"מלול יותר טוב מפורר": יעקב סנדלר שובר שתיקה
"אני לא מתגעגע. אכפת לי כתושב העיר. לפעמים אני מרגיש שאני יכול לעזור, אבל אני לא מסתכל אחורה. בגילי המופלג עתידי כבר מאחוריי" יעקב סנדלר, ראש העירייה בין השנים 1993-1998, שובר שתיקה
"אתה יודע כמה ניבאו לי הסקרים לפני הבחירות ב~1993?", יעקב סנדלר מתרפק השבוע, "שני אחוזים! לפורר הסקרים ניבאו 70 אחוז. אחרי שניצחתי את הבחירות אמרו לי העיתונאים שניצחתי בהפרש זעום של כמה מאות קולות. אמרתי להם 'על זה אני נורא מצטער, לא יכולתי לישון בלילה. רציתי לנצח אותו בהפרש של קול אחד. זה או הכל או בכלל לא".
אבל, כשמדברים עם סנדלר על הדרך שבה ירד מהבמה הפוליטית כעבור קדנציה אחת בלבד, נרשמת תזוזה קלה במצב הרוח (שמשתפר מיד).
אחרי הכל, אם הוא עדיין היה בתפקיד, סביר להניח שלא יכול היה ליהנות השבוע מחופשה מפנקת בראש שקט באילת. הרי אם תשאלו אותו – לרחמים מלול יידרשו לא מעט שנים על מנת להוציא לפועל את כל התוכניות שסנדלר השאיר אחריו.
יעקב סנדלר (72) כיהן כראש עירייה קדנציה אחת בלבד של חמש שנים. מדובר ברחובותי מבטן ומלידה, אדם חביב, שלעיתים נראה כי כל קשר בינו ובין הפוליטיקה מקרי בהחלט.
בעברו שנות חינוך רבות כמורה בכיר לחינוך גופני בוינגייט ובמספר יישובים. במקביל שיחק סנדלר כדוריד בהפועל רחובות, זכה עמה בתארים והגיע לנבחרת ישראל אותה גם זכה לאמן בהמשך. לאחר מכן פנה סנדלר למסלול אחר והיה ממקימי המשמר האזרחי בעיר, כיהן כסגן מפקד המשמר במחוז הדרומי ולאחר מכן היה ממקימי מערך האבטחה
בעבודתו הציבורית כיהן סנדלר כחבר בשלל ועדות, שככל הנראה גרמו לחיידק הפוליטי להתחיל לקנן בו. בסופו של דבר היה זה ראש הממשלה דאז יצחק רבין שגרם לו להתמודד על ראשות העירייה, כפי שסנדלר משחזר בגאווה לא מוסתרת:
"יואל גורודיש היה בזמנו נציג מפלגת העבודה ברחובות. אחרי שעשה סקר והבין שאין לו סיכוי להתמודד, הוא קיבל רגליים קרות ואז רבין קרא לי ואמר 'בוא תתמודד' – שלושה חודשים לפני הבחירות".
מדוע הסכמת?
"עזרתי לו בבחירות והייתי די מקורב אליו. אף אחד לא האמין שאצליח לזכות, ובסופו של דבר ניצחתי את שוקי פורר. כשפונה אליך ראש ממשלה ואתה חבר מפלגה, אתה לא יכול להגיד לו 'לא'. גם היה לי הג'וק הזה בראש ואמרתי לו 'אני אנסה'. חשבו שאני קצת לא נורמאלי, ובכל זאת אמרתי שאני אלך ואנסה".
אז מדוע לא התמודדת בשנת 1998?
"בכל העבודות שעשיתי בחיים שלי היו לי קדנציות קצרות. אחרי חמש שנים אמרתי מספיק. אהוד ברק היה אז ראש המפלגה, הוא קרא לי ואמר 'תלך לעוד קדנציה', אבל לא הסכמתי ועזבתי. בדיעבד, אני חושב שהייתי צריך לעשות עוד קדנציה כי התחלתי כל כך הרבה דברים והשארתי אותם ככה".
ש בעיר ישנם כאלו שטוענים כי פשוט הבנת שאין לך סיכוי בסקרים לאור העובדה שלא קידמת מספיק את העיר.
"זה לא קשור, כי גם בפעם הקודמת הסקרים לא ניבאו שאנצח. היה לי סיכוי לנצח, אבל אני התעקשתי שאני לא מתמודד. העליתי רעיון שנלך לרשימה משותפת, הליכוד והעבודה, וששוקי יוצב בראש הרשימה, וזה מה שקרה".
בכל זאת, תפקיד של ראש עירייה זה תפקיד שקשה עד בלתי אפשרי לעזוב מרצון.
"תראה, היו לזה כמה סיבות. אחת הסיבות היא שהרגשתי שאני חשוף להשמצות לא נכונות. עמדתי בפני דברים שלא היו ולא נבראו. אמרתי לעצמי, אני בא לשרת את הציבור ולא לסבול, לכן אמרתי שחמש שנים זה מספיק. כל חיי עשיתי קדנציות של חמש עד שבע שנים בכל מיני נושאים.
"עשיתי את זה למען הציבור כשירות לציבור. בדיעבד הייתי צריך להיות עוד קדנציה. אני חושב שצריך להגביל את כהונתו של ראש עירייה למקסימום שתי קדנציות אחרת זה מתחיל להיות לא בריא ולא טוב.
"למרות שהופעלו עליי לחצים מאוד גדולים על ידי ברק ופואד, בסופו של דבר לא הסכמתי להתמודד שוב. כדי להתמודד על ראשות עירייה כמו רחובות אתה צריך הרבה כסף, ואם אין לך אתה צריך להשיג את הכסף.
"אם בעלי עניין נותנים לך את הכסף, אתה נמצא איתם ביחסי חוב ולא רציתי את זה. בפעם הראשונה שהתמודדתי המפלגה עזרה לי כלכלית ולא הייתי צריך לאסוף תרומות. בפעם השנייה ביקשו ממני ולא הסכמתי לגייס כספים. זה מצב אבסורדי, הרי אם אתה משקיע מכיסך אתה מצפה לקבל תמורה בהתאם, וקשה לפעול כך כראש עירייה".
יותר מ~12 שנים חלפו, אך בכל פעם שסנדלר חולף על פני בניין העירייה צצות ועולות המחשבות על מה שהיה ועל מה שהיה יכול להיות. גם היום יש לו שלל הצעות לייעול ולשיפור שהיה מוכן להעניק לראש העירייה הנוכחי רחמים מלול, אילו רק היה שואל אותו או מתייעץ עמו. כאזרח מהשורה הוא עוקב בשקט אחר התוכניות שהשאיר, לדבריו, ומחכה לראות כיצד הן מתממשות.
אלו שינויים אתה רואה בעיר משנת 1998 ועד היום?
"קודם כל אני רואה גידול במספר התושבים. ישנן תוספות בנייה מאוד גדולות. אני חושב שלא השיגו את כל היעדים, אני השארתי 15-20 תוכניות בכל נושא עד לשנת 2020. חלק גדול מהן לא התממש עדיין. חלק גדול מהן שונה".
אלו תוכניות למשל?
"עיר כמו רחובות, שהיעד שלה היה 140,000 תושבים, היא עיר שחייבת לספק את הצרכים של התושבים בלי צורך של תושבים לצאת למקומות אחרים. למשל, היכל תרבות במרכז העיר ליד השוק עם חניות תת קרקעיות מאוד גדולות ובית ספר למוסיקה. הרעיון שלנו היה לעשות את מרכז העיר לדאונטאון, שביום ישמש את המסחר ובלילה לבידור.
"הייתה תוכנית לקחת את השוק עם רחוב טלר ולבנות שם שוק חדש ולשפר את כל האזור הזה, כולל העירייה והקניון. גם בזה לא טיפלו. אני לא יודע מה התכנון עכשיו. היה מתוכנן היכל ספורט עם 4,000 מקומות ישיבה וגם את זה לא עשו. בראשון לציון, באשקלון ובאשדוד יש היכל תרבות. היה מתוכנן לקום מוזיאון לתולדות רחובות.
"בנושא התחבורתי, תכננו מסביב לרחובות כביש טבעת ואת זה עשו רק באופן חלקי. חסרים שני חלקים בכביש 411 מכיוון כפר גבירול כדי שיהיה אפשר להתחבר ישר לכיוון צומת ביל"ו ולכביש שמוביל לחולדה עם כניסה חדשה לקפלן. מצד שני, יש בתכנון את הכביש העוקף המזרחי של כביש 431 וגם את זה עוד לא עשו. יש תכנון ואישור לתחנת רכבת נוספת על יד בניין אמריקן סיטי בכניסה לרחובות ההולנדית.
"היו מתוכננים שני מעברים דו מפלסיים מעל הרכבת, היה מתוכנן מעבר דו מפלסי בכניסה לרחובות. התחלנו לתכנן קרית חינוך בצד הדרום~מזרחי ואת זה כן עושים. אני מקווה שיסיימו את זה. אני חושב שהגענו לסטטוס קוו ביחסים בין החילוניים לדתיים, על אופי העיר בשבת – איפה היא פתוחה ואיפה היא סגורה, וצריך לשמור על זה כי עכשיו אני רואה שיש כרסום. למה שמרכז בילו יהיה פתוח ואצלנו לא? צריך לשמור על זה".
איך אתה זוכר את רחמים מלול?
"הוא היה חבר מועצה בתקופה שלי. הוא היה באופוזיציה, כי אני לא הסכמתי לתנאים של ש"ס לכניסה לקואליציה. הוא היה אופוזיציונר שהגן על האינטרסים של הציבור שהוא ייצג והיינו ביחסים קונקרטיים. אני חושב שהוא אדם בעל ידע ומבין עניין. אפשר לדבר איתו, הוא רואה את התמונה כולה ויש לו ניסיון. אני חושב שהוא נבחר מציבור מסוים והוא צריך לשמור לו אמונים".
מאיזה ציבור הוא נבחר? תושבי רחובות בחרו בו.
"הוא נבחר כאיש הליכוד אבל הוא מזוהה כאיש של אריה דרעי. הוא שייך לציבור הדתי, ומטבע הדברים יש לו נטייה לכיוונים האלו, אבל בסך הכל הוא לא קיצוני מדי. אפשר לדבר איתו. אני חושב שהוא הרבה יותר טוב מראש העירייה שהיה לפניו. הוא לפחות הגון. אם היו שמים בפניי את הבחירה בינו ובין פורר אני מעדיף אותו עשרת מונים".
מלול או עוזי סלנט?
"סלנט כנראה קורץ מאותו החומר של פורר. בהתחלה תמכתי בסלנט, עד שקיבלתי את הדוחות של מאוחדת. הדבר הראשון שצריך איש ציבור זה שהוא יהיה נקי וישר. ברגע שיש פגם הוא לא יכול להיות איש ציבור. עזבתי אותו באמצע הקמפיין עם כל הצער והלכתי עם עמי פיינשטיין".
ואיך אתה מסביר את הכישלון שלו?
"הוא עשה הרבה טעויות. הציבור בחר בשוקי פורר למרות שהיה נגדו כתב אישום. הוא הצליח לקנות את אהדת הציבור, ולא תמיד דעת הרוב היא נכונה, אבל צריך לכבד אותה. בגלל פיינשטיין סלנט לא נבחר". סלנט סירב להתייחס לדברים.
כיום אתה בקשר עם מלול?
"אני נפגש איתו באירועים. אני לא בחוג החברתי שלו, אני לא מרים לו טלפון והוא לא מרים לי טלפון ומתייעץ איתי".
והיית רוצה שהוא יתייעץ איתך?
"אף אחד לא מציע את עצמו כיועץ. אמרתי לו 'אני עומד לרשותך', אם הוא מרגיש שהוא מסתדר לבד זה בסדר גמור. הוא בעל הסמכות, הוא בעל ההחלטה, ואם הוא מסתדר לבד אז שיסתדר לבד".
מה דעתך על מערכת היחסים הקרובה בין מלול ובין פורר?
"יש בעירייה טביעות אצבעות של השלטון הקודם, אין ספק בזה. אני לא רוצה לחטט בזה יותר מדי. ככל שמלול יתנער ויתנתק משרידי הקדנציה הקודמת מהר יותר, כך ייטב לתושבי העיר ואולי גם לו אישית. יש כל מיני שמועות שפורר ממשיך להגיע לעירייה, אני לא חושב שזה תקין. אני חושב שיש בזה טעם לפגם, ואני כבר לא מדבר על קרובי משפחה אחרים של פורר. אני חושב שמי שעשה תפקיד ציבורי כראש עירייה ולאחר מכן ממשיך להתעסק בענייני נדל"ן באותו מקום זה לא תקין".
פורר בתגובה: "ראוי שהאיש שדרדר את רחובות לתהומות, הביא לה חשב מלווה והביא את העירייה לפשיטת רגל, ראוי שהאיש שבתקופתו העיר חרבה עם בורות בכבישים ושביתות בכל חודש, שיישב בשקט. הכישלונות שלו מהדהדים עד היום. הוא פשוט לא יכול לסבול את העובדה שאחריו הגיע ראש עירייה שהפריח את רחובות".
נכון להיום מכהן סנדלר כמנכ"ל העמותה המרכזית למען הקשיש בישראל. "האמת היא שיחזקאל הרמלך דחף אותי לתפקיד הזה. אם נגיע לגיל הזה יהיה מי שידאג לנו", הוא אומר. מדירתו הסמוכה לתיכון דה שליט הוא ממשיך לעקוב אחר הנעשה בעיר ובסך הכל די מרוצה. גורם פוליטי אמר השבוע: "סנדלר היה אדם טוב, אבל הוא לא התאים לתפקיד של ראש עירייה. כדי לנהל עיר כמו רחובות צריך עוד כמה תכונות שכנראה חסרות לו. בתקופה שלו רחובות הייתה במצב כלכלי מאוד קשה, ואלו דברים שאי אפשר לשכוח".
סנדלר עצמו מנתח את המצב הפוליטי ברחובות בדרך מעניינת: "אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ואני אומר לכל האנשים שבאים בטענות 'אתם יכולים לבוא בטענות רק לעצמכם'. כשיש בחירות אתם יושבים בבית. הציבור החילוני הוא רוב מוחלט בעיר, ומגיעים להצביע אולי רק 50 אחוז.
אצל הציבור החרדי מגיעים 99 ואחוז וזה משנה את הפרופורציות. אם אתם לא יכולים להשקיע חצי שעה כדי לבוא ולהצביע, אל תבואו בטענות אחר כך. הציבור הזה אדיש, הוא לא מאורגן. הציבור הדתי והחרדי מאורגן, נפגשים בבתי כנסת, יש להם עיתונים ומסרים. אצל הציבור החילוני כל אחד לגורלו".
מה דעתך על טענות חלק מהתושבים כי רחובות מתחרדת?
"אני לא מרגיש דבר כזה. אולי רק בדיבורים. אם זה יעבור למעשים ויתחילו לסגור מקומות בילוי בשבת, הכיוון שאתה מדבר עליו יהיה נכון. בינתיים אני לא מרגיש שאנחנו הולכים לשם. שומרי הסף אלו נציגי הציבור של הציבור החילוני".
אתה מרוצה מהתפקוד של המערכת העירונית?
"אני חושב שכן. העירייה מתפקדת, נעשים דברים, אך תמיד יש מקום לשיפורים. אם יעשו תוכניות לטווח ארוך וילכו עם מטרות אפשר יהיה לעשות דברים יפים. זה תלוי בהנהגה של האנשים, בדוגמא האישית. אם ראש העירייה בא ראשון והולך אחרון כולם מיישרים קו לפיו".
איך אתה מסביר את תופעת החמולות המשפחתיות בעירייה?
"זה נכון שיש הרבה מאוד עובדים קרובי משפחה, אבל בהתחלה, כשהעירייה קמה, אנשים אחרים לא רצו לעבוד בזבל ובכל מיני מקומות כאלו, ואז נכנסו לעירייה משפחות משעריים וממרמורק.
"במשך השנים זה היה 'קרוב מביא קרוב'. אני יכול להגיד לך שאני אסרתי על קרובים מדרגה ראשונה ושנייה להיכנס לעירייה. אני חושב שאסור לאפשר לעובדים להביא קרובי משפחה, זה לא ראוי. היום לתפקידים בכירים ממנים על בסיס מכרזים".
רחוב הרצל לא ממש התפתח מאז שעזבת את התפקיד. אתה רואה שינוי באופק?
"בזמנו העברנו בעירייה תוכנית לרחוב הרצל. יש תכנון מאוד מדויק, נתנו הקלות לבנייה. רציתי לזרז את זה, קראתי לכל בעלי המגרשים שזה כבר יורשים ובני יורשים ואמרתי להם 'בואו תתנו את המגרש, נעשה רחוב הרצל כמו שצריך'. מכל הרחוב רק שניים הלכו לפי התוכנית הזו. אם כולם היו מסכימים רחוב הרצל היה נראה אחרת. הייתי מחסל את הרמזורים ועושה כיכרות. יש הרבה מה לעשות".
יש עוד דברים שהיית משנה בעיר?
"צריך לפתוח אוניברסיטה ליד הפקולטה לחקלאות. התחלנו את המהלך ומשום מה האוניברסיטה בירושלים חששו שיפסיקו להירשם אליהם וזה נעצר. צריך לעשות כל מאמץ כדי להביא בחזרה את המצב הזה. או סיפוח גיבתון לרחובות. עשינו ועדת חקירה של משרד הפנים, לגיבתון אין שום זכות קיום כיישוב עצמאי בלי רחובות. זה לא יהיה פשוט, התושבים בגיבתון לא כל כך מקבלים את זה, אבל אין מנוס. צריך להקים ספורטק בצד המזרחי עם אצטדיון כדורגל ומגרשי אימון".
מה דעתך על תהליך קליטת העולים מאתיופיה בעיר?
"זה ייקח הרבה זמן, אבל צריך לעשות אינטגרציה ולתת להם עדיפות בחינוך. הם צריכים להתערות יותר באוכלוסייה. זו חלק מהמשימה שלנו. לא פשוט לפזר אותם. זו תרבות של הגירה שצריך להשקיע בה. זה לא זבנג וגמרנו. זה לא טוב שכולם גרים אחד ליד השני. צריך לצרף לשם עוד אוכלוסייה. אלו תהליכים גדולים".
אתה מתגעגע לפעמים לפוליטיקה המקומית, ולעירייה?
"אני לא מתגעגע. זה אכפת לי כתושב העיר. לפעמים אני מרגיש שאני יכול לעזור, אבל אני לא מסתכל אחורה. למרות שבגילי המופלג עתידי כבר מאחוריי. מצד שני לא הייתי יכול ללכת סתם ככה לאילת אם הייתי בתפקיד. אין אור בלי צל כנראה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם