בת שבע בן חמו על רוצח בנה: "הוא היה בן בית, איך הוא עשה לי את זה?"
בת שבע בן חמו, שעדותה הביאה להרשעת רוצחי בנה שלומי, חושפת בראיון ראשון את הלחצים שהופעלו עליה כדי לשנות את עדותה. היא מספרת על היכרותה עם הרוצחים, על האימהות שלהם ("הן מסתובבות מאופרות, כאילו כלום לא קרה"), ועל חיי המשפחה שנגמרו בעקבות הרצח
בזמן הקראת גזר הדין ישבה אמו של שלומי, בת שבע בן חמו, באולם בית המשפט, אולם סתמה את אוזניה וכיסתה את עיניה ולא שמעה איך השופט מכניס את איתמר שאלתיאל, הרוצח, למאסר עולם. בסך הכל 10 דקות היא ישבה ככה עד שהכל נגמר. אבל בזכותה הגיעה ההרשעה של רוצח בנה, זאת לאחר שרגעים לפני שהתמוטט ומת הוא לחש לה את שם הרוצח.
בת שבע בן חמו היא אישה דתייה, ובלב היא ידעה מראש מה יקבע השופט. "אני בן אדם מאמין", היא מספרת בראיון מיוחד ל"זמן קריות". "הייתי בטוחה במיליון אחוז מי הרוצח ומי תכנן הכל. הלכתי באמונה שמפה אין לו יציאה".
חייה של בת-שבע שזורים טרגדיות,
ב-4 בינואר 2009 עמד שלומי בן חמו מחוץ לסטקייה שבבעלותו בקרית אתא ולפתע נפתחה לעברו אש. בן חמו נורה בגבו ובבטנו, ובכוחותיו האחרונים הצליח להכנס לתוך בית העסק, שם נפל ארצה. אמו בת שבע, שהייתה בתוך הסטקייה, ראתה לחרדתה כיצד בנה קורס ורכנה מעליו בניסיון לסייע לו. אז, דקות לפני שנפטר, הצליח בשארית כוחותיו ללחוש לה את שמו של מי שירה בו, איתמר שאלתיאל.
"יש לי עוד שני ילדים אבל כולם יודעים ששלומי בשבילי היה הכל", אומרת בת שבע בן חמו בעיניים דומעות. "היה לנו מין קשר חם, קרוב. הוא היה כאילו בן הזוג שלי. הוא סיפר לי הכל ואני סיפרתי לו, הייתי בוכה לו, הכל. כשנפגעתי מהטיל במלחמת לבנון השנייה שלומי בדיוק התאמן בחדר. הוא שמע את הבום וידע שאני בבית, הוא מיד הגיע והרים אותי. טופלתי שנתיים אצל פסיכולוגית וכל מה שבנינו בדמיון מודרך סבב סביב שלומי. כי עם שלומי הרגשתי הכי בטוחה".
מה קרה ביום שהוא נורה?
"בהתחלה כשהוא נכנס לסטקייה ואמר לי 'אמא תצילי אותי, ירו בי', הייתי בטוחה שהוא מנסה להפחיד אותי, לצחוק עלי, לראות איך אני מגיבה. כל הזמן הוא היה צוחק עלי שאפילו מרעמים הייתי מתה מפחד. אז חשבתי שהוא מסתלבט עלי. אמרתי לו: 'שלומי, די, תפסיק עם זה'. סובבתי אותו והוא לבש לבן ולא ראיתי כלום, לא דם לא חור, כלום.
"ואז התחלתי לראות שאוזל לו כל הדם מהפנים, והבנתי שזה נכון. צעקתי לבעלי שיבוא מהמטבח, שירו בו באמת. שלומי כבר נשכב ואז, מאת השם, נהיה לי כוח ושאלתי אותו מי ירה בך. כשהוא אמר לי איתמר, אני מכירה רק איתמר אחד. אבל באותו רגע הוא בכלל לא היה לי בראש, אמרתי לעצמי איזה איתמר? כשהבנתי, התחלתי לצעוק וכבר גררו אותי משם".
לעדותך בנושא הזה היה משקל גדול בהכרעת הדין, ניסו במהלך הדרך להשפיע עלייך לשנות אותה?
"עורכי הדין של הרוצח ניסו, אבל אני אמרתי להם 'זה לא יעזור לכם'. עורך הדין השתגע ממני. אמרתי לו 'לא יעזור לך שתנסה לשאול אותי שאלות ותנסה להפוך את מה שראיתי'. בסוף כשהוא התחיל לשאול 'איך החזקת אותו?' 'באיזו זווית?' 'באיזו צורה?', קמתי. כי השאלות מאד הכאיבו לי וכל השולחן התהפך ואמרתי לו 'כשירצחו לך את הבן אתה תזכור כל מילה שהוא אמר לך לפני שהוא הלך', אחר כך הם עזבו את התיק. הם ידעו שאני דוברת אמת. הנרצח, ריבונו של עולם, הנרצח אמר שם, למה לא שם אחר? איזה אינטרס יש לו?".
עד כמה הכרת את הרוצח?
"הוא גדל אצלי, הנה הכיסא שלו", מצביעה בת שבע על כיסא בסלון הבית. "הוא כל יום היה פה מהבוקר עד הלילה. כששמעתי את השם שלו מתתי. הוא הרי גדל אצלי בבית, הבגדים של הבן שלי היו אצלו בבית, כי הוא היה ילד כזה מסכן, בן להורים גרושים שלא היה לו כלום בבית והבן שלי דאג להביא אותו לכאן, לחממה, לאוכל החם. מה שעשיתי לשלומי עשיתי לו. אני חושבת שאת אמא שלו הוא לא הכיר כמו אותי. הוא היה ממש בן בית. איך הוא עשה לי את זה? זו בגידה".
לא רק הרוצח המורשע, איתמר שאלתיאל, היה בן בית אצל בן חמו, כך גם איציק אלחיאני, שמואשם בתכנון הרצח, כפי שמספרת בת שבע: "הם היו חברי ילדות, ובגיל 17 דרכיהם נפרדו. שלומי התגייס ואיציק המשיך לעשות שטויות, הבריח סמים או משהו כזה ונעצר בקולומביה. כשהוא השתחרר הוא הרים טלפון לשלומי. הוא חזר משם עם אישה קולומביאנית בהריון וחיפש מקום לגור. הוא רצה לגור קרוב כדי שאני אעזור לה בגיור.
"שמנו אותם פה בדירה שצמודה מתחת, ששייכת לגיסי. הייתה בעיה עם הברית של הבן שנולד להם, בגלל שהיא גויה אז שלומי עשה מהפכות, השיג רב מנתניה וזה היה בערב יום כיפור, הכל כדי שהילד יהיה יהודי. הייתה לי תחושת בטן לא טובה לגביו. עוד כשהוא היה ילד, הוא נראה עבריין, אבל לא הבנתי עד כמה".
ועדיין הסכמת שיגור לך מתחת לבית?
"עד שפעם אחת כשהייתי פה בבית שמעתי צרחות, הייתי חייבת לצאת לראות מה קורה. הבן שלי הגדול לא רצה לתת לי לצאת הוא אמר שיש שם מראות שלא כדאי לי לראות. יצאתי, ראיתי אותו שחוט. נכנס אליו מישהו ודקר אותו בכל הגוף. רציתי להזמין משטרה אבל הבן שלי אמר לי שלא כדאי לי להסתבך. מי ידע שיושב לי כאן רוצח. אני עוד כמו מטומטמת ניקיתי לו את הדם מהדירה. אולי אם הייתי מתקשרת למשטרה הוא היה יושב בכלא ולא היה הרצח. אבל מה לי ולכל זה. אחרי זה גיסי הוציא אותו מהבית".
המשפחות של איתמר ואיציק גרות באזור. איך מתמודדים איתן?
"האימהות האלו את רואה אותן צבועות ומאופרות וכאילו הכל רגיל והן הולכות לבקר את הילדים שלהן, רואות אותם, מביאות להם דברים ואני לבית העלמין צריכה ללכת. זה עושה לי אש בגוף. אני רוצה שאמא של הרוצח לא תצא כמו שאני לא יצאתי שנתיים מהבית בגלל חרדות להיפגש עם המשפחות. הם גרים פה מעבר לרחוב. אני רוצה לגרום לה שתקבור את עצמה או שתעבור מפה ואותו דבר גם לשני. שיחזור לי הביטחון. אני לא מסוגלת לצאת ללכת לקנות דברים שאני צריכה. הם איבדו לי את הביטחון".
כל נושא המניע לרצח העלה לאוויר שאלות רבות באשר לעיסוקיו של שלומי בן חמו. בתקשורת התייחסו לרצח כחיסול חשבונות בין עבריינים על רקע חוב כספי ושמו של שלומי נקשר בעסקי הימורים, סמים והלוואות בריבית. על כל נושא אחר בת שבע מדברת באומץ ובהרחבה, כשהגענו לנושא הזה היה לה קשה למצוא את המילים. "מה שהכי אוכל לי את הלב זה שבמדינה שלנו כששומעים רצח, אז כל אחד מתאר לעצמו את מה שהוא רוצה. יצא המון לכלוך כשדובר על המניע ואני מאד כאבתי ואמרתי שיכתבו מה שהם רוצים, אני יודעת מי זה היה שלומי".
מי היה שלומי מבחינתך?
"שלומי היה ילד מדהים. כל העולם אהב אותו. הוא כבש אנשים בחיוך והיה ילד מאוד מסור לבית ולמשפחה. אם הייתי מרגישה חלילה לא טוב, הוא מהר היה טס לאיפה שאני נמצאת. הוא גם היה אבא מדהים לילדים שלו. תשאלי ברוגוזין, תראי מה יגידו לך עליו. הוא ילד שלא הזיק לאף אחד ועזר להמון אנשים. אני לא ידעתי עד כמה הוא היה נדבן וטוב לב, כל הקופאיות שעובדות ב'שפע שוק' באו לשבעה, אני לא מכירה אף אחת. הן סיפרו לי איך הוא היה מגיע ומעמיס שלוש-ארבע עגלות.
כשהוא היה שומע על מישהו שאין לו, הוא היה הראשון להתייצב ולתת לו - לאמהות חד הוריות, לזקנים שאין להם, לישיבות. אלפים היו כאן בשבעה באו לבכות עליו, הייתה לו לוויה כמו למלכים. תגידי, אם הוא היה אחד שעושה רע היו בוכים עליו?. זה היה שלומי. בגלל זה לא האמנתי גם בחלום הכי גרוע שהוא ירצח. יש ברחוב הרבה עבריינים, נרקומנים רוצחים, למה הבן שלי?".
הרצח לא ערער בך את האמונה?
"בבית חולים זרקתי את הכיסוי ראש וצעקתי שאני לא רוצה להיות דתייה, לא רוצה שום דבר. כל פעם סידרו לי אותו וזרקתי. בהכרעת דין, מרוב שכולם קפצו עלי ושמחו על שנעשה צדק נפל לי הכיסוי ואני צעקתי שיביאו לי אותו, בדיוק ההפך. יש איזון. בהתחלה היה לי קשה עם כל חפץ שהזכיר לי אותו, היום אני מתפללת בסידור שלו. אם לא האמונה לא היה לי מה לעשות בעולם הזה. זה מזלי שאני דתייה, אם לא הייתי נאחזת בדת אני חושבת שהייתי בבית משוגעים".
כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם הרצח קצת אחרת. האח הגדול עזב לגמרי את קרית אתא. האחות הקטנה, מוראל, הלכה ל"הישרדות-איי קמרינס" והודחה בהתחלה. "הם היו מאד מחוברים. היא חשבה שתוכל לשרוד, אבל שמה היה לה יותר קשה, היא התגעגעה יותר. היא רצתה לברוח מהמציאות המרה", מסבירה בת שבע. האבא, מוטק'ה, לא מהדברנים, מבחינתו עכשיו כשהרוצח נכנס למאסר עולם זה נגמר. הוא מוצא נחמה בשיפוץ בית הכנסת הישן שליד ביתם, שהפך להיות "בית מדרש היכל שלמה".
ואיך את מתמודדת?
"אני עושה תהילים לעילוי נשמתו. כל שבת יש פה איזה 30 ילדים שאני מחלקת להם ממתקים ועושה להם הגרלות, הכל לעילוי נשמתו. זה עוזר קצת להתמודד עם הכאב. שום דבר לא ישנה את איך שאני מרגישה זה יישאר איתי תמיד ושלא יספרו לי שהזמן עושה את שלו. אנשים שואלים אותי אם התחלתי פסח ואני לא איכפת לי פסח, לא אכפת לי חגים, לא אכפת לי שבת. בלי שלומי אפשר לעשות פסח? הוא היה תמיד בראש השולחן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם