפו פעולה בקידום עבודות ההריסה. "בשל החשש לביטחונם של הדיירים ומניעת סכנה לציבור העירייה מתכוונת לפעול לביצוע צו ההריסה בימים הקרובים", הוא סיים את מכתבו.
בחודש אוגוסט שלחה פיירברג מכתב לחברת החשמל, לבזק ולתאגיד המים, וביקש לנתק את אספקת שירותי המים, החשמל והטלפון לבניין.
בשלב זה הדיירים פנו לעו"ד בומבך וביקשו ממנו שייצג אותם בבית המשפט מול העירייה. בומבך הגיש בשם ה דיירים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, וביקש להוציא צו שיאסור על ביצוע עבודות ההריסה ולמנוע את ניתוק הבניין מזרם המים והחשמל.
"אין מדובר רק בעתירה המבקשת לתקוף החלטה שרירותית ובלתי מידתית בעליל, אלא עתירה המבקשת לתת ביטוי לזכותם החוקתית של דיירי הנכס להתקיים לכבוד ולזכותם לקורת גג מעל ראשם", נכתב בעתירה.
ושוב נדחתה ההריסה. ושוב המשיכו הדיירים לשחק ברולטה רוסית. קרוב לעשרה דיונים התנהלו באולמו של השופט אברהם יעקב. במקביל, התנהלו בנושא דיונים בין הדיירים והעירייה, לבין משרדי השיכון והבינוי והפנים.
בדיון שנערך ב-26 בדצמבר אמר סמנכ"ל משרד הבינוי, ישראל שוורץ, כי המשרד יסייע לדיירים המפונים בשכר דירה בשיעור של 2,800 שקל בחודש למשך שלוש שנים, עם אפשרות להאריך את משך הסיוע במקרה הצורך. בעקבות ההצהרה הזו מחק בומבך את העתירה, והדרך להריסת הבניין שוב נפתחה. השבוע, לאחר שהתברר כי אחרון הדיירים עזב את הבניין, יצאה עבודת ההריסה לדרך.
ומה יעלה בגורל הדיירים? הם, את מנת סבלם, עדיין ממשיכים לקבל. כך, למשל, למשפחת נהרי, אשר התגוררה בבניין המדובר והחלה בחיפושים אחרי דירה חלופית, נמסר כי היא אינה זכאית לסיוע. הסיבה: הכנסות המשפחה גבוהות מדי.
"אנחנו עכשיו מנהלים הליכים משפטיים ומקווים שיתנו לנו את הסיוע בסופו של דבר", אומרת רחל נהרי. "גרנו בבניין 23 וחצי שנים ופתאום החליטו שהבניין מסוכן וצריך להרוס אותו, בנוסף, מהנדס העיר אמר לנו שבגשם הראשון הבניין יקרוס. בגשם הראשון שהיה חזק מאד ברחתי החוצה כי פחדתי שהבניין יתמוטט, אבל עברו מאז עשרה חורפים ולא קרה שום דבר. המעבר היה קשה מאד, עברנו מדירה גדולה לדירה קטנה בהרבה בגלל המצוקה הכלכלית והרבה דברים שהיו לנו בבית נאלצנו לזרוק".
חזקיה נהרי, בעלה של רחל, מוסיף: "כבעל משפחה בת תשע נפשות וכמפרנס יחיד אין ביכולתי לעמוד בנטל הכספי וזאת למרות שאני עובד במשרה וחצי בכדי שלא אזדקק לתמיכה משום גורם. עד היום חיתנו שישה מילדנו. כדי לממן את החתונה נאלצנו לקחת הלוואות שעד היום אנחנו משלמים אותן".
אברהם טברסקי, שמשפחתו הייתה זכאית לקבלת סיוע, אומר כי הכסף שמשרד השיכון משלם מכסה את הסכומים שמשפחה בת העשר נפשות מוציאה על שכר הדירה: "איפה ראית דירה ב-2,800 שקל לעשר נפשות?", הוא אומר בכעס. "ביקשתי מספר פעמים להגדיל את הסיוע אך הם השיבו בשלילה".
דיירת נוספת הינה אסתר ברלינר, בת 87, ניצולת שואה המתגוררת בגפה בבניין. ברלינר, פנתה לנכדה בכדי שיסייע לה לחפש דירה, "מכיוון שאנחנו מתגוררים בבני ברק, וכן בבני ברק יש בית חולים דתי, הביע סבתי את רצונה שאחפש לה דירה בבני ברק וכך עשיתי", אומר הנכד ישראל פוזנר.
"חיפשתי דירה שתענה על הצרכים וכן שהסכום לתשלום יהיה קרוב ככל האפשר ל-2,800 שקלים. לצערי עקב המחסור בדירות לציבור החרדי, קשה למצוא דירות קטנות, כיוון שהן נחטפות על ידי זוגות צעירים ומשפחות מחוסרות דיור".
עו"ד בומבך: "הטענה שלנו הייתה שבמאה ה-21 אי אפשר לזרוק תושבים לרחוב בלי למצוא להם פתרונות הולמים. בית המשפט קיבל את הטענה הזו. הגענו לפתרון משולב שבו הדיירים יקבלו זכויות קנייניות בבניין החדש, יהיו פטורים מתשלום היטל השבחה שהיה אמור להיות מיליון שקל, והכי חשוב הוא שהם יקבלו בינתיים דיור חלופי שהציל אותם, כי אחרת הם היו ברחוב".
לגבי חוסר הזכאות של חלק מהדיירים אומר בומבך: "משרד השיכון עשה את כל מה שהוא יכול לעשות אבל יש לו את הקריטריונים המינימאליים שלו שתלויים ברמת ההכנסה של הדיירים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם