חדרה: הבסטה נהרסה בפיגוע, הרוכל לא יקבל דוכן חלופי
בית המשפט המחוזי קבע כי עיריית חדרה אינה חייבת לספק דוכן בשוק העירוני לסוחר שהבסטה שלו נהרסה בפיגוע לפני חמש שנים. בכך בוטל פסק הדין של בית משפט השלום, שמתח ביקורת על סירובה של העירייה להעניק לסוחר דוכן חלופי. פרקליטו של הרוכל: "נערער לעליון"
בכך בוטל פסק דין קודם של בית משפט השלום בחדרה, אשר קבע כי הרוכל אלישע יצחק-פור זכאי לקבל דוכן חלופי, ואף נמתחה ביקורת חריפה על ראש העירייה, חיים אביטן, על סירובו להיענות לדרישה.
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר התקבלה עמדתו של אביטן, שערער על פסק הדין של בית משפט השלום. שופטי המחוזי קבעו כי בית משפט השלום טעה בהכרעתו. ראשיתה של הפרשה ב-26 באוקטובר 2005. באותו יום החריד פיצוץ עז את השוק העירוני. מחבל מתאבד הגיע ללב השוק העירוני, בצומת הרחובות הרברט סמואל ורוטשילד, והפעיל את מטען החבלה שנשא על גופו. תוצאות הפיגוע היו קשות: שישה אזרחים נהרגו והשוק העירוני נהרס.
בעקבות הנזקים, החליטה העירייה לפנות את השוק ולבנותו מחדש. סוחרי השוק התאגדו, הקימו ועד פעולה והחלו לנהל משא ומתן עם העירייה בנוגע למעמדם. בתום הפגישות נחתם הסכם ובו התחייבה העירייה להקים שוק ארעי עד השלמת השיפוץ של השוק העירוני.
יצחק-פור היה אחד הסוחרים שחתמו על ההסכם. במהלך 2007, לאחר שהעירייה סיימה לשקם את השוק, הוא דרש לקבל דוכן חדש. העירייה סירבה לבקשתו, וקבעה כי אינו זכאי לקבל דוכן חדש. העירייה טענה אז כי יצחק-פור לא הוכיח שהחזיק כדין בדוכן בשוק, ולכן התנתה את הענקת הזכויות שלו בשוק החדש בכך שיסדיר את מעמדו.
יצחק-פור הגיש תביעה לבית משפט השלום בעיר נגד העירייה ונגד אביטן. בתביעתו טען כי קיבל את הדוכן מהעירייה במסגרת הליכי שיקום ודרש לכפות על העירייה לאפשר לו להסדיר את מעמדו כדייר מוגן תמורת 10,000 שקל. יצחק-פור אף דרש לחייב את העירייה לפצותו בגין האיחור במסירת הדוכן.
בית משפט השלום קיבל את תביעתו של יצחק-פור. השופטת הדסה אסיף קבעה בסוף אוגוסט 2010 כי הוא היה זכאי לקבל דוכן בשוק העירוני במקום זה שנהרס בפיגוע. בפסק דינה ציינה השופטת כי יצחק-פור אינו היחיד שהגיע לבית המשפט מכיוון שהעירייה סירבה להעניק לו דוכן בשוק המשופץ.
השופטת ציינה כי שני סוחרים אחרים פנו לבית המשפט, שקיבל את טענתם נגד העירייה. בתחילת הדיונים בתביעה של יצחק-פור, שאלה השופטת את נציג העירייה מדוע מתעקשת הרשות להמשיך ולהחזיק בעמדתה, נוכח העובדה שהטענות שהועלו נגד שני הסוחרים היו זהות לאלה שמועלות נגד יצחק-פור.
נציג העירייה השיב על כך כי מעמדו של יצחק-פור שונה מזה של יתר הסוחרים שניהלו הליכים משפטיים נגד העירייה. השופטת דחתה את הטענה הזאת, וכתבה:
השופטת קבעה כי העובדה שיצחק-פור חתם על ההסכם מול העירייה עם יתר הסוחרים מעידה על כך שהחזיק בדוכן בשוק העירוני, ולכן הוא זכאי לדוכן בשוק המשוקם.
העירייה טענה במהלך המשפט כי בחוזה נקבע כי רק סוחר בעל מעמד של דייר מוגן, שמחזיק בדוכן במסגרת הסכם עם העירייה, יהיה זכאי לקבל דוכן בשוק המשוקם, ולכן זכותו של יצחק-פור לקבל דוכן מותנית בבדיקת מעמדו. השופטת דחתה טענה זו. "אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי התובע (יצחק-פור) והנתבעים (העירייה ואביטן) חתומים על ההסכם שמכוחו הוא זכאי לקבל דוכן ששטחו ומיקומו זהים באופן מלא לדוכן שהיה בחזקתו עד לפינוי השוק הישן".
העירייה ואביטן טענו עוד כי אחד התנאים לקבלת הדוכן הוא תשלום חובות קודמים לרשות המקומית, ומכיוון שליצחק-פור יש חובות שכירות וארנונה הוא אינו זכאי לקבל דוכן. גם את הטענה הזאת דחתה השופטת, שציינה כי העירייה לא הציגה ראיה כלשהי לחובותיו של יצחק-פור. השופטת קבעה עוד כי גם אם היו חובות כאלה, הרי שהעירייה לא הצליחה להוכיח כי בהסכם יש תנאי מקדים לסילוק החובות לפני קבלת הדוכן.
השופטת קיבלה את התביעה, והורתה לעירייה להעמיד לרשות יצחק-פור דוכן בשוק העירוני. כמו כן, היא קבעה כי על העירייה לשלם לו כ-77 אלף שקל בגין העיכוב בהעמדת הדוכן מיום סיום השיפוצים ועד יום הגשת התביעה. עוד קבעה השופטת כי על העירייה להוסיף לסכום זה אלף דולר בחודש עבור העיכוב במתן הדוכן מיום הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין. יצחק-פור, כך נקבע בפסק הדין, יוכל להתקזז עם העירייה על סכום של 10,000 שקל, הנדרשים כדי להסדיר את מעמדו.
השופטת כל כך סלדה מגישתה של העירייה, עד שהחליטה לקנוס אותה ואת אביטן בסכום של 30 אלף שקל כל-אחד. "מדובר ברשות ציבורית ובמי שעומד בראשה, וככאלה התנהלותם אינה ראויה אם לא למעלה מכך".
אביטן ועיריית חדרה ערערו על פסק הדין נגדם, והשבוע, כאמור, ערעורם התקבל. השופטים בבית משפט המחוזי בחיפה, שמואל ברלינר, רון סוקול ותמר שרון-נתנאל, אף מתחו ביקורת על השופטת אסיף.
שופטי המחוזי ציינו כי כל סוחרי השוק, ללא קשר למעמדם, היו זכאים לעבור לשוק הארעי ולפעול בו עד סיום עבודות השיקום. עם זאת, רק הסוחרים שהוגדרו כדיירים מוגנים ומאושרים היו זכאים לקבל דוכן בשוק המשוקם. יתר הסוחרים יכלו לרכוש מעמד של דייר מוגן ומאושר תמורת 10,000 שקל.
"בית משפט השלום יצא מנקודת הנחה כי כל מי שהחזיק דוכן בשוק הישן הפך מיידית זכאי לדוכן בשוק המשוקם, ואולם ראינו שלא כך הדבר", קבעו השופטים. "ההסכם לא נועד ולא התיימר לשפר את תנאי החזקתם של הסוחרים וגם לא נועד להקנות לסוחרים זכויות שלא הוענקו להם בעבר". השופטים קבעו כי יצחק-פור לא היה זכאי באופן אוטומטי לדוכן חלופי, וזכותו לקבל דוכן הותנתה בכך שישדרג את מעמדו. "בית משפט השלום לא התנה את מסירת הדוכן בחתימה על הסכם שכירות, ובכך טעה".
טעות נוספת של בית משפט השלום, שעליה הצביעו שופטי המחוזי, הייתה הקביעה שהעירייה הייתה מחויבת להעמיד לרשותו של יצחק-פור דוכן עוד לפני ששדרג את מעמדו לדרגת דייר מוגן ומאושר. מסיבה זו קבעה השופטת אסיף כי אי-העמדת דוכן לרשותו של יצחק-פור היא בגדר הפרה של ההסכם המזכה את יצחק-פור בפיצוי.
השופט ברלינר, שכתב את פסק הדין, חלק על השופטת אסיף: "ההסכם קובע הוראות מפורשות בדבר הזכאות לקבלת דוכן בשוק המשוקם. ההסכם מחייב כל סוחר להודיע על רצונו לשדרג את זכויותיו, לשלם את דמי השדרוג ולחתום על הסכם דיירות מוגנת. רק לאחר שעמד הסוחר בנטל המוטל עליו, חלה על העירייה חובה להעמיד לרשותו דוכן".
השופט ברלינר הוסיף כי יצחק-פור פנה לעירייה רק באוגוסט 2008 בדרישה לקבל דוכן, ובפנייה זו לא הציע לשלם עבור שדרוג מעמדו. בנסיבות אלה, כך נקבע, לא הייתה עילה לחייב את העירייה לשלם למשיב פיצוי. בית המשפט המחוזי ביטל, כאמור, את פסק דינה של בית משפט השלום וקבע כי יצחק-פור יידרש לקבוע את מעמדו בתוך חודש וחצי כתנאי לקבלת דוכן בשוק.
ראובן פארן, בא כוחו של יצחק-פור: "לצערי, הרכב בית המשפט המחוזי לא התעמק בתיק, שלא כמו בית משפט השלום. הקביעות שלו נוגדות באופן מוחלט את נוסח ההסכם. לא תהיה לנו ברירה אלא לערער לבית המשפט העליון".
אביטן סירב להגיב לפסק הדין של המחוזי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם