ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

"בקיץ הזה אני בים": אפרת גבאי ירדה בגדול וזכתה בחיים חדשים

מאז שהייתה צעירה היא לא קנתה בגדים, לא יצאה לדייטים ולא רקדה. אפרת גבאי הפסידה את כל נעוריה בגלל שהייתה שמנה, אבל לאחר שירדה 41 קילוגרם בתכנית הריאליטי "לרדת בגדול", היא רוצה לפצות על הזמן האבוד. "אני אדם חדש", היא אומרת

עזבו אתכם מהמקום הראשון, עזבו אתכם מהמכונית המובטחת, עזבו אתכם מהתואר – אפרת גבאי מרגישה הזוכה של "לרדת בגדול".
 
אמנם בסופו של דבר היא סיימה שלישית בגמר הגדול של התכנית, אבל מבחינתה המיקום הוא רק שולי. הדבר החשוב באמת הוא התחושה הפנימית: לא מתביישת יותר במראה שלה, לא מסתירה יותר את עצמה, לא קונה יותר בגדים בחנויות למידות גדולות.

גם אם היא עדיין מהססת להגיד את המילים האלה בקול רם, אפרת מרגישה היום – ומי היה מאמין לפני שנה שהיא תגיד את זה – חטובה, רזה, אפילו סקסית.

רק לפני תשעה חודשים היא שקלה 95 קילו, ולא נעים להודות – נראתה אפילו יותר. בשקילה האחרונה של "לרדת בגדול", שהתקיימה בשידור חי, המשקל כבר הראה 54 קילו. האישה שבכל חייה השלימה עם העובדה שהיא שמנה, שוקלת היום פחות מהממוצע הסטנדרטי לגובה ולגיל שלה.

כששקלה קרוב למאה קילו, במשך רוב שנותיה, אפרת השתדלה לא להתבלט. היא די התביישה במראה שלה וביקשה להתרחק כמה שיותר מאור הזרקורים.

כדי להבין כמה רחוק הלכה בניסיון להסתיר את עצמה, מספיק להעיף מבט בארון שלה. המלתחה של אפרת מורכבת כולה מבגדים בצבע אחד: שחור. זה הצבע שעל פי האגדות הלא מוסברות "מרזה", כלומר גורם לאדם להיראות יותר רזה ממה שהוא באמת. החולצות, אגב, במידה 52, אקסטרה-אקסטרה-לארג'.

שמלות לא היו לה בארון. בטח לא חצאיות מיני. היא אפילו לא חלמה ללבוש סוג כזה של בגדים. גם לא היה לה מבחר כל כך נרחב ממנו יכלה לרכוש לעצמה בגדים: רק שלוש חנויות שהכירה מכרו בגדים שהתאימו

לגזרה הגדולה שלה. לכן היא אף פעם לא הלכה עם החברות שלה, שכולן היו רזות ממנה בהרבה, לקנות בגדים.

גם ג'ינסים היא לא קנתה. חגורה? בשביל מה, היא הייתה צריכה להרחיב את המכנסיים, לא להצר אותם. "כל הזמן הייתי במשקל שהיה מעל שאר האנשים בני גילי", היא אומרת, "אבל להבדיל מילדים שמנים, הייתי ילדה שמנה שידעה לשמור על עצמה.

"כמעט ולא צחקו עליי בגלל המשקל. לא הייתי מנודה. הייתי סופגת וסופגת את ההקנטות, אבל לא היו הרבה. תמיד ידעתי לעצור את הסיטואציה שנייה לפני שקוראים לי 'שמנה'. למרות זאת, תמיד המשקל ליווה אותי. ילדה שמנה זה משהו שמקטלגים אותך אליו, במיוחד בגילאים הצעירים".

לאפרת יש אחות תאומה לא זהה – יוספה. קצת לפני שהשתיים הגיעו לגיל 12 וחגגו בת מצווה, נכנסה אפרת לדיאטה הראשונה שלה. "אמא שלי אמרה לי ולאחותי שאנחנו צריכות לעשות דיאטה לקראת האירוע", אומרת אפרת, "היא שלחה אותנו לדיאטנית פה באשקלון, שרשמה לי מה לאכול, אבל זה לא ממש עזר. ככה שבטקס בת המצווה שלנו הייתי לבושה בחליפה.
 

"אמא שלי היא בנאדם שכל הזמן רדף אחרינו. היא הייתה מכינה לנו המון אוכל, מכל טוב באמת, אבל תמיד היא הייתה אומרת לנו באופן ישיר שאנחנו צריכות להיזהר עם המשקל. כזאת היא, וזאת אחת הסיבות שבגללן אני אוהבת אותה".

תקופת התיכון הייתה קשה לאפרת בתור נערה שמנה. היום, בראייה לאחור, היא מבכה את אובדן התקופה ההיא, שלדעת רבים היא היפה ביותר בחיים. "אנשים אומרים תמיד לצעירים יותר 'אל תפספסו את גיל הנעורים שלכם'. אני חושבת שאני פספסתי את גיל הנעורים שלי, בגלל שהייתי שמנה.

"אני אף פעם לא יצאתי לפאבים, אף פעם לא הלכתי למועדונים לרקוד. איך אני ארקוד במשקל שלי? היום, אני יכולה להגיד שפספסתי את הגיל המדהים הזה, אבל אז לא הרגשתי ככה. זה הגיע למצב, שכשהגענו לגיל של רישיון, לא היה מלחמה בבית על האוטו. אני ואחותי יוספה תאומות, והוצאנו רישיון בערך באותו הזמן. אבל כשהיה מגיע יום שישי, תמיד היא לקחה את האוטו. פשוט היה נוח לי להישאר בבית. לא הייתי בוכה על זה, כי אז לא הבנתי את זה".

זה גם הגיל שבו מתחילים לצאת עם בנים, לא?
"אף פעם לא התחילו איתי גברים, ככה שלא יצאתי לדייטים. אמא שלי הייתה שואלת אותי כל הזמן 'אפרת, את לא רוצה לצאת?' הייתי אומרת לה שלא.

"באמת שלא הרגשתי את החסך, גם כשהייתי שומעת את כולן מדברות על הנשיקה הראשונה ועל כל מיני דייטים. בגלל השומן לא הייתי שם, בעולם של הרזים, אף פעם. אז לא ידעתי בדיוק מה אני מפסידה. אמרתי, טוב, גם הזמן שלי יגיע".

והזמן הגיע?
"הכרתי את בעלי המדהים אבנר בגיל 23. הכרתי אותו כששקלתי בערך 75 קילו. אבנר קיבל אותי בן אדם שמן. הוא לא יודע מה זה אפרת רזה. הוא תמיד אמר לי שאני יפה. בחיים אבנר לא אמר לי 'את שמנה'. היום, קשה לו לומר אישה רזה. הוא אומר: 'יש לי אישה יפה, גם היום וגם לפני שנה'. אין הרבה גברים כמו אבנר".

אפרת התחתנה עם אבנר שלה כעבור כמה שנים. אחת הדילמות הגדולות של כלה לעתיד היא נושא השמלה. שבועות ארוכים מעבירות הכלות בחיפושים אחר שמלה מתאימה, עורכות לא מעט מדידות, על מנת שהיא תשב בדיוק על הגוף.
 

אפרת, שהייתה שמנה באותה תקופה, התפשרה גם בעניין הזה. "כשהתחתנתי, הייתי אמנם בשמלה, אבל הייתי צריכה להבין שאני לא אוכל להיכנס לשמלת הכלה שחלמתי עליה כל השנים. בדימיוני תמיד חלמתי על מעין שמלה של בארבי, כזו שכל אישה רוצה להיות בה. אבל שמלת הכלה שלי הייתה סוג של ברירת מחדל, רחוק ממה שרציתי. זה היה עוד משהו בחיים שנאלצתי לוותר עליו בגלל השומן".

היא מספרת שאף פעם לא היה לה זמן להיכנס לדיאטה אמיתית. תמיד היא מצאה תירוץ למה לדחות את זה לשבוע הבא. פעם זה היה העבודה שלה כמנהלת חנות אופטיקה, פעם הטיפול בילדים ופעם פשוט בא לה לרבוץ קצת על הספה.

השורה התחתונה היא אותה אחת: כל דיאטה שהתחילה לעשות, היא הפסיקה עוד לפני שהורידה את הקילו הראשון. "מייאש לעשות כל הזמן דיאטה, אבל המשכתי לנסות. לא הייתה דיאטה שלא עשיתי, כולל דיקור סיני, שומרי משקל, תה תיבטי ואפילו אשכוליות ויטליה שרואים בפרסומות בטלוויזיה. ניסיתי גם את הדיאטות של לקצץ בחלבונים ולהוריד מהפחמימות. אפילו את הדיאטה של הפופקורן".

שום דבר לא הצליח לך?
"לא, כי תמיד הייתי נתקעת. בכל יום ראשון התחלתי דיאטה חדשה ובכל יום שני זה נגמר. העולם של השמנים הוא עולם שבו עוד לא סיימתי את הארוחה שאני אוכלת, וכבר אני חושבת על הארוחה הבאה. זה עולם שבו אני שואלת את המלצר במסעדה לגבי הגודל של המנה, כי אני רוצה מנה גדולה ולא סתם קטנה.

"אצלי מה שתופס זה בעיקר המתוקים. זו הייתה החולשה שלי. ככה הידרדרתי. אז הייתה החתונה ואז הריון, ואחר כך כבר שקלתי מעל ל-90 קילו. כל הזמן היה עליות וירידות. זה העולם של השמנים".

אפרת המשיכה להשמין, עד לשיא של 95 קילו. היא נראתה והרגישה מנופחת, אבל ידעה שהרע מכל עוד עלול להיות לפניה, שאף פעם אין שיא, שתמיד אפשר להשמין עוד. עד שהגיע אותו היום שבו היא הביטה על עצמה במראה ואמרה שזהו זה. הפעם היא הולכת עד הסוף עם הדיאטה. תכנית הריאליטי "לרדת בגדול" הייתה הבחירה הטבעית שלה.
 

יחד עם גיסה כפיר, גם הוא אדם שמן, היא נרשמה לעונת הזוגות של "לרדת בגדול". "זה היה קצת אחרי שחזרנו מחופשה בטורקיה ושלחתי תמונה שלי שבה הייתי ממש ענקית. גם כפיר שלח תמונה שהוא ממש שמן בה. כשהיינו באודישן, המלהקת אמרה שזה היה האודישן הכי ארוך שהיה לה אי פעם, כי היא לא הפסיקה להתפעל מהביטחון העצמי שלי".

לא מביך קצת לחשוב על כך שכל המדינה תראה אותך כאדם שמן?
"האמת היא שאמא שלי רצתה שאני אבטל בדיוק בגלל זה. היא אמרה שכל עם ישראל יראה אותי כשמנה, אבל היום היא רואה את זה הפוך. היא מבינה עד כמה הייתי צריכה ללכת לתכנית ובשבילי זה היה הרבה בשביל לסגור מעגל לאמא שלי, כי היה לה חלום תמיד להגיד שיש לה ילדה רזה. זה לא שהיא לא אהבה אותי כילדה וכנערה שמנה, פשוט היא הבינה כמה קשה להיות שמן". 

במהלך הצילומים לתכנית, אפרת נאלצה להתנתק מהמשפחה למשך תקופה של ארבעה חודשים ולחיות בחווה בתל מונד יחד עם שאר המתמודדים. "עשינו המון ספורט", היא משחזרת את החיים בבית עם ממוצע המשקל הכי גבוה בארץ, "היו שם אימונים מאוד מאוד קשים.

"התעוררנו כל בוקר בסביבות השעה שש, ובשעה שבע כבר עשינו הליכת בוקר. שעתיים אימון בחוץ, פרדסים, חול, ים. היינו מנותקים מהעולם לגמרי: בלי עיתונים, בלי טלוויזיה, בלי אינטרנט. זה הגיע למצב שאפילו לא ידענו על כל אירועי המשט של המרמרה. אבל מעל כל זה, היינו מנותקים מהמשפחה".

בשבוע השני לצילומים, חוותה אפרת את המשבר הראשון: היא עלתה על המשקל וגילתה שלמרות כל ההשקעה, היא הורידה רק 700 גרם. "ירדתי מהמשקל ואמרתי 'סלאמת', אני הולכת. כי בשביל 700 גרם לא עוזבים את המשפחה ואת כל החיים שלי מאחור.

"אבל החבר'ה האחרים דיברו אותי וגרמו לי להבין שמדובר כאן בתהליך, שלא כולם יורדים במשקל בצורה מהירה. לקחתי את האפילו-לא-קילו שהורדתי, והחלטתי שמפה אני מתחילה להשתנות".

והשינוי אכן היה גדול: אפרת הפכה לאחת המתמודדות החזקות ביותר ב"לרדת בגדול", והורידה במשקלה במספרים גבוהים בכל שבוע מחדש. הדרך אל הגמר הייתה סלולה מבחינתה, גם לאחר שגיסה כפיר הודח מהתחרות.

"שלושה שבועות לפני סוף התכנית, במיוחד אחרי שכפיר הודח, כבר הייתי על סף שבירה. אבל אז, באחד האימונים, ראיתי עקבות של ילדים קטנים והתחלתי לדמיין את הבן הקטן שלי רן הולך. עזבתי אותו בגיל שנה וחודש וידעתי פחות או יותר שהוא יתחיל ללכת כשאני אהיה בצילומים לתכנית. אתה מבין? לא ראיתי את הפעם הראשונה שהבן שלי הלך".

אפרת עלתה לגמר ולאחר סיום צילומי התכנית, בתחילת חודש ספטמבר שעבר, חזרה למשפחתה באשקלון. היו לה מעתה חמישה חודשים עד לתכנית הגמר, שבהם הייתה צריכה לעבוד קשה כדי להוריד במשקל יותר, במטרה לנצח את התחרות.
 

למרות שבסופו של דבר לא סיימה במקום הראשון, אין ספק שהיא את שלה עשתה: 41.5 קילו היא הורידה, והגיעה למשקל של 54 קילוגרם. וזה לא רק המספר, אלא גם המראה: אפרת גבאי היום היא אישה רזה. "כל כך התרגשתי מהתוצאה של השקילה", היא אומרת, "עד היום כל כך הרבה אנשים מברכים אותי בטלפון ובעיקר בפייסבוק. אומרים המון מזל טוב וכמה שריגשתי אותם".

בתמונת הפייסבוק שלך את עדיין שמנה.
"נכון. זאת תמונה ישנה, לפני הדיאטה. כולם אומרים לי 'אפרת, תשני אותה כבר', אבל קשה לי לשנות אותה".

לא רוצה לזנוח את העבר?
"ברגע שנכנסתי הביתה, לקחתי את כל ארון הבגדים שלי וזרקתי אותו. אני מרגישה שאני אדם חדש. אבל אני לא שוכחת מה הייתי. יש לי תמונה מהתקופה שהייתי ממש שמנה, שנמצאת עדיין תלויה על המקרר. בחיים, אבל בחיים, אני לא אוריד אותה. גם אם אני אחליף מקרר בעוד כמה שנים, התמונה הזו תהיה שם. בכל פעם שאני פותחת את המקרר אני נזכרת במה שהייתי.

"כשאני מסתכלת במראה, אני רואה דמות רזה, אבל בראש אני ישר שואלת 'אולי האישה השמנה נמצאת מאחור?' עוד לא אמרתי לאנשים שאני רזה. אני עדיין לא מעכלת שאני רזה. אני אמצא את כל המילים מסביב למילה רזה. אבל אני לא מצליחה להגיד את המילה עצמה. זו פשוט פנטזיה שאני עדיין לא מבינה שהתגשמה".

אמרת בגמר שמה שגרם לך להגיע לתכנית הוא ששמעת את אחד החברים של הבן שלך, אומר לו שיש לו אמא שמנה. איך הרגשת?
"זה היה כמו חץ לתוך הלב. שם התעוררתי. יש גיל מסוים של ילדים, שההורים שלהם מהווים מודל לחיקוי עבורם. אבל יש גיל שפתאום מבינים יותר על ההורים. רמת השיפוט של הילדים גדלה. ובגיל שזה קרה אצל הבן שלי דור, זה היה צעיר מדי. השתיקה של דור מול החבר שקרא לי שמנה, פשוט הרסה אותי. הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי".

ואיזו אמא את היום?
"אמא הרבה יותר נמרצת, יותר פעילה. אם הילד רוצה לונה פארק, אז אפשר. ואני גם אעלה איתו למתקנים, מה שפעם לא הייתי עושה בחיים. ואם פעם הם רצו לשחק בגן שעשועים, אז זה היה ממש מבצע. היום אני בכיף הולכת.

"הוא היה רוצה שארד איתו במגלשה, אבל אני בכלל לא הייתי נכנסת במגלשה מבחינת הגודל. זה הגיע למצב שאם היה נופל משהו על הרצפה, אז הייתי מבקשת מדור שהוא יביא לי את זה, כי לא יכולתי להתכופף בקלות".

איזה עוד דברים את עושה היום שלא העזת כשהיית שמנה?
"פעם לא הייתי רוקדת באירועים. הייתי מגיעה ופשוט מתיישבת על הכיסא. היום אני הולכת, מסתובבת, אומרת שלום. פשוט רציתי כמה שפחות שיראו אותי. כמה שפחות להתבלט. פעם אבנר בעלי היה זה שלוקח את הילדים לים, ואם הילדים ממש מבקשים שאמא תצטרף, אז תמיד הגעתי לבושה. אין מצב לבגד ים.
 

"ואותו הדבר היה בתיכון. כולם היו הולכים לחגוג סיום מבחנים ואני הייתי נשארת בבית. ידעתי שאם אני אלך לים, אז אני אפגע. ידעתי לא להכניס את עצמי לדברים האלה. עצוב, אבל ככה פספסתי את הנעורים, בגלל השומן. בקיץ הקרוב אני כבר אהיה בים. לא עם ביקיני, כי יש לי סימני מתיחה שאני עדיין רוצה שייעלמו, אבל בגד ים שיחמיא לי בטח שיהיה".

כולם זוכרים את מוטי חטואשוילי, שהתמודד בעונה השנייה של "לרדת בגדול", אבל לאחר שהתכנית נגמרה הוא עלה למשקל שהיה אפילו יותר גבוה מהראשוני שלו. את חוששת שזה יקרה גם לך?
"מוטי הוא המצב הקלאסי של השמנים שמורידים במשקל, אבל מחזירים הכל. אני במקום אחר ממנו. קודם כל, יש לנו מדריכים של 'דרך הכושר', שמלווים אותנו עוד שנה קדימה.

"אבל מבחינתי, אני פשוט אמשיך לעשות מה שהתחלתי בתכנית: ספורט, תזונה נכונה ושמירה על המשקל. הפחד שלי היה שאני לא אצליח לשלב את זה עם ילדים, בעל וקריירה. אז בהתחלה היה קצת שוק, אבל ישבתי עם המאמן המדהים שלי נדב מאירסון, שהצליח להסביר לי איך לבנות עוגנים באורח החיים. העוגן שלי הוא לא לוותר על האימונים, לא לוותר על האוכל הבריא. אני עושה שעה הליכה בכל בוקר".

ואם פתאום תבוא לך איזו עוגה?
"קודם כל, יש אצלי הכל בבית, כי אני מבינה שגרים בבית אנשים וילדים רזים. אני לא מונעת כניסה של דברים משמינים הביתה, אבל אני גם מכניסה דברים בריאותיים ואני מנסה לשכנע את כולם לאכול גם כן דברים בריאים. אז לפעמים זה זורם ולפעמים לא.

"מקסימום, אם במקרה מסוים אני ארצה לאכול איזה משולש פיצה, אז אני אעשה את זה. פשוט אני אוסיף לעצמי עוד עשר דקות של הליכה. אני מבינה שזו מלחמה ארוכה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...