געגועיי לדובון: זה לא באמת חורף מה שקורה כאן
אין הצפות ביפו ובדרום העיר, אין דיווחי זוועה על קשישים שגודשים את המסדרונות בוולפסון, ובאיילון יש בקושי שלולית. איזה מין חורף זה?
שיטפון בשכונת הארגזים בחורף 2007 צילום ארכיון: ראובן קסטרו
כלומר, אני מתכוון שאם אנחנו משרטטים קו באופן גס, נגיד, מדרך נמיר ומערבה, בן אדם שמתגורר בתחום הגאוגרפי הזה הוא אולי חלש יותר מהבחינה האידאולוגית, אבל מצד שני חייב כל ימיו לעמוד על המשמר ולהילחם בפיתוי העז להניח על גופו אביזרי לבוש מאופנת המתנחלים, נגיד, מעיל דובון כזה, ולמשל גם סנדלי שורש, עם גרביים, שאחרת, אם ייצא לבוש ככה לרחוב, ויפגוש אנשים שהוא מכיר, מעמדו הציבורי וקשריו החברתיים עתידים להשתנות ללא היכר.
ובכל אופן הדובון הירקרק הזה עורר את המחשבה מלכתחילה מכיוון ששמתי לב שבשנתיים האחרונות לא לבשתי מעיל. כלומר לא הצטרכתי לאביזר הלבוש החורפי הזה הקרוי "מעיל". כלומר כשבא בערך דצמבר עליתי על כיסא, ניגשתי למדף הרלוונטי בארון, הוצאתי ואווררתי את החולצות הארוכות, את הסווטשירטים, כלומר את חולצות המיזע. מהמגירה למטה שלפתי את המגפיים, יעני הבוטס. ואת המעיל לא. פשוט לא היה צריך. לא היה קר. כי לא היה חורף. פשוט אין חורף בשנים האחרונות.
אמנם בשבועיים האחרונים יורד גשם, ואפילו לפני שבועיים - כפי שטענו הדני רופים והנעמות אייזנברוכים בטלוויזיה - היה השבוע הגשום ביותר: שלוש מערכות של גשם. אבל בואו נשים דברים על השולחן - זה גשם? יש מין דלף אנגלי כזה מהשמים, מין טפטוף שבקושי מזדרזף לו למטה, מתאמץ לרדת כאילו העננים סובלים מבעיות בפרוסטטה. עם כל הכבוד, זה לא גשם. זה לא זלעפות. איפה גשם שאתה בורח ממנו לתחנות אוטובוס? לקומות קרקע על עמודים? איפה שלוליות שמכוניות זורקות עליך מהכביש? ומה עם הצפות בפרדס דקא ובשכונת הארגזים? איזה מין חורף זה בלי דיווחי זוועה על קשישים שגודשים את מסדרונות מחלקות הפנים בוולפסון?
אתה עובר מעל האיילון, מחפש לראות אותו עולה על גדותיו, ורואה שם שלולית שבקושי קרפדה יכולה לשחות גב. אתה עושה הא עם הפה, מחפש איזה אד קפוא שיעלה באוויר. לא אד ולא בטיח. יוצא למדרגות, אולי שכן ותיק הוציא תנור נפט ישן להסריח כמו פעם, כלום. רק ריח הליזול שהשאיר המנקה. אפילו כתמי בוץ שהשאירה סוליה אין. אתם יודעים מה - על מטרייה אני מדבר. מישהו עוד מסתובב פה עם מטרייה פק"ל? פעם היינו מעזים לצאת מהבית בפברואר בלי מטרייה? מישהו עוד מחזיק מטרייה שחורה מתקפלת, כזאת שנפתחת בלחיצה? שתמיד שניים מהשפיצים שלה יוצאים מקצות הבד הקרוע?
חורף בפברואר הוא כזה שרועדים בו מקור. וצריך מעיל. ככה זה. יש כללים וצריך לעמוד בהם. צריך שיהיה סדר בעולם. ואצלנו מה? אם לא קופצת לביקור איזו "מערכת", שנעמה אייזנברוך מכריזה עליה בעיניים נוצצות, השמש זורחת, וברחובות אנשים הולכים עם טריקו.
ורק גלעד שליט עוד לא חזר
אז אחרי שראיתי את המתנחל הדובוני הירקרק ניגשתי אל הארון של המעילים, הורדתי אותם מלמעלה עם המקל המיוחד שיש לו כזה צ'ופצ'יק מעוקל בקצה. שניים הבאתי מניו יורק. אחד מפרנקפורט. אני מת על המעיל מפרנקפורט - הוא ז'מס כזה ויש לו בטנת בד רקומה אדומה כזאת וצווארון סיני.
החמצתי את ההסעה לשדה וכמעט איחרתי לטיסה כי היה תור לקופה בחנות אבל לא ויתרתי - מחצי עולם גררתי את המעילים הנהדרים האלה לפה. ולמי אני טורח? כלומר, אני מתכוון, בנות יכולות כל השנה להתהדר בשלל בדים נהדרים, ואנחנו הבנים, חודשיים בשנה יש לנו להתגנדר בכמה נוצות, ועכשיו גם את זה לוקחים לנו? למה המתנחלים מקבלים חורף כמו שצריך ואנחנו לא? למה כל חגי בן ארצי ונדיה מטר משליכים על עצמם בנונשלנט את הדובון, את נעלי הפלדיום, אולי אפילו כובע גרב, כל אופנת החורף הנהדרת שלהם, ויוצאים הכי חתיכיים לרחובות יצהר ולפאבים של מערת המכפלה לנקר עיניים, ואנחנו מקבלים רק שמש?
למה הכול הולך רק למתנחלים בארץ הזאת?
אם מעכשיו והלאה הכול יהיה אביבי כזה, כל השנה טריקו, שלא לדבר על שינויי מזג האוויר, בלי עונות שנה, בלי כל הגעגועים והכיסופים, מה יהיה פה? תגידו לי מה יהיה פה?
הסתכלתי ככה עצוב בשלושת המעילים המוטלים כמו גוויות על המיטה בחדר השינה. לקחתי את המעיל מפרנקפורט, זה מהז'מס, עם הבטנה האדומה, לבשתי אותו על הטריקו, לא כי היה קר, סתם ככה בשביל הנוסטלגיה, הסתובבתי אתו בבית להרגיש קצת כאילו חורף.
אחרי כמה דקות התחלתי להזיע. הכנסתי יד לכיס, הרגשתי משהו קשה, הוצאתי את המשהו, זאת הייתה מדבקה מקופלת, פתחתי אותה, על המדבקה היה ציור פניו של גלעד שליט וכתובת מודפסת "גלעד עדיין חי". נזכרתי מיד: זה מהפעם האחרונה שלבשתי את המעיל, שהייתה בחורף לפני שנתיים, שאז נסעתי לאחת ההפגנות בירושלים של משפחת שליט. מיד הרגשתי הקלה. אפילו שמחה. לפחות דבר אחד לא משתנה בארץ. איזה תענוג. יש במה להיאחז. יש למה לקוות. החזרתי את המדבקה לכיס. חבל לזרוק. בטח נצטרך אותה לעוד שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם