סיפורו של אלוף: בגיל 63 גרגורי פוקס לא מפסיק לרוץ
הוא זכה באליפויות עולם ונחשב לאחד האצנים המובילים בארץ. למרות זאת, אין סיכוי ששמעתם על גרגורי פוקס (63) מרמת השרון, אלוף העולם לוותיקים בריצה למרחקים ארוכים. "יש כאן זלזול לא רק בי, אלא בכלל הספורטאים הוותיקים", הוא אומר במרירות
אבל כל זה לא שובר את רוחו של גרגורי פוקס, אלוף העולם לוותיקים בריצה למרחקים ארוכים. מבחינתו של האצן בן ה-63, התשובה הכי טובה להתעלמות היא ההישגים על מסלול הריצה. "יש כאן זלזול לא רק בי, אלא בכלל הספורטאים הוותיקים", הוא אומר, תוך כדי אימון לקראת מרתון תל אביב.
מי שמסתובב בשטחים הפתוחים ברמת השרון, לא יכול שלא להיתקל בקבוצה של אנשים שרצים כמה קילומטרים. המדובר באנשי מועדון "רצי רמת השרון", אחד ממועדוני הריצה הוותיקים בארץ.
פוקס, שמתאמן במסגרת המועדון, הוא אחד הנציגים שהביאו לא מעט כבוד למדינה. אף שכבר אינו צעיר ("מבחינת התחושה האישית אני מרגיש את עצמי היום בן 30 פלוס"), הוא משאיר הרחק מאחור לא מעט אצנים בני מחצית מגילו. רבים מהם אף טרם נולדו כשהחל את הקריירה שלו כאצן מקצועי.
את תאריו הראשונים קטף פוקס בברית המועצות כאלוף נוער בריצה. אך בהמשך נטש את הענף, ושב אליו רק בשנת 2008. אז החל לרוץ שוב באופן מקצועני. "הייתי אלוף ברית המועצות עד גיל 18 בשנת 1966, ואחר כך אלוף ברית המועצות עד גיל 20 בשנת 1968", מספר פוקס כיצד הכול התחיל. "אחר כך, בגלל פציעות, עזבתי את הריצה והלכתי ללמוד הנדסת חשמל".
בשנת 1990 עלה פוקס לארץ בגל העלייה האדיר שהגיע אז ממדינות ברית המועצות. כיום, פוקס הוא מהנדס בכיר בחברת פלאפון. במסגרת עבודתו הוא אחראי על כל תחום הבינוי בחברה בטווח שבין תל אביב לאילת. אף על פי שהעבודה הסבה לו סיפוק רב, אהבתו הגדולה לריצה לא דעכה. "לפני שלוש שנים, בגיל 60, החלטתי לחזור לריצה והתחלתי לרוץ עם 'רצי רמת השרון'. התגעגעתי לעולם הזה".
למה דווקא בגיל 60?
"אני חושב שזה תמיד נשאר איפשהו בתוכי. תמיד אהבתי ללכת לפארק, אפילו לא כדי לרוץ, פשוט להיות במקום שבו אתה יכול לנקות את הראש ולא לחשוב על העבודה או על צרות היומיום, לא לחשוב על כלום.
"מאז שהגעתי לארץ הייתי עסוק מאוד. לעולה חדש יש הרבה דברים שמטרידים אותו - דירה, פרנסה, כך שבאותו זמן לא יכולתי להתמסר למשהו כל כך תובעני כמו ריצה תחרותית. בשנת 2008 כבר קניתי דירה והייתה לי עבודה קבועה ובטוחה. הילדים כבר היו גדולים, ויכולתי להקדיש לנושא הריצה יותר זמן".
תהליך החזרה של פוקס למסלול התרחש באופן מקרי. בדיקה שגרתית אצל רופא העלתה כי פוקס סובל מאבנים בכליות, והומלץ לו לשוב לפעילות גופנית. הרופא אף סיפר לפוקס על הקבוצה שבה הוא עצמו מתאמן, "רצי רמת השרון".
שנה אחר כך, באוגוסט 2009, כבר עמד פוקס על הפודיום באליפות העולם באתלטיקה לוותיקים שנערכה בפינלנד. ולא פעם אחת
שנה לאחר מכן עמד פוקס שלוש פעמים על הפודיום, הפעם באליפות אירופה לוותיקים שנערכה בהונגריה. הוא זכה במדליות הזהב במקצי 1,500, 5,000 ו-10,000 מטר.
"המעמד הזה מרגש מאוד, אין ספק", הוא אומר בגאווה. "יש לי אפילו את הסרט מאליפות העולם. אתה עומד באמצע, מצד שמאל האיטלקי שלקח את הכסף, מצד ימין רץ מאירלנד. זו מטרה ששמת לעצמך ולאורך כל השנה אתה מתאמן לקראתה. אתה משקיע זמן ואנרגיה, ולבסוף מגיע לתוצאה הרצויה".
הביקור של פוקס אצל רופא הצמיח לא רק אלוף עולם אלא גם אדם בריא יותר. "הרופא, בחור בשם אלכס, צדק במאה אחוז", מעיד פוקס. "מאז שהתחלתי לרוץ כל הבעיות נעלמו. בשנתיים שאני רץ אין זכר לאבנים בכליות, וגם כאבי הגב שהיו לי נעלמו לחלוטין. זה פשוט עולם אחר לגמרי".
האתגר הבא שלקראתו מתמודד פוקס הוא אליפות העולם שתיערך בחודש יולי הקרוב בקליפורניה. לדבריו, במסגרת האימונים לאליפות הוא נוהג לרוץ כיום בין 15 ל-20 קילומטר מדי יום. פוקס רץ לבדו וגם במסגרת קבוצת הרצים בהדרכתה של זהבה שמואלי, שהייתה בעבר אלופת ישראל בריצות למרחקים ארוכים.
ובכל זאת, לחזור לרוץ אחרי כל כך הרבה זמן ולזכות שנה אחר כך באליפות עולם, זה לא הולך ברגל.
"מה אני יכול להגיד? עשיתי את זה צעד צעד. בהתחלה הלכתי הרבה, אחר כך עברתי לריצה. התחלתי עם שני קילומטרים, עברתי לחמישה, אחר כך יותר, וכן הלאה. בשלב מסוים התחלתי לבדוק מה הולך היום בעולם בתחום הריצה לוותיקים והבנתי שהתוצאות שלי הן לגמרי לא רעות ושעם אימון נכון אני יכול להגיע להישגים".
מהי הריצה עבורך?
"הריצה משחררת ונותנת כוח להמשיך הלאה. זה עוזר לנקות את הראש. העבודה שלי היא בסך הכול עבודה הכרוכה בהרבה לחצים ואחריות. אני אחראי על עשרות פרויקטים ונמצא בקשר רצוף עם עשרות קבלנים. מדובר בימי עבודה ארוכים, שבסופם באופן טבעי אתה יכול להיות מותש למדי. אם אחרי יום כזה תלך ישר הביתה ותצפה בטלוויזיה, תהיה עייף, הראש שלך ימשיך להיות מוטרד בענייני העבודה ואתה גם תקום עייף למחרת בבוקר".
גם משפחתו של פוקס אינה טומנת ידה בצלחת. בנו הבכור, החי בארצות הברית ונמצא על סף גיל 40, רץ כמעט מדי יום. האב הגאה מספר שגם בתו הצעירה החלה לרוץ לאחרונה. שלא כמו אביהם, השניים אינם רצים באופן תחרותי, אך לפוקס זה לא משנה. הוא מאמין בריצה כדרך חיים, בלי קשר לאליפויות ומדליות.
"אם אתה מחליט שבסביבות השעה 19:00-20:00 אתה סוגר את היום בריצה בפארק, אז אתה בעצם משתחרר גם פיזית וגם מנטלית מכל טרדות היום", הוא שוטח את משנתו. "אחרי שעה וחצי שבהן אני רץ 20 קילומטר, אני חוזר הביתה עם הרבה יותר אנרגיות והרבה פחות עייף ממה שהייתי קודם לכן. בקיצור, ריצה בסוף היום היא דבר מומלץ מאוד, ואת זה אני אומר מניסיון".
מה המסר שלך למי שלא רץ?
"תתחילו לרוץ. זה הרבה יותר בריא לחיות ככה. יש היום כאלה שאומרים שזה לא בריא, אבל אני לא מסכים. מי שלא יכול לרוץ, שילך. מי שחושב שאחרי יום קשה צריך לנוח ליד הטלוויזיה, טועה בגדול. לנוח אחרי העבודה אפשר רק בפארק".
ומה יש לך לומר לאנשים בגילך שקוראים כעת את הכתבה?
"הריצה בגילנו משנה את אורח החיים. היא תורמת לאיכות החיים. אנשים רואים אותי וחושבים שאני בן 40-50. אם רוצים להיראות ולהרגיש צעירים, חייבים לרוץ. מבחינת התחושה האישית, אני מרגיש בן 30 פלוס, או לכל היותר בן 40. אין לי מושג איך מרגיש בן 63".
על רקע ההצלחות המרשימות של פוקס בשנתיים האחרונות, די מפתיע להיווכח בתמיכה הדלה שלה הוא זוכה ממוסדות הספורט בישראל. נכון להיום, התקצוב שפוקס זוכה לו מאיגוד האתלטיקה מסתכם במספר עגול מאוד: אפס. את מרבית ההוצאות לנסיעותיו לאליפויות השונות הוא מממן מכיסו.
איך אתה מסביר את העובדה שמישהו כמוך, אלוף אירופה ואלוף עולם, לא זוכה לתמיכה כספית על ידי האיגוד?
"אני באמת לא יודע להסביר את זה. לדעתי, המימון היה צריך להגיע לכל בני הגילים שעוסקים בריצה תחרותית, אבל כיום האיגוד מממן אך ורק צעירים. עובדה שהם לא רוצים להשתתף. בכל פעם שלקחתי מקום ראשון עמדתי על הפודיום לנגינת התקווה, כשדגל ישראל מונף, והכול היה כמו שצריך. אבל איכשהו נראה כאילו זה לא מעניין כאן אף אחד".
המקומות היחידים שבהם פוקס זוכה להכרה הם אתרי האינטרנט של קבוצות האצנים בישראל כמו "שוונג" ו"עולם הריצה". שם פוקס נחשב לפיגורה וזוכה לפרגונים מקיר לקיר. "המטרה של האיגוד היא שאנשים יעשו את הקריטריון כדי להשתתף באליפות אירופה, וזה לא מעניין אותם שהאנשים האלה הרבה פעמים לא מתקרבים בכלל למקומות הראשונים", תוקף פוקס. "מבחינתם, הם עשו את הקריטריון, אז הם זכאים למימון".
אתה מרגיש שהמדיניות הזאת מזלזלת בספורטאים בגיל מתקדם?
"יש כאן יחס לא נעים. בטח שזה לא נעים. יש כאן זלזול לא רק בי, אלא בכלל הספורטאים הוותיקים. זה כאילו שבארץ לא מכירים בקיומם של ספורטאים ותיקים. אין דבר כזה. אין כאן, למשל, אף אליפות ריצה שמיועדת לספורטאים ותיקים כמו במדינות אחרות בעולם. הדבר היחיד שיש כאן, בחלק מהמירוצים, זה קטגוריות של גיל במירוץ הרגיל. אבל חוץ מזה, לא עושים שום דבר.
"יש בארץ, בכל מיני תחומים, חמישה-שישה אנשים שיכולים להגיע למקום ראשון בעולם בתחומם. הייתי מצפה מהמדינה תאתר את אנשים האלה ושתשקיע בהם. אני חושב שהמדינה רק תרוויח מזה. יש כאן אנשים ספורים שמסוגלים לעמוד על הפודיום באליפות עולם, אבל דווקא אותם מזניחים. הכי מצחיק שדווקא אלה שמשקיעים בהם, מגיעים בקושי למקומות 20-25".
בימים אלה פוקס מתכונן למרתון תל אביב, שייערך ב-8 באפריל. פוקס מתכנן להשתתף במירוץ במקצה 10 קילומטרים, מקצה שבו זכה בשנה שעברה במקום השני הכללי (כלומר, מבין כל הרצים ללא קשר לגילם, נ"ב). "אני רואה את זה כחלק מההכנה לאליפות העולם", הוא אומר. "ב-2009 רצתי במירוץ לפני האליפות שנערכה אז בפינלנד וזה עזר לי מאוד".
איזו תוצאה תיחשב בעיניך לתוצאה טובה?
"35 דקות זו תוצאה שבהחלט תספק אותי. זו תהיה הכנה טובה לקראת אליפות העולם".
מלבד מרתון תל אביב, אתה מתכוון להשתתף בתחרויות אחרות בארץ? מירוץ רעננה, למשל?
"יכול להיות. קיבלתי הזמנה, אבל אני בספק אם אגיע. המירוץ ייערך בקרוב (11 במארס) ובימים אלה אני מתאושש מפציעה. יכול להיות שזה יהיה מוקדם מדי מבחינתי".
ובאליפות העולם, איזו תוצאה תידרש בשביל הזהב?
"לא משנה מה תהיה התוצאה, כל עוד היא תספיק למקום הראשון. מאחר שמדובר בריצות שדה בשטחים פתוחים, קשה לתכנן מראש תוצאה מדויקת. ב-2009, למשל, התוצאות היו גבוהות, ואילו באליפות העולם שלפניה, הן היו נמוכות למדי. כל תחרות נערכת בתנאים שונים.
"לפעמים חם, לפעמים קר, לפעמים צריך להתמודד עם רוחות, לפעמים המסלול סלול ולפעמים יש דרך עפר. המוטו שלי הוא שכל עוד אגיע מוכן יותר טוב בהשוואה לאחרים, זה לא משנה מה יהיו התנאים - אהיה מהיר יותר. להיות מהיר יותר מכולם, משמע להיות מוכן יותר. זה העיקרון שמוביל אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם