קו התפר: במתפרת העצמאות (שוב) יכולים לנשום לרווחה
רק לפני ארבעה חודשים מתפרת "העצמאות" במצפה רמון עמדה (שוב) בפני סגירה, אבל התערבות של הנשיא שמעון פרס וכניסתם של בעלים חדשים הפכו אותו לסיפור הצלחה. המשכורות משולמות בזמן, ישנה דרישה לגיוס עובדות נוספות, התופרות זוכות לבונוסים והטבות ובקרוב יקבלו גם ארוחות צהריים חמות. המתפרה שוב ניצלה מסגירה
25 התופרות המסורות והוותיקות במתפרה לא קיבלו שלושה חודשים משכורות, המצב הכלכלי שלהן היה בכי רע, העתיד היה מעורפל, ההזמנות לתפירת מדים ירדו בצורה ניכרת, ונדמה שהם כבר השלימו עם המצב ששום מאבק ציבורי, מתוקשר ככל שיהיה, לא ישנה הפעם את המצב והן תצטרכנה להתדפק על דלתות לשכת העבודה בתקווה קלושה למצוא עבודה חלופית.
העצב ניכר היטב על פני התופרות שבקושי הרוויחו שכר מינימום ורק התחננו שמקום עבודתן לא ייסגר. הדמעות זלגו, האורות כבו, המתפרה כבר נסגרה והרבה קופצים להציל אותה לא היו. אפילו ההסתדרות, שבגלגול הקודם הצילה את המקום מסגירה, נפנפה בדגל לבן לאות כניעה. העובדות אספו את מטלטליהן המעטים והלכו הביתה בראש מורכן.
"היינו בטוחות שזהו, המקום הזה נסגר, שכל השנים הטובות שנתנו במתפרה הסתיימו", שיחזרה העובדת נינה. "תבין, עבדנו פה בהרבה פחות משכר מינימום. רק רצינו להרים את הראש מעל המים כדי שיהיה לנו מקום עבודה. לא קיבלנו משכורות, הגיעו החגים, ההוצאות היו גדולות והיה קשה מאוד לעבור את זה. השלמנו עם המצב שנצטרך לחפש עבודה אחרת. ואז, משום מקום, הגיע מלאך והציל אותנו ממש ברגע האחרון, ומאז אנחנו לא מפסיקות לחייך".
כאמור , ארבעה חודשים חלפו ומתפרת "העצמאות", שהיתה כבר בדרך להצטרף לעשרות מפעלי הטקסטיל ברחבי הארץ שנעלו את שעריהם, הפכה לנס כלכלי. כיום, על פי מנהלי המתפרה ועובדיה, המקום מלבלב ומשגשג, פסי הייצור רועשים וגועשים והתופרות עובדות כשחיוך קטן על פניהן.
"הוכחנו שאפשר להציל את המתפרה, למרות שהרבה אנשי עסקים לא האמינו שזה אפשרי, ולהפוך אותה למשהו כמו חברת היי-טק, לעסק מצליח שאפשר גם להרוויח ממנו", אמרה נטשה, אחת התופרות. "זה כיף לקום בבוקר עם חיוך ולעבוד במקום שאתה לא צריך לדאוג כל יום אם המשכורת נכנסה או לא. אין לנו דאגות יותר, ברוך השם. סוף סוף אנחנו מרוצות".
מתפרת "העצמאות", שחלקה הצפוני משקיף לעבר מכתש רמון, הוקמה לפני כ-32 שנה . בשיאה העסיקה המתפרה כ-100 עובדות ממצפה רמון, דימונה וירוחם. בשנת 2000 המתפרה נקלעה למצוקת מזומנים, החובות לספקים העיקו, ההזמנות לייצור מדים הצטמקו והוחלט על סגירתה ופיטורי 60 התופרות.
חבצלת אינגבר, מנהיגת העובדות, יצאה למאבק חסר תקדים להצלת המתפרה. היא והתופרות התבצרו במתפרה במשך כמה שבועות, לנו במקום עם בני משפחותיהן, וסירבו להתפנות. ההד התקשורתי שהמהלך הזה יצר גרם ליו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, למצוא
הרעיון שהועלה היה להפוך את המתפרה למעין קואופרטיב. כל עובדת רכשה מניה בסכום של 5,000 שקל , ולמעשה התופרות הפכו לבעלי המתפרה. ההסתדרות, מצידה, הביאה אנשי מקצוע לסייע להם בניהול הקואופרטיב.
אינגבר, שניהלה את המאבק, החליטה בשלב מסויים לסיים את הפרק שלה במתפרה ועברה לעבוד בבית מלון בים המלח. מצב המתפרה הלך והידרדר, ולפני כשמונה חודשים פוטרו 15 תופרות, תושבות דימונה וירוחם, לאחר שלא נמצא תקציב שנתי של 100 אלף שקל עבור הסעתן מבתיהן לעבודה ובחזרה.
העובדות עברו לארבעה ימי עבודה מקוצרים, שכרן ירד מתחת לשכר המינימום, קצב ההזמנות של תפירת המדים ממשרד הבטחון ירד ועמד על כ-99 אלף חולצות לשנה, החובות לספקים גדלו ואם לא די בכך, מועצת מצפה רמון שיגרה מכתב להנהלת הקואופרטיב לפיו עליה לשלם חוב ארנונה של כ-700 אלף שקל למועצה.
זה למעשה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של המתפרה. אפילו מנכ"ל המתפרה, איציק ברגר, גדול האופטימיסטים, החל להרים ידיים והייאוש ניכר היטב על פניו. גלגל ההצלה האחרון מבחינתו היה נשיא המדינה, שמעון פרס. ברגר יצר קשר עם ראש לשכת בית הנשיא, יונה ברטל, וביקש ממנה להציל את המתפרה מסגירה. ברטל לקחה עליה את המשימה ועדכנה בעניין את הנשיא.
פרס הרים את הכפפה ופנה לשורה של תעשיינים יהודים ברחבי העולם כדי לסייע בהצלת המתפרה, ומי שנענה לבקשה היה תעשיין הטקסטיל היהודי מארצות הברית גארי היימן. "אני נחוש להציל את המתפרה", אמר בזמנו הרוכש החדש. "אני רוצה לקוות שגורמים נוספים יסייעו לי בכך כדי שלא אוותר לבדי במערכה".
היימן , מבעלי קבוצת "סטנדרט טקסטיל" העולמית, שבין שאר החברות שבבעלותה נמצאת גם "ערד תעשיות טקסטיל", שמגלגלת מחזור מכירות שנתי של כ-80 מיליון דולר, החליט לרכוש את המתפרה מידי המפרק, עורך הדין אהוד שילוני, ולהגשים הלכה למעשה את החזון הציוני מבחינתו-מחוייבות לקהילה ולחברה.
"אין ספק שלאורך השנים הניהול במתפרה היה כושל", הסביר אחד המעורבים במו"מ למכירת המתפרה. "הוכחנו שאפשר להפוך את המתפרה לעסק חי ולהעביר אותה לפסים של רווח. אין ספק שהפתרון ש'ערד טקסטיל' תיקח על עצמה את המתפרה על חובותיה הוכיח את עצמו כפתרון הטוב ביותר".
מאז ש"ערד תעשיות" נכנס לתמונה חיי התופרות השתנו מהקצה לקצה. כיום מעסיקה המתפרה 45 תופרות וההנהלה מחפשת עוד 20 עובדות כדי להגדיל את כושר הייצור של המדים עבור כוחות הביטחון. יש כוונה לשדרג את המתפרה כדי שתייצר פרט למדים גם מגבות ומוצרי טקסטיל נוספים ולגייס כוח אדם נוסף.
כיום העובדות מקבלות את המשכורות לפני הזמן, הן מועסקות חמישה ימים בשבוע, כולל שעות נוספות. השכר עובר את המינימום, הן מקבלות הטבות ובונוסים על תפוקה גבוהה ובקרוב יחלו לקבל ארוחות צהרים חמות.
"זה פשוט חלום שהמתפרה הזו הופכת להפוך למשהו גדול יותר", אומרת איבאנה, אחת התופרות הוותיקות. "לחשוב שרק לפני כמה חודשים לא קיבלנו משכורות וישבנו בבית בדיכאון, זה ממש מהפך חיובי. סוף סוף אנחנו מאושרות, לא עצובות. היו רגעים שלא האמנו שמישהו יציל אותנו. הכי חשוב לנו היה איך להביא אוכל לילדים שלנו ואני שמחה שהמתפרה לא נסגרה. זה הבית שלי".
גם מנהל המתפרה, ברגר, נשמע מאושר משדרוג מעמדה של המתפרה. "אני רוצה להודות לנשיא פרס ולבעלי ערד טקסטיל על שהצילו את המתפרה, ואני מקווה שנהפוך לסיפור הצלחה. עושה לי טוב בלב לראות את החיוך שחזר לפנים של העובדות. הכי חשוב שיש להם מקום עבודה. יש לנו הרבה תוכניות בעתיד לשדרג את המתפרה, אבל נבנה את עצמנו לאט לאט".
עד כמה השתפר מצבה של המתפרה תעיד העובדה כי לאחרונה פרסם ברגר בעיתוני האזור מודעת דרושים ובה בקשה לגיוס 20 עובדות נוספות למתפרה. לדבריו, הביקוש עלה על ההיצע ובקצב הזה מתפרת "העצמאות" תחזור לימיה היפים.
"אני מקווה מאוד שתכתבו עלינו בעיתונים דברים יפים ולא רק עצובים", הביעה תקווה, תופרת ותיקה במתפרה. "אנחנו לא רוצות להיראות יותר מסכנות, יש לנו כבוד, אנחנו עובדות קשה בשביל הכסף ואני שמחה שיש הנהלה חדשה שמעריכה אותנו, זה נותן לנו מוטיבציה גדולה מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם