כך הפכה המורה מהיסודי לאסטרונאוטית של נאס"א
ברברה מורגן, המורה הראשונה שהגיעה לחלל, מספרת בראיון מיוחד על הפעמיים בהם ניצלה ממוות ועל ההיכרות עם אילן רמון. ויש גם וידוי: "לא חלמתי להגיע לחלל, בזמני נשים חלמו רק להיות מורות או אחיות"
במהלך הקריירה שלה מורגן ניצלה משני אסונות גדולים: בשנת 1986 היא התאמנה לקראת הטיסה של המעבורת "צ'לנג'ר" שהתפוצצה לאחר ההמראה, אך לבסוף נבחרה למשימה אסטרונאוטית אחרת.
מורגן התאמנה גם עם הצוות של המעברות קולומביה שאיתה יצא לחלל אילן רמון המנוח, אך לבסוף גם למשימה זו יצאה אסטרונאוטית אחרת במקומה של מורגן.
בסופו של דבר היא הגיעה לחלל בשנת 2007 במעבורת "אנדוור" ולפני כמה ימים, כאמור, התייצבה במוזיאון המדע "מדעטק" בחיפה כדי לספר לתלמידים על חוויותיה.
השאלה הראשונה אותה הנחיתו התלמידים על מורגן היא: "איך מתמודדים האסטרונאוטים בחלל עם הצורך 'להתפנות'"? מורגן, בלי למצמץ, וברצינות מרבית החלה להשיב על כך.
"תלמידים שואלים שאלות מכל הסוגים ומכל הצורות", ואמרת לנו מורגן בחיוך. "הילדים שפגשתי פה בישראל כולם כל כך חכמים ומבריקים וגם יפים. היו להם שאלות נהדרות וממש היה נחמד ונוח איתם. הם שואלים כל מה שאת יכולה להעלות על הדעת, כי הם כל כך סקרנים ורוצים לדעת הכל. זה נפלא בעיניי".
אז איך הופכים ממורה בבית ספר יסודי לאסטרונאוטית של נאס"א?
"אני הגעתי דרך תכנית שנקראה: 'מורים בחלל' מטעם נאס"א. אני לא אשכח, זה היה אחרי שחזרתי מבית הספר בתחילת שנות השמונים, פתחתי את החדשות של חמש והנה מופיע נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, ומודיע שהם הולכים לשלוח מורה לחלל. ממש קפצתי מהכיסא, כמו שאני מתארת לעצמי שעשו מורים רבים בכל המדינה.
"כל כך שמחתי על ההזדמנות.
איך הרגשת כשראית את הפיצוץ של הצ'לנג'ר וידעת שכל האנשים האלו שלמדת והתאמנת איתם לא יחזרו, ושאת יכולת להיות שם באסון?
"הרגשתי בדיוק כמו כל האנשים ברחבי העולם, ממש ממש נורא. אין לי דרך אחרת לתאר את ההרגשה. זה כאב חד ביותר, זה שהכרתי את כולם בטח לא עשה את זה קל יותר, אלא הפך את הכאב לאישי.
"מאחר והכרתי טוב, כל אחד ואחד, אני יכולה לומר שאיבדנו שם אנשים מאד יקרים, זו אבידה גדולה ולא פרופורציונאלית אולי לסיטואציה. אבל אני משתדלת תמיד לזכור תמונה אחת שלהם מלפני הטיסה, התמונה בהם הם לבושים ומוכנים בדרכם למעבורת החלל נרגשים ומחייכים ומוכנים לבצע את משימת המחקר שלהם בעבור כולנו".
איך ממשיכים אחרי דבר כזה?
"חזרתי לנאס"א פשוט כי הם ביקשו ממני. אחרי מה שקרה עם ה'צ'אלנג'ר' היה חשוב להמשיך את יוזמת 'מורים בחלל'. ילדים בכל המדינה ראו אנשים מבוגרים במצב נוראי והיה חשוב להראות להם איך עושים את הדבר הנכון וחוזרים למסלול אחרי נפילה כזאת גדולה. במקרים כאלו חשוב להעביר את המסר בצורה הכי נכונה, להסביר מה קרה לא בסדר, ובייחוד מה אנחנו עשינו לא בסדר.
"צריך היה לעשות להם סדר בכל הבלגאן, לקחת אחריות ולעשות את הדבר הנכון. אז, התחייבתי לתכנית ולמשימה החינוכית הזאת. אחרי כמה שנים נאס"א קראו לי לחזור לתכנית החלל עצמה, הם החליטו להמשיך עם היוזמה ולהכניס עוד מורים לתוך התכנית עצמה. הם החליטו שאותם מורים לא יהיו אזרחים עם שליחות, אלא ממש יהוו חלק אינטגראלי מנאס"א".
איך התרשמת מישראל?
"אני מאד נהנית מהשהות שלי, לצערי היא קצרה מידי. אני אוהבת פה הכל. האוכל פה מצוין, המזג אוויר. אני מאד שמחה על הזכות לבוא לפה ל'מדעטק', יש פה מרכז מדהים למדע. אמנם יש מרכזים כאלו בכל העולם, אבל אני מכירה רק את אלו שבקנדה וארצות הברית, שלכם זה מרכז מיוחד ומאוד אישי".
את באמת מאמינה שמרכז כמו זה יכול לעשות את השינוי אצל דור האינטרנט?
"אתה יכול להגיד לילד תלמד מתמטיקה זה מאד חשוב, אבל זו לא הדרך שתגרום לו להתעניין באמת, ילדים צריכים לחוות ולהיות מסוגלים להגיע למרכז כזה שהוא מדהים. אני בעצמי יכולה להסתובב פה שעות. ככה מלמדים לחקור, לצאת לשטח, לבדוק את הגבולות של הקיום, לפתוח את הראש.
"לכל אזרח צריכה להיות האפשרות הזאת להיות מסוגל לבוא למרכז כזה וליהנות תוך כדי עשייה ולמידה. זה מקום מעורר. הצטערתי שלא הבאתי איתי מצלמה, כי יש פה דברים מקוריים ונפלאים ואני רוצה להביא את זה איתי למרכזים שלנו באמריקה".
את באמת מאמינה שתערוכה, אינטראקטיבית עד כמה שלא תהיה, תצליח לעניין מתבגר יותר מאפליקציה חדשה באיי פון?
"המציאות תמיד משתנה. כשאני הייתי ילדה היה את הספוטניק וזה היה פחד שגרם למבוגרים לרצות לעניין אותנו בדברים האלו. אנחנו היינו בחוץ חקרנו את העולם באופן ממשי, הרגשנו את החול בידיים.
"היום הטכנולוגיה חושפת את הילדים להמון מידע והם חווים את העולם יותר ווירטואלית, אבל כל עוד יש מרכזים כאלו ואנשים עם חזון שמעבירים להם חוויה כלל חושית, שמגרים אותם לצאת ולחקור, זה חיובי. הטכנולוגיה רק מוסיפה לחוויה האמיתית. אני רואה עתיד לעולם המדע ועתיד מזהיר בילדים שלנו".
מה אני צריכה כדי להיות אסטרונאוטית?
"צריך שיהיה לך תואר במדעים או מתמטיקה, או נסיון עבודתי מתאים. הגיל הממוצע לאסטרונאוט הוא 35 שנים. זה כמובן נוגע לתכנית החלל האמריקאית.
"אם את רוצה להיות אסטרונאוטית בסין או רוסיה, או בכל מקום אחר בעולם, אז יש חוקים אחרים. לומדים הרבה דברים ולאורך זמן, לפני שיוצאים לחלל. צריך להיות מאד חזק. המשימה שלנו הייתה של 14 יום בה עובדים כל היום, לא סתם אמרתי משימת בניה, ממש בנינו את תחנת החלל".
מה ההבדל בין אסטרונאוט גבר לאישה אסטרונאוטית?
"אין שום הבדל".
ובכל זאת.
"אין הבדלים בין גבר ואישה חוץ אולי מכמה הבדלים פיזיים. למשל אלו שיוצאים ממש החוצה, מה שמכונה 'מהלכי החלל', הם גם גברים וגם נשים, אבל פיזית לאישה במבנה קטן כמו שלי יהיה קשה להיכנס לחליפה המיוחדת הזאת, שהיא כבדה כל כך. תארי לעצמך שתשימי כפפת רתכים גדולה בכף ידך וגסה ותנסי לתפור איתה כפתור על חולצה. זה בערך הקושי. גם מפרקי הברכיים לא מתאימים לקטנים, וצריך באופן כללי להיות מאוד חזקים. החליפה גדולה וכבדה מאד".
אי אפשר לייצר אחת במידה סמול?
"היא מאד יקרה. בכלל נסיעה לחלל זה עסק יקר. את תצטרכי לבדוק באינטרנט את הסכומים המדויקים, אבל מדובר בחליפה שכל אחת עולה מיליוני דולרים".
ברברה מורגן פרשה משירות פעיל בנאס"א, אבל בשנים האחרונות היא פועלת כשגרירת סוכנות החלל האמריקאית ברחבי העולם ועוסקת בעיקר בהסברה ובעידוד מדעי החלל.
"בעיקרון פרשתי מנאס"א, אבל נאס"א היא משפחה ואתה לא באמת עוזב את הסוכנות, גם אחרי שאתהמסיים שירות פעיל. חוץ מזה, חשוב לי להעביר לילדים את הידע והניסיון שצברתי במהלך 30 שנה בסוכנות".
הטיסה לחלל הייתה מבחינתך הגשמת חלום ילדות?
"אני בדיוק סיימתי תיכון כשניל ארמסרונג הלך לראשונה על הירח ביולי 1969. עם זאת, למען האמת, טיסה לחלל לא הייתה חלום בשבילי כילדה, כי פשוט אז באותן שנים כל הנשים הלכו להיות מורות או אחיות. וזה עוד אלו שלא נשארו כעקרות בית.
"כילדה, צפיתי והתרגשתי בכל משימות החלל, אבל זה בכלל לא היה נגיש בשבילי בהגיון, כי זה לא מה שבנות עשו. עכשיו אנחנו חיים בזמנים אחרים. אני ממש שמחה שנהייתי מורה, אבל אני מאושרת שנשים כיום יכולות להיות מה שהן רוצות ולא צריכות לבחור בין מורה לאחות למרות שמדובר בשני מקצועות מצוינים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם