ת"א: סיפורו של מבנה הבאוהאוס המוכר בכיכר דיזנגוף
בית מרכז קופת חולים, בפינת הרחובות בן עמי ובילינסון בתל אביב, היה אחד ממבני הבאוהאוס היחידים בעולם שיועד לגוף ציבורי
המבנה בפינת הרחובות בן עמי ובילינסון צילום: אילן שחורי
מי שתכנן את המרכז היה האדריכל יוסף נויפלד, ממעצבי הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל. עבודותיו, יחד עם אלו של עמיתיו האדריכלים זאב רכטר ואריה שרון, הובילו להכתרתה של תל אביב כעיר לבנה וכאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
ייחודיותו של מרכז קופת חולים הייתה בכך שרוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו למגורים או כמבני ציבור בבעלות פרטית ואילו הוא יועד לגוף ציבורי. התכנון של נויפלד מדגיש את הפונקציונליות של המבנה: קומת המרתף וקומת הקרקע היו מיועדות למעבדות ולמחסן תרופות, לכן הן נבנו בשונה מהקומה העליונה החזיתית שנבנתה עבור משרדי ההנהלה, ובהחלט ניתן לראות כי לקומה הזאת יוחסה חשיבות רבה יותר.
בעקבות פטירת גברת דיזנגוף
כאמור, בית מרכז קופת חולים של נויפלד היה חלק מעיצוב כולל של אזור כיכר דיזנגוף, אותה הובילה ב-1934 האדריכלית ג'ניה אוורבוך. ההחלטה להקים במקום כיכר הייתה חלק מתכנית המתאר של האדריכל פטריק גדס מסוף שנות ה-20, וההחלטה הסופית על הקמתו הייתה ב-1930 בעקבות פטירתה של צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר מאיר דיזנגוף.
תכניתה של אוורבוך הייתה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב באותה תקופה. כל בניין בכיכר נבנה על פי הסכמה
של אוורבוך, אך בידי אדריכלים שונים: קולנוע "אסתר" למשל נבנה ב-1939 על ידי יהודה מגידוביץ', בית קולנוע "חן" נבנה ב-1949 על ידי אריה שרון, ומלון גזית (כיום דיזנגוף סנטר) נבנה ב-1948 על ידי האדריכל חיים משולם.
אגב, בתכנית המקורית של כיכר דיזנגוף דובר כי היא תוגבה לגובה של מטר מעל לסביבתה, ושמתחתיה יוקמו תחנת מוניות ומגרש חניה. אולם בשל העלות הגבוהה ומיעוט כלי הרכב באותם ימים הוחלט לדחות תכנית זאת למועד מאוחר יותר, והכיכר נחנכה ב-1938 בשטח הכביש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם