"אפשר להתענג על המילים": שירז אריאל מנציחה את אבא
מתפלסף על ביבי, מהגג על חיי האידיליה שיהיו בבוא השלום, משרבט קומיקס משעשע ומפלרטט עם אלוהים. 12 שנה לאחר מותו של הזמר והיוצר מאיר אריאל, מקבצת בתו שירז עשרות יצירות שנמצאו במגירתו ושלא זכו לראות אור מעולם. "מהחומר הזה עולה פן חדש של אבי", היא אומרת, "הוא מתגלה גם כאיש רוח והוגה"
מדובר במאמרים, רשימות ואיורים פרי עטו, שאותם צברה אריאל-דרורי במהלך השנים שחלפו מאז שאביה נפטר בפתאומיות. "כבר בשבעה מצאתי את עצמי מסתערת על השולחן שלו מתוך מחשבה שאולי אמצא אותו שם", היא מספרת.
"אני זוכרת שחיטטתי במגירות בשולחן העבודה שלו, ומצאתי אינספור מכתבים, סיפורים ושירים. לצדם מצאתי פתקאות בגדלים שונים שעליהן נכתבו רעיונות שונים, מסות ארוכות ואפילו קומיקס".
אריאל אומרת כי אוסף החומרים שמצאה במגירותיו של אביה מעניק פרספקטיבה שונה על חייו ואישיותו. "מהחומר הזה עולה פן חדש של מאיר אריאל", היא משוכנעת.
"אבי מתגלה לא רק כמשורר אלא גם כאיש רוח והוגה דעות. הוא כתב על החיים בקיבוץ ועל אמונה דתית. הוא שואל אם יש אלוהים וגם עוסק בשאלה מהי מדינה. רוב הכתבים נכתבו בתקופה שבה חי בתל-אביב. חלק מהרישומים מצחיקים, אחרים פוליטיים, יש טקסטים נוקבים מאוד, סיפורים קצרים וגם הגיגים ורעיונות שונים".
אריאל (43) אם לשלושה, היא אחת משלושת ילדיו של מאיר אריאל. היא עוסקת בהפקות מוזיקליות ומתגוררת קרוב לבית אמה, תרצה, בפרדס חנה. כמו יתר בני המשפחה, גם היא קשורה למפעל שימור יצירתו של אביה, מפעל שעליו שוקדת בעיקר אלמנתו של אריאל, תרצה.
"כל אחד מבני המשפחה מתבטא בדרכים שלו", אומרת שירז אריאל. "האחים שלי, שחר ואהוד, מעלים מופע מוזיקלי דתי ומשלבים קטעי קישור עם עיבודים לשירים של אבא. אני פועלת בעיקר מאחורי הקלעים, בארגון ובהפקה של הופעות. בעבר הנחיתי ערבי פילוסופיה שנערכו בבית של אבא, ושבהם דנו בכתבי הגות שהשאיר אחריו. בעקבות הכתבים שיוצאים לאור כעת, אני מתכננת לחזור להנחיית המפגשים".
במה עוסקים הכתבים של אביך?
"אחד הרעיונות שמופיעים בכתביו הוא נושא המדינה וגבולותיה. הוא תוהה כיצד יש להסתכל על הדבר הזה שנקרא גבול. הוא בוחן את הגבולות בין המדינות ושואל מהי הכרה במדינה ואיפה אנו נמצאים בשאיפה שלנו לשלום".
זה אקטואלי גם היום.
"נכון. אבא באמת מתאר איך המסחר ישגשג כשיהיה שלום עם הפלסטינים ומדינות ערב השכנות. הוא מציע רעיונות מקסימים וכותב כמה טוב וכמה כיף יהיה להסתובב ברובע המוסלמי במצב של שלום".
ההגיגים הללו של אריאל על ירושלים כעיר שלום מתמזגים עם שורות אחרות שכתב זמן קצר לאחר מלחמת השחרור.
אריאל, שכלוחם צנחנים היה בין משחררי ירושלים ב-67', הבין את המחיר הכבד שגבתה המלחמה ממנו ומחבריו. הוא לקח את מילות שירה המיתולוגי של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", ושינה אותן. השינוי הזה יצק לשיר משמעות חדשה. "ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור, הלא לחומותייך קראנו דרור", הוא כתב אז כשיר מחאה נגד המלחמה.
באוסף הכתבים הסודי של אריאל נמצא שיר שכתב בשנת 1997
הפוליטיקה הישראלית העסיקה לא מעט את אריאל. "בכתבים שלו הוא קצת יורד על פוליטיקאים. הוא ירד על ביבי, שהיה אז בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. אתה קורא את זה ופשוט צוחק".
הקטע שעסק בנתניהו נקרא "בצער רב", ולמילים יש עוצמה רבה ורלוונטיות לתקופה הנוכחית. "בתוקף סמכותי כמעסיק של ממשלת נתניהו או כשוכר שירותיה למיניהם, הנני לפטר את ממשלת נתניהו ולפטור אותה מכל התחייבות כלפי החל מרגע זה", כתב אריאל. "באשר אין היא דוגמנית של שירותים ולא השירותים עצמם. לפיכך, לא אשלם כל שכר טרחה ומשכורת לממשלת נתניהו בצורה הידועה כמס הכנסה, מס ערך מוסף וביטוח לאומי".
בהמשך כתב: "בצער רב, בבושה גדולה, בייאוש ובפחד, מאיר אריאל. לחלופין: אם אתה רוצה לצאת גבר, צא כמו חרושצ'וב בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות דאז, ואמור לבוחריך: עד כאן רק כך, מכאן ואילך - אחרת. רוצים - טוב. לא רוצים - בלעדיי. צא גבר. תוציא אמת לאור. תנצח. תתגבר. תן לאחריות לדבר. הנח את השאר לשאר. יסתדרו בלעדיך, אל תדאג. עכשיו אתה רק דוגמן של נחישות, דוגמן של ריבונות, דוגמן של לוחם טרור, ובעצם אין בך אף אחד מאלה".
כשקוראים את המילים הללו, נדמה כאילו הוא כתב אותן על ביבי אתמול.
"יש קצת מסתורין סביב ההגדרה של הקטעים האלה. יש שאלה אם זה פוליטי או מחאתי. אולי אפילו בריחה. זה מסוג הדברים שמישהו מיטיב כל כך לדבר עליהם, כך שלאחר שאתה קורא את זה, אתה אומר לעצמך 'יא אללה, כמה שזה נכון'.
"אבי מנסח את זה בצורה שאתה פתאום מבין את הדברים יותר לעומק. עיקר הרעיון הוא בעצם לתת נחמה רוחנית לנפשה הדואבת של מדינת ישראל וליושבים בה. בכתבים שלו הוא מדבר הרבה על אמונה ועל קיומו של האל. הרי אנשים חשבו שהוא חזר בתשובה".
אביך באמת התקרב לדת?
"הוא התקרב לתורה ולאלוהים, אבל הוא לא היה בתהליך של חזרה בתשובה. אחד הכתבים שהכנסנו לחוברת מתאר מה זו אמונה. הוא גם מסביר שהוא לא חזר בתשובה במובן הרגיל של המילה, אלא שיש לו אהבה גדולה מאוד לתורה ולאלוהים. הוא כתב שלכל אחד יש אמונה והדת האישית שלו, ושלא צריך לתת שמות ולקטלג".
אז אריאל לא חזר בתשובה בערוב ימיו, אבל מי שעשו זאת הם שני בניו, שחר ואהוד. לדברי שירז אריאל, אביה הסתייג מהקיצוניות הדתית. "המוטו שלו היה 'חייה ותן לחיות'. אני מאמינה שאם הוא לא נפטר, האחים שלי לא היו חוזרים בתשובה. העובדה שהם איבדו אבא גרמה להם לחפש איזה משהו בעל משמעות".
ואיך מגדירה את עצמה אריאל-דרורי?
"אני חילונית מאמינה, ולאבי יש חלק גדול בכך. אחד הדברים שהשפיעו עליי היה קטע שהוא כתב ובו הוא כביכול מוכיח שיש אלוהים".
תרצה אריאל, אלמנתו של מאיר, היא כאמור הרוח החיה מאחורי המפעל לשימור יצירותיו. לא אחת נטען כלפיה כי היא פועלת בצורה אובססיבית על מנת להנציח את בעלה ומתקשה להמשיך לחיות את חייה בלעדיו.
שירז אריאל דוחה את הטענות הללו. "לאמא חשוב שהשירים ימשיכו ושהשירים חדשים ייצאו לאור", היא אומרת. "אמא רוצה ששמו של אבא לא יישכח, לפחות לא במובן המוזיקלי. אלה הן התרפיה והנחמה שלה. היא ניסתה לעסוק בדברים שבהם עסקה בעבר והייתה טובה בהם, כמו נדל"ן ומכירות של מוצרי קוסמטיקה, אבל ללא הצלחה. מאז היעדרו של אבא, היא לא מסוגלת לעזוב את העיסוק בהנצחתו".
עד כמה הפעילות שלה סייעה להנציח את המותג "מאיר אריאל"?
"תראי, אפשר לשאול מה היה עולה בגורל כתביו של אבי אם היא לא הייתה עושה את מה שהיא עושה. אפשר לשאול אם הוא היה מגיע לתודעה ללא העשייה שלה".
חלפו 12 שנים מאז שאביך נפטר. את חושבת שהציבור עוד זוכר אותו?
"לציבור יש תיאבון וציפייה למאיר אריאל, וכל הזמן רוצים לדעת מתי ייצא עוד משהו מבית היוצר שלו. כל המופעים לזכרו לא מעשירים אותנו, וחשוב שהציבור יבין זאת.
"אנחנו סופגים הרבה ביקורת בגלל מחירי הכרטיסים למופעים האלה, אבל אנשים לא מבינים את גובה העלויות של הפקה בסדר גודל כזה. אנחנו לא רוצים לעשות משהו חאפרי. אנחנו מפיקים אירוע איכותי ביותר, בהשתתפות אמנים מהשורה הראשונה. לדברים האלה יש עלויות, ואסור לשכוח שהגברה ופרסום עולים הון. ככה זה בכל הופעה".
על מה את חושבת שאביך היה כותב היום אילו היה בחיים?
"לדעתי, הוא היה כותב עוד כמה בתים לשיר 'עברנו את פרעה', שהגרסה המלאה שלו כוללת 40 דפים. חוץ מזה, הוא היה כותב משהו על כך שהזיכרון הקולקטיבי של הציבור כל כך קצר, שעם כל הפדיחות שביבי עשה בעבר, הוא נבחר שוב לראש ממשלה. הוא היה כותב בטח שהגלגל חוזר על עצמו. עברו 12 שנה, אז קשה לדעת".
אחת התגליות המפתיעות בקובץ שאיגדה אריאל היא קומיקס פרי עטו של אריאל. הקומיקס, שכתוב בצורה משעשעת, הוא על אנשים שנולדו ב-29 בפברואר החוגגים יום הולדת אחת לחמש שנים. "למאיר הייתה תוכנית כמוסה להוציא ספר שייקרא ספר התירוצים", מגלה בתו. "הוא רצה לתת תירוצים לחיים. חלק מהדברים הכנסנו לחוברת".
ואת יתר הדברים הוא רצה לגנוז?
"היו דברים שנכתבו למטרות מסוימות. הצלם מיכה קירשנר, למשל, ביקש בזמנו מאבא שיכתוב קטעים לטור שלו 'הישראלים' (טור מצולם שהתפרסם במעריב בשנות התשעים) ושני טורים הוכנסו לחוברת. זה שאני מפרסמת את הדברים ומביאה אותם לידיעת הציבור, זה סוג של חלום שמתגשם.
"חוויתי מעין התעלות רוחנית מהכתבים, ויש לי הרגשה שהרבה אנשים ייהנו מהחומרים האלה. זה ספר שמעניק נחמה רוחנית. הנפש מתרווחת במין תחושה כזאת שבסופו של דבר יהיה בסדר. אפשר להתענג על המילים המקסימות שלו".
החוברת שיוצאת כעת היא ראשונה מתוך סדרה של ארבע חוברות, שבני המשפחה מקווים לפרסם בעתיד. החוברת הראשונה יצאה לאור במהדורה מוגבלת ולא נמכרת בחנויות. אפשר לקבל עליה פרטים בטלפון: 050-8434970 או במייל: m_ariel@netvision.net.il.
.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם