כהנא חיה: עדן אברג'ל שוב פותחת פה על ערבים
מבלי שהתכוונה, עדן אברג'ל האשדודית הפכה לנציגה הרשמית של צעירי הימין הקיצוני. החיילת שעוררה סערה לאחר שהצטלמה עם פלסטיני כפות והעלתה את התמונות לפייסבוק, מנהלת בימים אלה מלחמת הסברה באינטרנט. "השמאלנים גרועים מהערבים", היא אומרת, "אני לא רוצה שום חברים כאלה"

בכל מקרה, לאחר ההחלטה לאסור אותו לתקופה ארוכה, מרגישה אברג'יל שהרוויחה משני הכיוונים: גם בגלל שהוכח שהאיש הוא מחבל עם דם על הידיים, גם בגלל שעכשיו יש לה עוד הזדמנות לקבל במה בתקשורת ולהשמיע את דעותיה הקיצוניות, אם לא הגזעניות.
יותר מחצי שנה חלפה מאז שאברג'יל פרסמה בפרופיל הפייסבוק שלה תמונות שבהן היא מצולמת לצד עצירים פלסטינים כפותים. התמונות עוררו אז סערה גדולה והעמידו את ישראל ואת צה"ל באור שלילי במיוחד, אך אברג'יל סירבה להביע התנצלות על המעשה עצמו או על העלאת התמונות.
לפני שבועיים נגזר דינו של צלאח, אחד הפלסטינים שעמם הצטלמה אברג'יל. בית המשפט הבהיר במתן גזר הדין כי הוא "מתחשב בהידרדרות מצבו הנפשי" של צלאח, בעקבות פרסום התמונות עם החיילת הישראלית.
אבל אברג'יל טוענת שמדובר בדמגוגיה. "אותו פעיל שהצטלמתי איתו טען שאני הטרדתי אותו מינית", סיפרה ל"זמן הדרום". "אבל זה כמובן לא היה ולא נברא. מה שמעצבן אותי זה שהבנאדם הזה היה חלק מחוליה ששיגרה פצמ"רים וטילים. הטילים האלה הרסו רכוש, פגעו באנשים ואולי אפילו הרגו. אז איך זה שהוא מקבל רק שבע שנים וחצי? זאת ממש בדיחה. סוחר סמים ישראלי מקבל עונש יותר חמור. זה מעיד על מערכת המשפט שלנו".
מה זה מעיד עליה?
"שהיא שמאלנית. השופטים פה בארץ מאוד שמאלנים. התקשורת השמאלנית כאן היא מאוד חזקה, וכנראה שזה משפיע על מערכת המשפט".
אם מישהו חשב שסיום משפטו של צלאח יביא לקיצה את אפיזודת עדן אברג'יל, ושמעתה והלאה לא נשמע ממנה יותר, ממש לא מכיר את הבחורה. יש לה דעות מאוד מוצקות, והיא מתכוונת להשמיע אותן לכל מי שרק יסכים להאזין. היא לא רואה את העלאת התמונות לפייסבוק בתור פרובוקציה, אלא מגדירה זאת "חופש הביטוי". והיא בהחלט לוקחת לעצמה דרור מלא ללשונה. רק תנו לה סיבה להגיב, והיא בטוחה שתעשה עבודה יותר טובה מכל משרד הסברה ישראלי.

לפני שבועיים, יום לאחר הטבח הנורא בהתנחלות איתמר, שבו נרצחו חמישה מבני משפחת פוגל, אברג'יל פצחה במלחמה הסברתית, שוב דרך הפייסבוק. חוץ מציטוטים בווריאציות שונות של "מוות לערבים" שהיא העלתה, אברג'יל גם ערכה ניסוי אינטרנטי פרי יוזמתה: היא העלתה שתי סדרות של תמונות – אחת של הנרצחים בטבע המזויע, שנייה שלה עם הפלסטיני הכפות.
היא ביקשה לבדוק אם התקשורת, שבודקת את עמוד הפייסבוק שלה, לטענתה, חדשות לבקרים, תעסוק באלה או באלה. "ברגע
כתבת את הדברים בגלל שאת באמת מאמינה בהם או ברגע של כעס אחרי הפיגוע?
"אני לגמרי מאמינה באמירה 'מוות לערבים'. אתה חושב שהם אוהבים אותי? אתה חושב שהם לא רוצים שכל הישראלים ימותו? זה לא קשור לגזענות. הם האויבים שלי. הם שונאים אותנו ואנחנו שונאים אותם. ויש את המעצבנים האלה שאומרים שלא צריך להכליל. בטח שצריך להכליל. אני שירתי בעזה, ואני יודעת טוב מאוד מה זה ערבים. מה שאני ראיתי – אף עיתונאי לא ראה. זו לא המדינה שלהם. זו המדינה שלנו".
את בטח לא מאמינה באפשרות של פיתרון הסכסוך מתישהו.
"לא יהיה שלום בחיים. אי אפשר לצפות לדבר כזה. מי שחושב שיהיה פה שלום, פשוט חי בסרט. המצב הזה קיים עוד מתקופת התנ"ך והוא יישאר ככה לנצח. מאז תקופת התנ"ך אין שלום. הבעיה היא שהם רוצים את ירושלים. מה, הם נורמליים? מי ייתן להם את ירושלים, או חלק ממנה? זה פשוט לא הגיוני! אני לא מבינה מה חושבים לעצמם אנשי השמאל, שאם נחתום על הסכם לא יהיה יותר מלחמה? הפלסטינים הם לא כמו המצרים או הירדנים. שם אין אנשים שייכנסו לבתים וירצחו תינוקות".
היא בסך הכל בת 23, אברג'יל. לא ברור היכן גיבשה האשדודית הצעירה את תובנותיה, אבל ניכר שהיא מדברת מהלב. היא לא חושבת שנייה לפני שהיא יורה את התשובות בקצב אש רצחני. היא לא מנסה להישמע קיצונית, היא פשוט באמת כזאת.

לא מעט צרות נגרמו לאברג'יל בגלל התמונה ההיא. לאחר השחרור שלה מצה"ל, היא תכננה לטוס לארצות הברית, כדי לעבוד בתעשיית העגלות הישראלית. אבל לאחר פרסום התמונות, היא מספרת, ביטלו לה את אשרת הכניסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והיא בטוחה שהטריגר היה הסערה הגדולה שבמרכזה היא עמדה.
גם תוכנית ב' שלה – לצאת לטיול במקסיקו ובאיים הקאריביים, בוטלה לפני שיצאה אל הפועל. צו עיכוב יציאה מהארץ הוצא נגדה, בשל החשש שבחלק מהמדינות ירצו להעמיד אותה לדין בעקבות התנהגותה.
אברג'יל הבינה שהיא נשארת בישראל וחיפשה עבודה. היא ניסתה להתקבל לעבוד כבודקת ביטחונית במעבר תרקומיה, אבל לא עברה את הראיון האישי, לטענתה בגלל אותו סיפור.
האם היא מתחרטת על מעשיה? האם הייתה מחזירה את הגלגל לאחור אילו הייתה יכולה? ממש לא. היא פועלת מתוך אידיאולוגיה ומאמינה שבסופו של דבר כולם יבינו שהיא צודקת ויישרו קו עם הדעות שלה. בינתיים היא דואגת להפיץ את משנתה בעיקר בפייסבוק.
"לא רק רע נגרם לי מהסיפור עם התמונה", היא אומרת. "יש הרבה אנשים שפונים אליי בפייסבוק ומחזקים אותי. יש גם לא מעט שפונים אליי כי הם מאמינים שיש לי הרבה כוח ומבקשים שאעזור להם. גם יחצנים פונים אליי בבקשה שאקדם מוצרים שלהם. בחורה בשם ניקי, יהודייה מארצות הברית, פנתה אליי לאחר המקרה עם התמונה. היא כתבה לי שהיא שירתה במארינס באפגניסטן, ושהיא גאה שהראיתי את הצד השני, את האמת".
את ממשיכה להשמיע אמירות קיצוניות נגד ערבים עד היום.
"אני משתמשת בעיקר בפייסבוק בשביל זה, ואני רוצה שהמסר שלי יעבור טוב. אז אני חושבת קצת לפני שאני כותבת משהו, אבל לא כי אני מפחדת מכל מיני תגובות, אלא כדי שהמסר יהיה כמה שיותר חזק. זה לא שרק אני יוזמת את כל התגובות שלי. הרבה פעמים אנשים פונים עליי ושואלים את דעתי על אירועים מסוימים. בחברון, לדוגמה, חולים עליי. גם נכנסים אליי הרבה צעירים לקראת גיוס ושואלים אותי אם כדאי להתגייס".
ומה את עונה להם?
"אני לא אומרת להם שלא. באופן אישי ובדיעבד, אין סיכוי שהייתי משרתת בצבא. אין מצב כזה".
למה?
"אין ספק שמאוד אהבתי את הצבא ומאוד אהבתי את השירות. אבל כשראיתי איך הצבא התנער ממני כשהתפרסם כל העניין עם התמונה, פשוט נגעלתי. התגובה שלהם הייתה שהם מתביישים שחיילת כמוני שירתה בצבא. כל כך התאכזבתי. שנתיים מהחיים שלי נתתי להם, כשאני מסכנת את החיים שלי, וגם נפגעתי מפצמ"ר. ידידים שלי לבסיס, שבועיים לפני שחרור – נקטעו להם הרגליים.
"אבל את מי זה מעניין בצבא? יותר מעניין אותם איך העולם מסתכל ומה אובמה יגיד. בצבא רצו לעשות את מה שהתקשורת ציפתה מהם. אם הייתי עכשיו בגיל גיוס, הייתי הולכת לעשות שירות לאומי ולא צבא. גם הייתי תורמת למדינה, וגם לא הייתי נאלצת להיקשר לגוף שכל מה שמעניין אותו זה איך הוא נתפס בתקשורת".
מאז שהפכה לדמות ידועה, אברג'יל קיבלה הצעות להתראיין בכל רשתות החדשות המובילות בעולם: CNN, BBC ותחנות גדולות אחרות. אבל אחרי שראתה איך כאן, בישראל, הציגו אותה בסיקורים, היא החליטה לסרב לכולם. כעת היא טוענת כי הסיבה לסירובה להתראיין, היא יחס לא הוגן מצד התקשורת.

"אין לי ספק שאחת הסיבות המרכזיות שהתנפלו עליי בזמנו היא כי אני מזרחית מהפרירפיה", אומרת אברג'יל. "אחת מכותבי הטורים כתבה 'תארו לעצמכם שעדן אברג'יל הייתה בלונדינית, עם שם משפחה אשכנזי, איך הייתם מתייחסים אליה אז?'. חשבתי על זה, ויש בזה הרבה צדק. בעיתונים ובאתרי אינטרנט כתבו דברים כמו 'ערסית מאשדוד', 'פרחה מזרחית'. ואני לא מתכוונת לטוקבקים. זה דברים שכתבו הכתבים עצמם. אם היו קוראים לי עדן אברמוביץ' זה היה נראה אחר לגמרי. היו לפחות מקשיבים למה שיש לי להגיד".
תגידי, את בכלל יכולה להסתדר עם מי שלא חושב כמוך?
"אני אומרת שהחברים שאתה בוחר משקפים את מי שאתה באמת. אותם כותבים או מגיבים שמאלנים לא ירצו להיות החברים שלי, וגם אני ממש לא ארצה להיות חברה שלהם. אני לעולם לא הייתי יכולה לצאת לדייט עם מישהו בעל דעות שמאלניות. יש לי חבר, ואם הייתי מגלה שהוא שמאלני, אז לא היינו ביחד. הייתה לי חברה טובה מהצבא, שאחרי הסיפור עם התמונה ניתקה איתי קשר. אלה אנשים שהם סייענים, וזה יותר גרוע מהערבים עצמם".
את קולטת את הדברים שאת אומרת?
"כן, כי הדבר הכי מפחיד הוא שמישהו מתוך העם שלך מזיק לך יותר מאשר האויב שלך. לחשוב שיש ישראלי שחי בארץ, מבין את המציאות שלנו, וכל הזמן מנסה לעזור לפלסטינים – זה פשוט בלתי נתפס בעיניי. הכי מצחיק הוא שהם חושבים שהם עוזרים למדינה. אני זוכרת מקרים של כל האנשים האלה מעמותת 'בצלם' וכל השאר, עם ההפגנות ההזויות שלהם, היו פשוט יורקים על חיילים. ואני ממש שונאת את כל יפי הנפש האלה".
מה הצבעת בבחירות האחרונות?
"הצבעתי ש"ס, אבל בפעם הפעם אני כבר לא אצביע להם. הדעות שלי הלכו הרבה ימינה בשנים האחרונות. אין כרגע מפלגות שמבטאות את הדעות שלי. אם הייתה מפלגת כהנא, הייתי מצביעה להם".
בקצב הזה, את אולי תקימי את המפלגה הזאת מחדש.
"תראה, אני מבינה שאני מובילת דעה, אבל אני לא חושבת שאכנס לפוליטיקה, מהסיבה הפשוטה שאני לא מאמינה שמישהו יכול לשנות את המדינה. למה? בגלל התקשורת. היא זו ששולטת במדינה, ולא משנה מיהו ראש הממשלה. הבחירות לכנסת למעשה בכלל לא רלוונטיות. לכן בבחירות הבאות אני לא אצביע".
אם יש נושא נוסף שמטריד את אברג'יל, חוץ מאשר "בעיית הפלסטינים" שלה, היא העובדים הזרים. באשדוד, העיר שבה היא מתגוררת, יש קהילה מאוד גדולה של עובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים, והדבר מפריע לה מאוד.

אם יש פעולה אחת שבגללה היא שמחה שהצביעה ש"ס, היא האופן שבו פועל ראש המפלגה אלי ישי כדי לסלק את העובדים וילדיהם. "מה שהולך באשדוד עם העובדים הזרים זה פשוט מכה", היא אומרת. "ברור שאני נגד הילדים הזרים בארץ. אני חושבת שאנחנו חיים במדינה יהודית, נכון? בוא נראה אותם בארצות הברית, המדינה הצבועה שמדברת במילים יפות על זכויות אדם וצדק. רק תעז להישאר שם חודש אחד אחרי שהוויזה שלך מסתיימת, ואתה כבר בדרך לכלא. אז מה ההבדל בין זה לבין הזרים פה בארץ? מישהו אמר לאותם עובדים זרים להביא ילדים? אין מה לעשות – הם זרים, וצריך להעיף אותם. כל המצב של העובדים הזרים צריך להסתיים. באשדוד זה פשוט שיא השיאים".
מה קורה שם?
"אני אומרת לך שזה רק עניין של זמן עד שמישהו יירצח כאן. כל כך הרבה מבין אותם זרים מבצעים פשעים. אני גרה באשדוד, ברובע ט"ו, שזה אזור טוב. אבל באזור ב', זה ממש נהיה סודן. הם ממש השתלטו על השכונה הזאת. יש שם אלפי סודנים. אשדוד הפכה למחנה פליטים. בקניון אתה רואה סודנים מסתובבים. זה ממש מגעיל אותי. למה אנחנו נותנים להם להיות פה? אם אנחנו היינו הולכים, בתור יהודים, לסודן, היינו נרצחים תוך דקות".
עם דעות כל כך נחרצות, את בטוחה שאת לא רואה פוליטיקה בעתידך?
"לא. כל כך שונאים אותי בתקשורת, שיעשו הכל כדי שאני אצא רע, או מסיתה. אם אני אכתוב דברים חברתיים אז יגידו 'עדן אברג'יל מנסה להיות'. אני לא מפחדת לצאת למאבק פוליטי או חברתי, פשוט אני לא מאמינה שמישהו ייתן לי במה. אבל לך תדע, אולי אני אקבל אשתכנע ואתחיל במחאה. בינתיים אני מתחילה בקרוב קורס קוסמטיקה בבית הספר של רוית אסף. מעדיפה להתעסק בטיפוח מאשר במחאות".