רצח הנער קייס אבו סיאם: ברהט מאוד חוששים מנקמת דם
ברהט מנסים להתמודד עם הרצח האכזרי של הנער קייס אבו סיאם ומתפללים שזה לא ייגמר בנקמת דם. אבל משפחות הרוצחים ברחו בינתיים מהעיר
"כשהאחים של יוסף קינאו בו הם זרקו אותו לבור אבל לא הרגואותו" מזכיר סאבר אבו סיאם נשכחות. "כאן הרוצחים התקשרו לבני לקחו אותו איתם ודקרו בגב. בגידה בגידה. אם ההורים היו מחנכים את הילדים האלה כמו שצריך זה לא היה קורה. אתה הרי יודע מי הילד שלך מה גדל אצלך בבית. כל אחד יודע. אני ידעתי אבל היה לי בן והיום כבר אין".
רהט ממוקמת 12 קילומטר מצפון לבאר שבע העיר השנייה בגודלה בנגב 53 אלף תושבים שסובלים מאבטלה גבוהה ומהכנסה נמוכה. רהט הוקמה ב-1972 כשהכניסו אליה יותר מ-20 שבטים בדואיים וכל אחד מהם קיבל שכונה. מחשבה מקורית אבל די בעייתית.
מיד נוצרו טריטוריות וענייני כבוד שעד היום הם הסממנים המרכזיים לקטטות המוניות ולמעשי רצח. "זו הבעיה הגדולה של הבדואים" משוכנע ראש העיר פאיז אבו צהיבאן. "הרי למה יש קטטות? כי אין סבלנות. פגע בי הרגתי אותו. הכבוד הזה גורם את כל הבעיות".
ביום חמישי שעבר העיר סאבר אבו סיאם את ארבעת בניו בשעה חמש וחצי כבכל בוקר כדי שיספיקו להתפלל יחד לפני שהוא עוזב את הבית לעבודתו בשיפוצים לא רחוק מראשון לציון. בנו הבכור קייס התעורר ראשון. הוא הציץ בפוסטר של ספיידרמן שתלוי מעל המיטה שלו וניסה לזכור אם סידר את התיק ללימודים. יום ארוך ציפה לו בתיכון "עהד" למצוינות. לימודים ואחריהם הכנה למבחן פסיכומטרי כאשר רק בשעה חמש אחרי הצהריים הוא אמור היה לחזור לביתו.
אחרי התפילה יצא סאבר לעבודה ואילו קייס אסף את שיירי המלפפונים והעגבניות שנשארו מארוחת הערב ויצא להאכיל את הארנבים שלו. קייס מת על חיות. כשאמא שלו הייתה רוצה להרוג חרקים במטאטא הוא היה מתחנן בפניה שתניח להם. לפעמים היה לוכד פרפר רק כדי להסתכל בצבעים של כנפיו ואז משחרר אותו לחופשי. תמיד דאג להספקת בשר לחתול שלו אפילו שאמו וג' יהא לא אהבה כל כך את המנהג.
אחרי שקייס סיים את הסיבוב בפינת החי הוא התפנה למעט כושר. משקולות ריצה בחצר דרך הגמלים ליד הכבשים וחזרה לדשא שבפתח הבית. "הוא רצה לגדל גוף של גבר" סיפרה אמו. בכל זאת היה חביב הבנות. נאה תלמיד מצטיין כשכל החבילה נמצאת בבחור אחד.
"הפופולריות הרגה אותו" משוכנע עד עכשיו מרזוק אל-כתנאני ידיד המשפחה שבתו למדה עם קייס באותה כיתה. "עד שיצא מהעיר הזו אחד כמוהו. מבריק בחיים בלימודים. בחורים העריצו אותו הנהלת בית הספר העריצה הבנות. אין פלא שנכנסה כאן קנאה מטורפת".
באותו בוקר הכין לעצמו קייס שלושה סנדוויצ'ים בגלל היום הארוך וביקש מאמו שתיתן חמישה שקלים לקניית בקבוק מיץ. מספר חודשים לפני כן הוא התלונן על כאבי ראש ועבר בדיקות מקיפות. בסוף הרופאה אמרה "הילד מפונק הוא רק צריך לשתות יותר".
אז קייס תמיד ממושמע הקפיד לקחת בקבוק מים. בשעה שבע וחצי בבוקר על המחוג התייצבו הוא ואחיו בתחנה
קייס לא ראה את סבו וסבתו הרבה זמן. כשחזרה הביתה הייתה השעה חמש וקייס היה עסוק בכלובים של הארנבות.אטם חורים קטנים הוסיף הגנה. ידע שבלילות מסתובבות בחצר חולדות גדולות שמאיימות לאכול את חיות המחמד. הוא שמע רק בחצי אוזן את אמו צועקת מהמטבח "קייס איפה אתה? קוראים מהמסגד לתפילה. אתה כבר צריך לדעת בעצמך שזו השעה".
קייס מיהר הביתה התארגן ופגש את בן דודו איאד שבא לאסוף אותו. אחר כך יספרו מצלמות האבטחה שאת דרכו לתפילה עשה קייס בדילוגים עליזים כשהוא מחייך. חיוך אגב הוא מסימני ההיכר שלו.
הלילה החל לרדת על רהט קור של ערב חורפי. סאבר חזר מהעבודה ואילו אשתו וג'יהא הייתה בשלבים האחרונים של הכנת ארוחת הערב עוד מעט תשב המשפחה יחד ליד השולחן. כל הילדים באו לומר שלום לאביהם חוץ מאחד. "איפה קייס?" שאל סאבר כשלא מצא את בכורו.
"הלך לתפילה" ענתה אשתו. סאבר הסתכל על השעון וידע שהתפילה הסתיימה מזמן. בנו כבר היה צריך להיות בבית. וג'יהא הסבירה שאולי הוא התעכב. לפעמים קייס אוהב להישאר לשיעורי דת או לעזור לסדר את המסגד שנמצא כמה דקות הליכה מבית משפחת אבו סיאם.
קייס אף פעם לא איחר. שבע וחצי גג הוא מופיע. לפעמים כשהיו לו תוכניות מוקדמות הוא היה מעדכן את אמו עוד בבוקר שבלילה יש סיכוי שהוא יחזור בשעה לא שגרתית. בגיל 16 וחצי הוא עדיין היה מבקש רשות מאביו לרדת למגרש.
השעה שמונה ושום זכר לקייס. "התקשרנו לסלולרי והוא היה סגור" מספרת אמו. "התחלתי לדאוג. אני מנסה כל הזמן. מנסה ומתחננת'תענה לי תענה לי יא ראב תענה'. זה לא התאים לו. אמרתי יכול להיות שהסוללה נגמרה אבל הלב שלי דפק מלחץ. לא הראיתי לבעלי שלא יכעס".
רק שגם סאבר כבר לא היה רגוע. הוא שאל את אשתו מי יכול לדעת היכן בנם נמצא והיא ענתה שאולי איאד יודע הם הרי הלכו יחד למסגד. איאד ישן כשסאבר התקשר. כן הוא היה עם קייס אחרי התפילה. הם אפילו ירדו יחד לאולם הספורט בא-נג' אח שבו בדרך כלל יש בערב פעילות ומשחקים.
איאד סיפר שהוא הצטרף לאלה ששיחקו על המגרש ואילו קייס העדיף לשבת על ספסל בחוץ ולצפות. בן הדוד נזכר לקראת סוף השיחה שראה את קייס מקבל שיחת טלפון ויוצא מהאולם במהירות. מאז לא שמע ממנו.
סאבר מיהר לאולם הספורט אולי קייס נשאר בסביבה. האולם כבר היה סגור. הוא הלך למסגד אולי בנו חזר לשם. מצא שניים שסיפרו שראו את קייס בשעה מוקדמת אבל זהו אין להם שמץ של מושג היכן הוא. סאבר חזר לביתו ללא בשורות חדשות.
וג'יהא החליטה להתקשר לחבריו של בנה אולי הוא קפץ אליהם. מהלחץ היא התבלבלה במספרים שכחה שמות אבל אלה שדיברה איתם לא ידעו דבר. האדמה בלעה את קייס. ההורים החלו להסתובב ברחובות השוממים של רהט. כל מי שמכיר נשאל אף אחד לא ראה ולא שמע. השמועה החלה להתפשט בשכונה שמכילה ברובה את חמולת אבו סיאם. קרובי משפחה מכל הדרגות יצאו מבתיהם והחלו לחפש אחרי שביב מידע חדש.
בערך בשעה עשר בלילה סאבר החליט שאין מנוס וצריך לערב את המשטרה. "החוקר שאל אם יש לקייס בעיות אישיות אם יש לנו בעיות בבית. אולי הוא פוחד ממני" האב משחזר. "אמרתי לו ששום דבר. הכל בסדר אמר'אולי יש היום אוטובוס שיוצא להר הבית לתפילות ייתכן שהוא שם'. עניתי'הבן שלי לא יוצא בלי להגיד. אני מכיר את הילדים שלי'".
השוטרים שאלו את סאבר מה קייס לבש כשיצא למסגד כדי שיפיצו את התיאור למחפשים אבל האב לא ידע לענות ומיהר להתקשר הביתה. גם וג'יהא לא זכרה. היא רצה לארון לבדוק באיזה מעיל בנה מסתובב אבל כולם היו שם תלויים ומסודרים.
סאבר הציע שתציץ במצלמות האבטחה שהוא התקין לפני כמה חודשים הם בטח קלטו את קייס כשיצא מהבית. ואכן כשווג'יהא הסתכלה במסך היא ראתה את בנה עוזב בשעה 17:42 בנעלי לקוסט שחורות במכנסי ג' ינס ובחולצה בצבע אפור.
אחד השוטרים שאל היכן קייס נראה לאחרונה והאב ענה שבאולם הספורט. מיד יצאו למקום שוטרים ומתנדבים כדי לאתר את הנעדר. סאבר עלה לרכבו של אחד המתנדבים שמיהר לדרום העיר. הוא הבין שהמשטרה מנסה לזהות את מיקום המכשיר הסלולרי של בנו דרך חברת אורנג' שבה היה מנוי.
תוך כדי נסיעה הם קיבלו שיחה מהמשטרה. הסלולרי נמצא לפי האותות בדרום-מערב רהט מרחק של קילומטר וחצי מהאנטנה. סאבר כבר היה מחוץ לעניינים וביקש שהמתנדב יוביל רק שהם טעו בכיוון.
בעודם מגששים באפלה התקשר מוחמד בנו של סאבר. סיפר שהוא ליד הגשר לא רחוק מתחנת הדלק ויש סימני דם. דם טרי. הרבה דם. חלפו עוד כמה דקות ושוב מוחמד על הקו. "אבא יש פה מישהו שרוף קייס קייס" הוא צעק.
"אמרתי שאני בא מיד" סאבר משחזר." היו במקום שוטרים והרבה אנשים. ירדתי בריצה. לא יודע איך. אני רץ ואי אפשר להסביר את הכאב בריצה הזו. אמרתי לשוטרים'אני חייב לראות את הבן שלי'. הם ענו'אסור לראות דבר כזה זה כבר לא דומה לבן שלך'. אמרתי להם'אני בכל זאת רוצה. אני לא זז עד שאראה'. חיכיתי כמה דקות עד ששוטר הגיע ואמר'בוא רק תהיה רגוע'. אמרתי לו'אין בעיה אני רגוע'. עם הפנס לצערי הרב ראיתי כף רגל ונעל. ידעתי שזה הבן שלי לפי הנעל. מזעזע".
השרידים של קייס נמצאו כ-150 מטרים מהסלולרי שלו. הוא נדקר הושלכו עליו אבנים והוא נגרר לנקודה אחרת. החשודים כנראה הלכו לתחנת הדלק הסמוכה וקנו שם בנזין חזרו לגופה ושם הוא כוסה בצמיגים ואז הוצת.
"אנחנו הבדואים גם בנקמות הדם כשבא מישהו להרוג הוא מבקש מהקורבן שיסתכל עליו ואז רוצח אותו" מספר אל-כתנאני שמשמש כדובר עיריית רהט. "אני זוכר את הרצח אחרון שהיה בשוק. הנרצח שתה מהברז ובא אליו הרוצח ושאל'שתית סיימת?' ורק אז הרג אותו פנים אל פנים. לא בגב".
אז מה קרה פה?
"בראש שלי עוברות עכשיו כל מיני מחשבות. איך לקחו אותו ממרכז הספורט העירוני. עד שהגיעו לזירת הרצח זה אולי 700 מטר מה התרחש במרחק הזה על מה דיברו? הוא הרי האמין להם. אני לא יודע מה עבר להם בראש אבל הרגת אותו דקרת תשאיר לפחות גופה להורים. אני לא עובד סוציאלי ולא פסיכולוג אבל לא יודע איך להגדיר את הזוועה הזו".
סאבר מיהר להתקשר לאשתו כדי לספר את בשורת איוב. הוא שמע אותה צורחת מהצד האחר ואז משליכה את המכשיר בזעם. "שאלו אותי מהזיהוי אם יש לי צילומי שיניים של קייס" וג'יהא מספרת. "אמרתי שהוא לא עשה טיפולים. צחצח שיניים בוקר וערב ככה מבריקות. לבן לבן חלב. היה מבקש שאני אעצום עיניים כדי שלא אסתנוור. אז שאלו אותי אולי יש איזה צילום של שבר ביד אבל כלום. אני אמא ששמרה על הבן שלה".
סאבר חזר לרהט לבד. הסתובב כמו סהרורי. "אני ברוך השם בן אדם דתי" הוא מעיד על עצמו. "מאמין שיש לחיות ויש למות וזה אלוהים נותן ואלוהים לוקח. אולי אפילו רשום בבטן של האמא כמה זמן נותר לו ומה תהיה הפרנסה אבל דבר אכזרי כזה לא רשום באף מקום".
ברהט התחילו ספקולציות מי יכול היה לעולל את הזוועה הזו לנער שכולם אהבו. החמולה חוותה לא מזמן טראומה אחרת. תורכיה אבו סיאם קרובת משפחה ירתה לפני מספר שבועות בכלתה עולה שהייתה בחודש השביעי להריונה. הרגה אותה בשש יריות אקדח. שוב עניינים של קנאה חסרת גבולות.
"המשפחה הזו עברה אירועים קשים מאוד וחריגים בנוף של רהט" אומר רפ"ק אייל אזולאי מפקד התחנה בעיר.
"אני כאן שלוש שנים וחצי ואני לא זוכר מקרה שבו אישה לקחה אקדח וירתה בבת משפחה. מה שחריג עוד יותר שכמעט באותה חמולה בסמיכות זמנים מדהימה שני נערים - מה שנקרא בני טובים שלא מוכרים למשטרה ולא מעורבים בפלילים - מחליטים לפגוע בחבר שמצליח יותר מהם על רקע קנאה. כמשטרה גם אם אתה רוצה למנוע את הרצח הבא היכולת שלך לחזות אירוע כזה שואפת לאפס. אבל אני חייב לציין שאנחנו משקיעים את כל המאמצים ויש כאן שיתוף פעולה מצד התושבים".
בהתחלה היה חשד שהרצח של קייס הוא בגלל סכסוך של סאבר עם אחת השכנות. אמרו שאולי אלה בני משפחתה שבאו מהשומרון וביצעו את המעשה המזעזע. "אמרתי במשטרה שעשינו סולחה וזה נגמר" האב מספר. "שמעתי הרבה שמועות אבל בעיניים לא ראיתי. אמרו לי שהיא איימה עליי ועל ילדיי ועניתי שאני לא שמעתי ואני לא אחד שמשקר".
וג' יהא וסאבר לא ידעו כל הזמן שהחשודים במעשה נמצאים ממש לידם. חברים של קייס מבית הספר. את ביתו של אחד מהם אפשר לראות כשיוצאים לחצר. "אבא של אחד החשודים הוא ממש כמו אח שלנו" מספרת וג'יהא. "אפילו לקח את קייס ואת הבן שלו למבחנים בבית הספר. האמהות שלהם היו פה וצעקו איתי'מי עשה את זה לבן שלכם? שאלוהים ישרוף את לב ההורים שלהם'".
סאבר זוכר שראה את שני הנערים בלוויה. בתפילה שאחרי סיפר שהם לא נכנסו למסגד. אחד אמר שהוא מפחד להתפלל לזכרו של מת. "אחרי שהרימו אותי מהרצפה ואמרו לי'לך הביתה תבכה שם כל הלילה' ראיתי את אחד מהם" סאבר נזכר. "הוא בא מולי ואני יודע שהוא דיבר עם קייס אחרון לפי רישום השיחות ואני אומר בלב כי אני חנוק מדמעות' רק אם היית הולך איתו היית עוזר לו. הייתם שניים מול כל השנאה'. רק שבאותו זמן לא ידעתי שזה הוא".
המידע הגיע למשטרה במהירות. לזכותה אפשר לומר שכל מעשי הרצח בעיר מפוענחים בתוך ימים. אף תיק לא נשאר פתוח. יודעים שבכל פעם שפצע נותר פתוח הסבירות שתהיה נקמה רק הולכת וגדלה. רק לפני שבע שנים היו בתחנת רהט 18 שוטרים היום מדובר ב-62 שוטרים שפועלים בכל הכוח כדי להרגיע את האוכלוסייה המורכבת. במקרה של קייס היו נערים ששמעו מידע העבירו להוריהם שהעבירו הלאה. המעצרים בוצעו אחרי שקייס נטמן באדמה. "אם היינו יודעים בזמן הלוויה מי אלה הרוצחים היו אוכלים אותם ואת המשפחה שלהם" סאבר משוכנע.
בין חמולת אבו סיאם לחמולה של אחד החשודים יש היסטוריה. מדובר בשכונות צמודות. לפני 13 שנה היה ריב על דונם בין המתחמים ופרצה קטטה המונית. סאבר נדקר בגבו ונפגע בכליה. "באתי להפריד וקיבלתי סכין" הוא מספר ומנסה להמעיט בערך המקרה. "לא התייחסתי לזה. אמרתי שאלוהים יגבה את החוב. אני שכחתי ממנו".
אכן במשך שנים היה שלום בין המשפחות נישואים ביניהן יחסי שכנות קרובים. קייס והנערים האלה היו חברים לכן רבה הייתה הפתעתם של ההורים לשמוע שהאירוע היה מתוכנן כבר זמן רב והסתובב ליד נושא שולי כמו "מי מוצלח יותר?".
משפחות החשודים מזמן לא ברהט הערכה היא שכ-200 איש עלו צפונה מיד אחרי המעצרים. זה הפחד מפני נקמת חמולת אבו סיאם כי השמועות בתוך השכונה כבר מטילות את האשמה גם על המבוגרים על אף שחקירת המשטרה מספרת שאין להם יד במעשה.
"אומרים שהם היו חמושים בנשק בזמן הלוויה" מספר אסכנדר אבו סיאם איש החמולה. "אם יתגלה שזה נכון יתחיל פה כסאח כי אם אתה חמוש זאת אומרת שאתה מכין את עצמך. הם אף פעם לא יחזרו לרהט. בחיים לא יחזרו. אני אתן להם להיות שכנים שלי שירצחו עוד ילדים? הם ימכרו את הבתים ויעברו למקום אחר".
ראש עיריית רהט פאיז אבו צהיבאן יודע שהוא צריך להילחם במסורת ארוכת שנים. רהט לא שונה במדד הפשע מערים אחרות עד שזה נוגע למעשי רצח ולקטטות אלימות ומה שהוא לא רוצה זו עוד מלחמה בתוך הבית." החברה הבדואית מאופיינת באגו ובכבוד" הוא מסביר. "אני חושב שחיי אדם חשובים יותר מהכבוד של האדם. כבוד אפשר להחזיר אבל חיים אי אפשר. אם אני נעלב ממישהו אני אשיב את כבודי בדרכים אחרות אבל כשאני הולך על ירייה או על סכין זה לא כבוד".
איך פותרים את הבעיה?
"זה האסון הכי אכזרי שאני וחכמי העיר זוכרים. אנחנו רוצים להתחיל בסולחה מהירה כדי להחזיר את המשפחות שברחו. יידרש זמן. אבל למשל היה את מקרה שני החיילים בקניון כשאחד הרג את האחר. החזרנו יותר מ-90 אחוז ממשפחת הבחור שרצח. יש הרבה אנשים טובים ברהט".
סאבר מנסה להרגיע ואומר שלא תהיה נקמה. "יש בני משפחה שלהם שעובדים איתי ואנחנו ממש חיים בשכונה שלהם. אין לנו לב שחור איתם אבל אם לקחו לך את הפרח איך תדבר איתם?".
המשטרה לא לוקחת צ' אנס.היא הגבירה את הסיורים ואת הנוכחות ליד הבתים. הסיפור הזה מזעזע ומסעיר. נער שאוהב לטייל בטבע מדריך נוער מוכשר. שכנים מספרים על חייכן מכבד את הזולת. כמה שעות אחרי שטיפל בארנביו הוא נמצא שרוף מתחת לצמיגים בוערים. החשודים מוגדרים כבני טובים שום עבר פלילי. ומה שיותר מדהים הוא שאחרי המקרה הם נראו באולם הסנוקר הסמוך ממשיכים בחייהם כאילו כלום לא קרה.
"אין טיפה של היגיון במעשה" אומרת האם וג'יהא. "טובי הפסיכולוגים לא יוכלו להביא טיעון אחד שיכול להסביר. לכן אני אומרת לכל ההורים תבדקו איפה יש בעיה תפקחו עיניים. מגיל קטן צריך ללמד אהבה ורחמים. אני רואה את הבן שלי כמה הוא אהב בעלי חיים. אין מי שמטפל יפה בבעלי חיים מטפל יפה גם בבני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם