האו"מניקים מפיג'י העלו את אשקלון על מפת הרוגבי
שני הכוכבים הגדולים של קבוצת הרוגבי של אשקלון, המכונים בן ודאלאס, הם חיילי או"ם מפיג'י המוצבים ברפיח המצרית. ועם כל הכבוד להפגנות בכיכר תחריר, הרגעים הכי מותחים שלהם בשנה האחרונה היו במשחק האליפות, בו אשקלון דווקא הפסידה
אז איך זה שהקבוצה האיזוטרית הפכה העונה לדבר הכי חם ברוגבי? הכל בזכות הגיאוגרפיה. אשקלון היא פשוט העיר הכי דרומית שמחזיקה בקבוצת רוגבי, מה שאפשר לשני חיילי או"ם מפיג'י, שמוצבים בשירות הצבאי במצרים, להגיע ולהוביל אותה לצמרת.
וואיסאה טמני-טווקולה (המכונה דאלאס) ואפניסה קאבו (המכונה בן) – אלה הם השמות הקשים לביטוי של שני כוכבי הפועל אשקלון ברוגבי. הם שמחו שמצאו מקום שבו יוכלו ליהנות מתחביב שלהם, והאגודה שמחה שמצאה שחקנים שיכולים להפוך אותה לקבוצת רוגבי מוצלחת. שילוב שכל הצדדים נהנים ממנו.
פיג'י היא מדינת איים הנמצאת אי שם בדרום האוקיינוס השקט. רחוק מאוד מהרעש שמאפיין את המזרח התיכון. טמני-טווקולה וקאבו (להלן: דאלאס ובן), שני ילידי פיג'י, החליטו כנראה שקצת משעמם להם בבית ושהם מעדיפים יותר אקשן. הם התגייסו לצבא האו"ם ושובצו הרחק הרחק מהמולדת, באזור הכי חם על הגלובוס: העיר רפיח, שנמצאת בחלקה האחד בעזה ובחלקה האחר במצרים.
שניהם חיילים בכוח שמירת הסכם השלום בין ישראל למצרים. באשקלון במקרה שמעו על החיבה של השניים לרוגבי, ומיהרו לקפוץ על המציאה. טמני-טווקולה וקאבו פנו למפקדיהם, קיבלו את האור הירוק, ומאז הכל היסטוריה.
"כשדיברו איתי על האפשרות לשחק באשקלון, לא ידעתי איפה נמצאת העיר הזאת, וישר הלכתי
בן ודאלאס הוליכו את אשקלון לעונה מצוינת ולמקום הראשון בטבלה בסיום הליגה הסדירה. לפני כשלושה שבועות שוחק המשחק על האליפות, בקיבוץ אור הנר (עיריית אשקלון לא אישרה לקבוצת הרוגבי להשתמש במתקנים העירוניים, מחשש שהדשא ייהרס). אבל דווקא במאני טיים, השחקנים האשקלונים לא הציגו את היכולת שאפיינה אותם מאז תחילת העונה, הפסידו 10:7 לקבוצת אס"א תל אביב ואיבדו את האליפות.
שני חיילי האו"ם האשקלונים, נשמעו השבוע מאוד מאוכזבים מהתוצאה הסופית. "ניצחנו את אס"א תל אביב כבר פעמיים השנה", אומר בן. "זאת ההוכחה שאנחנו בהחלט יכולים לנצח אותם. שיחקנו ממש טוב, ושלטנו במחצית הראשונה, אבל בסיום, משהו לא הסתדר. בשורה התחתונה, זה לא נורא. כל עוד היינו בצמרת של הטבלה, אז זה בסדר, גם אם לא לקחנו אליפות".
דאלאס: "כשאתה משחק רוגבי, אתה חייב להבין שזה משחק של הפסד או ניצחון. הפעם היינו בצד המפסיד. אבל זה רק משחק, וככה צריך להסתכל על זה. וחוץ מזה, ממה שאני ראיתי, השופט ששפט את המשחק, היה קצת בעד הקבוצה השנייה, זו מתל אביב. ואני חושב שהוא היה בעדם כי הוא גר בתל אביב". בן: "גם אנחנו עשינו לא מעט טעויות במשחק. הרבה שחקנים פשוט לא היו מרוכזים בדקות האחרונות של המשחק".
דאלאס: "זה נכון. עשינו את הטעויות האלה בעיקר במחצית השנייה. מה שלא אהבתי זה שהיו רק בערך 30-40 צופים במשחק. זה ממש מעט, בוודאי יחסית לעובדה שמדובר במשחק על האליפות".
בפיג'י מגיעים יותר אוהדים לראות רוגבי?
דאלאס: "הרבה יותר אנשים מאשר פה בישראל. אצלנו בפיג'י מגיעים משהו כמו 2,000-3,000 איש לכל משחק. זה מספר יפה בשביל מדינה קטנה כמו שלנו. בגלל זה, כשבאנו לכאן, לישראל, ראינו שלאף אחד לא ממש אכפת מרוגבי, זה דבר מאוד מוזר מבחינתי".
בן:"אני חושב שרוגבי זה משחק הרבה יותר טוב מכדורגל וכדורסל. אני באמת לא מבין למה אנשים לא באים לראות את זה. בפיג'י, רוגבי הוא הספורט מספר אחת. כדורגל נמצא רק במקום השני. אתה צריך להבין שכל ילד בפיג'י משחק רוגבי. זה משחק מאוד פופולארי אצלנו. ילדים כבר בגיל חמש משחקים בו. אם יום אחד תגיע לפיג'י, אתה תראה כמה האנשים שם אוהבים רוגבי. זה משחק ממש טוב".
כבר בגיל התיכון בן ודאלאס ידעו שהם רוצים להיות חיילי או"ם, למרות הידיעה שהמשמעות של הדבר היא שיהיו רחוקים מהבית ומהמשפחה. שניהם בני אותו גיל, 35, ומכירים זה את זה כבר למעלה מעשר שנים. השירות שלהם מתחלק לסירוגין לשנה אחת בבסיס או"ם מעבר לים, ושנה אחת בבסיס האו"ם שבפיג'י.
עד היום הספיקו השניים להיות מוצבים במזרח הרחוק, באינדונזיה ומזרח טימור. בשנה האחרונה, כאמור, הם מוצבים במדבר סיני, כחלק מהכוח הרב הלאומי שתפקידו לפקח כי הסכם השלום מיושם על ידי ישראל ומצרים.
רצה הגורל ודווקא בזמן המשמרת שלהם, התרחשה ההפיכה הגדולה במצרים, שהותירה אותם עם הרבה מאוד עבודה. בגלל המצב, הם גם לא יכלו להגיע לאחד המשחקים החשובים של קבוצת הרוגבי העונה. אגב, לאותו משחק מדובר אשקלון כלל לא התייצבה וטענה שהיו לה בעיות טכניות, אך היריבה העלתה השערה שהסיבה האמיתית לכך היא היעדרות שני הכוכבים.
"אין ספק שמה שקרה בקהיר, השפיע גם עלינו". אומר בן. "לא יצאנו מהבסיס במשך כמה שבועות, לשום מקרה, וגם החמצנו את אותו משחק של אשקלון".
דאלאס: "זה היה מצב מוזר. אני ראיתי מלא אוטובוסים של אנשים שביקשו לעבור מעזה למצרים, וביקשו את עזרתנו, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו לא מתערבים. אנחנו רק דואגים שהשלום יישמר. אם אנחנו רואים משהו חריג, אז אנחנו מדווחים למפקדים שמעלינו".
בן: "ככה זה. התפקיד שלנו הוא לא לטפל בבעיות של המקום, רק לשמור על השלום בין המדינות".
שגרת היום של השניים כוללת אימון פיזי ושמירה בעמדות השונות על הגבול. בנוסף לכך, השניים הם חלק מתזמורת צבאית של חיילים מפיג'י, המציגה מדי כמה שבועות בבסיס או מחוצה לו, זאת במטרה לקדם את התיירות למדינתם. "אני מנגן על טרומבון ובן מנגן על צופר מיוחד כזה", מספר דלאלס. "הופענו פעם אחת בתל אביב, ביום העצמאות של ישראל, בבתי שגרירים. זה היה לפני בערך תשע שנים".
בן: "יש לנו גם בחורה אחת בלהקה, שהיא נגנית סקסופון. אנחנו הופענו כבר בלוס אנג'לס, במקסיקו ובמקומות נוספים. אנחנו נקראים הלהקה של פיג'י, ומה שאנחנו עושים זה לנגן בכל מיני מקומות כדי לקדם את התיירות למדינה שלנו".
למה כדאי לטוס לטייל בפיג'י?
דאלאס: "פיג'י היא מדינה עם אנשים מאוד נחמדים, ממש כאלה שמסבירי פנים לתייר. יש שם נשים מאוד יפות, מזג האוויר ממש טרופי ונעים כזה. ממש גן עדן.
"הייתי מאוד רוצה לקדם תיירות ישראלית לפיג'י. הייתי מאוד רוצה שאשקלונים יבואו לתייר בפיג'י. הייתי שמח להיפגש עם ראש העיר של אשקלון, לנגן באחד האירועים פה ולהראות את הפנים היפות של פיג'י. שאנשים ירצו לבוא לטייל אצלנו".
בחודש מאי הקרוב ישובו השניים לשנה של שירות בפיג'י. גם דאלאס וגם בן נשואים עם ילדים, ומדברים כל הזמן על הגעגועים אל המשפחה. מבחינתם, המרחק הוא הדבר הכי קשה בשירות הצבאי שלהם.
"אנחנו מנסים לדבר איתם דרך תוכנת ה'סקייפ' ולהתעדכן מה קורה איתם על ידי הפייסבוק", אומר דאלאס. "היתרון הוא שאנחנו לפיג'י בסיום השנה ונשארים שם שנה שלמה, בבסיס המקומי. זה הזמן שלנו להיות עם המשפחה".
בן: "אבל תמיד אנחנו יודעים שאחרי השנה הזאת מגיעה עוד שנה שבה אנחנו מחוץ לבית, וזה דבר מאוד קשה. לא לראות את האישה והילדים זה הדבר הכי קשה שלנו".
איך אשקלון בתור עיר?
בן: "שרלי אופלגר (יו"ר הקבוצה, ל"א) לקח אותי לראות כל מיני מקומות פה. ראיתי את העיר קצת, וגם הלכנו לים. עיר מאוד נחמדה".
דאלאס: "כן, אבל זה בטח לא כמו בפיג'י. כי אצלנו זה ממש חול לבן ויפה כזה. וגם המים ממש נקיים". בן: "אבל עדיין, אשקלון הרבה יותר נקייה מהמקום שבו שאנחנו מוצבים".
מה זאת אומרת?
בן: "ברפיח אין ממש סדר ברחובות. אין שם כבישים מסודרים. הכי נורא זה שלאנשים שם לא איכפת מלכלוך. הם פשוט זורקים הכל ברחוב. אתה רואה זבל בכל מקום".
דאלאס: "אני ראיתי הרבה פעמים אנשים זורקים זבל מהמכוניות שלהם. ולעומת זה, פה באשקלון הכל נקי ומסודר".
ומה אתם חושבים על ישראל?
בן: "בטלוויזיה רואים ישראל ממש אחרת ממה שאנחנו רואים. ועכשיו, כשאני אחזור לפיג'י, אני אנסה לקדם את התיירות לישראל".
דאלאס: "אני אגיד לכולם שישראל היא מדינה ממש יפה ומודרנית, וששווה לבוא ולבקר בה".
בן: "אני חושב שהישראלים אנשים מאוד נחמדים. כל אחד מתעסק בעניינים שלו".
דאלאס: "אמרתי לבן אתמול בלילה: 'בן, כל עוד אנחנו בצבא, אנחנו צריכים להישאר כאן בישראל'. אני חושב שזה מקום ממש טוב".
רק חבל שאין כאן רוגבי ברמה גבוהה, הא?
בן: "רוגבי זה משחק קשוח, אבל פה בישראל לא יצא לי עדיין להיפצע, כי הרוגבי פה לא מספיק קשוח עדיין. אני חושב שהרוגבי הישראלי עושה צעדים לכיוון רמה בינלאומית. לשחקנים פה בישראל יש את הלב שצריך כדי להיות שחקן רוגבי, אבל אין להם עדיין את המיומנות".
דאלאס: "אני חושב שמה שצריך לעשות הוא לעשות כל מיני טורנירים מיוחדים, כדי שהישראלים יבואו לראות את הרוגבי. צריך גם שכבר מגיל קטן יהיו ליגות רוגבי".
תגידו, אחרי השנה בפיג'י תחזרו לשחק כאן?
בן: "זה לא תלוי בנו, כי אנחנו לא יודעים עכשיו איפה נוצב בעוד שנה. אבל אנחנו בטוח נמליץ לחיילים אחרים, אלה שיחליפו אותם כאן החל בחודש מאי הקרוב, לבוא ולשחק בשביל אשקלון".
דאלאס: "זה לא משנה אם נוצב פה, ונוכל להמשיך לשחק בשביל אשקלון, או שנוצב במקום אחר בעולם. ישראל ואשקלון עכשיו בלב שלנו, כי האנשים בקבוצה היו מאוד נחמדים אלינו, וממש התחברנו.
בן: "אשקלון היא זה ממש בית מבחינתו. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי התוצאות של הקבוצה תמיד, ולא משנה איפה נהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם