מהפכן בנשמה: במלאת 30 למותו, חברים מספרים על מנחם שיזף
חיה פוליטית. וכחן בלתי נלאה. מהפכן בכל רמ"ח אבריו. במלאות 30 למותו של מנחם שיזף, חבריו מכל צבעי הקשת - אמנון אברמוביץ', רובי ריבלין, גל אוחובסקי, סילבן שלום, ג'ימי טורק, כרמלה מנשה, ששי גז ויעל דיין - מספרים עליו. הבמאי דורון צברי ליקט את המיטב
שיזף היה דמות מהסרטים: היה לו קול צרוד באופן תמידי, במבט ראשון הוא נראה מוזר, והוא היה חכם מאוד ומצחיק מאוד. ראשון בכל ויכוח. שש לכל תעלול. מסוג הדמויות החד-פעמיות שעליהן ושכמותן כתבו חיים חפר ודן בן-אמוץ את "ילקוט הכזבים". אין אנשים כאלו. זאת אומרת יש, אבל הם נדירים. פריט לאספנים.
כמדריך, שיזף היה מעורב עד צוואר בכל המתרחש בקבוצה שלנו. מחובר און ליין לחיים של כל אחד מהחניכים בקבוצה. מעודד ומנחם את החלשים והכושלים, מקפיד עם החזקים ומעניש את מי שמנצל את כוחו בצורה לא הוגנת. לפעמים הייתה תחושה ששיזף זה כמה אנשים שנמצאים בו בזמן בכמה מקומות. איך האיש הזה נמצא בכל מקום ויודע הכול? לא ברור.
הוא גם היה חיה פוליטית. איש שמאל במובן האמיתי של המילה. תמיד בעד החלשים והמדוכאים. לא רק במילים, אלא גם במעשים. כשנתקל באי צדק או בעוול היה הופך עולמות ולא דופק חשבון לאיש כדי להביא לתיקון.
מי שהיה חבר שלו ידע ששיזף עשוי להתקשר בכל שעה כדי לרתום אותך לתיקון עוול שנתקל בו. לא יכולת להגיד לו לא. כלומר יכולת, תאורטית, לסרב. אבל מה זה היה עוזר? שיזף היה אובססיבי על הדברים הנכונים ולא הרפה עד שקיבל את מה שרצה. בגלל שאלו תמיד היו בקשות למען אנשים אחרים ואף פעם לא לעצמו גם לא היה נעים לסרב. ידעת שהוא צודק והלכת אתו.
שיזף היה איש של חברים. סוג של נאפסטר אנושי שמעביר קבצים של ידע ורכילות בין מאות חבריו. אם היית חבר שלו ידעת מה קורה לכל אחד מהאנשים ששיזף ראה בהם חברים. ההוא יצא מהארון, ההיא חזרה בתשובה, ואל תשאל מה קרה לזה שהיה בקבוצה המקבילה. רשת חברתית של אדם אחד שהיה מעורב בחיים של כל מי שבה אתו במגע.
30 שנה הייתי חבר של שיזף. הוא היה חבר נהדר. וכחן בלתי נלאה שלפעמים היה מעצבן ונודניק. קשה היה לכעוס עליו משום שלצד התכונות המעצבנות שלו הוא גם היה חכם, מצחיק (מאוד) ונדיב בצורה יוצאת דופן. נשמה טובה שחסרונה מורגש לכל מכריו ואוהביו.
בתחילת החודש שעבר הלך שיזף לעולמו. במלאות 30 למותו התכנסנו, כמה מחבריו, להעלות זיכרונות ולהתגעגע ביחד. יצאה מזה תכנית טלוויזיה צנועה - "חברים מספרים על מנחם שיזף". התוכנית שודרה בשבת, 12 בפברואר, בשידורי "קשת" בערוץ 2. הנה המיטב:
"מנחם שיזף היה הראשון שהבין, שהחליט אפילו, שמה שהקהילה צריכה זה להסתדר בתוך הפוליטיקה הישראלית, כלומר לבוא כגוף עם כוח ועם לובי. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 לא היה בעצם רחוב בקהילה ההומואית, כמו היום.
"שיזף הבין שהלגיטימציה היא להיראות במקום הנכון, וברגע שראש הממשלה או הנשיא
"שיזף היה הכי הומו מקצועי, הכי גאה בזה, ובזכותו היום כל הקהל הזה שמתרוצץ בתל אביב יכול להגיד שהוא לא פוליטי, וכל הדברים האלה שהצעירים אומרים היום. זה מנחם".
"התרומה הכי גדולה של מנחם שיזף לקהילה הייתה החשיפה התקשורתית. הוא לקח את כל הכישורים התקשורתיים שלו, והצליח להוציא את הקהילה החוצה ולשים אותה בגלוי בכלי התקשורת. בכך הוא קידם אותנו בצורה הכי משמעותית מבין כל יושבי ראש האגודה".
"הכרתי את שיזף מיד אחרי השחרור מהצבא. חברה שלי שמעה שהוא מחפש עוזרת וחשבה שזה יכול מאוד להתאים לי. נפגשנו בקפה תמר. לא הבנתי מי האיש הזה ומה הוא רוצה. אבל לאט-לאט הפכנו להיות קרובים, והוא סוג של אימץ אותי. הוא זה שהכניס אותי לטלוויזיה והכיר לי את בעלי. תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו, ושהוא ייתן לי עצה נכונה".
"מנחם שיזף היה עיתונאי אחר, יוצא דופן. עיתונאי שאכפת לו. הוא לא היה קורא הודעות פקס אלא מכתת רגלים, בועט בממסד במקום להיות עיתונאי של הממסד. עיתונאי של פעם ושל תקופה. אין ספק שהוא היה דמות יוצאת דופן בעיתונות ואני מאוד אהבתי אותו".
"הכרתי את מנחם שיזף ב-1978, במה שנקרא אז 'גוש שלום' באוניברסיטת תל אביב, שהקדים את שלום עכשיו. הוא כבר אז היה אנרגטי ופעיל, אץ רץ לו. לאחר מכן נפגשנו שוב בשנות ה-80, אני עיתונאי והוא בכנסת: דובר, עוזר פרלמנטרי, מעין חבר כנסת בפועל, אם לא בתואר. מין סיעה של איש אחד.
"להלוויה של מנחם באו מאות אנשים, כולם שם היו חייבים משהו למנחם, וכולם קיבלו ממנו הרבה יותר ממה שנתנו לו. אם כל אחד מהם היה מזמין אותו לשבת פעם אחת לארוחת צהריים, אולי הוא היה פה אתנו לעוד כמה שנים.
"לא הייתה לו משפחה, והחברים היו בשבילו הכול. אבל לא יכולת להחזיר לו את כל הדברים שהוא נתן לך, ואת זה הוא אף פעם לא הבין. הוא היה דון קישוט, ועורך דין לא יכול להיות כזה. אם הוא היה מגיע למסקנה שהלקוח שלו אשם, הוא היה יכול להגיד את זה לשופט, מרוב שהוא היה רודף צדק".
"שיזף היה אוהד שרוף של הפועל, והיה בא לכל המשחקים. במשך עשר שנים רצופות היינו נפגשים כמעט בכל יום, הוא היה בא אליי הרבה הביתה, מזמין מאשתי דברים מיוחדים לאכול שהוא אהב.
"היה בו קסם מיוחד והוא הרגיש אצלנו כמו בבית. בתור חבר מועצה, הוא היה בא אליי בטענות כל הזמן למה אני לא עוזר למשפחה כזו או אחרת, שהרסו להם את הבית. וגם בכדורגל - הייתי יכול לתת שני גולים במשחק, והוא עדיין טוב מספיק".
"אני יצאתי מהארון בעזרתו, אולי אפילו על גבו של מנחם שיזף. בדיוק השתחררתי מהצבא, ושיזף, שהיה יושב ראש האגודה, ביקש ממני להיות מרכז של קבוצות הנוער. עשינו סדנאות למדריכים בכל הארץ.
"ואז היה מצעד הגאווה הראשון שבו המשטרה הודיעה שצריכים להתפזר עד שש בערב. שיזף החליט שזה יהיה עד שמונה. ואז בשש באמת הגיעו שוטרים עטויי כפפות, כי אז היה אסור לגעת בהומואים. הוא גם זה שיזם את הפגישה הראשונה עם נשיא המדינה. קדמה לה האמירה האומללה של ויצמן, שהוא לא אוהב 'פייגלעך'.
"שיזף היה אז יועץ קרוב של ויצמן, ומיד הודיע שהוא מתפטר. לקח חודשיים-שלושה עד שהנשיא חזר בו, וזה קרה בעקבות הלחץ של שיזף. ואז שיזף יזם והשיג שתי פגישות היסטוריות לנציגי הקהילה - עם נשיא המדינה ועם ראש הממשלה".
"מנחם היה אדם טוב לב בצורה בלתי רגילה. קשה לי, אני יכול לבכות גם עכשיו. יש אולי גם נקיפות מצפון של כל החברים שלו, שלא תמכו בו מספיק בשנים האחרונות כי הוא היה בן אדם מאוד תומך. אני חושב שאם המצב היה הפוך, הוא היה בא לבקר אותי הרבה יותר ממה שאני באתי לבקר אותו".
"הכרתי את שיזף מהעבודה העיתונאית שלי ב'חדשות' והתקרבנו מאוד, למרות שהדעות הפוליטיות שלנו שונות לחלוטין. בשנות ה-80 כשהגעתי לתל אביב התחברתי לחבורה שלו, של אנשים שאוהבים גם לצאת ולבלות, ואוהבים גם ספורט וכדורגל.
"מנחם אהב כדורגל, היה פנאט להפועל, ושנא את מכבי בצורה מטורפת. הוא למעשה המציא את הלובינג ואת ייעוץ התקשורת האסטרטגי בישראל. הוא הגיע למסקנה שעיתונות זה לא מקצוע - אני הגעתי למסקנה הזו יותר מוקדם.
"אבל הוא עדיין נשאר איש ביקורתי ודעתן. יכולת ההזדהות שלו עם הלקוחות שלו הייתה מדהימה. היו לו הצלחות גדולות, הוא הוביל את עזר ויצמן בזמנו לנשיאות. שניהם היו אנשים לא צפויים, והחיבור ביניהם היה מדהים".
"מנחם היה אחי הצעיר והיחיד. הוא היה טוב לב בצורה מדהימה ועזר לכל מי שהיה יכול לעזור. הוא נרתם במרץ לכל מטרה שהוא חשב שהיא ראויה, הלך עם כל דבר עד הסוף, עד הקיצוניות. אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מחייג לנייד שלו. הוא מאוד יחסר לי כאח, וגם כמי שיש לנו זיכרונות משותפים שבעצם אין לי יותר עם מי לחלוק".
"מנחם שיזף לא היה איש ממסד, הוא היה מוסד בפני עצמו. מוסד בקהילה הגאה ומוסד בקהילה הכללית. הוא היה אדם מאוד מורכב, עם כישרון בלתי רגיל, וכל התכונות שייחדו אותו היו בערבוביה ובלי פרופורציות. אני מאוד מצרה על אובדנו, ושמחה על הזכות שהייתה לי להכיר אותו, לעבוד אתו ולהיות חברה שלו".
"הייתי שם עם מנחם בזמן הקמפיין של עזר ויצמן, היה ביניהם מפגש מאוד לא פשוט, אבל בסוף זה התחבר. שניהם אנשים מאוד דעתניים עם לשון משוחררת לחלוטין, אבל בסוף עזר עשה כמעט כל דבר שמנחם אמר לו.
"פגשתי לראשונה את מנחם במרתף בבית מפ"ם, ששם תמיד התכנסה ההנהגה של התנועה. באחד הערבים קם מישהו מהספסל האחורי ופתח ג'ורה באמצע אחד הנאומים. זה היה, להבדיל, כאילו שמישהו יקום ויצעק על הרב עובדיה יוסף באמצע שיעור שלו . וזה היה מנחם.
"היה לו פה רע ולב טוב, והיו חסרים לו שני דברים: טאקט - ושעון. הוא היה יכול להתקשר אליך בשלוש לפנות בוקר, אם משהו עצבן אותו. הוא היה חף מכל פוזה, איש של הפכים שלא דופק חשבון. כשהחלטתי להתמודד לכנסת הוא אמר לי 'איך אתה מעז, מי אתה בכלל?' אבל אי אפשר היה לכעוס על בן אדם נקי כמוהו".
"שיזף בעצם המציא את הפייסבוק, הוא היה הפייסבוק הראשון, רשת חברתית מהלכת. הוא הכיר לי את אשתי, והוא הכיר לאחותי את בעלה, ורק על זה מקומו בגן עדן מובטח. אני לא מבין איך אנשים בכלל התחתנו לפני שיזף.
"הוא היה איש מרתק, היה כיף להתווכח אתו, היה לו הומור נפלא והוא היה יריב ראוי עד שהמחלה טרפה אותו. עד אותו רגע הוא חי חיים תוססים, והפך את החיים של כולנו להרבה יותר צבעוניים ומרתקים".
"מנחם שיזף היה אידאליסט, איש קשיש כבר בהיותו נער. הוא היה מנהיג, כריזמטי, מצחיק, תמיד כיף להיפגש אתו, תמיד יש לו מה לומר ותמיד באותו 'רעל' פולני שכל כך כיף לשמוע. הוא היה אחד האנשים הססגונים, האינטלקטואלים, הרב-גונים, רחבי הלב והמצחיקים ביותר שחיו בתל אביב".
"הכרתי את מנחם בתל אביב לפני שנים רבות, והתיידדנו. כשהיה לי נושא שרציתי להתייעץ עליו, הכתובת בדרך כלל הייתה מנחם. כשמנחם איננו, משהו כל כך יקר חסר. משהו קרוב, משהו אנושי. אני מקווה שבמקום שהוא נמצא עוזרים, אוהבים ומקבלים אותו יפה".
"מנחם היה חבר אמיתי, למרות התהום הפעורה בין העדפותינו המדיניות והמיניות. איש שנעים להתרועע אתו ואיש אדיר להתווכח אתו. לא הייתה פעם שמנחם לא יעיר הערה, לא יעמוד על דעתו או לא יטיף - אבל בטוב לב. גם כשהטון היה בוטה הנשמה הייתה כולה שופעת אהבה, רצון טוב ורצון לשכנע, וגם יכולת להתפייס.
"מנחם היה מהפכן בכל רמ"ח איבריו, הוא לא היסס מעולם להביע בקול את עמדותיו ולהביא לידיעת כול את עמדותיו. כמה נחמה ואני אוהבים אותך, ועד כמה אתה חסר לנו, חסר לנו אחרי 35 שנה שבהן הלכנו ביחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם