ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

משה והעיר הגדולה: תאטרון "מסתורין" מגיע לתל אביב

לאחר שהופיע ברחבי העולם מגיע תאטרון "מסתורין" עם "חלומות משה" לתל אביב. השחקנית דנה פורר: "קשה יותר לעבוד כאן מאשר באפריקה"

בשורות טובות עבור אלה שיוצאים ממיצג אמנותי, ובמקרה זה, מהצגת תאטרון, ואומרים "לא הבנתי?" מה שהבנתם, ותמיד יש משהו כזה, הבנתם נכון. לדברי השחקנית דנה פורר, קרה לא פעם שצופים התעצבנו לאחר שלכאורה לא תפסו על מה המופע, ואז, בסערת הרוחות בה היו שרויים, ביטאו במדויק את כוונת היוצרים. "אם עושים תאטרון לא מסתורי אז עדיף כבר לקרוא כתבה בעיתון או לראות טלוויזיה. חלק מהפונקציה של תאטרון זה כמו לחלום".

לא בכדי משתמשת פורר בשורש ס.ת.ר. זה שלוש שנים שהיא פועלת במסגרת קבוצת "תאטרון מסתורין", שאף שהופיעה עשרות פעמים ברחבי העולם - ברוסיה, בפינלנד, בארמניה, בפולין, באתיופיה ובטוגו - ובארץ בעיקר בירושלים, רק מחר (ד') תטביעה את חותמה גם במטרופולין התרבותי תל אביב, שבה תציג לראשונה את מופע התנועה החזותי "חלומות משה".

המופע מספר את סיפור יציאת מצרים מנקודת מבטה של אמו של משה (פורר). לאורך כל ההצגה נשאר משה תינוק ואמו היא זו שבעצם מובילה את העם למעמד הר סיני. "גם מנהיג וגואל העם הוא התינוק של אמא שלו", מסבירה פורר.

הקבוצה, בראשות הבמאית והציירת יוליה גיניס, שיוצרת מופעים בהשראת מקורות יהודיים, פיתחה שפה תאטרלית מקורית שנעדרת לחלוטין מטקסטים מילוליים.

פורר (32), בוגרת מגמת התאטרון של עירוני א' בתל אביב, עזבה לאחר שנה את לימודיה בבית הספר לתאטרון חזותי בירושלים לטובת לימודים בבית צבי, אך אף שעברה את המסלול הקונוונציונלי של כמעט כל שחקן מהמניין, קינן בה תמיד הרצון ל"אחרת".

"כשנכנסתי לאינטנסיביות של בית צבי לא היה לי שום דבר להתעסק בו חוץ מלשחק ולהיחשף לכמה שיותר מחזות קלאסיים", היא מספרת, "והיה בי כל הזמן את הרצון ליצור בעצמי ולבנות את התנאים, והצורך לפרוץ את הקווים הקלאסיים, את הבמה הכביכול מרכזית".

כשסיימה את לימודיה "המסורתיים" פנתה פורר לעסוק בתאטרון חברתי-קהילתי, וכתבה וביימה עם קבוצת קונגולזים מופע לציון יום העצמאות של קונגו שעלה במרכז סוזן דלל. 

במקביל לעבודתה עמם ולניסיונותיה להקים תאטרון קהילתי - דבר שבו היא עוסקת עד היום - היא הכירה את גיניס, ולדבריה נחשפה לעולם אמנותי חדש: "המופעים מבוססים על טקסטים יהודיים. תמיד הייתי רגילה לצאת לעבודה

על הבמה ממקום שכלתני וכאן מדובר בתאטרון שיוצאים אליו מדימוי מסוים, שלפעמים החפץ הוא שמוביל את הפעולה. אנחנו מופיעים בכל העולם, ומאחר שאין טקסט בכלל אנחנו משתמשים בשפת דימויים שמשותפת לכולם".

איך הקהל מקבל אתכם?
"הרבה פעמים שואלים איך זה שהאישה כל כך חזקה. בעיקר נשים מאוד רגישות לזה. קשה להן עם זה שהאישה יותר חזקה מהגבר. בתפקיד שלי בהצגה משה נמצא על הידיים שלי לכל אורכה, וזה החלום שלי, של האימא, על העתיד וההווה ביחד".

אתם שואבים רק מהמקורות המקראיים?
"החופש שיש מבחינת הראשוניות והסימבוליות מאוד מעניין אותנו. שואלים אותנו למה אנחנו לא מתעסקים בטקסטים מודרניים, אבל הטקסטים המודרניים הם תמיד פרשנות של משהו לטקסטים המקוריים".

ולמה לקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע לתל אביב?
"זה באמת מוזר. רוב חברי הקבוצה הם תל-אביביים, אבל מאוד קשה למצוא כאן חללי עבודה שלא צריך לשלם עבורם ולהתחנן לאנשים שיקצו אותם. קשה לעבוד בתל אביב. לעומת זאת, באפריקה כן הצליחו למצוא לנו מקום להופיע ולעבוד בו".

את רואה את עצמך חוזרת בעתיד לעסוק בתאטרון "רגיל" ?
"אני כבר לא מאמינה בתאטרון שאינו משאיר לצופים מקום למחשבה משלהם. טקסט שבו דמות א? אומרת ?בוא נאכל ארוחת בוקר? ודמות ב? עונה לה משאיר את הקהל באיזשהו מקום חסר סיפוק.

"אני מאמינה שצריך לתת נתח של מציאות אחרת, של פנטזיה אפילו, ושחייבים להיות במחזה סימני שאלה ופרשנויות נוספות. אם היום הייתי עושה את לורה מ?ביבר הזכוכית,? הייתי עושה אותה לגמרי אחרת ממה שעשיתי לפני כמה שנים".

"חלומות משה" 2.2 21:00, מרכז ענבל סוזן דלל 10.2, 17.2, 20:30, אולם ירון ירושלמי סוזן דלל

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...