ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

בשכונת פרדס הגדוד בנתניה זועמים: "הפכנו לשכונת ההוסטלים"

בשנים האחרונות הוקמו בנתניה לא פחות מתשעה הוסטלים, ושניים נוספים מתוכננים לקום בקרוב. העובדה הזאת מקוממת את תושבי פרדס הגדוד בעיר, שטוענים כי העירייה הפכה אותם ל"שכונת ההוסטלים". תושב: "קיבלנו אותם באהבה, אבל גם לאהבה יש גבול"

לתושבי שכונת פרדס הגדוד בנתניה נמאס להיות אדישים. ריבוי ההוסטלים שקמים מימינם ומשמאלם הפך מבחינתם לדבר בלתי נסבל. לדברי תושבי השכונה היוקרתית, היזמים מתנהגים כמי שמצאו שלל רב בשכונתם, ובכל פעם שאחד התושבים מציע את ביתו למכירה או להשכרה, מיד עטים עליו היזמים ומנצלים את השטח לפתיחת הוסטל נוסף.

"הפכנו לשכונת ההוסטלים", רוטנים התושבים. "יש אצלנו בשכונה כבר תשעה הוסטלים ושניים נוספים אמורים להיפתח בקרוב". היזמות הפרטית בתחום ההוסטלים עבור בעלי המוגבלויות השונות החלה לפרוח בשנת 2000, כשנחקק חוק השיקום אשר העביר את הטיפול בחוסים לידיים פרטיות.

החוק התקבל באהדה רבה בקרב משפחותיהם של בעלי המוגבלויות, שכן מטרתו הייתה בין השאר להוציא את בעלי המוגבלויות מהמוסדות ומבתי החולים השונים ולמקם אותם בתוך הקהילה, כלומר בשכונות מגורים.

בעקבות החוק החדש, החלו אנשי עסקים רבים למצוא עניין רב בתחום ההוסטלים, שכן כיום מקבלת כל חברת שיקום מהמדינה תשלום "פר ראש", כלומר תשלום עבור כל בעל מוגבלות שהיא משכנת באחד המבנים שהיא מפעילה. בעצם, כמעט כל אחד יכול להקים הוסטל או מפעל מוגן אם יש לו מספיק כסף להשקעה התחלתית. היזם אפילו לא צריך לזכות במכרז.

תושבי פרדס הגדוד טוענים כי אף שההוסטלים כמעט לא מפריעים להתנהלות השגרתית בשכונה, הם גורמים לירידה בערך הדירות במקום. עוד הם כועסים על כך שהשכונה בעלת הדימוי היוקרתי ובה בתים צמודי קרקע רבים הפכה לשכונת הוסטלים.

"אני לא מכיר עוד שכונה בעיר שיש בה כמות רבה כל כך של הוסטלים", אומר ד"ר ישראל שטבון, חבר מועצת עירייה ותושב השכונה. "זה לא הגיוני שאנחנו מוגדרים בתור אזור א' בעיר ומשלמים ארנונה ומסים כל כך גבוהים, ומצד שני נהיינו שכונה של הוסטלים".

שמואל צבע, בעל משרד תיווך ותושב השכונה, מצטרף לטענותיו של שטבון. לדבריו, בעבר, כשהיו רק ארבעה הוסטלים בשכונה, אפשר היה לחיות עם זה בשלום. אך כיום זה נהיה לדבריו מצב בלתי נסבל.
 

"כיום פועלים בשכונה תשעה הוסטלים, ושניים נוספים עומדים להיפתח. היזמים מתרצים את הפתיחה המאסיבית בכך שזו 'הרחבה'. הם לוקחים מבנה, פותחים בו הוסטל ומאגדים אותו תחת אותו עסק. העירייה מצדה אינה יכולה להושיע מכיוון שמשרד הרווחה טוען שאותם תושבים צריכים להשתלב בקהילה. אנחנו מקבלים אותם, כמובן, באהבה, אבל גם לאהבה יש גבול. הם לא אלימים, אבל מקימים רעש. אתה פוגש אותם בכל מקום שאליו אתה הולך".

את ההשפעה הישירה של ריבוי ההוסטלים על שגרת החיים בשכונה מתאר יאיר קמידקן, תושב המקום: "אני גר בשכונה 25 שנה, ובעבר היו רק הוסטל אחד או שניים וזה היה נחמד. אבל בשנים האחרונות מספר המקומות שנפתחו עולה בהדרגה.

"השבוע, באחד הימים קמתי בבוקר וראיתי תהלוכה שלהם שעברה ממש מול הבית שלי עם המון צעקות. אחרי זה יצאתי לעשות הליכה, ובכל כמה בתים אני רואה מפגרים שיושבים בחצרות או ברחוב. אחרי זה נכנסתי לבית הספר לעשות תרגילי התעמלות, ועבר לידי אדם שדיבר לעצמו. זה פשוט לא נעים".

קמידקן רוטן על כך שאחד ההוסטלים, הצמוד לביתו, משבש את אורח חייו. "בהוסטל הזה יש הרבה בלגן. לפעמים מביאים לשם די.ג'יי שמנגן ועושה המון רעש. מזל שבשכונה הזאת גרים אנשים נורמליים, כי בשכונות אחרות אנשים היו לוקחים את החוק לידיים ומעיפים אותם.

"אני רוצה לראות את היזם פותח הוסטל כזה ברמת פולג צמוד לבית שלו. למה לא מפזרים את ההוסטלים ברחבי העיר במקום לרכז את כולם בשכונה אחת? אם נרצה למכור את הבתים שלנו יום אחד יהיה לנו קשה מאוד. מי ירצה להביא את הילדים שלו לגור בשכונה כזאת?".

שני היזמים המרכזיים בתחום ההוסטלים בשכונה, הם יואל אלרואי, איש עסקים מוכר בנתניה, ושאול בוארון. לדברי אלרואי, אין להאשים את היזמים הפרטיים בכך שנוצר ריכוז של הוסטלים בנקודה זו או אחרת, שכן הבעיה היא חוסר תכנון מסודר בנושא מצד מוסדות התכנון.
 

"נכון שיש ריכוז גדול מאוד של הוסטלים בשכונת פרדס הגדוד, אבל מה הפתרון?", הוא אומר. "הכתובת צריכה להיות עיריית נתניה. למה היא לא מקצה בצורה מסודרת שטחים לטובת המטרות האלה. כיום אין בנתניה שטחים המיועדים מראש למטרה הזאת".

לגבי המוסדות שנמצאים באחריותו בשכונה, אומר אלרואי: "אני מפעיל בפרדס הגדוד הוסטל אחד ומעון אחד. עובדתית לא הרחבתי את המעון שלי בשנים האחרונות. פתחתי בשכונה בית נוסף כדי להעניק איכות חיים טובה יותר לדיירים שלי".

כשאלרואי מתבקש להתייחס לטענות שהעלו תושבי שכונת פרדס הגדוד שאין שוויוניות ומידתיות, הוא משיב כי מדובר בעניין יחסי. "איך מודדים מהו ריכוז גבוה? אם היו רק שישה הוסטלים זה עדיין היה נחשב ריכוז גבוה? זה בעייתי מאוד. אפשר להבין את טענות התושבים, אך עם זאת אנו מקפידים על שכנות טובה ויחסים טובים. יש לציין שמי שגר בהוסטלים האלה הם אנשים שהוגדרו על ידי משרד הרווחה כאנשים בעלי יכולת להתקיים בתוך הקהילה".

את תגובתו של שאול בוארון לא ניתן היה להשיג.

מעיריית נתניה נמסר: "חוק התכנון והבנייה קובע כי בכל מקום שבו קיים ייעוד למגורים, הכוונה היא גם למגורי חוסים וזאת בתנאי שמשרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה מאשרים את הפעלתו של המקום כהוסטל.

"תכליתו של החוק היא להשיג שילוב מרבי של החוסים בחיי הקהילה. במצב עניינים זה, לרשות המקומית אין יכולת למנוע את פעילותם של המוסדות או לחלופין לקבוע את מיקומם. עם זאת, אנו רואים חשיבות רבה בהפעלת מוסדות בפריסה מאוזנת, שכן ריבוי מוסדות בשכונה אחת פוגע בחוסים עצמם וביחס הקהילה אליהם. ראש העירייה פנתה בעניין לשר הרווחה בבקשה לקיים את ההבטחה שניתנה לה בעבר לנהוג במידתיות ולא להוסיף לעיר מוסדות נוספים, ואולם המשרד אינו עומד בהבטחתו".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "ראשית, מדובר בדיירים כמו כל תושבי השכונה. הם רשאים לגור בכל מקום. משרד הרווחה פועל לרווחתם של אנשים בעלי מוגבלויות ואנשים שנמצאים בתהליכי שיקום. עיקרון זה מעוגן בחוק שוויון זכויות לאנשים בעלי מוגבלויות. אנו משתדלים מאוד שבאותה שכונה לא יהיו כמה הוסטלים, לא מפני שהם מפריעים או פוגעים בדרך כלשהי בחיי הקהילה, אלא כדי שהתערותם של בעלי המוגבלויות בתוך הקהילה תהיה חלקה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...