יאללה מלחמה: כך הוכרע הדרבי החם של השרון
הדרבי האמוציונלי של השרון הוכרע השבוע בניצחון מוחץ של גבי אשכנזי על יואב גלנט. בגומלין זה יהיה הרבה יותר סוער. וגם: קריאה נרגשת לאהוד ברק והמלצה חמה לאלוף שהיה מיועד לרמטכ"ל
וזו ההזדמנות לומר תודה, בשם משפחת אשכנזי, ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, ולמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהעניקו מתנת פרידה יקרה מפז לרמטכ"ל הנוכחי.
אין לי ספק כי בקרב הגומלין, שיבוא גם יבוא, אשכנזי וגלנט יסירו כבר את הכפפות ויקיזו דם לכל עבר. מלחמת הגנרלים תקבל משמעות הרבה יותר צורמת, וביטויים כמו "הוא הניח לי מטען צד בדרך לקריה" יהיו כאין וכאפס לעומת גיצי האש שירשפו זה על זה יריבי הנפש המרים.
בינתיים, אשכנזי יכול לנפח את החזה ולחייך כל הדרך לבקו"ם, אחרי שנאלץ לבלוע את עלבונו בחודשים האחרונים בעת שאהוד ברק וגלנט התייחסו אליו כאל אחרון החיילים. בניצחונו השבוע הזכיר הרמטכ"ל למי שהתעתד להיות מחליפו כי מבחן התוצאה הוא הקובע. ובמבחן הזה גלנט נכשל. הוא לא יהיה רמטכ"ל. רות סוף.
2. אי אפשר היה שלא לחוש אמפתיה כלפי גלנט בעת הצפייה בריאיון שהעניק לגדי סוקניק בערוץ 2. הלב באמת נחמץ על מי שכבר ראה את דרגות הרא"ל מנצנצות כל כותפותיו וכפסע היה בינו לבין התרווחות על הכיסא המרופד של ראש המטה הכללי של צה"ל.
מעולם לא עברתי הכשרה בקריאת תנועות גוף, אבל נדמה לי שלא צריך להיות מומחה גדול כדי לזהות את המטען הרגשי העצום שהצטבר אצל מי שהוגדר עד אתמול-שלשום "המיועד לרמטכ"ל". אפשר לנחש מה התחולל בקרבו שעה שהתבשר על ידי שני הגאונים, ביבי ואהוד, כי נסתם הגולל על האפשרות שיתמנה למפקד העליון של הצבא.
בשלב מסוים של הריאיון אפשר היה להתרשם כי בעוד רגע קט תתגנב לחלוחית לעיניו של האלוף והוא יבקש מהמראיין, הסחבק שלו מהשייטת, לקטוע את הריאיון בעודו באיבו. בנסיבת אחרות, היה אפשר לחוש חמלה על גלנט. אלא שבנסיבות הקיימות, מי שזקוק לחמלה הוא כל אחד מאיתנו, תושבי המדינה, שנאלץ לסבול את נוכחותו של אהוד ברק.
אלפי מילים כבר נכתבו
בעיניי, הישארותו של ברק בתפקיד הרגיש ביותר בממשלה היא הרבה יותר חמורה מאשר מינויו של גלנט לרמטכ"ל. אינני מתיימר להיות פסיכולוג, אבל מאז נחל יו"ר העבודה לשעבר ויליד השרון מפלה בבחירות האחרונות משהו השתבש עליו. הברק הפך לרעם, הקצין המהולל הפך לעסקן תככן, ההיגיון הפך לחידלון. בהיעדר יכולת או רצון של נתניהו להיפרע מברק, לא נותר אלא לפנות לשר הכישלון בעצמו בקריאה נרגשת: אנא, הנח לנו לנפשו. תן למישהו אחר לשקם את הביטחון שלנו.
3. לו הייתי גלנט (וטוב שאני לא), הייתי עושה השבוע מעשה: מתקשר לאחד העיתונים (למעריב אין סיכוי שהאלוף יתקשר) ומבקש לפרסם מודעה בזו הלשון: "למכירה בית רחב ידיים ומושקע במושב יוקרתי בשרון. מחיר בשמים, סביבת מגורים נעימה, שכנים לתפארת אחד-אחד".
ועכשיו ברצינות: אם גלנט רוצה לשכוח את טראומת הרמטכ"לות במהרה, הוא חייב לסלק את מטעני הצד, כלשונו, מאזור מחייתו. והמשמעות היא לעזוב את מושב עמיקם ולהתגבר על העלבון הצורב במקום אחר.
במקום שבו עיניהם של השכנים לא תהיה צרה בו, במקום שבו לא ימשוך אליו את תשומת הלב, במקום שבו יוכל לחיות את חייו בשקט, במקום שבו לא ניתן יהיה להרים מסוק לאוויר ולצלם את ביתו כאילו מדובר באחוזה בדנוור.
הייתי ממליץ לו בחמימות לרכוש בית ברחוב הכרמל בכפר-סבא, מקום שעונה על כל ההגדרות שתוארו, אבל לא נראה לי שהוא יסתדר עם השכן גבי אשכנזי.
הכותב הוא עורך זמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם