אגם הברבורים: למה לא משדרים את צפרירים חולון בטלוויזיה?
כשמנחם כהן ראה בטלוויזיה שחולון כבר לא תנצח במלחה, הוא החל לזפזפ והתעצבן כשגילה שלא משדרים את צפרירים חולון בה מככב אגם משיח
מיד לאחר שאגם למד לדדות על רגליו הקצרות, בערך כשהיה בן שנתיים, רשם אותו אביו בני לנאפולי, הטאלנט קיבל את החולצה מספר 10 והכריז לכל בר בי רב "אני משחק בנאפולי וקוראים לי מראדונה". בשורה התחתונה, מראדונה סיים קריירה עטורת תהילה בנבחרת ארגנטינה ובנאפולי, וגם אגם הגיע למחוזות כדורגל ראויים לא פחות...
הרי בשביל לראות הילוכים חוזרים של השערים של צפרירים עשינו מנוי על הכבלים, וגם בשביל הסלים של מאליק דיקסון (קיבל כדור בקו האמצע מקמפבל, שש וחצי שניות לגונג, עלה ללי-אפ מעל שמונה שחקני מכבי - חמישה של שמעון ופדרמן בצהוב, ושלושה שחקני חיזוק שמכבי קיבלו מאיגוד השופטים, ושל בראיין טולברט, ב"אין דברים כאלה" של עמית הורסקי).
אלה הם סלים של אליפות וגביע, סלים של חומוס בצלחת עם צנוברים ושמן זית, סלים של דאבל מתמשך, סלים של סלינו על כתפינו ראשנו עטורים.
אבל הערוץ, מעשה שטן, העדיף לתת שידור חי מארץ הקיאקים, ק"ש נגד האיוונירים, וויאם עמאשה, האיש שלנו מציר הנפט במרומי רמת הגולן, הקדים את פורים בשבוע כשהתחפש לאלכס שפרינגר, והקפיץ כדור מעל שטראובר כדי לקבוע 0-3 לקרית שמונה.
סימסנו לאביעד, הוא חזק בהערכות מצב. אם זה ייגמר בחמישה כדורים ברשת של שטראובר, שאלנו, יש מצב שאיוניר יתפטר בשידור חי אל נוכח פני האומה? לא, ענה אביעד בלאקונית חד משמעית. נגמר רק ארבע, איוניר לא התפטר. הוא חזק בהערכות מצב, אביעד.
חזרנו למלחה לדקות האחרונות, טמיר אריאלי, עידו סטולרו ורע סלטר נגד וויל סלומון, קלנסי וג'וואד וויליאמס, מץ'-אפ מהסרטים, של וולט דיסני. סימסתי לאמיר מזרחי מההנהלה, כאילו מה? שאלתי. זה לא דני פרנקו שקובע מי ישחק היום, הוא רק ממליץ, ענה מזרחי. האורטופד והפיזיותרפיסט מחליטים מי יעלה ומי ירד לספסל.
בניגוד לכל המצופה, חיוך של שביעות רצון מילא את פנינו, מי האמין לפני חודשיים שאלה יהיו פני הדברים? עמדנו אז בפני שבורה ללא שוקת, המכולתניקים סגרו את האשראי בפני הבחורים, התינוקות בבתיהם של מורן רוט ודני פרנקו שיוועו למטרנה, הפגים מתיכון קרית שרת שפרנקו העלה מהנוער לא קיבלו שוקו ולחמניה בהפסקה הגדולה, חברי ההנהלה פתחו בדחילו את הארנקים ומצאו שם רק איסטרא בלגינא. הם אספו את הבחורים ואמרו להם "קצצו".
ליאור שגב הלך לנתניה, רוברט הייט לצרפת, אריק קמפבל (כן, השש וחצי שניות התחילו אצלו) עזב בדמעות,
אבל אלו שנשארו נתנו לנו שישה שבועות קסומים, שישה שבועות של שכרון חושים, חמישה ניצחונות, הפסד מזערי ביד אליהו. ניצחונות באשקלון, בחיפה, בירושלים ובאשדוד, והיינו שם, ולא חלמנו חלום.
אז הפסדנו השבוע בירושלים, אחרי שנתנו להם בראש שלוש פעמים, אבל אנחנו בגמר~סל העליון, והפצועים יחלימו, וננצח את אשדוד, ונסיים את הליגה הסדירה במקום החמישי, וננצח את גלבוע/גליל.
ובפיינל פור? אצטט מסרון שקיבלתי מישראל דושי האדום, בחודש מאי בשנה שעברה, בדרכי לנהריה למשחק ההישארות של הפועל חולון בליגת העל: "מי שעשה ניסים לאבותינו אברהם יצחק ואלי גוטמן, הוא ישמור מכל צרה וצוקה את השם הגדול והנורא, חולוניה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם