בשן ועין: מיהו רופא השיניים שגרם נזק למטופליו והסתבך בתביעות?
במשך שנים עקץ ד"ר דן נגלר מחדרה את מטופליו הרבים מאזור השרון, גרם להם נזק רפואי כבד והסתבך בתביעות משפטיות. כעת משרד הבריאות שם קץ להתנהלות הנכלולית של הרופא ושלל את רישיונו לשנתיים. ד"ר נגלר בתגובה: "חתיכת חרא"
משרד הבריאות החליט לשלול את רישיונו של ד"ר נגלר ומנע ממנו מלעסוק ברפואה בשנתיים הבאות. "השפל המוסרי שנחשף (בהתנהלותו של ד"ר נגלר) מעמיד בספק את התאמתו מבחינה אישית למקצוע הרפואה, שהוא מקצוע של אמון ויושר", קבעה ועדת המשמעת של משרד הבריאות, שהמליצה לשלול את רישיונו של נגלר.
עבור עשרות המטופלים המאוכזבים של נגלר ההחלטה פחות רלוונטית. את הנזק שנגרם להם אי אפשר לתקן. מבחינתם, החשיבות בהחלטת משרד הבריאות היא בכך שאנשים אחרים לא ייפלו ברשתו של נגלר. "טוב שאתם מפרסמים את הסיפור", אמר השבוע ד"ר גדעון אינזלר, אחד מנפגעי נגלר. "מדובר ברמאי שיטתי".
בשנת 2002 הגיש מטופל בשם צ' תביעה נגד ד"ר נגלר בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה. "התובע תיאר מסכת תלאות שהחלה עת הגיע אל הנתבע (נגלר) בשל דלקת בשן", כתב השופט יחזקאל קינר בפסק דינו.
צ', שסבל מדלקת בשן, שוכנע לעבור טיפול מקיף אצל נגלר, שהמליץ לו להתקין שן תותבת, שלושה כתרים ומבנה ולעבור טיפולים נוספים. העלות הראשונה של הטיפול הייתה 6,500 שקל, אך ד"ר נגלר דרש בהמשך 1,800 שקל נוספים.
צ' לא היה מרוצה מהטיפול מכיוון שהשן התותבת שהותקנה בפיו לא התאימה וגרמה לו כאבי תופת. כשהגיע חדד למרפאתו של ד"ר נגלר וביקש ממנו שיחזיר את השן הישנה לפיו, התברר כי זו נעלמה כלא הייתה.
למרות זאת, חייב נגלר את כרטיס האשראי של צ'. השופט קינר הביע אמון מוחלט בדבריו של צ'. "התובע תיאר בפירוט רב את סבלותיו בעקבות אי-התאמת התותבת החדשה ואת העצות ה'מועילות' שקיבל מטכנאי המעבדה ומהנתבע (נגלר) למרוח דבק בכל פעם שהוא אוכל כדי שהתותבת לא תיפול. נתתי אמון מלא בדבריו שיצאו מהבטן", כתב השופט.
את דבריו של נגלר, מנגד, דחה השופט על הסף. "כתב ההגנה של הנתבע מתחמק ואינו מעלה כל טענת הגנה", נכתב בפסק הדין.
התביעה שהגיש צ' נגד ד"ר נגלר היא אחת מני רבות, תביעות שהובילו להסתבכותו והכרזתו כפושט רגל. "הנתבע הותיר אחריו חוג לקוחות כועס ולא מרוצה שלא קיבל את הטיפולים הרפואיים שהוא התחייב לספק להם", נכתב באחד מפסקי הדין הללו.
אדם אחר שנפגע ממעלליו של רופא השיניים הוא ד"ר גדעון אינזלר. "במהלך כל ההתקשרות עם ד"ר נגלר שילמתי לו כספים בגין טיפולים בי ובאשתי", העיד ד"ר אינזלר. "עבורי שילמתי 10,000 שקל ועבור אשתי 8,000 שקל. כל התשלומים בוצעו ללא המצאת קבלה או חשבונית. לי ולאשתי לא היה כרטיס מתרפא, והוא עשה הכול במטרה לטשטש את הכנסותיו.
"למרות כל פניותיי לד"ר נגלר כי יסיים את הטיפולים בי ובאשתי, הוא פעל ברשלנות, לא ביצע את הטיפולים כנדרש וכפי שהתחייב. הוא לא טיפל באשתי חרף הבטחותיו וחרף דרישתנו לקבל את הכסף בחזרה. כשד"ר נגלר ברח מישראל התארגנה קבוצה של 20 מטופלים, שאני הייתי חלק ממנה, והתברר לנו כי ד"ר נגלר פעל באופן דומה כלפי כולם".
גם א', מטופל אחר של ד"ר נגלר, הגיש נגדו תביעה בבית המשפט. לדבריו, במהלך הטיפולים פירק נגלר מפיו כתר זהב ולא החזיר אותו למקומו. בגין כך הוא הגיש נגד הרופא תלונה במשטרה, וזה נחקר תחת אזהרה.
"לאחר
ד"ר נגלר לא הסתפק רק במרפאתו בחדרה. הוא פתח מרפאה גם בנתניה. בשנת 2004 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז לב, קובלנה ראשונה נגד נגלר. בקובלנה הוא תיאר מקרה רשלנות במטופלת שהגיעה למרפאה של נגלר בחדרה במטרה להתקין שן תותבת.
מכיוון שהשן הותקנה באופן לקוי, נכתב בקובלנה, סבלה המטופלת מפצעים ומכאבים עזים. כל הניסיונות להתאים את השן ללסת של המטופלת לא עלו יפה, ונגלר סירב להשיב לה את כספה.
המטופלת האומללה איבדה את אמונה ברופא השיניים שלה, אך נאלצה להמשיך ולפקוד את מרפאתו במטרה שיתקין שן חדשה בפיה ויטפל בה כראוי. הטיפול שהיה אמור להסתיים בתוך חודש וחצי לכל היותר נמשך חצי שנה.
לאחר שהמטופלת הגישה תלונה לרופא השיניים המחוזי, ד"ר משה גורדון, קבעה ועדה מיוחדת שבה ישבו שני רופאים מומחים, כי התותבת הוכנה בצורה לקויה ולא תאמה לדרישות המקצועיות. עוד קבעה הוועדה כי נגלר גרם למטופלת נזק לשיניים ולחניכיים, ולא טיפל בעששת שהייתה בשן אחרת אף שהיה מדובר בהליך הכרחי. "הנקבל (נגלר) גילה חוסר יכולת ורשלנות", קבע ד"ר לב. "הוא גילה התנהגות שאינה הולמת רופא".
כעבור שנה, הגיש לב קובלנה נוספת נגד נגלר, שעסקה הפעם בהתנהגות לא הולמת ובחוסר הגינות. הקובלנה עסקה בהונאה של חברת ביטוח: תביעת תשלומים עבור טיפולים שלא בוצעו בפועל.
ועדת המשמעת שדנה בקובלנות קבעה כי בהתנהלותו של ד"ר נגלר יש "שילוב קשה של חוסר יושר, כשל מקצועי, פגיעה חמורה באמינות וניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. השפל המוסרי שנחשף מעמיד בספק, לדעת הוועדה, את התאמתו של הנקבל למקצוע הרפואה, שהוא מקצוע של אמון ויושר".
עם זאת, הוועדה הביאה בחשבון את עברו הנקי של נגלר כעילה להקלה בעונשו. הוועדה הציעה לנגלר "לשקול להתנזר מעבודה מקצועית בקליניקה פרטית ולמצוא עבודה במוסד שבו יוכל להתפרנס ממתן טיפולי שיניים, אבל בפיקוח מקצועי צמוד וכשענייני הכספים לא יהיו בידיו".
בדרכו הדורסנית והעקומה ד"ר נגלר לא השאיר שבויים בשטח. מבחינתו, כל האמצעים היו כשרים. אפילו את עובדי מרפאתו הוא לא היסס לרמות. בשנת 2000 הגישה י', הסייעת של נגלר, תביעה נגדו בבית הדין לעבודה בחיפה. פסק הדין שניתן חושף את התנהלותו הנכלולית של רופא השיניים.
י' עבדה לצד נגלר משנת 1986 ועד סוף 1998, אז נסגרה המרפאה עם עזיבתו המפתיעה של הרופא את הארץ. י' מצאה עצמה ללא מקום עבודה, ללא מכתב פיטורים שיאפשר לה לקבל דמי אבטלה וללא שום זכויות סוציאליות.
בתביעה שהגישה נגד נגלר דרשה י' כ-30 אלף שקל פיצויי פיטורים ופדיון חופשה. לאחר הגשת התביעה פנו הוריו של נגלר ל-י', והודיעו לה כי בנם לא צפוי לשוב לארץ. הם הציעו לה להגיע איתם להסדר, ובתום משא ומתן הסכימו לשלם לה 7,500 שקל. בית המשפט העניק תוקף של פסק דין להסדר הזה.
זמן קצר לאחר מכן, שב נגלר במפתיע לארץ. הוא שינה את שם משפחתו ל"נווה", והחל לעסוק בשיווק מכשור לרופאי שיניים. י' דרשה ממנו שישיב לה את כספה, ופנתה לבית המשפט לבטל את הסכם הפשרה. השופטת איטה קציר, שקיבלה את התביעה, לא חסכה את ביקורתה מהרופא ומהוריו.
"חתימת התובעת על ההסכם הושגה עקב מצג השווא של הוריו, שהנתבע לא יחזור יותר לארץ, אך הדבר הסתבר כאינפורמציה לא נכונה בעליל", כתבה. "גם העובדה, כי הנתבע שינה את שם משפחתו מ'נגלר' ל'נווה' מחזקת את גרסת התובעת לפיה, ידעו הוריו של נגלר על כוונת בנם לשוב ארצה, וכי הסתירו עובדה זו ממנה ביודעין, למען תחתום על ההסכם, שבו היא מוותרת הלכה למעשה על יותר מ-75 אחוז משווי זכויותיה". בית הדין לעבודה הורה לנגלר לשלם ל-י' יותר מ-63 אלף שקל.
"עבדתי איתו 14 שנים", סיפרה י' השבוע. "הוא הסתבך כל כך הרבה שהוא נאלץ לסגור את המרפאה והחליט לברוח. למרות שעבדנו יחד כל כך הרבה שנים, הוא נתן לי רק חלק מהמשכורת ונעלם. בהתחלה הייתי לבד, אבל ראיתי שיש עוד אנשים שהוא רימה והסיפור הזה הלך והסתבך".
השופט בדימוס ורדי זיילר, שמונה על ידי שר הבריאות לבחון את המלצות ועדת המשמעת של המשרד, אימץ את מסקנותיה בתחום המקצועי, אך הסתייג מהמלצותיה ביחס לעונש שהמליצה להטיל על נגלר.
זיילר קבע כי לא מדובר במעשי רשלנות מקריים, אלא ב"פעילות פסולה המתוכננת, במזיד ובמרמה".
זיילר כתב בחריפות כי פעילות כזאת נגד מטופל תוך ניצולו של טיפול רפואי למטרת הוצאת כספים במרמה היא "שפלות מוסרית שחובה לגדוע אותה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה". לפיכך, הוא החליט לשלול את רישיונו של הרופא לארבע שנים.
נגלר ערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא טען, בין השאר, כי האירועים התרחשו 13 שנים לפני הגשת הקובלנה, ולכן היה על הוועדה למחוק על הסף את הקובלנות נגדו. משרד הבריאות טען, בתגובה, כי נגלר הוא זה שגרם לעיכובים בקבלת ההחלטה.
"הנקבל (נגלר) לא שיתף פעולה עם משרד הבריאות ולא ענה למכתבים רבים שנשלחו אליו. מכתבים רבים שנשלחו לנקבל חזרו למשרד הבריאות מהסיבה שלא נדרשו על ידי הנקבל. שיטת הנקבל שלא להמציא מסמכים ולא לשתף פעולה עם משרד הבריאות ניכרה אפילו בתקופות האחרונות שבהן עשה משרד הבריאות מאמץ לקיים בירור מקיף בוועדה שמונתה בעניינו".
השופטת שרה ברוש קיבלה את ערעורו של הרופא באופן חלקי. היא קיבלה את הטענה כי השופט זיילר בחן את המלצות הוועדה בלי שהעדים הופיעו בפניו וללא בחינה של הראיות לגופן. "במצב הדברים הזה, הסטייה הכה משמעותית בהיקף תקופת התליית הרישיון מחייבת לבחון את שאלת סבירות תקופת ההתליה", היא כתבה בהחלטתה.
ברוש קבעה כי חרף העובדה שמדובר במעשים חמורים, חלף מאז ביצועם זמן רב, ולכן החליטה לקצר את תקופת שלילת רישיונו לשנתיים בלבד.
ומה אומר הרופא בתגובה לדברים הקשים שהועלו בכתבה? "לך תזדיין, משוגע. מטומטם. פרא אדם. בן זונה, חרא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם