ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

עלייה וקוץ בה: עיריית נתניה יוצאת לקרב על תקציב הקליטה

אלפי עולים חדשים נקלטו בשנים האחרונות בנתניה. אך למרבה האבסורד, היא אינה מוגדרת על ידי הממשלה כעיר קולטת עלייה, מעמד שיזכה אותה בסיוע כספי של מיליוני שקלים. מרים פיירברג זועמת: "קליטת עלייה היא משימה לאומית, בשום פנים ואופן לא משימה עירונית"

אחד המאפיינים של מדינת ישראל הוא ריבוי האבסורדים שבה. השבוע חשפה ועדת הקליטה של הכנסת אבסורד אחד נוסף. בישראל, למי שלא יודע, יש הגדרה של "עיר קולטת עלייה". עיר שזוכה בתואר כזה, מקבלת שורת הטבות מהמדינה המתבטאת במיליוני שקלים מדי שנה.

אך למרבה האבסורד, אין כל קשר בין רשימת הערים המוכרות כיום על ידי משרד הפנים כערים קולטות עלייה לבין המציאות. רמת-השרון ויהוד, למשל, הן ערים שראו מקרוב עולה חדש לפני עשורים רבים, אך בפועל הן מוגדרות כערים קולטות עלייה.

ואילו נתניה, חדרה, עפולה וערים אחרות, הניצבות כיום בחזית קליטת העלייה, אינן מוכרות ככאלה, ונאלצות לשאת בעלות הכספית הגבוהה של קליטת העלייה לבדן.

בעיריית נתניה ובוועדת הקליטה של הכנסת החליטו השבוע לשים קץ לאבסורד ולצאת למאבק. על פי נתוני עיריית נתניה, בעשור האחרון נקלטו בעיר כ-20 אלף עולים. רק בשנת 2010 קלטה נתניה 1,159 עולים (נתוני משרד הקליטה שונים, ראו טבלה). המספרים הללו ממקמים את נתניה במקום החמישי בארץ בהיקף קליטת העלייה, אחרי ירושלים, תל-אביב, חיפה ואשדוד.

בכל הקשור לקליטתם של יהדות אתיופיה נמצאת נתניה במקום הראשון. מ-1982 קלטה נתניה כ-15 אלף עולים מאתיופיה. בסך הכול, כ-70 אלף איש, שליש מתושבי נתניה כיום, הם עולים חדשים וותיקים, ורבים אחרים הם צאצאיהם.

"מי שמגדיר איזו עיר נחשבת לקולטת עלייה הוא משרד הפנים", מסביר ח"כ דני דנון, ראש ועדת הקליטה. "אבל ההגדרות הן היסטוריות ולא משתנות. כלומר אותן ערים שהוגדרו כקולטות עלייה בשנות החמישים והשישים מוגדרות ככאלה גם היום".

לדברי דנון, ההטבות שלהן זוכות אותן רשויות כוללות בין היתר מפתחות שונים לחישובי הארנונה,

מענקים ותגמולים שמסתכמים במיליוני שקלים בשנה. "לפי הניתוח שלי, האוצר נמנע היום מלשנות את ההגדרות כי הערים הקולטות היום בפועל הרבה יותר גדולות, כך שעלות ההגדרה שלהן כקולטות עלייה תהיה הרבה יותר גבוהה. מדובר בעיוות ולכן אני מקדם בימים אלה הצעת חוק במטרה לשינוי המצב".

דנון מדגיש כי הצורך בחקיקה נובע רק מאחר ששרי הפנים והאוצר אינם משנים את ההגדרות מיוזמתם. "בהסכמה בין שר הפנים לבין שר האוצר אפשר לסגור את הנושא תוך שעה", הוא מדגיש. "אבל מאכיוון שזה לא קורה, הכנסת תכפה את שינוי ההגדרות על ידי חקיקה".

אתה צופה שהיוזמה שלך תזכה לתמיכת הכנסת?
"אני מאמין שהחוק יקודם. הנושא של קליטת העלייה חוצה מפלגות, אבל מדובר בתהליך ארוך שייקח כמה חודשים".

מי שמתמודדת ביום-יום עם העיוות הנוכחי היא ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג. מאז שנת 1999 מנסה פיירברג להביא לכך שנתניה תוגדר כעיר קולטת עלייה, בינתיים ללא הצלחה מרובה.

"אני מעלה כל הזמן את הטענה שבסך הכול קליטת עלייה זה הדבר החשוב ביותר שיש לנו היום במדינה", אומרת השבוע פיירברג. "זו הגשמת החזון הציוני. אני גאה מאוד שלאורך עשרות השנים האחרונות נתניה לוקחת חלק מרכזי בקליטת העלייה ואני חושבת שכל עיר צריכה לשאוף לזה. בסופו של דבר מי שנושא בנטל הזה זו העיר לבדה, ואילו המדינה מתנערת מתפקידה בנושא, ותושבי העיר צריכים לשאת בעלויות קליטת העלייה".

בעיריית נתניה מסבירים כי עד שנת 2001 התקבל ממשרד הפנים מענק קליטה עבור כל עולה, שחושב לפי מספר העולים שנקלטו בעיר. אולם משנה זו ואילך בוטל המענק אף שהעיר המשיכה וממשיכה לקלוט עולים כל השנים.

כיום מקבלת העירייה סיוע בקליטת העולים רק ממשרד הקליטה, וזאת לפי פרויקטים ייעודיים. כמו כן, העירייה מקבלת תמיכה מהסוכנות היהודית לתלמידי אולפן א', אך מדובר בסכומים זעומים. בעירייה מלינים על כך שהמדינה מותירה אותה להתמודד בכוחות עצמה בחזית הקליטה.

עד כמה נתניה נוטלת חלק פעיל בקליטת העלייה, יכול להעיד אליאס מהרי, מנהל מוקד הקליטה של עולי אתיופיה בעיר. מדובר במוקד המסייע לעולים בכל קושי שבו הם נתקלים - בבית הספר, במקום העבודה, בביטוח הלאומי או בחייהם האישיים. בשנה החולפת, מספר מהרי, התקבלו במוקד לא פחות מ-5,400 פניות.

את המוקד המדובר מתקצבת העירייה יחד עם משרד הקליטה. לדברי מהרי, שעלה בעצמו לפני כמעט 30 שנה מאתיופיה, העבודה עדיין רבה. "אם העיר הייתה מוכרת כקולטת עלייה, ודאי שהתקציבים היו שונים. ההתנהלות הייתה אחרת וגם התוצאות היו אחרות לחלוטין", הוא אומר. "לא נראה לי הגיוני שעיר שחיים בה 15 אלף עולים מאתיופיה - המספר הגבוה בארץ - לא תוכר כקולטת עלייה".

"קליטת עלייה בשום פנים ואופן לא צריכה להיות משימה עירונית, זו משימה לאומית", אומרת פיירברג בכעס. "אנחנו מוציאים סכום של יותר מ-20 מיליון שקל בשנה, לא כולל הוצאות של מערכת החינוך הקשורות בנושא. לא ייתכן שהמדינה לא תיתן עליו שיפוי. התקציב שאנחנו מקבלים בטל בשישים לעומת ההוצאות שנגרמות לנו".

אילו הוצאות למשל?
"הנחות במסים שאנחנו נדרשים לתת על פי חוק, הוצאות של שירותי הרווחה, מעונות יום לקשישים ועוד. כל זה נופל על גבם של תושבי נתניה וממומן מכספי המסים שלהם. זאת בעוד שערים ויישובים שתושביהם אמידים הרבה יותר משלנו, כגון הרצליה, רעננה, קיסריה ומושבים מבוססים מקבלים סיוע מהמדינה. זה פשוט לא צודק".

במשרד לקליטת עלייה מודעים לעיוות אך מגלגלים את האשמה לפתחו של משרד ממשלתי אחר. "זו קומבינה של משרד הפנים", אומרת שרת הקליטה סופה לנדבר.

"זו נראית חקיקה לא צודקת, ואנחנו לא יכולים להשפיע עליה. יש פה דבר שצריך לשנות ומיד. ערים כמו נתניה, אשדוד, חיפה וראשון-לציון הן קולטות העלייה הראשיות בעשור האחרון ודווקא הן אינן מוגדרות כערים קולטות עלייה".

פנית בנושא לשר הפנים, אלי ישי?
"אני מתכוונת לקבוע איתו פגישה בנושא בהקדם האפשרי".

עיוות נוסף הקיים בחוק, לדבריה של לנדבר, הוא העובדה שכיום מי שנהנה מהמענקים, שמלכתחילה מוענקים לערים הלא נכונות, הם המוסדות הפועלים בעיר, כגון הביטוח הלאומי ולא התושבים עצמם. "צריך לפעול למצב שבו התושבים הם אלה שייהנו מהתקציב ולא המוסדות", סיכמה לנדבר.


ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "אפשר להגדיר עיר עולים בהתאם לפקודת העיריות. הגדרה זו מקנה לרשות המקומית זכות לקבל הכנסות חלקיות מארנונה מהמדינה בגין נכסי מדינה כגון בתי חולים הנמצאים בשטחה המוניציפלי. רשימה זו כוללת כ-50 רשויות מקומיות בישראל.

"מאז שנות החמישים לא עודכנה רשימה זו. שר הפנים הורה על הקמת ועדת בדיקה לבחינת נושא הארנונה. ועדת ברזילי אמורה בקרוב להגיש לשר את מסקנותיה בנושא הארנונה וגם לקבוע אם תבוטל רשימת ערי עולים או תעודכן. משרד הפנים ממתין להמלצותיה של הוועדה בנושא".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...