המון אדם צועד ברחובות הניכור של תל אביב

התל-אביבי חי מוסר כפול. מצד אחד: זורם, מגניב, פתוח ומזמין. מצד שני: אל תתקרב אליי, אל תיכנס לחיי, אל תדבר איתי על דת, ובטח לא על דייט, אל תערער את עולמי הצר כעולם בתי קפה. וגם אל תציע לי חברות בפייסבוק

אבנר נינו | 9/2/2011 14:23

תגיות: תל אביב

בעיר הרפאים תל אביב כולם מפוחדים. משפילים מבט ברחוב. חלילה לא להיתפס, לא ליצור קשר עין. לא להפריע! המון אדם צועד ברחובות הניכור.

שדרות רוטשילד צילום: נאור רהב

התל-אביבי חי מוסר כפול. מצד אחד: זורם, מגניב, פתוח ומזמין. מצד שני: אל תתקרב אליי, אל תיכנס לחיי, אל תדבר איתי על דת, ובטח לא על דייט, אל תערער את עולמי הצר כעולם בתי קפה. אני גם לא רוצה שתתייג אותי או תזמין למסיבה ואל תציע לי חברות בפייסבוק.

הסטטוס של התל-אביבי המצוי הוא במה. הלהקה תמיד מוכנה והוא שר כאילו אין מחר, צמא לתגובות, רעב לשיתוף, בתנאי שאת הקהל הוא בוחר ומכיר. בשדרה העמוסה יעצרו אותו אנשים שאכפת להם ממשהו. יציעו לתל-אביבי המפוחד איזה מסר לקרוא, לחתום עליו, אולי אפילו באיזה נושא שגם אצלו בוער. אבל לא! להמשיך ללכת, מהר-מהר, לעבור צד, להתחמק.

התל-אביבי שלנו מתחנן שתבהה בו. יחס ואהדה הם האלוהים שלו. האומנות היא הדת. אמן של דעות ויצירה. הגיע עד לעיר המקבלת והמתירה הזאת כדי להשיל את המחסומים, לרקוד עד הבוקר במועדון הכי שווה במזרח התיכון.

על הבר ישלחו לו מבטים. כאלה שתמיד חיכה להם. מבט שיוכיח: "בחרתי בך, המשקה עליי". אבל לא! שאלות צפות ומציפות אותו כמו גשם חזק ששוטף את דרום העיר - אין תעלות ניקוז, אין לאן לברוח, נשאר רק לטבוע.

רק אתמול ארז את חייו ושם את כל הביצים בשדרות רוטשילד. הכניס ראש בריא למיטה עירונית מפויחת. ניסו לפתוח לו דלת, אך לפני שראה מה מסתתר מאחוריה, היא נסגרה! אלוף הטריקות. במקום לנצל עד תום את 15 דקות התהילה שהעיר המסוממת הזאת מציעה לו, הוא מעדיף לדבר על השריפה באיקאה.

אם אתה גר בתל אביב יותר מיום-יומיים, אם עברת פה לילה או שניים, להיכשל אתה כבר יודע. החשש הוא לוותר על המוכר, הנוח

והידוע, להשיל את הפוזה שעיצבת לעצמך, לבוא נקי. פשוט.

אפשר לעוף בעיר הזאת, זאת הסיבה שזחלת עד לכאן. אפשר לרחף מעל כל הבניינים האפורים המתקלפים, לצחוק ולהיות מי שרק תרצה.

לעומת זאת, אפשר גם להישאר על הקרקע. לעמוד עייף ומנוצח, להביט למעלה, ולראות שם את אלה שפרשו כנפיים. שהבינו שאפשר להפסיק לפחד, או כמו שממליץ אביתר בנאי, לא לפחד מהפחד. "הפחד הוא רגע, הפחד הוא שער".