על מה המהומה סביב בר רפאלי? דורון ברוש תוהה וגם עונה
טו מאצ' בר: למדינות אחרות יש הרבה נעמי קמפבל או אנג'לינה ג'ולי, כך שאפשר להבין את ההתרגשות מהיפהפייה כחול-לבן שלנו. אבל רבאק, כמה בר אפשר?
אפשר מצד אחד להבין את זה: במדינות רחבות ידיים כמו אמריקה יש הרבה נעמי קמפבל, ואנג'לינה ג'ולי, ושערוריות לינדזי לוהן וכריסטינה אגילרה, שלא יודעת לשיר את ההמנון. אצלנו, על מדינתנו צרת הכתפיים, ירדו בקושי עשרה קבין של יופי, ותשעה ממילא הלכו על ירושלים, אז מבחינה מתמטית נשאר לנו מעט מאוד, ככה שאפשר להבין את ההתרגשות מהיפהפייה הכחול-לבן שלנו, אבל רבאק כמו שאומרים, כמה בר אפשר?
מילא העדכונים השוטפים שאנחנו מקבלים אחת לכמה שעות על מצב היחסים עם ליאו, על המשחק האחרון של הלייקרס שהלכו ביחד, על החופשה המשותפת האחרונה בקנקון - שבה החליפה שלושה בגדי ים(!) - ועל חוזה הלבנים של בוניטה שהפסידה לפמלה אנדרסון.
אבל על הגודש הזה מתווספת גם תופעה בתקשורת שבה כל עורך ועיתונאי שתחת ידיהם מתגלגלת איזו כתבה, נאמר, על אידאל יופי, ומוחם יגע מכדי למצוא תמונה הולמת, אז מי אם לא בר רפאלי תיבחר להופיע כדוגמה לאידאל היופי המדובר? ובכתבת האופנה באותו יום ממש שבה ידווח לציבור הקוראות הנלהבות על קו בגדי הים החדש לקיץ הקרוב, ומי תופיע אביבית וזוהרת, סנונית ראשונה בביקיני על החוף מבשרת על מזג האוויר המתחמם אם לא בר רפאלי שלנו.
ורק נדפדף או נגלוש למדור הלייף סטייל, שם תכתוב בעלת טור נימוסים והליכות, נגיד, על הקניית נימוסי אכילה בסכין ומזלג, ואין דרך להמחיש את השימוש הנכון בסכין ובמזלג אלא על ידי, למשל, תמונה של שני סועדים במסעדה, וידיהם אוחזות אחוז היטב בכלי האכילה, והם נראים מעט מוכרים הסועדים, וראו נא ראו, אלו הם בר וליאו שלנו בביקורה האחרון בלוס אנג?לס בשבוע שעבר, אחרי שהלכו יחד למשחק של הלייקרס, מה רבה ההפתעה!
וכך עובר עוד יום בחייה של אומה תחת צלה של ענקית. כך נראה עוד יום, כל יום, בדפי הכרוניקה היומיים: נתניהו מזמין למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים, שטייניץ שוקל להעלות את הבלו, אלי ישי מאשים את האשכנזים, ובר רפאלי הופיעה בשבע פוזות שונות. ובעצם, למה? כלומר, מדוע? מה, כל הנשים האחרות ירדו מהמדינה? יש מירי בוהדנה.
יש למשל שרית חדד. מה יש, לשרית חדד אין בגד ים? היא לא יודעת לאכול עם סכין ומזלג? אז, בסדר, היא לא נוסעת לקנקון עם ליאו, אבל בשבתות כשהיא אצל ההורים היא בטח יורדת לפעמים לחוף גבעת אולגה. למה לא לצלם אותה שם? ומה עם, נגיד, דנה רון. לא שהבחנתי בזה בעצמי, אבל הסב את תשומת לבי העורך של האח הגדול יורם זק והתברר לי במבט מדוקדק נוסף שגם לה יש כאלה כמו של בר רפאלי. אז למה לא דנה רון?
ובעצם, אתה שואל את עצמך על מה כל המהומה. למה כל הסגידה הזאת? הרי כבר אמרו חז"לינו החכמים שהבל היופי ושקר החן. בסדר,
הרי היא חושפת טפחיים מהם, עושה מהם קריירה מצוינת, כמו שיעל בר זוהר עשתה משלה, כמו שהעולם - ככה מתברר לי מהדברים של יורם זק, אני לא שמתי לב כי אני לא מביט על דברים כאלה אף פעם, אבל כמו שאני מבין עכשיו שהעולם יסתכל על דנה רון - אבל בלי שני הדברים האלה מי יספור את בר?
בסדר, בחורה יפה, אבל בסך הכול פנים של ברבי. עוד ברבי. יש אלף כמוה. אני לא נהרס ממנה. תסלחו לי מאוד, אני בטח לא מצטרף לפסטיבל השוטים הזה, בטח לא סוגד לאלילת הבעל החדשה בר רפאלי. ובכלל הגיע הזמן שקצת ירגיעו איתה. יש עוד נשים בארץ הזאת.
אז ככה יצא באמת שהראו אותה באח הגדול, ובדיוק מישהו שלטט אצלנו בבית וראו שהכניסו אותה לבית שם, אלא מה, למה את מי יכניסו לשם, את דורית ביניש? את עדה יונת? שחס ושלום תגיד לג'קי איזה מילה שהוא לא יבין על דנ"א והראש שלו יידפק או משהו.
אז הכניסו את הברבי הלא מעניינת הזאת, ומה, היא תגיד איזה דבר חוכמה? נעליים. מיד היא עולה על בגד ים ומגבת והולכת להאט טאב.
בדיוק הילד בא אליי, אמר לי משהו. לא שמעתי, אמרתי לו, זוז, ילד, היא הולכת לבריכה. אחרי איזה דקה הילד התחיל לבכות, אמרתי לו, זוז, אתה מסתיר, הנה היא פותחת את החלוק. אז הילד התחיל לבכות, אמר אני רעב. אחר כך, אמרתי לו, אחר כך, זוז, בדיוק רואים לה את ההתחלה של האיך קוראים להם למעלה, זוז.
אני צמא, בכה הילד. לא יכולתי יותר. זוז, צעקתי עליו, זוז, אתה לא רואה שהיא בדיוק עכשיו הורידה את החלוק, בדיוק עכשיו רואים לה את כל הרגליים, זוז. אז היה שקט מהצד של הילד כשבר הייתה בהאט טאב. ואז היא יצאה מהמים, והטיפות זלגו ממנה בנחלים ממורד הצוואר מעל שני האלה מכאן ולבטן כמו בעיקולים בירידות לסדום אבל לא כמו המכוניות שנוסעות מהר, לאט-לאט ירדו המים, התחלקו בעדינות כזה בפיתולים של המורדות, והמשיכו למטה.
שוב הילד התחיל לבכות, וכל כך היה לי עצוב, הלב שלי ממש נשבר, לא בגלל הילד אני מתכוון, בגלל שאלוהים לא עשה אותי דיקפריו. רק לחשוב מה שדיקפריו מקבל ולמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם