מדע ללא גבולות: המירוץ לצמרת של ד"ר הגר גלברד-שגיב
ד"ר הגר גלברד-שגיב, חוקרת מוח צעירה ממכון ויצמן ברחובות, זכתה בפרס בינלאומי יוקרתי על מחקרה בתחום התודעה. בריאיון מיוחד היא מספרת על חברותיה החדשות – מדעניות מסוריה, עיראק ותוניסיה
"כשגדלתי, הרצון להיות אסטרונאוטית התחלף ברצון להיות חוקרת בתחום של אסטרופיזיקה. ואכן, את התואר הראשון שלי עשיתי בטכניון במחלקה לפיזיקה. את התואר השני בפיזיקה עשיתי במכון ויצמן ובמהלכו לקחתי קורס בחירה שנקרא 'ביולוגיה ללא ביולוגים', והתאהבתי. גיליתי עולם מחקר מרתק, עשיר, חי ופועם, עם שאלות פתוחות גדולות ומעניינות רבות".
מצאת את ייעודך?
"הרגשתי שזה המקום שלי, וחיפשתי תחום בביולוגיה בו אוכל לנצל את היכולות החישוביות הרבות שצברתי במהלך לימודי הפיזיקה שלי. כך הגעתי למדעי המוח, תחום מולטידיסציפלינרי המאגד בתוכו פיזיקאים ומהנדסים לצד ביולוגים ופסיכולוגים, כולם עובדים בשיתוף פעולה על מנת לנסות לפענח את הפלא הגדול הזה שנקרא המוח.
"הצטרפתי למעבדתו של פרופ' רפי מלאך, שליווה אותי לאורך לימודי התואר השני והשלישי. ממנו למדתי את הסקרנות המדעית, את הלהט, את הפתיחות לקבל כל תוצאה גם אם היא מנוגדת למה שחשבנו מראש, את ההתלהבות והאור בעיניים כשמגלים גילוי חדש, את האמונה בתוצאות שלנו ואת ההעזה לפרסם אותן גם אם הן סותרות תיאוריות אחרות".
בסוף השבוע האחרון זכתה ד"ר גלברד-שגיב בפרס אונסק"ו-לוריאל "למען נשים במדע" 2011 הבינלאומי על מחקרה בתחום התודעה. במחקר ביקשה גלברד-שגיב להוכיח כי תודעה היא תופעה ביולוגית ולא רק פילוסופית. הפרס מוענק מידי שנה ל~15 מדעניות צעירות מכל העולם שנבחרות מתוך מאות מועמדות.
פרויקט אונסק"ו-לוריאל "למען נשים במדע", במסגרתו נבחרה ד"ר גלברד-שגיב, הינו מיזם רב-לאומי לקידום מדעניות הקיים 13 שנה. בישראל המיזם קיים מזה שנתיים, ומציע למדעניות
גלברד-שגיב זכתה במלגה מכובדת לצורך מימון מחקרה בתחום חקר התודעה. מטרתו של המחקר היא לבדוק כיצד המוח מצליח ליצור את החוויה המוחשית של העולם, את התודעה. את המחקר תבצע במעבדתו של פרופ' כריסטוף קוך מאוניבסיטת קאלטק בקליפורניה, ובשיתוף פעולה עם מנתח המוח פרופ' יצחק פריד. גלברד-שגיב סיימה לפני מספר חודשים את עבודת הדוקטורט שלה במעבדתו של פרופ' רפי מלאך במכון ויצמן.
במסגרת האירוע נפגשה ד"ר גלברד-שגיב עם מדעניות ממדינות ערביות, למשל מסוריה עמה אף הצטלמה. "המיוחד במלגת אונסק"ו-לוריאל הוא שהיא למען נשים, ולמען נשים מכל העולם", היא מספרת.
"יש למעשה שלוש זוכות מכל יבשת או איזור גיאו~פוליטי, כך שלנשים מכל העולם ניתנת הזדמנות שווה. איתי היו זוכות מעיראק, סוריה, תוניסיה, זימבבווה, קמרון, ג'מייקה ועוד. היינו כולנו ביחד כמה ימים בפריז לצורך הטקס, וזה היה עבורי שיעור מרתק לכוח של המדע לחצות גבולות ולקרב לבבות".
על מה דיברתן?
"לא דיברנו ישירות על הסכסוך, אבל כן שוחחנו רבות על המחקר, על חיי היום יום וההבדלים התרבותיים, אבל גם על ההתמודדות המשותפת לכולנו כנשים, שילוב משפחה וקריירה מדעית. המדענית מסוריה סיפרה לי כמה קשה להם לקבל חומרים עבור הניסויים מארה"ב, וכמה זה מקשה על המחקר. צחקנו שאולי כדאי שתבוא לישראל להמשיך את המחקר.
"את המדענית מעיראק שאלתי לגבי חיי היום יום בעיראק, האם מרגישים עדיין מתח ברחובות. היא סיפרה שכן, אבל שהם כבר התרגלו למצב. המדענית מתוניסיה הייתה מקסימה ומאוד חברותית, וסיפרה לנו על הקהילה היהודית הגדולה בג'רבה בתוניסיה, ועל כך שיש להם הרבה חברים שעלו לישראל והם מאוד מתגעגעים אליהם.
"היא הייתה מוטרדת מההפיכה שקרתה שם לאחרונה ומחוסר היציבות. זה בהחלט מעניק תקווה לעתיד טוב יותר לעולם שלנו. האינטראקציה באמת הייתה חברותית ופתוחה, ואני חושבת שכולנו נשמח לשמור על קשר ולהיפגש שוב בעתיד, אם הדבר יתאפשר".
ד"ר גלברד~שגיב נשואה ואם לשניים. לפני חודשיים נסעה כל המשפחה לארה"ב, שם תעמול בשנים הקרובות על הפוסט דוקטורט שלה. "התמזל מזלי להיות בת למשפחה מאוד מאוד תומכת, ונשואה לגבר מאוד מאוד תומך", היא מספרת בגאווה.
"לולא העזרה של בעלי, הוריי, ההורים של בעלי, וכמובן האחים והאחיות שלנו, כל זה לא היה אפשרי. כמובן שכל דבר בא על חשבון דבר אחר, ואני חושבת שכל אישה שבוחרת בקריירה, לאו דווקא מדעית, נמצאת תמיד במן מירוץ כזה להספיק הכל, ותמיד אנחנו מרגישות שאנחנו לא מספיק עם הילדים ולא מספיק בעבודה ולא מספיק עם הבעל, אבל אלו החיים, ונראה לי שפשוט צריך ללמוד לחיות עם זה".
מה מבחינתך תהיה תגלית מרעישה בתחום בו את עוסקת?
"התחום אליו עברתי עכשיו, חקר התודעה, הוא תחום שהרבה חוקרים בעולם עוסקים בו כיום, ועדיין אנחנו מאוד מאוד רחוקים מלהתחיל להבין את המנגנונים הביולוגיים שעומדים בבסיסה של התופעה המופלאה הזאת, שנקראת תודעה. אנחנו אפילו לא יודעים עדיין אלו חלקים במוח אחראים על התהליך הזה, ולכן למעשה כל תגלית בתחום הזה תהיה מרעישה".
היכן את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"המחקר שלי כאן בקליפורניה אמור להמשך מספר שנים. אני מקווה שלא יתארך יתר על המידה כי אנחנו כבר מתגעגעים לארץ... לאחר שאסיים את המחקר אני מקווה שאוכל להצליח למצוא משרת חוקר, ולהקים מעבדה משלי באחת האוניברסיטאות או מכוני המחקר בארץ, ואם אכן אצליח, בעוד עשר שנים אני אמורה לנהל מעבדה משלי, ולהדריך סטודנטים. כרגע זה נשמע לי מפחיד וגדול, כי עד לפני כמה חודשים הייתי בעצמי סטודנטית, אבל נראה לי שכל שלב נשמע מפחיד עד שמגיעים אליו... מקווה שאצליח".
עם איזה חוקר מוח היית רוצה לשבת לארוחת ערב, ולמה?
"במהלך לימודיי יצא לי לעבוד עם חוקרים מדהימים. המנחה שלי לדוקטורט פרופ' רפי מלאך ממכון ויצמן, מנתח וחוקר המוח פרופ' יצחק פריד מ~UCLA. כרגע אני עובדת במעבדתו של פרופ' כריסטוף קוך, שהוא גם אחד מחוקרי המוח הבולטים בתחום של חקר התודעה.
"כמו כן, במכון ויצמן וגם פה בקאלטק, ואני מניחה שגם בעוד מקומות, בכל פעם שמגיע חוקר בכיר, מנסים להפגיש אותו עם כמה שיותר סטודנטים, גם אחד על אחד, כך שבסך הכל אני מרגישה שהייתה לי ההזדמנות להיפגש עם חוקרים מהשורה הראשונה. כמובן שהייתי שמחה לפגוש באופן אישי חוקרים נוספים בתחום הזיכרון, שזה תחום בו עסק מחקר הדוקטורט שלי, וחוקרים בתחום התודעה שאליו אני נכנסת עכשיו. אני חושבת שלומדים הרבה ממפגשים כאלו".
מהי חשיבותו של פרס כזה בשלב בו את נמצאת בקריירה שלך?
"הפן של העזרה דווקא לנשים במדע, דווקא בשלב הזה, של הפוסט דוקטורט, הוא חשוב מאחר שהרבה נשים פורשות בשלב זה של הקריירה המדעית. החשש מפני היכולת לשלב משפחה וקריירה מדעית, התחרות עם עולם שהוא בעיקרו גברי, כמו גם המעבר עצמו לחו"ל למספר שנים, הוא יותר קשה עבור נשים. אני חושבת שכל אישה נוספת שבוחרת בקריירה מדעית מהווה מודל עבור נשים אחרות, ומוכיחה שאכן זה אפשרי. לכן השמחה שלי על הזכייה במלגה הזו היא כפולה.
"אני גם שמחה ברמה האישית, כמובן, על ההזדמנות שניתנה לי, לבצע את מחקר של מספר שנים בחו"ל, וגם אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להעלות את הנושא של נשים במדע למודעות הציבורית. אני חושבת שאונסק"ו ולוריאל זיהו את הנקודה הקריטית בקריירה של נשים במדע, ולכן התוכנית הזאת היא בעלת חשיבות גדולה מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם