הרבה הרפורמית של רמת השרון תלמד אתכם מה זה יהדות
היא ערכה את טקס בר המצווה של בנו של השחקן אבי קושניר ושל נכדו של הסופר עמוס עוז. היא חושבת שאין פסול בכך שהומו יהיה חבר בקהילה דתית. והיא יוצאת חוצץ נגד הממסד הרבני. סטייסי בלנק, הרבה של הקהילה הרפורמית ברמת השרון, מזמינה אתכם לשיעור מיוחד ביהדות
את הרב סטייסי בלנק, רב קהילת דרכי נועם ברמת השרון, הבדיחה אינה מצחיקה. מבחינת כבוד הרבה, שחזרה לאחרונה חופשת לידה, מדובר בעניין רציני. בלנק היא אישה צעירה המחזיקה בהסמכה לרבנות רפורמית, ונראית כדבר הרחוק ביותר מדימוי של רב בישראל.
בלנק (33), העומדת בראש הקהילה בארבע השנים האחרונות, ילדה לפני כמה חודשים את בתה השנייה. את הבדיחה על הרבה הרפורמית ההרה היא מכירה באופן אישי. "כל הזמן מספרים לי את הבדיחה הזאת", היא אומרת במבטא אמריקאי. "ויש לזה עוד תוספת, אם אתה מכיר. בחתונה רקונסטרטיביסטית בת הזוג של הכלה בהיריון". מצחיק? עניין של טעם. מבלבל? בהחלט.
אחרי עשרות שנים של הגמוניה אורתודוקסית, החברה הישראלית מתקשה לקבל את הזרמים האלטרנטיביים, שמרכזם כיום הוא בעיקר בארצות-הברית. בעוד שהתנועה הקונסרבטיבית הקרובה בעקרונותיה ליהדות האורתודוקסית, שרואה בהלכה את מקור הסמכות, התנועה הרפורמית מקובלת מעט פחות, והממסד הישראלי אינו מכיר בה. על הרקונסטרוקטיביסטים, הזרם המודרני ביותר והרחוק ביותר מהאורתודוקסיה, מעטים, אם בכלל, מכירים בישראל.
וכאן נכנסת לתמונה בלנק, ילידת העיר קליבנד במדינת
הרב בלנק, המצב שלכם בישראל עד כדי כך גרוע?
"במשך שנים מבחינת הממשלה היה רק סוג אחד של יהדות, והכוונה לאורתודוקסית. אנחנו לא מקבלים משאבים כמו זרמים אחרים ולא מכירים בחתונות שאני עורכת. כיום, יותר ויותר ישראלים רוצים דווקא את היהדות שאנחנו מציעים".
המאה ה-19 הייתה תקופה סוערת בקרב יהודי אירופה. המהפכה הצרפתית שהעניקה להם שוויון זכויות, עידן ההשכלה שסחף רבים מבני הקהילה היהודית וההתעוררות הלאומית באירופה גרמו ליהודים להרהר על מעמדם כעדה דתית נפרדת.
הם החליטו ליצור שינויים באורחות החיים הדתיים, בטקסים ובהלכה, וכך נולדה בגרמניה התנועה הרפורמית שביטלה מקצת ההלכות שרווחו במשך מאות שנים ויצרה הלכות חדשות. אחד השינויים המשמעותיים היה מקום האישה בקהילה - לא עוד אשתו של בעל הבית, אלא ישות בפני עצמה, הראויה אף היא להתפלל ולעמוד בראש הקהילה הדתית. במהלך אותה מאה נדד מרכזה של התנועה לארצות-הברית.
בעשורים הראשונים של המאה ה-20 הייתה התנועה הרפורמית מסויגת מהציונות, ורק לאחר הקמת מדינת ישראל שינתה את עמדתה בתחום זה. בשנות השישים התנועה אף הקימה את אחד הסמינרים שלה, ה-Hebrew Union College בירושלים.
כל ההקדמה הזאת נועדה כדי להסביר כיצד הגיעה הרבה בלנק לרמת-השרון. "נולדתי למשפחה רפורמית לא ציונית", היא מספרת. "בגיל 20 הגעתי לראשונה לישראל ולמדתי באוניברסיטה העברית. כאן הכרתי את בן זוגי הישראלי, תמיר, שהפך לבעלי. התאהבתי בישראל, אבל חזרתי ללמוד בארצות-הברית".
בתום לימודיה בשנת 2000, התנדבה בלנק לפרויקט של ארגון הג'וינט ועברה לפולין. שם עבדה, בעיקר עם בני נוער, בקהילה היהודית המתחדשת. "בתקופה ההיא החלה הפעילות של התנועה הרפורמית בוורשה והייתי חלק ממנה. ראיתי שמה שאני עושה בקהילה בוורשה זה מה שעושים הרבנים הרפורמים. אז התחלתי להימשך לזה והגשתי מועמדות ללימודים".
איך בכלל עלה הרעיון להיות רב?
"כשהייתי בארצות-הברית, ראיתי נשים בתפקידים של רב או חזן בקהילה שלי. למזלי, זה מוסד שהיה קיים בארצות-הברית כבר בשנות השבעים. נמשכתי ליהדות ועניין אותי ללמוד את התחום".
במהלך לימודי ההסמכה שלה, הגיעה בלנק לסמינר התנועה בירושלים והחליטה להישאר בישראל.
"ההורים שלי, שאינם ציונים, קיבלו את ההחלטה הזאת באופן קשה, אבל הם הבינו מה אני רוצה ומה אני אוהבת", היא מתארת. "בישראל אני חלוצה של המאה ה-21. כי אנחנו נמצאים היום בעידן שבו אנשים פנויים יותר לפתח את ענייני הרוח שלהם. יש כאן פוטנציאל בכל הנוגע למה שהציבור מחפש. מדינת ישראל נמצאת בבנייה מבחינה רוחנית".
ועדיין, התנועה הרפורמית לא כל כך מוכרת בישראל. אולי רק באזורים שבהם יש אוכלוסייה אמידה או קהילה אנגלוסקסית משמעותית כמו בשרון.
"אני חושבת שצורכי שהקהילה המקומית אינם אותם צרכים של הקהילה בארצות-הברית. כאן זה נראה אחרת לגמרי. אני מנחה טקסי בני מצווה. אני רואה שלפחות חצי מהקהל שלי מגיע לטקס רפורמי בפעם הראשונה, וזה אומר שאנחנו נמצאים בשלבי חשיפה. אנשים מכירים את הגישה שלנו ורבים נהנים ממנה. יש קהילות חדשות וזה דורש משאבים. התנועה הרפורמית מתפתחת. בוא נדבר בעוד 50 שנה".
אם נביט על הקהילות שלכם בארץ רובן פונות לציבור האנגלוסקסי.
"אולי בהתחלה זה היה כך. אבל כיום ברמת-השרון רוב החברים צברים. 90 אחוז מהאנשים שמגיעים אלינו לטקסי בר מצווה הם ישראלים".
בריאיון שנערך איתך בביטאון התנועה אמרת שהרפורמים מופלים בישראל. נראה כי את רוב הזכויות של התנועה אתם משיגים באמצעות מאבק משפטי ולא באמצעות הממסד.
"זה נכון, והמאבק של הקהילה ברמת-השרון, שהתרחש לפני שהגעתי, הוא דוגמה טובה לכך. הקהילה רצתה לבנות בית כנסת, אבל לא יכלה לקבל קרקע כי העירייה לא הסכימה להקצות לה. זה הגיע עד בית המשפט העליון. בארצות-הברית התנועה הרפורמית חזקה, כי יש שם סגנון אחר וגישה אחרת לדת ולמדינה. כעת מתחולל בארץ תהליך שבו בזכות החלטות בג"ץ אנחנו מתחילים לקבל הכרה, והמדינה מבינה שצריכה להיות חלוקת משאבים שווה".
קהילת דרכי נועם היא הקהילה הראשונה שמנהיגה בלנק, המתגוררת בירושלים ומגיעה לרמת-השרון בעיקר בסופי השבוע. "כשאנשים שומעים שאני רבה הם מאוד מתעניינים במה שאני עושה", היא מספרת על התגובות שהיא מקבלת.
"הם אומרים שזה מעניין וכיף, וגם התגובות האלה זהן סוג של התפתחות. כשבאתי לראשונה לארץ לא כל כך שמעו על התנועה הרפורמית. חמש שנים אחר כך אמרו שמוזר שאני רפורמית. אבל עכשיו, כשאני גרה כאן, כולם מקבלים את זה, אפילו המשפחה החרדית של בן זוגי מאוד מתעניינת".
ועדיין, עבור רוב הישראלים רב הוא אדם המזוהה עם חרדיות. חייהם של רבנים אורתודוקסים סובבים סביב הדת. כך זה גם אצלך?
"התפקיד של הרב האורתודוקסי הוא להגיד לך מה לעשות על פי ההלכה. אצלנו, לרב יש תפקיד אחר. הרציונל של התנועה הרפורמית הוא שאנחנו בני-אדם תבוניים, וכל אחד יכול לבחור לעצמו את הדרך. זאת אומרת, כל אדם צריך ללמוד ולדעת ואחר כך לבחור.
"התפקיד שלי הוא לתת לאנשים את הכלים לעשות את הבחירות האלה. הגישה שלנו דוגלת בפתיחות. לא מכריחים מישהו לעשות משהו אם הוא לא רוצה בכך. אנחנו לא דוחים מישהו אם הוא לא ממלא את הדרישות מאל"ף עד ת"ו".
אחת המחלוקות בין התנועה הרפורמית לתנועה האורתודוקסית נוגעת למעמד הקהילה החד-מינית.
"אנחנו מקבלים אותם כמו שהם".
האם בקהילתכם יחברים חברים הומוסקסואלים ולסביות?
"יכול להיות, אבל זה לא רלוונטי מבחינתנו. אם הם מגיעים, אז מקבלים אותם".
היית מקבלת לקהילה זוגות מעורבים, שאחד מהם אינו יהודי?
"הגישה שלנו היא להושיט יד ולקבל את האחר. אם יש מישהו שאינו יהודי הוא יכול להתקבל לקהילה אבל הוא יהיה מוגבל בהשתתפות שלו בקהילה. אבל הגישה היא להושיט יד".
לא רק יחס הממסד לתנועה הרפורמית זוכה לביקורת מצד בלנק, גם נגד הרבנים, שחתמו על גילוי דעת האוסר למכור או להשכיר דירות לערבים, היא יצאה חוצץ. בפוסט שכתבה לפני שבועות אחדים שכותרתו "מי צריך רבנים", כתבה בלנק:
"פרשת מכתב רבני הערים חידדה את העניין (הכוונה לשאלת מעמד הרבנים). אנחנו לא יכולים לבסס את חיינו רק על פסקי הלכה. יום אחרי פסק ההלכה הזה יצא פסק הלכה אחר שמתיר מכירת נכסים ללא-יהודים. איזה פסק הלכה צודק? אם זה התפקיד היחיד של הרב - להוציא פסקי הלכה - ממסד הרבנות לא ישרוד הרבה זמן בעולם".
מהביקורת שלך משתקפת תפישה הנוטה לכיוון השמאל. נראה שהתנועה הרפורמית חלוקה עם הממסד הרבני-אורתודוקסי גם בפן הפוליטי.
"מטה התנועה משתף פעולה עם קדימה ועם תנועת העבודה בכנסת".
יש גם פעילות שמאל קיצונית של התנועה הרפורמית, כמו תנועת רבנים למען צדק הפועלת למען הפלסטינים.
"זה נכון".
הרוב המכריע של הרבנים האורתודוקסים מזוהים עם הימין הפוליטי או לפחות לא מעזים להזדהות בגלוי עם השמאל.
"אני באופן אישי לא חברה בארגון הרבנים למען צדק אבל אני בהחלט בעד שלום".
התנועה הרפורמית עצמה הסתייגה מהקמת מדינת ישראל ובמשך שנים כלל לא הייתה ציונית.
"זו הטעות הגדולה של התנועה. זה היה לפני 50 שנה, אבל היא הפכה להיות ציונית יותר עם השנים".
אבל עד היום התנועה מסויגת ביחס לישראל ולא מעודדת עלייה לארץ.
"לא מדויק. יש ארגון של ציונים רפורמים, והתנועה תומכת באלה שרוצים לעלות לישראל. יש רבנים רפורמים שתומכים בישראל ומגייסים כספים עבורה".
קהילת דרכי נועם נוסדה בשנת 1980, ומונה כיום 80 משפחות. "בחגים בית הכנסת מלא", מדווחת בלנק. "מאז שאני משמשת כרבה של הקהילה, אני עורכת שתיים-שלוש חתונות בשנה. אני לא מקבלת הרבה פניות להשיא זוגות מפני שאני אישה. מי שהגיע וביקש שאחתן אותו בא מתוך אמירה מסוימת".
איזו אמירה בדיוק? שהוא גם עוקף את הממסד הרבני וגם מחותן על ידי אישה?
"כן. מי שפונה אליי צריך לחוש בנוח עם הקהל שלו. חיתנתי את הבת של פרופ' בני מוריס, שהיה המרצה שלי באוניברסיטה".
את מחייבת, למשל, כלות לטבול במקווה?
"יש כלות שבוחרות ללכת למקווה. בחתונה שלנו הקידוש הוא הדדי, גם הכלה מקדשת את בעלה".
ומה לגבי טקסי בר מצווה?
"אני עורכת 25 טקסים כאלה בשנה. ערכתי טקס בר מצווה לבן של השחקן אבי קושניר ולנכד של הסופר עמוס עוז. אני רואה המון פוטנציאל באזור השרון, ובמסגרת תפקידי אני מכניסה רוח צעירה ומייצגת יהדות נגישה ואטרקטיבית. כשתושלם בנייתו של בית הכנסת שלנו נבנה תשתית נוספת ליהדות פתוחה".
תסכימי איתי שזה די מוזר לרוב הישראלים לראות אישה הנושאת בתפקיד רב. עבורנו רב הוא אדם לבוש שחורים ומזוקן.
"זה חלק מההסתכלות של הישראלים. הרב מתלבש כמו הקהילה שלו. אני הרבה של הקהילה שלי".
במשך השנים ניסו הרבנים הרפורמים לפתח הלכות חדשות שיהוו חלופה להנחיות של הספרות הרבנית, ובעיקר לשולחן הערוך, קובץ החוקים שחיבר הרב יוסף קארו ואשר הפך לתקנון החיים היהודיים.
"התנועה הרפורמית מסתכלת על כל גוף הספרות היהודית ורואה את הספרים כמורשת העשירה שלנו", מסבירה בלנק. "אנחנו מזמינים את הציבור להסתכל על כל הספרות ולבחון מחדש את ההלכה".
הרפורמים התרחקו בעצם משולחן ערוך.
"לא הייתי מנסחת זאת כך. אם בתלמוד מוצגות שתי דעות, שרק אחת התקבלה בהלכה ונכנסה לשולחן ערוך, אנחנו מתייחסים גם לדעה שלא התקבלה.
"אנחנו לא רואים את ההלכה כדבר קפוא. כשבאים אליי ושואלים מה אומרת ההלכה על דברים מסוימים, אז אנחנו מסתכלים על כל מה שנאמר במשך כל הדורות ומקבלים החלטה בתור קהילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם