מה אומרת הווילה של גלנט על האיש עצמו?
גם אם אתם משוכנעים שגלנט ראוי לרמטכ"לות, קשה שלא לחוש מבוכה למראה הווילה: כמה לא נוח צריך להיות לאדם בתוך עורו, אם הוא נזקק לבית גדול כל כך?
במוניות שירות יתיישב המתרווח דווקא באמצע השורה האחורית, ולשיא הנאתו הפרוורטית הוא יגיע כאשר המקום הפנוי היחיד יהיה בכיסא הסמוך לו. כאשר עולה נוסעת, המתרווח לעולם לא יבצע תנועת כיווץ מנומסת כדי לפנות לה את הדרך לכיסא.
משחקים כאלה הם לא לכבודו: הוא יישאר ישוב בפישוט איברים ויחכה שהנוסעת האומללה תיאלץ לחכך בו כל פיסה מגופה בדרך לכיסא הנכסף. ברגע שהיא מתיישבת, מתגבר המתרווח על חוקי האנטומיה וגדל לממדים של פי 40 אחוז מגודל גופו המקורי, כמעין דג אבו נפחא אנושי. כך לוכד המתרווח את הנוסעת בשני המילימטרים שהואיל להקצות לה לישיבה, כשתיק הצד שלה נהדף אל גרונה ומונע מעבר חופשי של חמצן. כל שאר החלל מלא עד אפס מקום בכתפיו, ירכיו, זרועותיו ובמקרים קשים אף שערות אוזניו של המתרווח.
לא כל המקרים קיצוניים כל כך, כמובן. מתרווחים צנועים יותר מוצאים פורקן בדחיקת זרועו של שכנם מעל משענת היד בקולנוע, פריסת ז'קט על כיסא סמוך בבית קפה גם כשהם יושבים לבד וכדומה.
תמיד חשבתי שהמתרווחים הם זן ייחודי שצומח במקומות ציבוריים, אבל מתברר שהנגיף השתכלל וכעת הוא תוקף גם אנשים נכבדים וידועי שם, שלא הייתי מנחשת לעולם שגם הם נפלו קורבן למחלה, אלמלא תקרית מצערת שחשפה אותם לעין כול.
יואב גלנט, למשל. אלמלא היה מוכרז כמינוי המועדף על אהוד ברק לרמטכ"לות, מי היה מזהה אותו? חוץ מש"ג מבוהל בכניסה לקריה וכמה חבר'ה מהפיקוד, אני מתכוונת. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי: גלנט, בתאוות השררה והקידום השמורה לכל מי שנשאר בצה"ל בתום שירותו הסדיר, התברר כמתרווח פורה במיוחד: הצצה אחת במקדש אלף לילה ולילה עטור הצריחים והחלונות המפותלים שבנה לעצמו מספיקה כדי לקבוע זאת.
גלנט נשוי ואב לשלושה ילדים, שיש יסוד סביר להניח שחלקם עזבו את הקן המשפחתי. אבל גם אם מי מהם נשאר עדיין לגור עם ההורים, בואו נגיד את זה שוב: כל הווילה הזו - בשביל אבא, אמא ושלושה ילדים. ברור, אני יודעת שזה בדרך כלל היחס בין גודל הבית לגודל המשפחה, וככל שיש יותר ילדים, כך הבית קטן ועני יותר. אבל אי אפשר שלא להתפעל, בחרדה מסוימת, מהדרך שגלנט המשיך להתרווח גם אחרי שהגיע לכאורה למנוחה ונחלה בווילה הענקית. שביל מילוט, חניה אקסטרה, מטע זיתים, 350 מ"ר נוספים נולדים לפתע, דונם פה ודונם שם.
בשבועות האחרונים,
אבל גם אם אתם משוכנעים שגלנט ראוי לתפקיד, קשה שלא לחוש מבוכה למראה הווילה והשטחים הכבושים שסביב לה. תארו לכם, כמה לא נוח צריך להיות לאדם בתוך עורו שלו, אם הוא נזקק לבית גדול כל כך ועוד מספח אליו כאחוז דיבוק את כל מה שמסביב. אפילו יותר משונה לחשוב על אדם כזה מתפקד בצוות צפוף של יועצים, בחדר דחוס פלזמות ושיחות דחופות.
מצד שני, האיש נשאר בצבא מיוזמתו! הצבא, שבו אין סיכוי לתפוס שנייה של תנומה בלי שמישהו יוריד לך כאפה על העורף וישאל מתי פותחים ת'שקם, הצבא שבו לומדים לזהות בחושך את שותפיך לאוהל לפי סירחון גרביהם, הצבא שבו אין רגע אחד של פרטיות. איך בן אדם שחייב מרחבים פתוחים ובדידות נשאר מבחירה בארגון כזה?
לא צריך להיות מועמד לרמטכ"לות בשביל להימנות עם מתרווחי הצמרת, וגם לא לגור במושב פסטורלי עם אדמות ריקות ומפתות. גם במגדלי היוקרה יש מתרווחים לא מעטים: הנה - אהוד ברק, מליץ היושר הנלהב של גלנט, נאלץ להצטופף עם אשת חיקו נילי פריאל בדירה ששטחה 540 מ"ר. מעט יותר מחצי דונם. אזרח צרפתי אנונימי רכש דירה בפרויקט בשדרות רוטשילד בתל אביב, ומכיוון שהמחשבה על 140 המטרים הרבועים שלה גרמה לו להתקפי אסתמה, הוא מיהר ורכש גם את הדירה הנותרת באותה קומה, בעלת שטח זהה.
מחברי דירות ומצרפי קומות כאלה ישנם בכל מגדל. צר להם המקום, מסכנים. ולמה להתעקש רק על דיירי מגדלים? גם בבניין רגיל אחד שהתגוררתי בו בעבר הייתה שכנה בעלת זמן וכסף שהשקיעה את רוב שעות היממה ביצירת מטרדי רעש וריח לדיירי הקומה שמתחתיה כדי שיתייאשו מהסבל המתמשך וייאותו למכור לה את דירתם.
היא פינטזה על דירה של שלוש קומות, ולשם כך השתלטה כבר בכוח הזרוע על הגג המשותף. הדבר היחיד שהפריד בינה ובין חלומה היה השכנים מלמטה. היא לא הייתה סתם חמדנית. אף אחד מהאנשים האלה הוא לא סתם חמדן - מדובר בהפרעה של ממש: בני אדם שמתפרסים על שטחים עצומים שלא לצורך, מתוך דחף נטול שם, עוד ועוד. ולתאבונם אין גבול. שערו לעצמכם כמה צרה, צפופה ואפלה היא הנפש שלהם, שהם מרגישים צורך חריף כל כך להימלט מפניה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם