רחובות: לאן ילכו דיירי הצריפים כשייבנה פרויקט הנדל"ן?
במסגרת פרויקט "רחובות על הפארק" ייהרסו צריפים ישנים ורעועים בני 50 שנה, בהם מתגוררות שבע משפחות. הקבלן הגיע להסדר עם העירייה לפיו יקציב שתי דירות בפרויקט לטובת כל המשפחות, והן זועמות: "אף אחד לא דואג לנו"
בתחילת שנות ה-60' חיו במקום קרוב למאה משפחות שעלו ארצה מתימן, עיראק, מרוקו וממזרח אירופה. אותן משפחות פונו בהדרגה בשנות ה-70' על ידי חברת עמידר - חלקן עבר לגדרה, אחדות מהן למרכז העיר וחלקן בחרו לחיות בבתים צמודי קרקע בקרית משה.
שבע משפחות עדיין נותרו במקום, בצריפים שחודר אליהם גשם בחורף, ונחשים, חולדות ועכברים מסתובבים בימי הקיץ החמים באין מפריע.
צריפים אלה צפויים להיהרס בקרוב במסגרת פרויקט המגורים "רחובות על הפארק" המוקם במקום, אולם נדמה שאיש לא נותן את הדעת לגבי מה יעלה בגורל אותן שבע משפחות המתגוררות עד עצם היום הזה בצריפים המיועדים להריסה.
בשנת 2005 זכה הקבלן שמעון צרפתי במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לחכירת הקרקע עליה חלה תוכנית "רחובות על הפארק". באותה עת ניתן היה לבנות במקום 168 יחידות דיור. בשנת 2007 יזם צרפתי תוכנית חדשה, שאושרה כבר, וזו הגדילה את זכויות הבנייה במתחם לכדי 224 יחידות דיור.
בתוכנית נקבע במפורש, הן זו הישנה יותר והן זו שיזם צרפתי בשנת 2007, כי הבנייה תותר לאחר פינוי והריסת המבנים המסומנים להריסה, וכי לא יינתן היתר בנייה בתחום התוכנית בטרם
צרפתי אמר לנו לאחרונה, כי לא ידע על אותן שבע משפחות, ובינתיים הגיע לסיכום עם עיריית רחובות לפיו הוא יקציב שתי דירות בפרויקט שלו לטובת כל המשפחות, וכל זה יקרה רק בבניין השביעי והאחרון שייבנה בפרויקט.
המשפחות המתגוררות בצריפים הישנים לא יודעות מה יעלה בגורלן ביום בו יעלו הטרקטורים על בתיהן בחמישים השנים האחרונות. האם הן ייזרקו לרחוב, או שמא יצטופפו שבע משפחות בתוך שתי דירות חדשות.
ביקרנו את דיירי הצריפים ומצאנו לא מעט ביקורת על עיריית רחובות. 168 דירות היו בתוכנית המקורית, הם אומרים בפשטות, ועכשיו אושר לקבלן לבנות על הפארק 224 יחידות דיור. לא יכלו גם לדאוג לנו? הרי העירייה יכולה הייתה להתנות את מתן ההיתר בפינוי של המשפחות ודאגה למגורים עבורן.
עוד הם מספרים כי בשנות התשעים הגיעו שבע המשפחות להסדר עם היזם יחזקאל בסר, שכל משפחה תקבל כסף או דירה, בהתאם לצרכיה. יחזקאל בסר נפטר כמה חודשים אחרי ההסדר ו"מאז הדברים לא סודרו".
יעקב סנדלר, שהיה ראש העירייה בשנים 1993-1998, אמר לנו: "העירייה לא אחראית על אנשים שיושבים בשטח ששייך למינהל. הפינוי הוא באחריות מינהל מקרקעי ישראל. צריך להגיע עם הדיירים לפשרה. הם ברי רשות וצריך לפצות אותם.
"העירייה יכולה הייתה להתנות את תוספת יחידות הדיור, כדי לפצות את הדיירים, בשבע דירות ולהגיע להסכמה בין שלושת הגופים: העירייה, צרפתי והדיירים. העירייה יכולה ברצון טוב לשנות את התוכנית".
גלית שיצר ממשרד עו"ד אברהם בר, שמייצג את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברחובות, אמרה לנו: "במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל למכירת הקרקע, לא הובהר די הצורך נושא הפינויים של אותן משפחות.
"בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין הצהרתי בעקבות תביעה של חברת צרפתי נגד המינהל, כי היה על המינהל להבהיר את העניין בצורה ברורה יותר במכרז. בהתאם להסכם בין עיריית רחובות ליזם צרפתי שוריינו שתי דירות להבטחת ביצוע הפינויים בבניין האחרון שייבנה, אבל היזם הביע נכונות להפקיד את הכסף כבר עכשיו.
"עתה מצויים היזם והעירייה במשא ומתן עם המינהל לסיכום חלוקת נטל הפינויים, כאשר המינהל אינו מתכחש לחובתו. לעירייה ידוע על שלושה מבנים, שיש בהם לכל היותר שלוש או ארבע משפחות".
עו"ד דן כוכבי, שמייצג חלק מהמשפחות, מגיב בחריפות: "אני קורא לוועדה המקומית לכבד את הוראות התוכנית שדינן כדין הוראת חוק, ולא להעשיר את קופת היזם בדרך הגדלת זכויות הבנייה, כל עוד לא תתקיים הוראת המחוקק כפי שקבועה בתב"ע להקנות דירות לשוכני הצריפים.
"בזמנו הקרקע נרכשה על ידי קרן וייסגל בעקבות הפגנת הפנתרים השחורים, וראש הממשלה אז, גולדה מאיר, נופפה בפרויקט וייסגל כדי להוכיח שהיא פועלת למען השכבות החלשות, אך עד היום לא נעשה דבר. קרן וייסגל תרמה את הכסף למען אותה שכבה חלשה, ואותם מסכנים שגרו בצריפים היו צריכים להתפנות לפני הרבה שנים. והנה השלטון וההון חברו יחד על חשבון אותם מסכנים.
"זאת דוגמא קלאסית לאופן בו חבירה של שלטון עם הון גורמת לעיוותים. הזלזול בכבודו של האדם עלול לגרור את הציבור לכיכרות".
"את העירייה לא מעניין מה קורה איתנו", אומר אחד מדיירי הצריפים, "זה שהם דורסים אנשים ורומסים משפחות זה בסדר מצדם. בזמנו של שוקי פורר הוא הגן עלינו והיום זה בדיוק ההיפך. ראש העירייה רחמים מלול אמר לי שהמינהל יטפל בנו, והתחושה היום היא שבעירייה לא אכפת להם מה שקורה, הם מסירים את האחריות, הם רוצים לזרוק אותנו. מלול בכלל לא היה צריך לתת לקבלן צרפתי את היתרי בנייה בלי לדאוג לנו".
"אנחנו צריכים להכין את עצמנו. העירייה רוצה להשאיר אותנו מחוסרי בית כשמחובתם לדאוג לנו. נולדתי במקום לפני קרוב לחמישים שנים ויש לי ילדים, שהם דור שלישי פה. כשההורים שלי הגיעו כעולים חדשים מתימן הם קיבלו בתים מעמידר, ועד היום אנחנו גרים באותו בית. היינו פה לפני שמרכז וייסגל הוקם".
מדוע לא פינו אתכם לפני כן?
"באותם זמנים פינו משפחות ברוכות ילדים, ואותנו לא פינו כי היינו רק שלושה ילדים וזוג הורים אז נשארנו במקום. אנחנו פה משנת 1961. כל הזמן ביקשנו לעבור לבית אחר, לבית פרטי, ולא נתנו לנו דירות שוות ערך לבתים שאנחנו נמצאים בהן. היום כשיש הזדמנות כזאת העירייה לא עושה כלום?".
פנית לראש העירייה רחמים מלול?
"כן, פניתי אליו והוא אמר שהעירייה תמנה שמאי והשמאי יבדוק את ערך הבית. אמרתי שאנחנו צריכים גם שמאי מטעמנו, כי שמאי של העירייה או של הקבלן זה לא אותו דבר כמו שלנו, אבל עד היום לא הגיע שמאי מטעמם ולא באו לדבר אתנו.
"אנחנו גרים בתנאים יותר גרועים מהבדואים. לא נותנים לי אישור לשפץ. היום הבדואים בנגב בונים וילות ולא עושים להם כלום, אני מאכיל חמישה ילדים, עובד כמו חמור ולא נותנים לי לחיות. מה רוצים שאני אעשה, שאתאבד?".
איך אתם מרגישים?
"אנחנו מרגישים שהגיע היום שאנחנו צריכים להתפנות ואף אחד לא דואג לנו. בכפר גבירול היו צריפים שתפסו חלק גדול של שטחים וכל משפחה קיבלה לא דירה אחת, אלא שבע דירות".
מה אתה בעצם דורש מהעירייה?
"אני דורש שהעירייה תעצור לגמרי את כל הבנייה, עד שיסגרו הסדר עם המשפחות, ורק אחר כך ימשיכו לבנות. אנשים מתעשרים על הגב שלנו".
מהעירייה נמסר בתגובה: "במסגרת התב"ע של מתחם צרפתי, נקבע כי יש להשלים פינויים במתחם התוכנית. הפינויים מעוגנים במסגרת הסכם בין היזם לרשות, ויבוצעו כתנאי להיתר בנייה של הבניין השביעי במתחם".
מחברת צרפתי נמסר בתגובה: "קיים הליך משפטי בפני ועדת ערר ששרבבו בו את נושא הפינויים. ההליך עומד בפני הכרעה. מוצע לעיתון לא להתערב עד לאחר קבלת ההחלטה בוועדת ערר. אנחנו מעריכים שמי שפנה לעיתון הינו צד להליך המשפטי, שמצפה להשיג יתרון באמצעות כתבה בעיתון.
"החברה זכתה בקרקע במסגרת מכרז של מינהל מקרקעי ישראל, אשר בו לא נכתב כי חובה על הזוכה לפנות את הדיירים, במכרז כלל לא נאמר כי עדיין קיימים דיירים שיש לפנותם משטח התוכנית, ולכן בעת הגשת המכרז לא ניתן היה לדעת שקיימת חובה כזו.
"החברה אף הגישה תביעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל, ואכן נקבע בפסק דין שעל פי תנאי המכרז לא הוטלה על חברת צרפתי החובה לבצע את הפינויים. למרות שחובת הפינויים לא הוטלה על החברה, שריינו דירות בפרויקט להבטחת הפינויים, ככל שיתברר שנותר מה לפנות לפי הוראות התוכנית, וזאת לפי הסכם בינה לבין העירייה.
"לפי קביעת השמאי יש היום בשטח שלושה מבנים שיש מחלוקת לגבי מעמדם, האם גם אליהם התייחסה התוכנית, אם לאו והאם הם ניבנו לאחר אישור התוכנית. העירייה הבטיחה כיסוי להוצאות הפינוי ככל שיתברר שנותר מה לפנות לפי הוראות התוכנית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם