בת"א של חולדאי מחיר הדמוקרטיה יקר: אביב לביא עונה לראש העירייה
כל כך הרבה דמגוגיה ב-450 מילה - זה בהחלט הישג שמוכיח שראש העיר בשל לדלג לביצה של הפוליטיקה הארצית. תגובה לטורו של רון חולדאי, שפורסם כאן בשבוע שעבר
כל מי שעקב אחרי הקרב על אוסישקין (אגב, הפועל כבר בחצי גמר הגביע. איפה האולם המובטח?) יודע שהנכונות להקשיב ולהשתכנע אף פעם לא נמנו עם סט התכונות שאתן רון חולדאי מסתובב בעולם. אז לא חשבתי שמשהו ישתנה, אבל גם לא חשבתי שאזכה לתשובה כה דלה כמו זו שהתפרסמה בחתימתו של חולדאי בשבוע שעבר. כל כך הרבה דמגוגיה ב-450 מילה (ספרתי) - זה בהחלט הישג שמוכיח שראש העיר שלנו בשל לדלג לביצה של הפוליטיקה הארצית.
קחו, למשל, את ההאשמות האישיות שהטיח בי, כאילו בעוד אני מטיף לאורח חיים חברתי וירוק (בחיי שמעולם לא התכוונתי להטיף. אני פשוט חושב שיהיה הרבה יותר כיף, בריא ונעים אם כולם פה ירכבו על אופניים), אני בעצם חי חיים של קפיטליסט מתבדל.
מה יש להגיד, צודק: בעוד רון חולדאי העממי רוכב על אופניו מדי יום לעבודה ביפו, תוך צליחת המהמורות והבורות שמזמנת הכניסה לעיר הכי חפורה בהיסטוריה, אני הוא זה שמתנייע ממקום למקום במכונית שרד מהודרת, ומדי פעם, בשביל הפוזה היחצנית, יוצא לרכיבה קצרה על אופניים, וכמובן ממהר לצייץ כשהם נגנבים מחניון העירייה.
שלא לדבר על העובדה שחולדאי הסוציאליסט הוא זה שמתגורר עם שלושת ילדיו בדירה שכורה במרכז העיר, בעוד אני, גביר שכמוני, מבלה את ימיי בשכונת יוקרה צפונית. באמת, הגיע הזמן שאפסיק עם ההתבדלות הזאת וארד אל העם.
אפשר להמשיך עם הבדיחות, והיו הרבה כאלה בטור התשובה של חולדאי, אבל בואו ניגש לעיקר, והעיקר בכלל לא מצחיק. לתומי, ציפיתי שראש העיר יתעמת עם הטענה העקרונית, המהותית, שהצגתי כאן לפני שבועיים, והיא - שאין שום סיבה שהחינוך הדמוקרטי (כמו, אגב, זרמים אחרים שמוכרים על ידי משרד החינוך) לא יהיה חינוך ציבורי.
אמנם לרשותו של ראש העירייה הועמד פחות מקום מזה שעומד לרשותי, ועדיין מוזר שהוא לא טרח לגעת בלבו של הוויכוח אפילו במילה אחת. טענתי, ואני חוזר וטוען, שבתוך הערוגה הציבורית - יסלח לי דב חנין על גניבת הקופירייט - יכולים ללבלב הרבה פרחים.
ששוויון ואחידות אינן מילים נרדפות: שתלמידים בבתי ספר שונים, מזרמים שונים, יכולים לקבל את אותם תנאים מהמדינה ומהעיר, את אותו תקציב, את אותו מבנה ראוי, אבל ללמוד על פי גישות שונות, גוונים שונים, פילוסופיות שונות. חולדאי טוען שכולם צריכים להיות שווים, והוא צודק; אבל בשום מילון בעולם "שווים" ו"זהים" אינן מילים נרדפות.
המלחמה האובססיבית שהכריז חולדאי על החינוך הדמוקרטי נובעת מבלבול מצער בין שני מושגים: "ממלכתי" ו"ציבורי". שנינו מסכימים שהחינוך בישראל צריך להיות ציבורי ושיש לעשות כל מאמץ
אין לי מילים עדינות לתאר עד כמה ההשקפה הזו אנכרוניסטית ולא רלווטית למציאות המגוונת של היום. אני יכול רק לשער שכמנהל גימנסיה הרצליה - ומן הסתם גם כמפקד בסיס - הוא דרש מכל התלמידים להגיע עם אותה תספורת.
תשאלו: אז מה - לשיטתך כל עשרה הורים יכולים לפתוח בית ספר התואם את השקפת עולמם החינוכית ולדרוש תקציב ומבנה? אז זהו, שלא. בשביל זה יש בישראל משרד חינוך. אפשר לא להשתגע עליו (ויש כמה סיבות טובות), אבל בסופו של יום הוא הסמכות המקצועית, הוא הגורם שמאשר תכניות לימוד ובתי ספר.
ומשרד החינוך מכיר בחינוך הדמוקרטי ובעשרות בתי הספר הדמוקרטיים הפרוסים ברחבי הארץ ומאשר את תכניות הלימוד שלהם. משרד החינוך מכיר ומאשר גם את מערכת השעות של "קהילה". את תכני הלימוד, את אנשי הצוות. רק ראש עיריית תל אביב מתעקש להשאיר אותם מחוץ לגדר.
ועוד פרק בדמגוגיה: חולדאי תהה מדוע לא הזכרתי בטורי את קיומו של בית הספר הדמוקרטי ביפו. הרי לכאורה זו הראיה שעיריית תל אביב פלורליסטית לתפארת ולא אוכלת דמוקרטים לארוחת בוקר.
בעודו מכסח אותי, חולדאי הפליג כאן בשבחי עצמו. הוא כתב ש"אי אפשר לומר שמדיניות העירייה ב-12 השנים האחרונות אינה עקבית. מיום כניסתי לתפקיד אני עומד מול לחצים כבדים ואיני מאפשר הקמה של כל מסגרת פרטית - ולא משנה מי עומד מאחוריה... הכי קל לומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, אך איני מוכן לוותר על אמירת האמת, גם כשזה לא נוח".
בעיתוי מושלם, יומיים לאחר מכן, פורסם שבחינות הכניסה לבתי הספר טבע ואמנויות, שבהן מתיימרים באופן שערורייתי לאבחן את כישוריהם של ילדים בני חמש וחצי, כנראה אינן חוקיות וכי עיריית תל אביב התעקשה לתת להן גיבוי במהלך כל השנים הללו. תזכורת: ב"קהילה" אין מבחני כניסה, אין קריטריונים, אין אפליה. מישהו ראה את הגיבוי של חולדאי בסביבה?
חולדאי טוען שאנחנו, הורי "קהילה", מעוניינים רק בדבר אחד. "מה שהם באמת רוצים", כתב , "זה את הכסף הציבורי". כשקראתי את השורה המדהימה הזו מיהרתי למגירה שבה אני מחזיק את הניירת הביתית. ובכן, שילמנו החודש ארנונה. גם מס הכנסה. תרמנו את חלקנו השמנמן לקופה הציבורית. ומה קיבלנו בחזרה?
הכסף הציבורי, ראש עירי היקר, שייך לי ולכל אחד מהורי "קהילה" בדיוק כמו לכל הורה אחר בתל אביב. מגיע לנו נתח שווה, לא פחות ולא יותר. זה כל מה שאנחנו מבקשים: שוויון, אותה מילה נשגבת שאתה מרבה לנפנף בה.
את אותו סכום שאתה משקיע בילד שלומד בכל בית ספר בעיר, אותו בניין, אותם כיסאות, הואל בטובך להשקיע גם בילדים שלנו. אפילו אם נדמה לך שמה שהם עושים שם, הדמוקרטים הקטנים האלה, לא מתיישב עם ההגדרה שלך למושג "חינוך".
אגב, זכותך לחשוב כך. בינינו, גם אני לפעמים תוהה אם לא היה מוטב שילדיי ישבו כל היום בשורות ישרות וימלאו חוברות עבודה בצייתנות; הספקנות הזו לגיטימית, אדוני ראש העיר, אבל היא לא רלוונטית. נבחרת להיות ראש עיר בשביל לתת שירות לתושבים, גם אם התושבים בוחרים עבור ילדיהם שיטת חינוך שלא עושה לך נעים בגב.
הבחירה הזו היא זכות דמוקרטית בסיסית. למרבה הצער, בתל אביב של רון חולדאי צריך לשלם ביוקר, מאוד ביוקר, כדי לממש את הזכות הזו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם