נוסטלגיה ראשונית: כשלהקת כוורת הגיעה לגימנסיה הריאלית
הביקור ההיסטורי של להקת כוורת בראשון לציון והמפגש הביזארי של דני סנדרסון עם דב צור בגימנסיה הריאלית- חזרה לראשון לציון של שנות השבעים
גידי גוב מקס ילינסון
אותה מוסיקת רוק, שלעתים הושמצה כשטחית ופרחחית, התגלגלה לכיוונים שונים, כשהבולט בהם הוא מוסיקת הפופ, שקצת סינטזה את הרוק המקורי ואת רוחו, אבל עדיין, נשאה מסרים של אהבה, חירות וחופש. דרך התקדמות הטכנולוגיה, התנחל הפופ בארצות החשוכות ביותר, כולל במדינות האיסלאם.
מהטלוויזיה ומהמחשב, העולם החופשי קרץ אל בני נוער מדוכאים, שרצו לעשות חיים, לעשות משהו בחיים ולהיות כמו צעירים באמסטרדם, לונדון וניו יורק. הם הבינו שמשהו לא בסדר בארצם. היום הם ברחובות, ממרוקו ועד טהרן. מוסיקת הרוק והפופ, על גווניה השונים, לא עוצרת בשום גבול. מיליארדים שרים אותם פזמונים בכל רחבי הגלובוס.
בחזרה אלינו, אל תחילת שנות השבעים. אולם הספורט של הגימנסיה הריאלית בראשון, יום שישי, ארבע אחר הצהריים. את השקט מסביב מפר רק יו"ר מועצת התלמידים, שמגיע לסדר כסאות להופעה אותה ארגן לערב. כך היה נהוג בתיכונים בימי ראשית הרוק במדינת ישראל. ואם זה נשמע מופלא וקסום, שלהקות כמו הצ'רצ'ילים והאריות היו אורחי קבע באולם הספורט הקטן, קצת לאחר שעשו תהילתם במועדוני רמלה ודרום תל אביב, הרי שההתרחשות באותו ליל שבת, היא סוג של נס.
יו"ר מועצת התלמידים הופתע כשכבר בשעה מוקדמת הגיעה הלהקה האלמונית. בכלל, החבר'ה מהגימנסיה היו רגילים ללהקות הרוק המוכרות והמקפיצות של אותה תקופה, אבל ממשרד ההפקות שכנעו אותו שיש להקה חדשה וטובה, ושכדאי לתת להם צ'אנס כי אולי הם עוד יהיו פעם משהו. ועכשיו הנודניקים נופלים עליו, כשהאולם בכלל לא מוכן.
"לעשות חזרות ובאלאנס"
"רגע, ההופעה בערב, למה באתם כל כך מוקדם?", שאל את מי שנראה כמו הבוס שלהם, ג'ינג'י קטן שלא הפסיק לצעוק ולתת פקודות לחבריו. היו"ר לא היה רגיל לרצינות שכזו, כמעט צבאית. "צריך לעשות חזרות ובאלאנס עם הציוד", השיב הג'ינג'י, דני סנדרסון שמו.
אגב, לזה שסידר את הכיסאות קוראים דב צור. שם הלהקה: כוורת. בהופעה הם ניסו על הראשונים כמה שירים ראשוניים כמו "המגפיים של ברוך", אבל התיכוניסטים לא ממש ידעו איך לאכול את זה. חלק מהם זיהו רק את הסולן, גידי גוב, שכבר היה טיפה מפורסם אז. ההופעה תפסה תאוצה רק כשהלהקה עשתה קאברים של שירי אותה תקופה, תור הזהב של הרוק.
כשבוע אחרי ההופעה יצא לרדיו שיר המגפיים אנד דה רסט איז היסטורי. אנחנו על המפה, זאת אומרת הגימנסיה, שהיא אולי מוסד הרוק הראשון בראשון. אחר כך
היו לנו הופעות בפאבליק, שהיה פאב מעושן כראוי, ואחריו הגיעו עוד ועוד. ראשון לא בדיוק הפכה לבירת רוק~אנ~רול, אבל בקן הנוער העובד, בחצרות פרטיות ובכמה מקלטים, ניגנו וגידלו שיער ארוך. כילדים, התרגשנו מיקיר העיר יגאל בשן. ומה תגידו על אבי סינגולדה, הגיטריסט של כולם, ועל זה שורד קלפטר, לשעבר אשתו של הצ'ר'ציל המקורי, יצחק קלפטר, היא אחת משלנו?
ולא שאנחנו מקשרים כאן את ראש העירייה שלנו, דב צור, למהפכת הפייסבוק במדינות ערב, אבל הוא לפחות הביא את אולארצ'יק, סנדרסון, רכטר, שמיר, פוגי ולילה גוב אל מסיבת ליל שבת אחת בגימנסיה. ואת צ'רצ'יל, שיהיה בריא. לא זה שהבטיח לאנגלים דם יזע ודמעות במלחמת העולם השנייה, אלא זה שניגן את הקלאסיקות של להקת "דם יזע ודמעות" והביא עם הגיטרה שלו שושנים במקום רובים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם