בלי בושה: בנתניה עדיין עושים כבוד למשה קצב
בעוד שבעיריית כפר סבא מיהרו לשלול את תואר הכבוד ממשה קצב עם הרשעתו באונס לפני חודשיים וחצי, בעיריית נתניה ובמכללה האקדמית בעיר לא מצאו לנכון לעשות זאת גם אחרי שנגזר דינו. למה? שאלה טובה
הררי מילים נכתבו ועוד ייכתבו על היום שבו נפל דבר בישראל ונשיא מדינה לשעבר הושלך כאחרון העבריינים אל מאחורי הסורגים. גם כשמגלגלים על הלשון פעם אחר פעם את המשפט "נשיא המדינה לשעבר נשפט לשבע שנות מאסר", המוח מסרב לעכל בשם המוסר וההיגיון.
האיש שעמד בראש המוסד המכובד ביותר במדינה, רם ונישא מעל כולם, שהתקבל ביבשות ובמדינות רבות בעולם בכבוד השמור לאנשים יחידים מסוגם, הוא עתה שבר כלי, אדם שחרב עליו עולמו רק מפני שהתקשה לדכא את ההורמונים המשתוללים בגופו ונתן ליצריו ההרסניים לחבל בשיקול דעתו.
מאז יום שלישי, עת ניתן גזר הדין שיתפוס מן הסתם פרק נכבד בדברי הימים של המדינה, נשמעות דעות רבות, לכאן ולכאן, בעד ונגד העונש. אם יורשה לי להביע את דעתי הצנועה, הרי שאני נמנה על אלה הסבורים שהנשיא לשעבר נשפט לקולא.
לבי לא נכמר עליו. במעשיו הנקלים ובהתנהגותו הנואלת הוא המיט חרפה ובזיון על מוסד הנשיאות, ובעצם על כל אחד מאיתנו, אזרחי המדינה, ודרדר את עצמו עד עברי פי פחת. נדמה כי הפתגם הידוע "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" מעולם לא הלם איש כמו את קצב. אדם שניצל לרעה את מעמדו ואת השררה שנבעה מכוח תפקידו, ועוד סירב, בשיא חוצפתו, לעסקת טיעון חלומית שהייתה מאפשרת לו להיחלץ מזירת הפשע פטור בלא כלום, ראוי שישלם מחיר כבד ביותר.
אבל יש מי שלא ממש מתרשמים מהדברים החריפים שאמרו שופטי בית המשפט, ומתעקשים משום מה להמשיך לתת כבוד לאנס המורשע. ולמי הדברים בעיקר מכוונים? לעיריית נתניה ולמכללה האקדמית בעיר.
שני הגופים הללו העניקו לקצב בעת כהונתו כנשיא תואר כבוד. אז, זה התפרש כמחווה לגיטימית כלפי האזרח מספר אחת. גם עיריית כפר סבא עשתה מחווה דומה כלפי קצב בזמן שהיה בשיא תפארתו. אלא כאשר הורשע לפני חודשיים וחצי בשני מעשי אונס ובשורת עבירות מין, מיהרו בכפר-סבא לבטל, ובצדק, את התואר ולגזול מקצב את הכבוד שאינו ראוי לו.
ומה בעיריית נתניה ובמכללה האקדמית בעיר? שם העדיפו להמתין לגזר הדין. הרשעתו של קצב לא הייתה מבחינתן סיבה טובה דיה כדי להוקיע אותו מתוכן. בזמן שבעיר של יהודה בן-חמו הסירו את שמו ואת תמונתו של קצב מהלובי בבניין העירייה, בעירה של מרים פיירברג ביקשו להימנע מלחרוץ את דינו של קצב. שהשופטים יכריעו. אז השופטים השבוע הכריעו, אבל מהעירייה עלה קול דממה.
רק לאחר שביקשנו התייחסות לעניין, נשלחה מטעם מחלקת הדוברות הודעה לאקונית שיש בה כדי ללמוד על נתק מוחלט של בכירי העירייה מהמציאות. "עם תום ההליך המשפטי", נמסר, "יעלה הנושא לדיון במועצת העירייה".
במה, למען השם, יש לדון? האם קצב אנס את א' לפני קבלת התואר או לאחריה? האם הוא חגג את קבלת התואר בסצנה מינית סוערת עם ה-א' האחרת? או האם באותו
דווקא מעירייה שבראשה עומדת אישה אפשר היה לצפות לפעולה מהירה והחלטית שתכליתה התנערות גורפת מעבריין המין. אין צורך לדון בכלום ואין צורך לבדוק דבר. יש פשוט לסלק את דמותו ורוחו של קצב מבניין העירייה ולנסות לשכוח את היום העצוב שבו הוענק לו הכבוד. במקום זאת עיריית נתניה בוחנת. נקווה רק שהבחינה תסתיים לפני שקצב ייצא מהכלא ויוזמן לקבל תואר כבוד נוסף על התנהגות טובה מאחורי הסורגים.
ומה יש להגיד על מכללת נתניה? גם שם לא חשים צורך להתעטף בבושה לנוכח אזכורו של קצב כבעל תואר כבוד מטעמם. במקרה של המכללה זה צורם שבעתיים, מכיוון שמאות סטודנטים לומדים בבית הספר למשפטים על משמעותם של חוק וסדר במדינה מתוקנת.
לא זאת בלבד שבמכללה נמנעים מלשלול את תואר הכבוד שהוענק לקצב מנימוקים שונים ומשונים, השבוע כשניתן גזר דינו, הם אף העניקו לו רוח גבית. בהודעה שהוצאה לעיתונות מטעם המכללה, נכתב כי אחד המרצים הבכירים שלה, ד"ר חנוך אריאל, שופט בית המשפט העליון לשעבר, סבור כי ההחלטה להחמיר בעונשו של קצב הייתה מוטעית. זכותו לחשוב כך. אבל כשמחברים בין דעה זו לבין תואר הכבוד שניתן לקצב מטעם המכללה, מקבלים תוצאה מהפכת קרביים. או במילה אחת: בושה.
הכותב הוא עורך זמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם