ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

במה מסתובבת: פרויקט מיוחד של "תיאטרון חולון"

בפרויקט של "תיאטרון חולון" בשיתוף עיריות חולון ובת ים, נערות המטופלות על ידי שירותי הרווחה מקבלות דרך להיפתח לעולם. "בזכות הקבוצה הצלחתי לגעת בחלקים ברגשות שלי שהיו סגורים", אומרת נטע בת ה-17. "הצלחתי לדבר על המוות של אמא שלי בלי לבכות ולשחרר קצת מהכאב"

שימוש בסמים ובאלכוהול, בריחה מהבית, שוטטות ברחוב עם גורמים מפוקפקים ואלימות פיזית ומינית. אלה היו רק חלק מהנושאים שעלו על פני השטח במהלך שלוש השנים בהן עובדת המחזאית לילך יוסיפון עם קבוצת התיאטרון הקהילתי של בנות הסטודיו לתיאטרון ב"תיאטרון חולון". במסגרת העבודה תעלה הערב הקבוצה את המחזה "נערת השנה", אותו כתבה יוסיפון, העוסק בתחרות בין שמונה בנות שמנסות להפוך את ה"מספיק" שלהן ל"טוב ביותר".

את שיר הנושא של ההצגה כתבה דיאנה גולבי, זוכת כוכב נולד ובוגרת הסטודיו. בפרויקט, אותו מקיים התיאטרון בשיתוף אגפי הרווחה של עיריות חולון ובת ים, משתתפות נערות בגיל התיכון המטופלות על ידי שירותי הרווחה בשתי הערים. בכל שנה נערכת סדנה חדשה, הנערכת על בסיס מפגש שבועי, ובסוף השנה מעלות המשתתפות הצגה חדשה. יוסיפון, בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב מספרת: "מימושו של החזון להפעיל תיאטרון קהילתי במסגרת הסטודיו לאמנויות הבמה התחיל לפני כשלוש שנים ביוזמת הבמאי והשחקן יבגני קושניר והסטודיו של'תיאטרון חולון', שם חיפשו להיות מעורבים יותר בעשייה קהילתית. הם פנו ויצרו את החיבור הראשוני עם קבוצה של נערות המטופלות ב'יחידה לטיפול בנערות וצעירות' באגף הרווחה של עיריית חולון. הם התחילו לעבוד על סדנה המבוססת על חומרים מהחיים שלהן, ואני הצטרפתי אחרי כחצי שנה כעוזרת ליבגני וככותבת. החיבור בינינו הוליד שתי הצגות שנכתבו על בסיס חומרים אישיים שעלו במהלך העבודה. לאור הצלחת הפרויקט התגבשה קבוצה נוספת, הכוללת עשר נערות, ובסיום העבודה איתן יעלה בבכורה המחזה 'נערת השנה'.

מה נותנת לך העבודה עם הקבוצה?
"יש לזה תחושת משמעות ענקית, ההרגשה שזה משנה את החיים למישהי, ולכן זה אחד הדברים הגדולים שיש לי הכבוד לעשות. ככותבת נטו, מה שמרתק פה זה שהמחזה משתנה וחי כל הזמן עם החומרים שהבנות מביאות. ההתעסקות בנושאים האישיים, גם כשהכתיבה לא מבוססת עליהם ישירות אלא נכתבת בהשראתם, יוצרת תחושה של חדשנות ותנועה בלתי פוסקת. היא גם מעלה סוגיה מרתקת לחקור אותה - השאלה של גבולות העשייה התיאטרונית, כלומר כמה המחזה והדמויות יכולים להעביר את השחקנית תהליך. כמה היא יכולה לגדול מזה ברמה האישית".

השאלה לגבי העיסוק בתיאטרון ככלי טיפולי עבור הבנות עלתה במהלך העבודה?
"זה בהחלט משהו שהתרכזנו בו השנה במיוחד. כמה לחשוף את הבנות וכמה לשמור עליהן, כמה לשים דגש על הצגה טובה ולעומת זאת כמה לשים דגש על להקשיב להן, לשאוב מהן, לתת להן לפתור בעיות בעצמן וכך הלאה. זה מתחיל באיך לקום בבוקר ולא לאחר לחזרות ומסתיים בלמצוא ביחד פתרונות תיאטרליים לבעיות שעולות ולקחת אחריות על אולם מלא בקהל שבא לראות אותן ממש כמו יוצרות מקצועיות. כשנותנים להן את הכלים ואת הביטחון, מתגלה שיש להן מה להגיד".

זה גם משנה את המציאות בשטח?
"לגמרי. זה מאוד משנה. בנות שהיו בדרך לצאת מהבית פתאום יכולות לחזור, בנות שהיו במסלול של הרס עצמי תופסות את עצמן ברגע האחרון. בנות שכמעט לא התגייסו פתאום כן מתגייסות ומוצאות בצבא מסגרת ולא משהו להילחם נגדו. זה משנה את היחס שלהן

לעולם המבוגרים, לגברים, לחברות, להורים, לממסד. התחושה היא שפתאום יש משמעות למשהו שהן עושות, ואם יש לזה משמעות אז אולי לעוד דברים בחיים שלהן תהיה משמעות. הן יוצאות מכאן ומתחילות להרכיב לעצמן מערכות בטוחות להיות בהן".

התהליך שינה גם אותך?
"זה בעיקר גורם לך להיות הרבה יותר צנועה, לשים את עצמך מחוץ למרכז. הבנות הן העיקר, וזה שווה כל רגע בפרויקט. מתוך מגוון הדברים שאני עושה בחיים ושאעשה בעתיד, זה אחד החשובים ביותר, וזו זכות גדולה".

נטע, בת 17 מחולון, אחד השחקניות הצעירות בסדנה, אומרת כי התיאטרון עזר לעשות מהפך משמעותי בחייה ולהיפתח לעולם. "הגעתי לקבוצה דרך הפסיכולוגית שלי", היא מספרת. "אמרתי לה שאני אוהבת תיאטרון ורוצה להיות שחקנית, והיא מצאה לי את הקבוצה".

"התיאטרון ממש ביגר אותי", היא מספרת בפתיחות, "בזכות הקבוצה הצלחתי לגעת בחלקים ברגשות שלי שהיו סגורים. הצלחתי לדבר על המוות של אמא שלי בלי לבכות ולשחרר קצת מהכאב ולהמשיך קצת הלאה, להתבגר ולהתגבר. זה פתח אצלי עוד תחומים בחיים והפסקתי להדחיק את הרגשות שלי".

איך היו התגובות מסביב?
"האנשים תמכו לאורך כל הדרך. בהתחלה לא היה להם קל לראות אותי מדברת על אמא שלי בחופשיות, ואחר כך הם ראו שזה גרם לשינוי חיובי".

דאשה, בת 18 מחולון, היא מהמשתתפות הוותיקות בפרויקט. היא הצטרפה לפני שלוש שנים, וכיום היא תלמידה במכינה לתיאטרון של בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי". "לפני שלוש שנים הייתי במועדון'מיקס', שזה מועדון נוער לעולים בחסות על"ם, והשתתפתי בקבוצת סטנד-אפ ברוסית בשם KVN שנסגרה כי חלק מהמשתתפים התגייסו", היא מספרת. "לסדנה ב'תיאטרון חולון' הגעתי אחרי שהמדריכה בקבוצה שמעה עליה מהרווחה. הגעתי לשיעור ניסיון ומשם המשכנו". מסתבר שלא הכל היה פשוט. "בהתחלה היה לי פחד במה והייתי נבוכה", היא מספרת, "אבל בזכות הבנות ובמיוחד בזכות יבגני הבמאי התחלתי להעריך את עצמי.

"הכרתי אנשים שלא הייתי מכירה בשום צורה אחרת. קיבלתי דרך אחרת לגרום לאנשים להקשיב, לפתוח להם את העיניים בקשר למה שמתרחש. ההצגות לא פונות רק לבני נוער אלא גם לקהל מבוגר, שמתקשה להבין את ההתנהלות של הדור החדש".

מה נתן לך הפרויקט באופן אישי?
"הפרויקט זה הדרך שלי להגיד 'אני פה ויש לי דעה', ואני מקווה שאחרים יוכלו להצטרף לפרויקט הזה ולעבור את מה שאני עברתי. לגבי התהליך עצמו, ברגע שאת עולה לבמה את יוצרת לעצמך בועה חדשה. זה כמו עולם חדש שאת יכולה לברוח אליו מכל הצרות והבעיות. זו דרך טובה לברוח, דרך חיובית, ואת לא חושבת על הדברים בחיי היום-יום. לגבי הקהל, יש כאלה שממש התלהבו ויש מונולוגים שמאוד נגעו בהם".

"בכל פעם שאת יוצאת מההצגה", היא ממשיכה, "שעה לפחות אחריה את עדיין חושבת על מה שנאמר בה. אפילו אם לא ניגע בכל האנשים, אפילו אם ניגע בשניים או שלושה, עשינו את העבודה שלנו".

"השתניתי ב-180 מעלות לכיוון החיובי", מסכמת נטע את השפעת ההפקה על חייה. "הפרויקט הזה הפך אותי לחיובית יותר, שמחה, יותר מאושרת. הסדנה נותנת דרך חדשה לאנשים שלא מודעים לכך שהם יכולים להשתנות. אני חושבת שהיא יכולה לעזור לכל אחד בתנאי שהם מוכנים לחשיפה ולתת את כולם לשינוי הזה. כי השינוי הזה לא יבוא מהשכל, הוא יבוא מהלב. אני חושבת שלאנשים שמארגנים ותומכים ויוצרים את הפרויקט הזה מגיעה מדליית זהב כי הם עושים עבודת קודש".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...