הפח הגדול: בריון מכוער ושמו האח הגדול
פליטת פה אווילית של עורך חסר תבונה ב"אח הגדול" חוללה במדינה מהומת אלוהים וסחפה את כולם למערבולת של טמטום וקהות חושים. על הרדידות של הטלוויזיה, הריקנות של הצופים והאשמה של התקשורת
לא משנה מה אעשה, לא משנה לאן אברח, הרוח הרעה של תוכנית ההבלים הזאת רודפת אחריי כצל ענק ומעיק. בפרומואים, בעיתונים, בפייסבוק, בעבודה, בלימודים. בכל מקום, בכל עת. השבוע נשברתי. די, איני יכול עוד!
פליטת פה אווילית שיצאה מפיו של עורך התוכנית, איש שהתבונה אצלו היא כנראה מצרך נדיר, חוללה במדינה מהומת אלוהים וסחפה את כולם, כאלה שעוקבים אחרי העלילה וכאלה שלא, למערבולת של טמטום וקהות חושים.
אומר זאת כך, יונית: האנשים כאן איבדו לגמרי את השפיות וירדו מהפסים. זה החל בצהרונים שהקדישו שטח סיקור נרחב לטובת דברי הבלע שאמר העורך ללא יודעין על הדיירת דנה (אני גאה לומר שאין לי מושג מי זאת, אך ברור לי שלא מדובר במאור הגולה) ונמשך בתוכניות רדיו שבהן ניהלו דיונים מעמיקים ובפורומים שבהם ניצתו ויכוחים האם להשעות את העורך, יורם זק, או האם להפיל את האשמה על הטכנאי זב החוטם.
הרושם שהתקבל הוא שנגמרו לנו הצרות במדינה ואין יותר במה להתעסק. רק במילות סרות הטעם ונבובות הרוח שנשמעו במסגרת התוכנית הכי רדודה ונאלחת מאז המצאת הטלוויזיה. על רקע הטלטלה
אך ראו זה פלא, העולם אז לא שצף וגעש, הכותרות לא זעקו חמס והמדינה לא יצאה מכליה. הקללה של האלוף יאיר אוזכרה בכמה מדורי רכילות, ותו לא. היא בוודאי לא גרמה לחברי כנסת לעלות על בריקדות ולשלוח מכתבים נזעמים לרשות השנייה ולכל מאן דהוא, כפי שעשתה השבוע ח"כ אורית זוארץ מקדימה בעקבות פליטת הפה של זק. תראו עד היכן, לעזאזל, הגיע הטירוף.
2. אני מנסה להבין מה יש בה, בתוכנית ה"האח הגדול", שמהפנטת מאות אלפים אל המסך. מה המהות שלה, מה התוכן המרכזי, איזה מסר היא מנסה להעביר. אני באמת מתאמץ להבין מה כל כך מרתק בלצפות בחבורת אנשים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא מחסור זועק באינטליגנציה ולהט בלתי מרוסן להתפרסם, אנשים שמתכתשים ביניהם כאילו היו חבורת פרחחים ברחוב.
מה כל כך מעניין לשמוע מה היא אמרה לו, מה הוא אמר לה, למה היא אמרה עליו ולמה הוא אמר עליה. איך אפשר לעכל את כמות הפסולת שנפלטת מהמסך בלי שהוורידים יתנפחו במרכז המצח מרוב עצבים.
יהיו שיאמרו שמדובר באסקפיזם. ואני אומר: בולשיט. זו מציצנות מהדרגה הנמוכה ביותר, פולשנות בוטה ומעוררת פלצות, התעסקות חולנית בטפל. צפייה בתוכנית "האח הגדול" – מעתה אמור "הפח הגדול" – כמוה כהשתכשכות בביצה מזוהמת. אין בה שום תועלת לבד מלספק את היצרים האפלים. הצרה היא שהמחלה הזאת מידבקת ומפילה חללים.
בשבוע שעבר, כשהזדמנתי לבית קרוביי, נבהלתי כשראיתם אותם מרותקים למסך כאילו שחזו בהתגלמות המשיח ועצרו את נשימתם לנוכח ההכרזה מיהו הדייר שיודח מהבית. אין לי מושג מי העילוי שהודח, ולמען האמת זה כלל לא מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי, ובעיקר מדאיג, זה שחיידק הריקנות תקף גם את בני משפחתי.
אני מניח שחסידיה השוטים של התוכנית (וכאלה, לצערי, לא חסר) יזדעקו למקרא הדברים, ויזדרזו לשגר לעברי חץ רעיל ברוח המאפיינת את התוכנית: "אם לא נאה לך, אל תצפה!".
תנוח דעתם, אני לא צופה בתוכנית. להשקפתי, עדיף להשתעמם עד מוות ולספור נקודות שחורות על הקירות בבית מאשר לכלות לריק שעה וחצי יקרות מהחיים.
הבעיה היא שאי אפשר להימלט מהבואש הטלוויזיוני הזה. אין להאשים בכך את מפיקי התוכנית או את קברניטי ערוץ 2. אודה ואתוודה: אם גם לי הייתה תרנגולת המטילה ביצי זהב, לא היה אכפת לי אם היא מסריחה את כל הלול.
מי שאשם בעיקר בהתבהמות היא התקשורת (כן, גם עליי רובצת האשמה), שמדווחת על כל נפיחה שמפריח אחד האינטליגנטים בתוכנית ומעניקה משקל לדבריו משל היה נשיא המדינה. די! זה חצה את כל גבולות הטעם הטוב. הגיע הזמן שגם התקשורת, על שלל עיתוניה, ערוציה ואתריה, תרסן את עצמה ותתייחס לתוכנית כאל מוצר בידורי (נחות), ולא כאל מועצת חכמים המכתיבה את סדר היום במדינה.
הכותב הוא עורך זמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם