דנה ועוד תשעה: מאחורי הקלעים של הקדם אירוויזיון
חן אהרוני מחליף חוויות עם אלין. עדי כהן לא מצליחה לשבת. ניקי גולדשטיין מצחיק את כולם. דנה שוב מפילה את הפרס. התקלות הטכניות המביכות של ערוץ 1 ותיאוריות הקונספירציה. קדם אירוויזיון 2011 בהיכל התרבות בראשון לציון – הצצה אל מאחורי הקלעים
אז נכון שקדם האירוויזיון שנערך השבוע בהיכל התרבות בראשון לציון המשיך את השגרה היומיומית של ערוץ השידור הממלכתי – תקלות מביכות וסאונד לקוי, אבל אחרי שנים של הפסקה, הוא חזר אלינו, וגם אם לא נודה בכך, האמת היא שהתגעגענו. הוא מהודר, מנופח, מלא כישרון, והכי חשוב – הוא משלנו.
אז נכון, אין בו שטיח אדום, ואת השמפניה מחליפים בקבוקי למברוסקו ב-40 שקל, אבל בין שמלות הערב המהממות של המשתתפות, לעיצוב המרשים בהיכל התרבות בראשון, אפשר היה לחוש בטעמה של אירופה הקלאסית. מזל שחבריו של ניקי גולדשטיין, שנטל חלק בתחרות, בחרו להתחיל את הערב בשירת "הללויה", רק כדי להזכיר לנו איפה אנחנו נמצאים.
היה זה ערב חגיגי ומלא קסם, שלווה באין ספור תקלות והסתיים בטונים צורמים, אבל לזה עוד נגיע בהמשך. 50 דקות לפני תחילת השידור הגיע ראש העירייה, דב צור, שהתהלך כמו כלה ביום כלולותיה. אולי בגלל זה התבלבל לפתע וצעד בגאווה לעבר שירותי הנשים. מזל שעדיין אף אחד לא היה שם.
לאט לאט החלה זרימת הכוכבים ל"גרין רום" – האולם בו המשתתפים מעבירים את זמנם כשהם לא על הבמה. עשרה שולחנות היו שם, כמספר המשתתפים, ומסביב כל שולחן – האמן ולהקתו.
על השולחנות המעוצבים בטוב טעם בקבוקי למברוסקו שבעבעו בעליזות, וכדי להזכיר שאנחנו יותר קרובים לבת ים מאשר לפריז – כוסות פלסטיק. נו טוב, לפחות לא אילצו אותם לשתות מהבקבוקים עצמם.
לא שהיינו צריכים את ההוכחה, אבל הכניסה של המשתתפים לגרין רום הראתה מעל לכל צל של ספק, שבדיוק כמו שפעם הייתה לנו את "נתניה ועוד 15", היום יש לנו את דנה אינטרנשיונל ועוד תשע. דנה, בשמלה לבנה, צעדה מעדנות לעבר שולחן מספר תשע, לקול מחיאות הכפיים של
הביישנות הראשונית של המשתתפים הופרה בברוטלאיות בזכות רעש פתיחת בקבוק הלמברוסקו על ידי חברי "התקווה 6". אם הייתה קטגוריה של ההרכב הנחמד של הערב, אין ספק – החבר'ה האלה היו לוקחים בהליכה. אחרי סיבוב משקאות ראשון, מתלבט סולן הלהקה, עמרי גליקמן, אם למזוג סיבוב שני.
"יאללה, גם ככה לא זוכים", צועק לעברו נגן הבס, עידו לדרמן, וכולם מתפקעים מצחוק. בשלב הזה דנה כבר סיימה להתאפר, והיא פוצחת בנאום נרגש בסיומו היא מרימה כוסית וזוכה לשיתוף פעולה מלא מחבר המשתתפים. המפקדת אמרה את שלה. החיילים חוזרים לשבת.
עדי כהן נכנסת בשמלה אפורה צמודה ושיער אסוף לאחור. אין מה להגיד, נראית מיליון דולר, עוד בימים שהדולר היה שווה משהו. אז נלך על מיליארד יואן. אבל אין רע בלי טוב, ועדי, בין חיוך לחיוך, לוחשת לאחד מאנשי הצוות שלה ש"בשמלה הזאת, אני לא יכולה לשבת". בסוף היא הצליחה, למרות שלרגעים נראתה כמו מישהי שמעדיפה שיחליפו את הכיסאות במיטות.
ניקי גולדשטיין נכנס מלא חיוכים. בכל ראיון הוא מדגיש ש"כולם יופתעו לגלות שהוא לא רק סטנד אפיסט, אלא גם זמר מצוין". ההופעה שלו מוכיחה שהוא צדק. הבעיה איתו, שכל ראיון מסתיים כשהמראיינת מתפוצצת מצחוק. אולי תבחר כבר קריירה, ניקי?
אלין, בתפקידה החדש ככתבת בידור, הייתה יכולה להיות בקלות המאמי הלאומית החדשה. הבעיה שהיא יפה מדי בשביל זה. בכל רגע נתון תראו אותה מחייכת או מצחקקת כמו שמצופה ממאמי לעשות. כשהיא מראיינת את חן אהרוני, היא צוחקת עליו שנשאר לה פחות זמן ממנו לשירות בצה"ל. השניים נפרדים בנשיקה וחיבוק חם. מודים, קינאנו.
עידית הלוי, דמות אלמונית למדי בערב הקדם אירוויזיון, נראית קצת בשוק בהתחלה. היא דואגת להורים שלה שלא יישארו בחוץ, ורק כשהאלכוהול נמזג, החיוכים מתחילים להימרח על השפתיים. גם כרמל אקמן מ"כוכב נולד" נראית כמו ילדה אבודה שנבוכה משהו מתשומת הלב הגדולה. זה לא יפריע לה לתת הופעה מרשימה בהמשך הערב.
את תפקיד ליצני הכיתה – אבל רק בקטע טוב - לקחו בקלות מיכאל ושמרית גריילסאמר, בשירם "טו דו דו". עם כמות ראסטות בשיער שלא הייתה מביישת שבט זולו אפריקאי וגרביים אדומות, עלו חברי הלהקה ההזויה לבמה וקיוו לנס. אולי בפעם הבאה.
השעה כבר 21.30 וצמד המנחים – אקי אבני ושירי מימון – עולה לשידור. אבל את הצוות הטכני זה פחות מעניין. הם מחפשים מסך שיראה להם מה עושה מסי באותו הזמן במשחק ליגת האלופות מול ארסנל. "אמרו לנו לא לדאוג, שתהיה פה טלוויזיה. איפה היא? עבדו עלינו", רוטן אחד הצלמים. על זה נאמר, מסי-בא ואף צלם לא בא.
בשלב הזה הגרין רום מתחיל להישמע כמו טיול שנתי של כיתה ד'. גולדשטיין, בתפקיד הילד המקובל מהספסל האחורי, פוצח בשירת "היא מלכה" לעבר הגברת אינטרנשיונל, וכולם מצטרפים בשמחה. למורה שלום.
באולם מתחיל להיות חם, אבל כשאיש טכני חביב מכוון את המאוורר לכיוונה של הדיווה, היא מייד מסמנת לו לשנות כיוון. הפן, חביבי, הפן. המשתתפים מתחילים לעלות לבמה בקצב. עדי כהן ראשונה, אחריה חברי להקת KNOB שזוכים למחיאות כפיים עם חזרתם מהביצוע המפתיע לטובה. חן אהרוני נראה בסיום השיר כמו אחד שירד לו סלע מהלב, ועידית הלוי מצהירה ש"היא במתח לא נורמלי".
התקווה 6 – שמבט חטוף על השולחן שלהם עם בקבוקי הלמברוסקו הריקים מגלה שעדיף מאוד שלא ינהגו בדרך חזרה – נותנים הופעה קלילה וכיפית וגולדשטיין מפתיע בקול צלול. סיוון ב"קח אותי" מצליחה לרגש, משפחת גריילסאמר ב"טו דו דו" בעיקר להצחיק, ועכשיו – המנה העיקרית.
כשדנה אינטרנשונל, מלווה ברקדניות שכל אחת יותר יפה מהשנייה, קמה מהכיסא לכיוון הבמה, כולם יכולים להישבע שהאולם נראה מואר יותר. דנה לא מאכזבת בשיר קליט וקצבי, שנשמע מצוין, וזוכה לתשואות רמות מהקהל. דנה יורדת מהבמה במצב רוח מצוין, ובדרכה החוצה מלטפת את פניו של מאבטח נבוך ואומרת "איזה חתיך".
עדי כהן רצה, עד כמה שניתן לרוץ בשמלה הצמודה הזאת, ומדביקה לדנה נשיקה מצלצלת. הרקדניות של דנה נראות כלא מעכלות את גודל המעמד. כרמל אקמן עוד מספיקה לספק לנו שלוש דקות של קול נפלא. פנינה רוזנבלום עולה לבמה לביצוע של השיר האלמותי "תמיד אישה", כשאחד היחצ"נים מצהיר ש"היא יותר מבוגרת מאימא שלי, אבל יותר יפה מחברה שלי". זה הזמן להחליף חברה, בחורצ'יק.
תיאוריות קונספירציה יש, פחות או יותר, על כל אירוע חשוב במאה הנוכחית, כולל קדם האירוויזיון. השמועה כאילו המשחק מכור לטובת דנה רצה ברשת כבר שבועות. אמרו שהשיר שלה הוא בעצם בלדה אנגלית מוכרת, סיפרו שהוועדה בחרה, כביכול, בשירים הפחות טובים של עדי כהן ולהקת KNOB, ששלחו כל אחד שני שירים, כדי שדנה תזכה בניחותא. אנשים טובים דאגו גם להזכיר שבשנת 98' הגישה הזמרת את "דיווה" באיחור, אך ברשות השידור סלחו לה.
הקראת התוצאות החלה. תחילה בנקודות השיפוט השונות, שם שלטה דנה כמעט ללא עוררין, כשגם כרמל אקמן וה"תקווה 6" זוכים להרבה כבוד. רגע לפני ההכרעה הסופית, כשצמד המנחים הכריז על עליית נציג רשות השידור לבמה, נשכחו כל כללי הפוליטיקלי קורקט ואנחת אכזבה נשמעה מכיוון המשתתפים, שכבר היו חסרי סבלנות.
אבל אף אחד לא הכין אותם לבלגאן שיגיע דקה אחר כך. אקי אבני הקריא את התוצאות של האס.אם.אסים בבית. משום מה, אף אחד לא טרח לספר למשתתפים שלא מדובר בתוצאות הסופיות, המשוקללות עם בחירת השופטים ונקודות השיפוט. כששיר מספר 9 של דנה זכה רק במקום השני, השתררה לפתע דממה באולם, כשעידית הלוי נראית כחוגגת את ניצחונה. אבל כעבור חצי דקה התבררה האמת, וכמה מפתיע, המנצחת של הערב היא דנה.
ברגעים הראשונים היה נדמה שכולם מקבלים את ניצחונה ברוח ספורטיבית. אבל מהר מאוד התחלפו התמונות והקולות. זה התחיל כשאחד משותפיה של עידית הלוי, אלון שמו, קרא בעודו מקפל את שלטי העידוד "משחק מכור!". עידית מיהרה להשתיק אותו, אבל השיא עוד לפנינו.
ביציאה מהאולם, כשדנה במרכז הבמה עם עשרות עיתונאים מסביבה, החל אותו אלון לצעוק "בושה וחרפה. העם אמר את דברו! זכיתם במקום הראשון ביחסי ציבור". מישהו צעק לו שילמד להפסיד בכבוד, אבל זה לא הרגיע אותו. החבורה המאוכזבת נכנסה לאולם לטובת ראיון של הזמרת לרדיו, כשלצידה אלון לוחש לחברו "איזו בדיחה, הא?". עידית, שלא הייתה שותפה לקריאות, נראתה נבוכה מהסיטואציה ורק ביקשה לראות את ילדיה הקטנים. עם סיום הראיון החלו הסובבים את עידית לצעוק בהפגנתיות לעבר דנה והעיתונאים "עידית הלוי מקום ראשון", "היא הזוכה האמיתית" ועוד.
אבל מדנה אף אחד לא היה יכול לקחת את רגעי ההנאה בשלב הזה. גם לא כששוב, בשחזור כמעט מדויק מהפעם הקודמת, היא הפילה את פסלון הזכייה, שנשבר בחלק התחתון שלו. דנה הבטיחה שהפעם היא הולכת ליהנות: "ב~98' לא הצלחתי לישון, לא אכלתי, לא זכרתי כלום מהרגעים על הבמה. הפעם זה יהיה אחרת". ולנו נותר רק לקוות, שגם אם זה יהיה אחרת, התוצאה תהיה בדיוק אותו דבר. בשנה הבאה בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם