"רצו שאהיה מריונטה": מה שבר את מנהלת המועצה הדתית?
תשעה חודשים עמדה סמדר גרוס בראש המועצה הדתית בכפר סבא. תשעה חודשים שבהם הייתה נתונה למתקפה קשה, רק מפני שהיא אישה. כיום, לאחר שהתרחקה מסביבת הרבנים והתפכחה, היא אומרת: "למנות אישה לתפקיד ראש מועצה דתית זה בערך כמו לעקור הר. זה מבצר ישן שנותר כפוף להגמוניה הגברית"
דומה כי רק תחום אחד נותר מעוז גברי עיקש: הדת. הרבנות האורתודוקסית הממסדית פתוחה אך ורק לגברים; תפקידים כמו משגיחי כשרות ומוהלים מיועדים אך ורק לאנשי דת מהמין הזכרי; ואפילו הפוליטיקה הדתית סגורה ברובה בפני נשים.
מהסיבות האלה, עו"ד סמדר גרוס מכפר סבא נחשבת עוף מוזר במחוזות הממסד הדתי. היא הצליחה לפרוץ את החומה הגברית בתחום הדת בישראל והייתה האישה הראשונה שהתמנתה לתפקיד יו"ר מועצה דתית.
היא עבדה מול רבני העיר, הייתה ממונה על מערך משגיחי הכשרות ורישום הנישואים, ודאגה למקוואות ולבתי הכנסת. תשעה חודשים היא עמדה בראש המועצה הדתית בכפר סבא לפני שנאלצה לפנות את כיסאה.
המלחמות הבלתי פוסקות סביב ניהול מוסדות הדת בעיר, ההסתייגות של הממסד הדתי ממנה כאישה והזמן הרב שנאלצה להקדיש על חשבון משפחתה - כל אלה גרמו לה להתפטר. ואף על פי שהיום היא כבר אינה חלק ממוסד הרבנות, את ההישג שלה איש לא ייקח ממנה. גרוס הוכיחה שגם אישה יכולה למלא תפקיד בכיר במגזר הדתי.
גרוס (47) נשואה ואם לארבעה, אינה זרה לממסד הדתי. היא בתו של פרופ' אבנר שאקי המנוח, מי שכיהן כשר הדתות בראשית שנות התשעים. כבתו של פוליטיקאי היא למדה להכיר מבפנים את התככים של הפוליטיקה הדתית.
בשנת 2004 נבחרה גרוס לתפקיד יו"ר המועצה הדתית בעיר בזכות תמיכתו הנלהבת של ראש העירייה, יהודה בן חמו, שנבחר לתפקיד זמן קצר לפני כן. חברי המועצה הדתית והרבנים בעיר לא ממש התלהבו מהרעיון לראות את גרוס מאיישת תפקיד שנחשב שמור לגבר, אבל בן חמו לא נרתע ודחף בכל כוחו למינויה של גרוס, שהצליחה לעשות היסטוריה ולהיבחר.
ההיכרות בין גרוס ובן חמו נוצרה זמן קצר לפני שנבחר לראשות העירייה. גרוס, שעבדה כעורכת דין בתחום הנדל"ן, ניהלה את המשא ומתן למכירת בית מועצת הפועלים ליזמים פרטיים. "כמה חודשים לאחר סגירת חוזה המכירה פנה אליי בן חמו, ושאל אם אני מעוניינת
תחילה התבקשה גרוס לשמור על המינוי בסוד ולחכות עם הפרסום עד ישיבת ההכרזה. מינויה גרר סערה גדולה בתקשורת. "היו המון דיבורים מאחורי הגב שלי נגד בחירתי", היא נזכרת. "טענו שהייתי פחות מדי דתייה בשביל התפקיד. הזכירו שאני לובשת מכנסיים והולכת בלי כיסוי ראש. בקיצור, אני לא הדתייה החרדית הטיפוסית, אבל ראש העירייה חיזק אותי. הוא אמר לי לא לדאוג כי יש לנו רוב בקולות. הוא כנראה נאלץ להבטיח הבטחות מפה ועד אמריקה, שלא הייתי מודעת להן".
למה את מתכוונת?
"התברר לי שחברי המועצה הסכימו שאישה תהיה יו"ר בתנאי שלא תמונה חברת מועצה נציגה מהזרם הקונסרבטיבי או הרפורמי. בן חמו קבע מי יהיה ממלא המקום שלי ומי יהיה הסגן שלי.
"הדברים לא נעשו בעצה אחת איתי ולא עם האנשים שסמכתי עליהם. בן חמו בעצם כפה אותי על חברי המועצה. רק בודדים רצו להצביע לי, הרוב לא רצה אותי. בסוף נבחרתי על חודו של קול. היה לי רוב של חמישה מול ארבעה".
היום, במבט לאחור, את יכולה להסביר למה בן חמו כל כך רצה למנותך?
"היה לו חשוב שתהיה אישה בראש המועצה הדתית, כי זה היה דבר חדשני. אין ספק שכשנבחרתי הנושא משך אש. הפרתי את האיזון הקדוש של 100 אחוז גברים. זה לא התקבל על הדעת. אני מבינה מאיפה זה בא, כי גם אני גדלתי בבית דתי. הם נמצאים עדיין צעד אחד מאחור, לפני הקדמה, אבל גם זה ישתנה עם הזמן".
בסופו של דבר נראה כאילו בן חמו רצה להיות פורץ דרך, ואת עזרת לו.
"לא חשבתי שבן חמו קיבל פרסום חינם על חשבוני. הכוונות שלו היו טובות. גם הוא לא הבין לאן הוא נכנס. בכל זאת, הוא הציב אישה בראש המועצה הדתית. עובדה שזה לא קרה עוד באף מועצה אחרת. זה בערך כמו לעקור הר. זה דבר כל כך מקובע, מבצר ישן שנותר כפוף להגמוניה גברית.
"המועצה הדתית עובדת תחת הסמכות הדתית של הרבנות. שם הרי אין נשים, ולעולם לא ייכנסו לשם נשים. מה שהפריע למתנגדים שלי זה איך אישה תיכנס לגוף הזה ותשב עם רב העיר, אברהם שלוש. בסופו של דבר, כשהודעתי שאני רוצה לעזוב פנה אליי הרב שלוש וניסה לשכנע אותי שלא אעזוב. הוא הסביר לי שהתנגדותו לא הייתה אישית כלפיי".
גרוס מגדירה עצמה כשומרת מסורת. "אני דתייה מהסוג של כיפה סרוגה", היא מחדדת. ילדיה זוכים לחינוך דתי בעיר. "כשבן חמו הציע לי את התפקיד הייתי בשוק. זכרתי שהיה תקדים של לאה שקדיאל בירוחם שהתמנתה למועצה הדתית, ושר הדתות רצה לבטל את המינוי ובג"ץ אישר זאת. אבל חששתי שיו"ר מועצה דתית זו כבר תהיה קריעת ים סוף".
איך הגיב בזמנו אביך?
"אבי אמר לי שעבורו זה כבוד גדול, והוא רואה בתפקיד אפשרות בשבילי להשתלם ולפתוח אפיק חדש. החלטתי לקבל את התפקיד בתנאי שלא אעזוב את עבודתי העיקרית. אז עדיין לא הבנתי מה זה אומר".
מתי הבנת שמדובר בעצם בעבודה במשרה מלאה?
"באותה תקופה יצאו תקנות חדשות שלפיהן יו"ר המועצה הדתית הוא תפקיד ללא שכר. חשבתי שזה באמת לא מחייב, בדיוק כמו תפקיד של חבר מועצה, ושאוכל לבצע את המטלות בשעות הפנאי. אבל גיליתי שלקודמי בתפקיד היה דפוס ניהול שונה משלי. רציתי לדעת הכול מהיסוד וביקשתי את כל המסמכים והדוחות. רציתי לדעת כמה עובדים יש ואילו משכורות הם מקבלים.
"לאט-לאט התחלתי להיעדר מהמשרד שלי בגלל העומס. פתאום הבנתי שזה לא תפקיד שאפשר לעשות על הדרך. מדובר בתקציב של שבעה מיליון שקלים שהמועצה הדתית מקבלת ממשרד הדתות ומהעירייה, ואני צריכה לנהל אותו ולדאוג שכל הפעילויות בשטח יהיו תקינות ולנהל את העובדים. מדובר באחריות גדולה שכרוכה בהחלטות חשובות מאוד עבור העיר".
במשך חודשים נאלצה גרוס להתמודד מול חברי מועצה דתית ורבנים, שהתקשו לסבול את נוכחותה. כל החלטה שהעלתה עוררה התנגדויות. מעבר לקשיים בעבודה, היא נאלצה להתמודד עם אובדן אביה, פרופ' שאקי, שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה. למרות כל זאת, היא לא חשבה להרים ידיים.
"ראיתי במקום עסק לכל דבר", היא משחזרת. "ניסיתי לצמצם את כמות המשרות מכיוון שהיו 70 עובדים אשר רובם היו באחוזי משרה נמוכים מאוד. הצעד הזה העלה טרוניות רבות, ולכן הם טרפדו את המהלך. מתברר שקשה מאוד לשנות את הדפוסים שם".
איך הצלחת לשלב את העבודה עם ניהול הבית?
"המשפחה והילדים תמיד נמצאים אצלי במקום הראשון. גם בצעירותי הייתי עובדת בחצאי משרות על מנת לגדל את הילדים. אולי בשל כך הקידום שלי היה אטי, אבל האמהות חשובה לי יותר מהכול. שכרתי עוזרות שיטפלו בילדים וינקו את הבית, אחרת לא הייתי עומדת בלחץ ובעומס.
"היום, כשאני מזמינה עוזרת הבת הקטנה שלי, שהיא בת 11, אומרת לי שלא צריך להביא לה מטפלת כי היא כבר ילדה גדולה. אני מסבירה לה שזה עזרה בבית בשבילי והיא לא באה לשמור עליה".
מעבר להישג במינוי שלך, קשה להגיד שהצלחת לתקוע יתד במוסד הרבני. עובדה שעזבת את התפקיד לאחר תשעה חודשים בלבד.
"למדתי מהחיים הציבוריים של אבא שלי שאם אנשים לא רוצים אותך, אז חבל להישאר ולהילחם בטחנות רוח. התפקיד גזל ממני המון זמן ללא תמורה. הייתי מגיעה בערבים ונשארת עד מאוחר. נאלצתי לעתים לוותר על העבודה שלי ונלחמתי בלי סוף בחברי המועצה.
"בסוף הרגשתי שהאוזן הקשבת שהייתה לי אצל ראש העירייה גם היא נעלמה, והבנתי שהוא חשב שעשה טעות. דרשתי לנהל את הכול בעצמי והתברר לי שהוא רוצה למנות אנשים ולהשתמש בי יותר כמו מריונטה. הבנתי שלא כל מהלך שאני רוצה לעשות אכן יתקבל".
כמו מה, למשל?
"פתאום שמעתי על עובדים חדשים שכלל לא הכרתי ולא עברו דרכי. אי אפשר לנהל ככה. אני לא מוכנה שהאחריות תהיה עליי בעוד שאני לא אהיה זו שתחליט. התנהלתי בצורה שקופה תוך התייעצות עם אנשים, ניסיתי לקדם דברים שחשובים לי במעט הזמן שהייתי שם.
"אולי לקחתי את התפקיד יותר מדי ברצינות לעומת מה שבן חמו חשב. לכן החלטתי לשים את המפתחות ולעזוב. לא זכיתי להרבה פרגון, והעומס בעבודה שלי במשרד הקשה עליי. נראה שאהבתי יותר את העבודה שלי בעריכת דין ולא ראיתי במועצה הדתית את העתיד שלי".
אם היית מקבלת תמיכה, היית ממשיכה בתפקיד?
"כן, כי אני נהנית מאוד להילחם. הייתי מוכנה להמשיך אם הייתי מקבלת את גיבויו של ראש העירייה. ראיתי בתפקיד הזה שליחות. זה היה חשוב לי וראיתי בו פריצת דרך של אישה שמכהנת בתחום הזה. אחד הפרויקטים שניסיתי לקדם היה שיפוץ המקווה הגדול בעיר והפיכתו לספא.
"אפילו פניתי בנושא ליזמים. המקוואות בעיר מוזנחים מאוד, כי במועצות הדתיות יושבים גברים שלא רואים את חשיבות הנושא. רציתי לנסות לשנות את זה. המון נשים, דתיות וחילוניות, משתמשות במקוואות ומגיע להן להגיע למקום מארח ומזמין".
דווקא לקראת סוף כהונתה, אומרת גרוס, היא החלה להסתדר עם רבני השכונות שהתקשו בהתחלה לקבל את מינויה. "גם אני הרגשתי לא בנוח עם זה", היא אומרת. "אבל באתי עם ידע כיצד יש לפנות לרבנים. רציתי שהם יידעו את הרקע שלי ויבינו שהחינוך שספגתי בבית הוא לתת המון כבוד לרבנים. היה לי חשוב שיבינו שאני לא סתם מישהי שהדת והרבנים לא מעניינים אותה. לצערי, רק אחרי שהחלטתי סופית לעזוב הם הבינו".
כשהתפטרת מתפקידך, הרגשת שהאנשים מסביבך פלטו אנחת רווחה או שהביעו אכזבה?
"האנשים שהיו בקרבתי הצטערו לשמוע, כי חשבו שאצליח להביא שינוי. אבל לצערי, הרעיון לא הצליח. יכול להיות שמה שלא הלך אצלי יצליח בעוד כמה שנים והזמן יעשה את שלו. אולי בעתיד נוכל לראות אישה אחרת שתעמוד בראש המועצה הדתית".
כיום גרוס עוסקת בעריכת דין. עם זאת, היא אינה שוללת את האפשרות שתחזור בעתיד למגזר הציבורי. "אין ספק שהרעיון שאישה תעמוד בראש מועצה דתית הוא יפה מאוד ופורץ דרך, וזה תמיד יהיה לזכותו של בן חמו.
"גם האוכלוסייה הגברית-דתית תצטרך להבין שנשים הן לא רק מאיימות, אלא גם עושות. הכוח הנשי הוא בלתי נלאה. כיום, האישה מתפקדת בכל החזיתות. אני מכירה המון נשים שעובדות במשרה מלאה, והבית שלהן תמיד מסודר. לאישה יש כנראה תכונה או יכולת להספיק המון, וזה מה שמאפשר לה להצליח".
את מגדירה את עצמך פמיניסטית?
"אין לי הכרה פמיניסטית. זה אף פעם לא בא אצלי בחשבון, אף פעם לא הופליתי לרעה כי אני אישה. נשים צריכות ויכולות להשתלב בכל תפקיד שהן יחפצו. בציבור החרדי ההשתלבות הזאת פחות קיימת. בחברה רגילה כל אישה יכולה להצליח ולעבוד גם במשרות רמות. מעולם לא ראיתי הבדל בין נשים לגברים. אני מאמינה שיש כוחות שקולים בין גברים לנשים, וכל אחת יכולה להצליח אם רק תרצה בכך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם