ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

יש לנו טלוויזיה תל-אביבית. איך לעזאזל זה קורה?

ב"ארץ נהדרת" ממחזרים בדיחות על בעיית החניה בתל אביב ומבצעים חיקוי של רון חולדאי, ב"בקרוב אהבה" כל המשתתפות מתגוררות במרכז ויוצאות לבלות בעיר הגדולה, והרוח התל-אביבית שולטת גם ב"האח הגדול". ההתעסקות של הברנז'ה בעצמה בשעות הפריים טיים הולכת וגוברת. למישהו אכפת?

יום שישי לפני שבועיים וחצי, 21:30 בערב. הרגע המכונן: רון חולדאי נכנס לפנתאון המכובד של אלה שזכו לקבל חיקוי ב"ארץ נהדרת", ואולי-אולי עושה בכך את קפיצת המדרגה הראשונה בדרך לפוליטיקה הארצית, ואפילו בלי להתאמץ.

הסייענים: טל פרידמן, אף תותב וכמויות נכבדות של איפור. לצדו של חולדאי, אגב, נכנסים לפנתאון גם רודנים אהובים, כגון קדאפי ואסד, שחלקו אתו זמן מסך בפאנל הדיקטטורים של "ארץ נהדרת".

לאחר מכן פרסמנו כי חולדאי (האורגינלי) קיבל את החיקוי ברוח טובה, ואפילו צחק מול הטלוויזיה. בניגוד אליו, לא מעט צופים אחרים ממש לא צחקו. לא כי הם סברו שלכנות את חולדאי "השליט הכי אכזרי באזור" עובר את גבול הסאטירה. זה לא זה. הם פשוט לא הבינו את הבדיחה.

כן, למרות 25 אחוזי הרייטינג המכובדים ש"ארץ נהדרת" נושאת על גבה באופן קבוע, כמעט מדי שבוע יושבים צופים בכל רחבי הארץ מול המסך, ובאיזשהו שלב במהלך התכנית הם לא יכולים שלא לתהות: על מה לעזאזל הם מדברים? המשותף לכל הצופים האלה הוא אחד: הם לא גרים בתל אביב.

נטייתה של התקשורת להתעסק בעצמה ובעיר אינה דבר חדש. רבות דובר ונכתב על כך מאז ימיו הראשונים של הערוץ השני, עם סדרות על רווקות תל-אביבית כמו "הפוך" ו"פלורנטין", ובהמשך ב"אהבה זה כואב" ו"עד החתונה". השנים והביקורות החוזרות על כך מיתנו את המגמה, וכיום אפשר למצוא על מסך הטלוויזיה לא מעט סדרות שמתרחשות בפריפריה, ובהן "פלפלים צהובים", "סרוגים" ו"במרחק נגיעה".
 

אך נדמה שאת מקומן של סדרות הטלוויזיה תפסו במידה רבה תכניות בידור רבות, כאלה שלא מתרחשות בלוקיישן ברור. דווקא היעדרו של מיקום התרחשות מוגדר גורם ליוצרים למקם את ההתרחשויות בבררת המחדל הקרובה ללבם - תל אביב. בנוסף, תכניות בידור למיניהן משופעות בבדיחות כמעט פרטיות של הברנז'ה התל-אביבית.

כך למשל, בפאנל הדיקטטורים שאליו הוזמן חולדאי ב"ארץ נהדרת" היה קשה לפספס פאנצ'ים תל-אביבים למהדרין, שנורו לאוויר הפריים טיים זה אחרי זה: מפוחי העלים הטורדניים, שיפוץ הבימה ("תקוע, ברוך השם"), החניה ("אפור זה תמיד בסדר אם חנית בין 16:00 ל-18:00 ביום שלישי") והמגדלים ("ליד מגדלי YOO נבנה את מגדלי Fuck").

אבל גם ללא דמותו של ראש העיר, לאורך כל העונה הנוכחית, בולטות ב"ארץ נהדרת" התייחסויות לתל אביב במערכונים השונים: גנבתם של האופניים של חולדאי הפכה לכותרת במבזק ("מר חולדאי, אתה בטוח שגנבו לך? או אולי גררו לך? איפה חנית?" שאל קיציס בעוקצנות); מרתה ואלישע, ההיפסטרים התל-אביבים, זכו לככב במספר מערכונים.

עוד בלטו סדרת מערכוני "הגברים של שדרות רוטשילד"; במערכון אחר משדר כתב אתיופי בכניסה למועדון "החזיר והכלב"; וגם להקת "אפליקציה", שמסיימת כל תכנית, סיפרה באחד השירים, "יוצאים לבלות", על ההיכרות עם מירית, שקשה שלא לייחס לה תל-אביביות ("במקור מאשדוד, אמרתי 'איזה קטע, יש לי שם דוד'. סיפרה שהיא סטודנטית למשחק מול מצלמה"). ואלה הן רק חלק מהדוגמאות.

"ארץ נהדרת" היא, כמובן לא היחידה. ב"האח הגדול" למשל, שניסה למתג את עצמו בעונות הקודמות כסוג של מחקר אנתרופולוגי שמביא למסך טיפוסים מכל קצות העם, שמונה מתוך 21 מתמודדי התכנית בעונה הנוכחית הם תל-אביבים (מהם גם כמה מהבולטים שבין דיירי הבית: אלעד צפני, דנה רון, נופר מור, עמיר גולדברג ופרידה הכט).
 

תוסיפו לזה חמישה מתמודדים נוספים תושבי רמת גן, פתח תקווה וקריית אונו, ותקבלו שיחות סלון על חיי הלילה בתל אביב ועל החיים בתל אביב בכלל.

"בקרוב אהבה", תכנית מצליחה נוספת בפס הייצור של הזכיינית "קשת", מתהדרת בחמש רווקות תל-אביביות, שגם אם חלקן אינן גרות בעיר, הן מביאות את רוחה, וזירת הפעילות של הרווקות הלא פריפריאליות הללו היא כמעט תמיד תל אביב.

גם תכניתה של עדי אשכנזי, "מה זה השטויות האלה", שלא משודרת כרגע, התאפיינה לא אחת בתפיסה תל-אביבית, כשבאחד הפרקים אשכנזי מחפשת דירה בתל אביב, וגם (כן, כן) מנסה לבדוק אפשרויות מגורים ביישובים לא עירוניים, ובפרק אחר היא אפילו יוצאת מתל אביב כדי לבקר בירושלים.

את תמצית התל-אביביות מזקקת תכנית הריאליטי של "הוט", "TLV עושים את תל אביב", שכל מהותה היא ניסיונם של צעירים מאותגרים מהפריפריה לעשות את זה בעיר הגדולה והנחשקת. כמו כן נזכיר את "סימני שאלה" המשודרת בימים אלה - הדרמה של "רשת" שמספרת את סיפורם של צעירים היוצאים בשאלה ומתגוררים בדירת מסתור בתל אביב.

"אפשר להכחיש את זה מבית הוורד עד למרגלות בניין 'קשת' ברמת החייל, אבל לטלוויזיה הישראלית יש בירה אחת, והיא לא בדיוק ממוקמת בירושלים", אומר אליק מרגלית, עורך "זמן ירושלים", מבקר הטלוויזיה של "זמן מעריב" וירושלמי גאה.

"במהלך העשור הקודם הופצצנו בתוכן תל-אביבי לא סמוי בעליל, שכלל אין-ספור מוטציות של סדרות תל-אביביות, על רווקים תל-אביבים שמחפשים אהבה, בתל אביב כמובן. לכך צריך להוסיף את הלוקאל פטריוטיזם של 'ארץ נהדרת', שנראית לעתים כמו מדור סאטירי במקומון תל-אביבי, וכך מקבלים עיר אחת במדינה שזוכה ליחס חם ומחבק. פריפריה? רק בשוליים כמובן, ותמיד היא תוצג באופן נלעג".

מרגלית טוען שגם סדרות הטלוויזיה של השנים האחרונות שיוצאות מגבולות שינקין-רוטשילד הן עדיין בבחינת מיעוט. "זה עדיין לא מספיק", הוא אומר. "הצופה הממוצע, שבשבילו תל אביב מסתכמת במגדלי עזריאלי ושופינג בדיזנגוף, מרגיש לעתים כזר במדינה אחרת בה ההומור שונה ולא מובן. הרי כמה אנשים בשדרות יודעים מה זה 'זומבה'?

כמה מהם הזדהו עם מערכון הלחם של 'ארץ נהדרת'? וכמה באמת מבינים את הניואנסים של הכותבים במגדל השן במדינת תל אביב? לא הרבה. צופי הפריפריה צוחקים כי צריך לצחוק, ויש לי תחושה שהזרות הזו יום אחד גם תתבטא ברייטינג".

לתחושת הזרות, מתברר, שותפים צופים רבים בפריפריה הצפונית והדרומית. "אני אמנם לא מרגישה מרמור בעקבות כך, אבל אין ספק שכשצופים בטלוויזיה מתקבלת תמונה מאוד אוטופית של תל אביב", אומרת שמרית כהן (30) מקריית מוצקין.
 

"ברור שכשצופים בטלוויזיה, זה נראה כיף לגור בתל אביב, נראה שזו עיר עם הרבה אפשרויות, שהאנשים בה נגישים, זה קצת נראה כמו חו"ל. לכן אי אפשר לא להצדיק את היוצרים בכך שהם בוחרים להתמקד דווקא בתל אביב. נגיד 'בקרוב אהבה', אני לא רואה איך היו יכולים לצלם את זה במקום אחר. הרי אם אחת מהרווקות הייתה בחיפה, לאן בדיוק היו רואים אותה יוצאת?"

כהן מודה שלא הבחינה בכך שבעונה הנוכחית לתכנית "ארץ נהדרת" משתחלות קצת יותר מדי בדיחות פנימיות שנהגו בבתי הקפה של תל אביב, אך טוענת: "כנראה אני פשוט לא מבינה למה הם התכוונו. אני אומרת לעצמי 'איזו בדיחה מטומטמת', ועוברת הלאה. לא ידעתי למשל ש'החזיר והכלב' זה בדיחה על מועדון בתל אביב כי אני לא יוצאת בתל אביב ואני לא מכירה את המועדון הזה. החיקוי של חולדאי? לא הצחיק אותי, אבל כנראה אני לא מספיק מעורה כדי להבין את הבדיחה".

"יש יותר התעסקות על המסך במה שקורה בתל אביב", מוסיפה רונית סופר (29) מהקריות. "אתה לוקח את זה כמובן מאליו. זה חלק מהתבוסתנות של הפריפריה וההתנשאות של תל אביב. באחת התכניות של 'ארץ נהדרת' בעונות הקודמות היה להם איזה פאנץ' שהם הזכירו בו את 'בהדונס'. אני זוכרת שלא הבנתי על מה מדברים, ורק אחרי כמה זמן, כשהסתובבתי בתל אביב וראיתי את 'חומוס בהדונס', הבנתי על מה הם צחקו. העניין הוא שזה בסך הכול היה סוג של משל למסעדה מזרחית, ובאותה מידה הם יכלו להשתמש בשם של מסעדה מזרחית כלל-ארצית, כמו 'אווזי' ולא בשם של מסעדה שמוכרת רק לתל-אביבים".

אחת התכניות שמעצבנת את סופר במיוחד היא "TLV עושים את תל אביב", עליה היא אומרת: "זה משקף את הבועה שבבועה בצורה מטורפת. זו תכנית מוכוונת מטרה. ניסו להראות את השיק שבללכת לעבוד בתל אביב, וזה לא משקף את המציאות. אנשים לא מגיעים לתפקידים כמו שמראים בסדרה רק בגלל שהם יפים.

"באחת התכניות, אני זוכרת, הם נסעו להופעה בחיפה ועשו מזה עניין: רואים אותם נוסעים ונוסעים בפקקים ובסוף מגיעים. אחר כך, כשלא נותנים לחלק מהם להיכנס, אז כל מה שהם עושים זה לשבת באוטו ולקטר כי הרי מה יש לעשות, זה חיפה. במקרה אחר הם נסעו לירושלים לכנסת, וגם עשו מזה סיפור. בקיצור, כשרואים טלוויזיה, התחושה היא שאם אתה לא בתל אביב אתה לא קיים".

גם הצופים בפריפריה הדרומית מספרים כי הם מרגישים לא בעניינים כשהם צופים בטלוויזיה, אך אל תחושת חוסר הייצוג הזו מתלווה תחושה נוספת - של השפלה. "ב'האח הגדול' העונה אין שום מתמודד מהדרום וגם כשהיו, בעונות קודמות, הם היו מוגחכים כמו בובליל", אומר משה אלפסי (26), סטודנט לתקשורת במכללת ספיר, ירושלמי במקור, שגר בשדרות בשלוש השנים האחרונות.
 

"'ארץ נהדרת' היא אליטיסטית, לבנה ומתנשאת, ומזרחים מוצגים בה כדמויות ברבריות וטיפשות. זה מציק כי הכותבים מכוונים רק לתושבי תל אביב, כאילו שיש את תל אביב ואת שאר הארץ. זה אמור להיות 'ארץ נהדרת' לא 'תל אביב נהדרת'. הרבה פעמים זה מרגיש כמו בדיחה פנימית תל-אביבית, ועם כל הכבוד, רון חולדאי לא מעניין אותי".

עד כמה זה מעסיק אתכם כצופים בטלוויזיה? "לי ספציפית יוצא לדבר על זה הרבה כי אני סטודנט לתקשורת. מה שמעצבן זה שאנשים התרגלו לזה שהם מחוץ לקונצנזוס".

מה זה גורם לך להרגיש כלפי תל אביב?
"אצלי זה יוצר סלידה מהמקום, אבל אני יכול להבין את המשיכה לעיר הזו. תל אביב היא מקום מגניב והתל-אביביות עובדת".

"חושבים שהפריפריה זה חור ושכל מי שגר שם הוא עני, לא מחובר, מיושן, ואלה סטיגמות שאני לא מסכימה אתן", מוסיפה עדי סבג (22) מקריית גת, סטודנטית בחוג לפוליטיקה וממשל במכללת אשקלון. "אלה דברים שחורים לי ומעצבנים אותי. אני לא אומרת, יצא לי לראות את החיקוי של חולדאי, וזה באמת מצחיק, אבל זה עדיין מעצבן. בגלל שב'האח הגדול' אין נציגים מהפריפריה אני צופה יותר פסיבית, זה פחות מדבר אליי. "הדיירים כל הזמן מדברים על מועדונים, ונופר, אלעד ועמיר מכירים מלפני".

זה לא גורם לך להרגיש שאת רוצה גם להיות בתל אביב?
"לא, זה מייצר אצלי זרות. זה עולם שונה, אצלנו היחסים בין בחור לבחורה לא מתנהלים כמו ב'בקרוב אהבה', ואני ממש לא רואה את תל אביב כעיר האולטימטיבית".

אבל לקברניטי ערוץ 2 אין מה לדאוג. הזעם של צופי הפריפריה נבלם לרוב, כשידם מושטת לכיוון שלט הטלוויזיה, והם שוב בוחרים ללחוץ פעמיים על הספרה 2. נתוני הצפייה בתכניות מוכיחים שאף שאחוזי הצפייה בתל אביב גבוהים ביחס לשאר חלקי הארץ, התכניות שמובילות את טבלת הרייטינג זוכות לאחוזי צפייה מרשימים גם בפריפריות.
 

כך למשל העונה הנוכחית של "האח הגדול" זוכה ל-30.8 אחוזי צפייה במחוז הדרום, ירושלים ויהודה ושומרון, ול-32.8 אחוזי צפייה בחיפה והצפון. במחוז תל אביב והמרכז, אגב, אחוזי הצפייה בתכנית נוסקים ל-40.4 אחוזים.

גם "בקרוב אהבה", על אף התל-אביביות שלה, זוכה בדרום ובצפון לרייטינג של כ-21 אחוזים. בתל אביב צופים בה מעט יותר- 25 אחוזים. ו"ארץ נהדרת"? לעומת 33 אחוזי הרייטינג להם היא זוכה בתל אביב, בצפון היא זוכה למעט פחות - 30.6 רייטינג, ובדרום ל-22.5 אחוזים בלבד.

"התכניות האלה משודרות במקומות ובשעות שאין בררה אלא לראות אותן", מנסה אלפסי להסביר את הדיסוננס. "חוץ מזה, זה נובע מסקרנות, מניסיון להיות חלק מהקולקטיב הישראלי, כי כולם רואים את זה. מלבד זה, אני מניח שלרוב האנשים אין ביקורת מאוד חריפה על כך. זה מסוג הדברים שהאנשים בפריפריה התרגלו אליהם, וזה כבר לא מטריד אותם".

"אין אלטרנטיבה", מסכים ראש העיר חיפה יונה יהב, שבשנים האחרונות מתבטא לא מעט בגנות "מדינת תל אביב". "בתחום של בידור עממי, מה האלטרנטיבה ל'האח הגדול'? הבעיה היא שאין תמהיל. נוצרה שטיפת מוח כלל-ארצית, שלפיה כל מה שמתרחש, מתרחש רק בתל אביב".

הדברים נכונים גם כשמדובר בעיתונות, הכתובה והמשודרת, שתמיד תתעסק קודם כול במה שקורה בתל אביב ורק אחר כך, אם נשאר מקום, בפריפריה. אותה עיתונות למשל מסקרת באדיקות את ההליכים סביב פרויקט שיפוץ היכל התרבות בתל אביב, אבל פתיחת היכל תרבות בכל עיר אחרת בארץ יזכה להגיע לכותרות העיתונים רק אם יהיה לו מזל ושורה של שחקנים בכירים יקראו להחרימו.
 

"זה התחיל מעניינים טכניים של צמצום מערכות העיתונים האזוריות", מסביר יהב. "בעקבות זה קרו שני דברים: לאנשים שעתידם בעיתונות אין תוחלת בפריפריה, וההוויה בעיתונות הפכה לתל-אביבית. ההתעסקות של התקשורת היא מאוד תל-אביבית פשוט כי שום כתב תל-אביבי לא מוכן לצאת מתחומי העיר תל אביב.

"קשה להביא כתבי צמרת לביקור בחיפה, והיחידים שהצלחנו להביא לפה הם נחום ברנע ושמעון שיפר. העיתון הכלכלי החשוב בעולם - 'מונוקול', בחר לפני כמה חודשים את חיפה לעיר החשובה ביותר בעולם להשקעות בינלאומיות. זה לא מחייב כתבות צבע? מחייב, אבל לא היו כתבות כאלו".

למה בעצם? מה הסיבה לכך?
"זו בועתיות ועצלנות. אם תעשי סקר, רוב הכותבים היום לא ביקרו בחיפה אף פעם, מעבר לטיול השנתי. ההשלכות של המצב הזה הן קיומיות, ובראשן, הגירה ענקית מהצפון והדרום לכיוון המרכז. אי אפשר לנהל מדינה רק על בסיס המרכז. ברגע שכל העשייה מתבצעת בתל אביב, איזה עתיד יש?"

יהב מספר כי בשנים האחרונות הוא עוסק לא מעט במה שהוא מכנה "בניית פוקוס" לחיפה. במסגרת זו הוא מתכנן להביא את גמר "כוכב נולד" הבא לחיפה, הוא הקים קרן שתתמוך בסרטים שיצולמו בחיפה, והוא מבטיח לטפח את מוסדות התרבות בעיר כדי לשנות את המציאות הזו.

מי שמנסה ליישם הלכה למעשה את העברת הפוקוס לפריפריה היא השחקנית והבמאית נועה קנולר, תל-אביבית מלידה שעברה לפני שנה וחצי לדימונה כדי להפריח את השממה התרבותית. "אני מסכימה עם זה שהטלוויזיה היא תל-אביבית, וצר לי על כך, היא אומרת.

"מצד שני, בתל אביב בעצם מתרכזים כל פליטי הפריפריות, אז זה כן איזשהו הכול מהכול. אבל כן, יש איזה תל-אביביות, יש עגה מנותקת, מתנשאת, לא מחוברת, שלא חיה חיים מספיק אמינים, אלא חיה את הייצוג התל-אביבי‭."‬

גם כשחיית ויצרת בתל אביב הרגשת שהטלוויזיה לא עוסקת מספיק בפריפריה?
"האמת, לא ממש ידעתי מה זה פריפריה. בתור יוצרת, בדרך כלל הבאתי דברים שמוכרים לי מהמעגלים הקרובים. היום אני כבר לא בתוך הסופה, ויש לי אפשרות להסתכל מבתוכו אבל גם להיות בצד".

את השלכותיה של תמונת המצב הזו פרסם פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה וראש המרכז למחקר של המכללה לביטחון לאומי, ב‭2006-‬ במחקרו "מדינת תל אביב - איום על ישראל". לטענת פרופ' סופר, ההתכנסות בשנים האחרונות של הציבור היהודי למרכז הארץ מסכנת את המדינה כולה.

"אדם הוא קרוב לעצמו, ואם כל העיתונים, הבמאים והתסריטאים גרים בין שינקין לצפון תל אביב, הם עוסקים במה שהם מכירים", מסביר פרופ' סופר. "בתקשורת הכול אומר תל-אביבה. כשעוסקים רק במרכז ובחוויות של 'האח הגדול', זו מדינת תל אביב וזו אטימות".

מי אשם בזה?
"אני סלחני כלפי התל-אביבים כי זה מתבקש שהם יתנהגו כך. אני גם אגן על יונית לוי ועל כל האחרים - הם הרי לא מכירים את עפולה, אז איך אפשר לצפות מהם לכתוב עליה? ההנחה היא שהתקשורת היא פרובינציאלית, ומבחינתה יש מדינה אחת - מדינת תל אביב".

"צריך להיות הוגנים ולומר שזו תופעה שקיימת בעולם ולא מעכשיו", מסייגת ד"ר אוה ברגר, דיקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי במכללה למינהל. "גם סדרות טלוויזיה בארצות הברית מתמקדות במקום אחד - ניו יורק, למשל 'סיינפלד', 'סקס והעיר הגדולה' ו'חברים'.‬ כנראה שמשהו בחוויה העירונית מספק חומר טוב לדרמה ולסיפורים טלוויזיוניים‭."‬
 

ד"ר ברגר מציינת כי דווקא "היפה והחנון",‬ הריאליטי המצליח של ערוץ 10, מתאפיינת בגיוון רב יותר מ"האח הגדול", "אך יש לכך מחיר: "כשצריך להגחיך, אז בוחרים בפריפריה. תסתכלי על הכותרות שמגדירות את המתמודדים ב'היפה והחנון', כמו 'סלב בבאר שבע'. לעומת זאת, המגמה שאת מתארת ב'ארץ נהדרת' מצביעה אולי על עייפות של היוצרים.

"יש לי הרגשה שגם היוצרים הם בעיקר מהמרכז, וכשהחוויה שלהם היא כזו, היום-יום שלהם מורכב ממחסור בחניה וישיבה ב'בראסרי', זה כנראה בא לידי ביטוי גם במה שאמורה להיות סאטירה עירונית. היוצרים בטלוויזיה הם לרוב אנשים שגם אם לא נולדו בתל אביב, חיי הבגרות שלהם נוצרו בתל אביב. זו אתנוצנטריות במיטבה".

מ"קשת".‬ המפיקה את מרבית התכניות שהוזכרו בכתבה, לא נמסרה תגובה, וכל ניסיון לראיין את יוצרי התכניות סוקל על ידי יחסי הציבור של החברה. בשיחות שלא לציטוט עם גורמים בחברה הועלתה בעיקר השתוממות נוכח התזה המוצגת כאן, וטענה כי מדובר ב"צירוף מקרים בלבד".‬

גם "אבוט רייפ המאירי",‬ החברה המפיקה את "TLV‬ עושים את תל אביב", ביקשה שלא להגיב.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...