השרה האלמונית: האם תצליח אורית נוקד להטביע חותם על הממשלה?
המפץ הפוליטי של אהוד ברק הפך את ח"כ אורית נוקד מקיבוץ שפיים לגיבורת השעה. לפתע, בלי שהתכוונה, מצאה עצמה סגנית שר התמ"ת האלמונית בתפקיד שרת החקלאות. נשאלת כעת השאלה: האם היא תצליח להטביע חותם בממשלה או שתמשיך לדשדש באפרוריותה? לחבריה לשעבר במפלגת העבודה התשובה ברורה
הם יחקרו את המהלך הפוליטי של אהוד ברק שפרש מתנועת העבודה והקים סיעה בשם "עצמאות" ובה ארבעה ממקורביו: מתן וילנאי, שלום שמחון, עינת וילף ואורית נוקד. בין היתר יתהו ההיסטוריונים מי זו אורית נוקד, מה היא עשתה שהפך אותה לשרה ולאן היא נעלמה?
אבל בינתיים צריך להתרגל למציאות החדשה. ובמציאות החדשה נוקד, תושבת קיבוץ שפיים, היא שרת החקלאות בממשלה הרחבה של בנימין נתניהו. מאז שהצטרפה לברק ופרשה איתו לסיעה העצמאית, נוקד זכתה לחשיפה תקשורתית יותר מאשר בכל הקריירה הפוליטית שלה.
לפתע התברר לציבור הישראלי שיש חברת כנסת בשם אורית נוקד. אחרי כמעט עשר שנים בכנסת, קשה לחשוב על התבטאות אחת משמעותית שלה, על עשייה יוצאת דופן ועל פעילות דרמטית של הפוליטיקאית האלמונית, שלשיאה הפוליטי הגיעה עם מינויה לסגנית שר התמ"ת. ואולם מתברר שבפוליטיקה הכול יכול להיות. בתוך שעות ספורות היא עמדה במרכז הסערה הפוליטית התורנית וזכתה לקטוף את הפירות לאחר שמונתה לשרת החקלאות.
"הפוליטיקה הישראלית זה הקזינו הכי משוכלל שיש", מתפייט מי שהיה עד השבוע שעבר חברה לסיעה של נוקד, ח"כ דניאל בן-סימון. "אפילו בלאס וגאס לא תמצא קזינו כזה. ואורית נוקד זכתה בו בטעות".
הנה כי כן, אפילו פוליטיקאי אפרורי ולא מוכר יכול להגיע לשולחן הממשלה. אם לא בזכות הכישורים, אז לפחות בזכות הקשרים. ונוקד, שידעה לתמוך בברק לכל אורך הדרך, היא הדוגמה הטובה ביותר לכך.
נוקד נולדה לפני 58 שנים בירושלים למשפחה מוזיקלית. אמה היא הזמרת הדסה סיגלוב, שהופיעה בארץ ובעולם. הרצל, אביה של נוקד, שהיה אף הוא מוזיקאי, הקים את מועדון הזמר בירושלים. אחיה של נוקד, חגי, הוא מוזיקאי המתגורר בלונדון. נוקד החליטה לא לפנות לעולם המוזיקה והאמנות ולמדה משפטים. לאחר נישואיה לדודי, חבר קיבוץ שפיים, החליטה לעבור עמו לקיבוצו.
בריאיוןשהעניקה לפני שנה וחצי לזמן ירושלים היא סיפרה: "האמת היא שנורא התחבטתי מה ללמוד. ידעתי שכבוגרת הליד"ה (בית הספר היוקרתי שליד האוניברסיטה בירושלים, ז"ג) בוודאי ובוודאי שאני צריכה להמשיך בלימודים אקדמיים, והתלבטתי אם ללמוד סוציולוגיה או לעסוק בהוראה. בסוף החלטתי שלימודי משפטים יכולים להיות דבר טוב. זה כרטיס כניסה להרבה דברים אחרים, ואני באמת אוכל לעשות אותו טוב בגלל האופי שלי. אני מאוד אוהבת אנשים ואני אוהבת לעזור לאנשים".
נוקד עבדה כעורכת דין במשרד פרטי, ובהמשך עברה למחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית. "הייתי מעורבת בכל מיני נושאים שעברו על הקיבוצים
מאמצע שנות השמונים ועד שנת 2002 שימשה נוקד כיועצת המשפטית של התנועה הקיבוצית. בתנועה הקיבוצית התלהבו מעורכת הדין החרוצה, והחליטו להריץ אותה בפריימריז של מפלגת העבודה במסגרת מחוז הקיבוצים.
"היא כבר הרבה זמן מסתובבת בפוליטיקה", מספר יובל שגיא, מזכיר קיבוץ שפיים לשעבר. "בתנועה הקיבוצית הכירו אותה כיועצת משפטית ורצו להריץ אותה. בשפיים חשבנו שזה הדבר הכי נכון. עזרנו לה רבות והיא הצליחה להיבחר למפלגה במחוז הקיבוצים".
מי שפתח לנוקד את שער הכניסה לבית הנבחרים היה פרופ' שלמה בן-עמי, שהחליט לפרוש מחברותו בכנסת - בין השאר על רקע הביקורת שהטיחה בו ועדת אור שבחנה את אירועי אוקטובר 2000. וכך, באוגוסט 2002, חצי שנה לפני פיזור הכנסת ה-15, נכנסה נוקד לבית הנבחרים. בבחירות שנערכו לכנסת ה-16 בפברואר 2003, היא נבחרה כנציגת הקיבוצים והחלה לעסוק בתחום הגנת הצרכן. היא כיהנה כיו"ר השדולה להגנת הצרכן - החברה היחידה בשדולה.
לאחר שמפלגת העבודה בראשותו של שמעון פרס הצטרפה לקואליציה בינואר 2005, נוקד השתדרגה במעמדה ומונתה לסגניתו של שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, תפקיד שטמן בחובו תואר של סגנית שר אך לא הרבה מעבר לכך.
באותה קדנציה מפלגת העבודה נקרעה בין חבריה - מבחינה זו, דבר לא השתנה עד היום. פרס התעמת עם עמיר פרץ ובנימין בן-אליעזר סביב סוגיית הישיבה בקואליציה. העימות הזה הוביל לפרישתו של פרס וחברים נוספים ממפלגת העבודה והצטרפותם למפלגת קדימה בראשות אריאל שרון.
בנובמבר אותה שנה נפרדה נוקד מתפקיד סגנית המשנה ושבה להיות חברת כנסת מן השורה, כך גם בכנסת ה-17, ואילו בכנסת ה-18 - הנוכחית - זכתה נוקד לשדרוג נוסף. היא מונתה לתפקיד סגנית שר התמ"ת בנימין בן-אליעזר.
"היא לא הייתה קיימת בכלל מבחינה פוליטית", אומר אחד מחברי הכנסת של מפלגת העבודה. "אף פעם לא הבנתי איך התנועה הקיבוצית שיש לה לא מעט אנשים טובים שיכלו להיבחר במקומה, בחרה דווקא בה. אבל היא זו שנבחרה. היא לא עשתה שום דבר משמעותי. ממש לא. היא עסקה קצת בחקיקה צרכנית. מעבר לזה, לא עשתה שום דבר בפוליטיקה המקומית. היא עסקה הרבה בשמירה על האינטרסים של המגזר החקלאי, אבל מעולם לא ניהלה מאבקים פוליטיים משמעותיים".
עיון באתר הכנסת מלמד על כך שנוקד היא ח"כית פעילה למדי. היא חתומה על מאות הצעות חוק - רבות מהן הצעות משותפות לה ולח"כים אחרים. הרוב המכריע של ההצעות הן הצעות טכניות ומשמימות, שלא לומר מעט הזויות.
כך, למשל, אחת ההצעות האחרונות שהגישה נשאה את השם "הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשס"ט–2009". בהצעה זו, הסבירה נוקד.
"יש לקבוע הסדר מקביל המחייב את הבנקים לשלם ללקוחותיהם ריבית על יתרות זכות. בשנים עברו מקצת הבנקים שילמו ריבית כזו, ונראה שיש לחדש נוהג זה כיום". היא אף הוסיפה: "נראה כי תיקון כזה עשוי לעודד את לקוחות הבנקים למחוק את יתרת החוב כדי לזכות בריבית על יתרת הזכות". ההצעה לא הסבירה כיצד ימחקו לקוחות הבנקים את המינוס בחשבונותיהם.
הצעת חוק נוספת שלה, הצעה לחוק יסוד משאל עם, מציעה כי "משאל עם ייערך בישראל אם החליטה הממשלה כי דיני השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו על שטח מסוים, או אם החליטה החלטה לשינוי גבולות המדינה, וההחלטה אושרה על ידי הכנסת ברוב חבריה". גם הצעה זו נותרה על הנייר בלבד.
רובן המכריע של הצעות החוק של נוקד עוסקות בתיקונים לחוקים קיימים או בחוקים צרכניים. אף הצעת חוק לא גרמה זעזוע חברתי, אף הצעה לא מקוממת ומכעיסה. רבות מההצעות,
אגב, נותרו כהצעות ולא זכו לאישור. עם זאת, נוקד רשמה הצלחה מסוימת בתחום הגנת הצרכן. היא קידמה תיקון לחוק הצרכן שזכה לכינוי "חוק עסקה קצובה". על פי החוק, ספקי השירות השונים במשק יידעו את הצרכנים מראש על כך שתקופת המבצע שהתחייבו אליו עומדת להסתיים כדי לאפשר להם להחליט אם להמשיך את ההתקשרות עם ספק השירות.
"אני נותנת לה ציון טוב מאוד על פעילותה", אומרת גלית אבישי, מי שהייתה מנכ"ל המועצה לצרכנות וכיום יו"ר "אמון הציבור", מוסד שעוסק בהגנה על צרכנים. "כשהיא החליטה שהיא מובילה נושא, היא למדה אותו לעומק. לאנשי עסקים היה קשה להשפיע על עמדתה. ראיתי את זה בחוק לעסקה לתקופה קצובה. באו אליה הרבה חברות וניסו לשנות את דעתה. אורית עמדה על הרגליים האחוריות למרות הלחץ עליה, ואני מעריכה זאת".
למזלה של נוקד, לא כל הצעות החוק שלה אושרו, ובכך מנעו ממנה להתבזות. כך למשל, הצעת חוק שהגישה בשנת 2003 יחד עם מתן וילנאי, שותפה לסיעה החדשה, ועם ח"כים נוספים, שמהותה תיקון לחוק יסוד הממשלה. נוקד וחבריה הציעו לצמצם את מספר השרים ללא תיק לעשירית מכלל השרים בממשלה.
"מינוי השרים בלי תיק הפך לכלי תגמול פוליטי ללא קריטריונים מבוססים", נכתב בהצעה שעליה הייתה חתומה נוקד. "המצב הכלכלי הקשה השורר במדינת ישראל הביא לקיצוצים בכל תחומי החיים. חובת הממשלה לשמש דוגמה ולהעביר עלויות אלה על מנת להקל על שכבות המצוקה, לפיכך מוצע להגביל את מספר השרים בלי תיק ביחס למספר השרים הממונים על משרד".
שמונה שנים מאוחר יותר נוקד השתתפה במהלך פוליטי שבסופו תוגמלה במינוי לשרת החקלאות. "מה שקרה כאן זה בסך הכול תקרית", אומר ח"כ בן-סימון. "זה מתן שוחד פוליטי על ידי הרפתקן חסר תקנה, אהוד ברק. הוא נתן לאורית ספק שוחד ספק מתנה, וכך הוא משך אותה".
ח"כ אחר מהעבודה מוסיף: "היא (נוקד) ידעה שאם היא לא תעשה את המעשה הנבזי הזה היא לא תהיה שרה". לא רק כמחוקקת ניסתה נוקד להימנע מעימותים. גם כנואמת היא התאמצה שלא להרגיז איש. כך, למשל, בדיון שנערך עם תחילת הקדנציה הנוכחית, בראשית 2009, תקפה ח"כ רוחמה אברהם בחריפות את החלטת מפלגת העבודה להיכנס לממשלת הליכוד.
"בוז'י, שמחון, פואד, וילנאי, ברוורמן, אורית נוקד, אתם הסמרטוט החדש של ממשלת הימין הקיצונית הזאת, של הממשלה ההזויה הזאת, של ממשלת המורדים, שנקנתה בכיסאות. כן, נקנתה בכיסאות, אפילו בכיסאות הזויים".
נוקד השיבה לדברים במילים: "חשבתי שבסיטואציה הקיימת שבה קדימה בחרה באופוזיציה, השפעתנו נוכח מספר המנדטים שקיבלנו עלולה להיות קטנה, וספק רב אם קולנו היה נשמע. לעומת זאת, אני מאמינה שכניסתנו לממשלה מבטיחה לנו השפעה משמעותית על דרך הפעולה של הממשלה ומדיניותה. נהיה במקום שבו עושים ולא רק מדברים".
"היא אישה מאוד חלשה ונגררת", אומר עליה שר לשעבר במפלגת העבודה. "במפלגה יש הרבה כעס עליה. במקום להיות דמות משמעותית היא פחדה אפילו להביע את דעתה בכל מיני נושאים. לא דיברה, תמיד אמרה 'אני מסכימה'. לא ראית אותה מתווכחת על כלום. ברגע שהציעו לה להיות שרה, היא מיד הלכה".
"ישבתי לידה שנה וחצי בכנסת בכל הצבעה, וממה שראיתי היא לא ידעה על מה היא מצביעה", אומר עליה אחד מחברי הכנסת. "היא ראתה מה שאחרים עושים וכך הצביעה. אהוד ברק יודע את זה, וניצל את החולשה שלה. היא אישה שברירית שלא מסתכסכת עם אף אחד. היא עולה לדוכן ואף אחד לא קורא קריאת בייניים כדי לא לפגוע בה".
שברירית או לא (אגב, בראיונות המעטים איתה היא דואגת תמיד לאזכר את משקלה - 49 ק"ג. אף גרם אחד לא יותר), נוקד הצליחה לעקוף בסיבוב לא מעט פוליטיקאים ותיקים ולהיכנס לממשלה. אחד הפוליטיקאים שעקפה הוא בן דודה, דני איילון, תושב רעננה וסגן שר החוץ.
איילון, דיפלומט מקצועי שמשך לא מעט אש במהלך כהונתו, ראה כיצד נוקד מדלגת מעליו ונהיית שרה. למרות זאת, הוא מפרגן לבת דודתו. "זה לא עניין של תחרות ספורט", הוא אומר. "היא מאוד ראויה ומוכשרת. נושא החקלאות קרוב ללבה מעצם היותה חברת קיבוץ. היא אשת ההתיישבות העובדת. בקונסטלציות פוליטיות אחרות, היא הייתה הופכת לשרה לפני שנים. מבחינה זו נעשה צדק מקצועי ומוסרי".
אבל היא לא ממש מוכרת בציבור.
"היא לא מוכרת, זה נכון. אני מכיר אותה כאישה יסודית. היא הצליחה בכל מה שעשתה כולל לימודי משפטים שאותם סיימה בהצטיינות. זה שהיא לא התבטאה בתקשורת, זה רק כי את כל מרצה היא הפנתה לעשייה. לכן מבחינתה נעשה צדק. היא אישה ראויה, בייחוד במשרד החקלאות".
חבריה של נוקד בתנועה הקיבוצית לא ממש שותפים לדעתו של איילון. מזכיר תנועת המושבים, זאב שור, המוכר בכינוי "ולוול'ה", מתח ביקורת על כך שנוקד נטלה איתה את המושב בכנסת שהיה שמור לנציגי הקיבוצים. "יש במחוז הקיבוצים ביקורת קשה מאוד על אורית", הוא אומר.
"אני מקבל המון פניות ומיילים שנדרוש ממנה את המנדט. אני אישית מצר על הצעד שעשתה. אני חושב שאורית הלכה למהלך לא ראוי. חבל לי על כך. הייתי רוצה לראות את אורית במחוז הקיבוצים במפלגת העבודה. אני מכיר ומוקיר אותה, וחבל שעשתה את זה".
כרגע אין לכם ייצוג בכנסת.
"היא יצאה מהתנועה, אבל המחוז לא יצא. המחוז נשאר במפלגה. אנחנו ממשיכים להיות פעילים מרכזיים במפלגת העבודה. המפלגה לא אמרה את המילה האחרונה. נותרו לה עוד כוחות".
דווקא שגיא, מזכיר קיבוץ שפיים לשעבר, מפרגן לשכנתו: "אורית עשתה צעד פוליטי נכון. אני מקווה שהיא תמשיך לייצג את התנועה הקיבוצית גם מהמפלגה החדשה שלה, ובוודאי בתפקידה החדש כשרת החקלאות. היא בחורה על הכיפאק. אישה רצינית מאוד, אהודה מאוד. תמיד הייתה בקונצנזוס של הקיבוץ".
עד כמה שווה מילתו של פוליטיקאי אפשר להתרשם מהדברים שאמרה נוקד על מפלגת העבודה באותו ריאיון לזמן ירושלים. "זו מפלגה שבעצם כולם עכשיו הולכים בדרכיה. יש לה דרך הכונה בכל הנושאים. בין שזה הפן המדיני ובין שהפן החברתי. התפישה האידאולוגית שלה מאוד נכונה ואני משתדלת לעשות ככל יכולתי כדי ליישם אותה, או לפחות להיות במקום שיאפשר לי גם להשפיע על הדרך של המפלגה. חבל לי על מה שקורה איתה היום ואני מייחלת ומקווה שיהיה אפשר ליישב את המחלוקות, כך שנוכל להופיע כמקשה אחת".
בהודעה שפרסמה לאחר פרישתה, נוקד כבר נשמעה אחרת: "המנגינה הצורמת ומחרישת האוזניים שיצרו הקולות השונים במפלגה הביאה למיאוס ציבורי והעלימה את העשייה ושורה של החלטות והסכמים שתרמו לשינוי כלכלי וחברתי במשק. בכלל זה, העברת תקציבים והחלטות לטובת חיזוק וביסוס ההתיישבות והקיבוצים. מתוך שאיפה לקיים את היעדים אשר ניסיתי לממש במסגרת מפלגת העבודה, בחרתי להשתתף בבניית מסגרת חדשה המבוססת על דרך של מרכז ציוני ושמירה על ערכיה הדמוקרטיים של ישראל".
ח"כ בן-סימון לא מתרשם מדבריה של נוקד. "יש אנשים שעובדים יום ולילה בכנסת. קח את יוסי שריד לדוגמה. היא כיהן יותר מ-30 שנה בכנסת, היה פרלמנטר יוצא דופן, וכיהן בסך הכול שנה וחצי כשר. לא תמיד הכישורים מביאים אותך לשבת ליד ההגה של המדינה. עכשיו אורית תקבל את ההחלטה אם לתקוף את איראן. אתה מבין את המשמעות? אורית נוקד תקבע את גורל המדינה ואת עתיד ילדיך.
"אבל שלא כמו בלאס וגאס, בקזינו של הפוליטיקה אתה יכול לשבת ליד הגה המדינה ולקבוע אם ישראל תצא למלחמה. אם תהיה התקפה על איראן ואורית נוקד תהיה בממשלה, יהיה לה חלק בשינוי פני העולם. זו כבר מגה-החלטה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם