עושים גלים בבור ספיגה: דיכאון ושמו הפועל חולון
כשנאלמו התרועות של פסטיבל מיכה שמבן ומשחק האלף, חזרנו למציאות המדכאת: ישראלים חלשים, זרים מקרטעים ושופטים מיקימאוסים
כשנאלמו התרועות של פסטיבל מיכה שמבן ומשחק האלף, עכברי הסטטיסטיקה טוענים כי הפועל חולון שיחקה כבר 1,300 משחקים בליגת העל. סביר להניח שהם לא טועים, אבל אנחנו סופרים רק את העונות בהן עשינו לצהובים שחור, ה-17 הפרש של עופר, שטרן ורמי צייג; ה-19 הפרש של אלימלך, בוגין ומאור שקרעו את מכבי לרסיסים; וכמובן שלושת הניצחונות בעונת האליפות של הדורסמנים ומאליק דיקסון.
אתם זוכרים אותו, מאליק דיקסון, שש וחצי שניות לבאזר, הצהובים זה לזה הובילו בנקודה הפרש מסל של וויציץ' מתחת לסל ומיקי לקח פסק זמן. כל מאמן אחר היה אוסף את החמישייה, מתחיל לקשקש עם בלוגרף על המיני לוח תדרוכים ולשאוג שטויות נבובות בסגנון של:"you need to go there, and you need to run to this point".
הלו! שש וחצי שניות, יש לך הזדמנות בלתי חוזרת לנסוע לאבו חסן ולהביא חומוס, ואתה מקשקש לנו את מפת הדרכים ודרכי המילוט במקרה של אזעקת אמת?! כל מאמן אחר היה מתחיל לשרטט קורי עכביש בלתי מובנים - כי הם הרי צריכים להצדיק את המשכורות שמשלמים להם בעלי הקבוצות, ואת ההשתלמויות בחו"ל בכל פגרה, ואת הנסיעות לאמריקה כדי לגלות את אמריקה לקראת הסצנריו.
הרי כמעט בכל פגרה, בחדר די גדול, סביב שולחן עמוס תקרובת, יושבים שלושה~ארבעה אנשים - המאמן, סוכנו האישי, מנהל קבוצה והבעלבית, זה שחותם על הצ'קים. אבל למעט המאמן, לשאר אין מושג ירוק בכדורסל, ואז המאמן מתחיל להפציץ ולהרשים את השניים, והם חותמים על החוזה, ובפסקי הזמן יאמר לו מורשה החתימה: "מה למדת באמריקה מאמן יקר שלי?". והוא גם עלול להוסיף: "לא אמרת כלום בפסק הזמן, לא קשקשת עם הבלוגרף".
אז כנראה שמיקי אינו עומד בקריטריון של "כל מאמן", לפחות לא בעונת החומוס, כי הוא הבעלים/מאמן וגם הסוכן. ובגלל זה הוא אסף אליו את קמפבל ומאליק, רק את שניהם. 15 שניות, לקחתי זמן, הוא דיבר איתם, עם מאליק וקמפבל. נגמר פסק הזמן, היינו חיוורים, קמפבל, מאליק ואלוהים (פי~ג'יי טאקר). שלושתם על הפרקט בצד הסגול ומולם חמישה צהובים. מאליק קיבל את הכדור מקמפבל, עלה לליי אפ מעל גרסייה וטרנס מוריס ו... חומוס בצלחת, טחינה לקחת וחמוצים חופשי.
אז כשנאלמו התרועות, מיכה שמבן חזר לביתו והבחורים יצאו לעמק, החזקנו להם אצבעות. קיווינו שכוח האינרציה יעצים את כוח ידם, זו הקולעת, ואת עוז רוחם, ועוז בן עמי, והם יחזרו עם ניצחון על גלבוע/גליל.
והם
1. כוח ונוכחות. אין להפועל חולון כוח מאסיבי מתחת לסל. אין להם נוכחות אקטיבית גם מעל הסל.
2. רוברט הייט. רוברט הייט אולה, רוברט הייט אולה אולה, הוא לא בדיוק עולה, אלא דווקא יורד, באחוזי הקליעה. 2 מ~10 מטווח השלוש יכול לעשות גם הנכד נכד עומר בן חיים.
3. מלצר ופאוול. לא ברור תפקידם. והלוואי שיכול הייתי לכתוב תפקידם בכוח, והלוואי שהיה מאחוריהם כוח. קלעים? הם לא עונים על ההגדרה. מתחת לסל? הם מתחת לכל ביקורת, שמירה? יש להם כנראה שחרור מהקב"ן, לפחות לאיש שהיה אמור לשמור על יבזורי.
4. הישראלים. חבל"ז המקורי. ניר כהן, עמית בן דוד וליאור שגב אינם שחקנים לליגת העל, חובת ההוכחה עדיין חלה על שון דניאל.
5. מורן רוט. אני לא יודע מה סוג הפציעה שלו, אבל דיברו על שבועיים היעדרות ואוטוטו הוא סוגר חודשיים, ולא אחת נאמר כי אלוהים נותן הזדמנות אחת, גם לפי ג'יי טאקר. והפועל חולון קיבלה, וניצלה את ההזדמנות האחת שלה במשחק האחרון של העונה החולפת וניצחה בנהריה, ואם משחק ההזדמנות האחרונה יהיה בסוף העונה נגד מכבי חיפה, אז השוכן במרומים חייב להם, אתם זוכרים, בראיין טולברט, חצי שנייה לסיום...
ולכן חייבים לקחת את מורן למכשפה בבוסניה או לבבייגה ביפו, לקוראת במרק רגל בכרם התימנים, או למערבבת חומוס באבו גוש. זה לא אומר שהתאכזבנו מהרפואה ומהרופאים הקונבנציונליים, פשוט נואשנו מהם.
6. הברנשים שמצפצפים במשרוקית. החבר'ה מחקו בשיניים הפרש של 14 נקודות, וראיתם איך וראיתם עם מי, ולא הפרעתם, כלומר לא מילאתם את תפקידכם על הצד הטוב ביותר. והשווינו ועלינו ליתרון, ואז נכנסתם לפעולה. ליאור גורנישט ויוסף שמש (שהחברים שלו יקראו לו ספי, בשבילנו הוא יוסף, יוסף מהעירייה, יוסף הליימך ממוצ"ש).
מכשיר הדי.וי.די בביתנו עבד שעות נוספות, שוב ושוב הרצנו את המומנט בו רוברט הייט אולה שועט לבדו, בודד, לליי אפ, ושחקן שירד מהגלבוע תופס אותו מאחור, אתם מוזמנים לראות, ושני המיקימאוסים יוסף שמש וליאור גורנישט רואים את המראות ושומעים את הקולות. וכלום. לא עבירה במתכוון, לא עבירה שלא במתכוון. כלום!!! ואז קם דני פרנקו ושואל - נכון, לא בחנה בבלית - "מה צריך לקרות כדי שתשרקו פה פאול?".
וגורנישט מביא לו פאול טכני, כי כאלו הם, האחרונים בשרשרת המזון, ילדי הכאפות של הכיתה, עושים גלים בבור ספיגה. אז ככה, יוסף וגורנישט: אתם שני פחדנים, ממשיכי דרכם של פיסטינר וזגול, מתרפסים בפני הפריץ או הבריון השכונתי. בשתי השריקות, אחת שלא נשרקה ואחת שכן, גזלתם כל סיכוי לניצחון חולוני.
אור ליום שישי אמור להתקיים המשחק הדחוי נגד מכבי חיפה, בלי מורן רוט וג'יימי ארנולנד, אבל עם יערי רייניש... שאלוהים יעזור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם