עיר בחיתוליה: כך הפכה ת"א ממעוז הרווקים לממלכת הילדים
מאות אבות מסיעים על אופניים את הילדים לגן, המתנ"סים במרכז העיר משגשגים, שדרות רוטשילד הן אטרקציה בחופשת הלידה, ובנמל בשבתות דרוש חניון נפרד לעגלות. כך הפך מרכז תל אביב ממעוז האמנים ההיפים והרוקיסטים הבודדים לממלכת הילדים והטף
דורין אטיאס צילום: ברק פכטר
אבל התפאורה החורפית לא מרתיעה עשרות הורים, כולם מלווים בזאטוטים צוהלים, שפושטים על המתקנים במקום ועל בתי הקפה.
באחד ממתקני השעשועים במקום האבא אורי משחק עם הבן גילי בן השלוש. "שים חולצה, קר", מבקש אורי. גילי זורק בתגובה את החולצה על החול והאב רץ לנער את הקפוצ'ון האופנתי. במועד אחר, במעין נקודת איסוף בקרבת פינת מזא"ה, אפשר לזהות אימהות שזה מקרוב ילדו על פי הטרנינג ועודפי המשקל.
הן עסוקות פחות עם הילדים אבל מנהלות דיון ער על הג'ימבורי החדש, הסייל ב"פוקס בייבי" ומה עושים עם התפרחת האדומה על הפנים של הפעוט. שדרה מרכז תל-אביבית? תחשבו יותר בכיוון של משחקייה בקניון קריית אונו.
או במילים אחרות - להיות הורים בתל אביב זה קול. שכחו מההירואין שיק, הסקיני ג'ינס, הניתוחים הפלסטיים, הנסיעות להודו או האוכל האורגני - בשנים האחרונות הורות היא הטרנד החם של העיר הגדולה.
אם בעבר מרכז תל אביב היה מזוהה עם אמנים היפים ורוקיסטים רווקים, ומי שרצה בחיי משפחה מיד פרש לבית בכפר (או לרמת השרון) - היום הטרנד הוא ללדת בתל אביב ולצרף את התינוק לג'וגינג בשדרה.
בייבי שיאצו
"היום בתל אביב לכולם יש ילדים", אומרת השחקנית טלי אורן, בעצמה אם לשניים, בן ארבע ובת שנה. "אני כל יום בתל אביב, ואני רואה את הילדים בכל מקום. שחקנים מביאים את הילדים לעבודה, טסים אחרי יום צילום הביתה לאסוף אותם, מיניקים באמצע יום צילום, מראים סרטונים באייפונים. אנחנו לא רק הורים, אנחנו הורים משוגעים, עושים את זה בהתלהבות".
שדרות רוטשילד בתל אביב צילום: אריק סולטן
"לא היו ילדים באזור שלי. אני זוכרת הרבה מבוגרים, שכנים בגיל הזקנה. שינקין היה רחוב מלא בסנדלרים וחייטים. היה מאוד יבש. כל הילדים שלמדו בבית ספר לאמנויות ברחוב אוליפנט באו מרמת אביב ומבבלי. הייתי צריכה הסעות מיוחדות לצפון העיר אחר הצהריים כדי לפגוש חברים. בגלל זה כילדה הייתי אאוט לגמרי, לא מקובלת. הרגשתי נטל. היום זה השתנה".
"יש ילדים בכל מקום בעיר, והיום אני יותר ערה לזה כי אני אימא טרייה", מוסיפה האם הטרייה טליה, בת 29 מרמת אביב. "אני מיניקה
בכל מקום, תופסת פינה בלי בעיה, וזה מתקבל בהבנה מלאה מצד גברים ונשים.
"כל החברות שלי ילדו, אז למה שביום שמש אני אשב בסלון שלי ולא ארד אתן לקפה. צריך ליהנות מחופשת הלידה ומהביחד. חוץ מזה, מצוין לצאת להליכות בעיר. זה טוב לילד ומעולה לדיאטה".
שירה, גרפיקאית בת 33 מהצפון הישן ואם לתאומים בני שישה חודשים, היא צועדת קבועה בשדרות רוטשילד. "רוטשילד הפך מוקד עלייה לרגל להורים מכל העיר, ואני באמת ניסיתי לחשוב עם בעלי למה דווקא פה", היא אומרת. "מה הקסם של השדרה הזו.
"נראה לי שבסופו של דבר המקום הזה עם העצים הענקיים שיש פה - מצרף את הטבע לקצב של החיים בעיר. גם משרדים, גם שופינג, גם קפה. ברוטשילד אתה בוחר אם עכשיו נכון לתינוק להיות בשמש או בצל".
זה לא רק בשדרה.
"נכון, גם בנמל בשבתות קשה לזוז בגלל כמות של עגלות תינוק. צריך חניון מיוחד רק לעגלות וטיולונים".
ה"בייבי בום" התל-אביבי בא לידי ביטוי גם במוצרים, בסדנאות, בחוגים ובמרכזים הייעודיים לפעוטות שמגלגלים, איך לא, הררים של כסף.
אירית מצפון תל אביב (40), בנקאית במשרה בכירה ואם לארבעה, המבלה כעת עם התינוקת החדשה את חופשת הלידה, מכירה בטירוף שאוחז באימהות חדשות: "רוצים לקנות לילד הכול. אני רואה מסביב את השכנות שקונות המון.
"בילד הרביעי ההתלהבות אמנם נרגעת, אבל פרגנתי לעצמי עגלה יקרה מאוד שהיא נחוצה במיוחד בתל אביב. אני יכולה לצעוד לכל מקום ברגל, בלי לחפש חניה, הכול נגיש. התינוקת רוני ישנה בנחת כך שהקנייה הייתה שווה, ואני מברכת עליה כל יום מחדש".
הצלחתם של סניפי רשת "דיאדה" ברחוב בן-גוריון ובנמל היא עדות לתופעה. לתינוקות מגיל חודשיים בלבד מוצעים חוגי עיסוי לתינוקות, בייבי יוגה, יוגה לתינוקות, חוג שחייה לתינוקות, סדנת תנועה במים, בייבי שיאצו, מגע קולי, חיבוק מוזיקלי ובייבי שיר.
ההורים, מצדם, מקבלים הרצאות בנושאים רלוונטיים כגון "הכמיהה ללילה שלם", "ריקוד הלידה" או "הילד שלי בוכה". כמו כן, בולט במוזרותו שיעור המתקיים פעמיים בשבוע תחת הכותרת "הולכות עם עגלות". מדובר בקבוצת הליכה לאימהות עם עגלות או תינוק במנשא. כדי ללכת בצוותא ולחזק את רצפת האגן משלמות האימהות 295 שקלים בחודש.
טרנד הורות
המנהלת המקצועית של "דיאדה" גילה רונאל (50) מספרת על הצפה של החוגים השונים במרכז "דיאדה" בהורים סקרנים ומודעים לעצמם. "אם בעבר ראיתי הורים לשלושה ילדים, היום יש הרבה מאוד משפחות עם ארבעה ילדים בתל אביב", היא אומרת. "נהיה לגיטימי להיות הורה לילדים ולפתח קריירה במקביל. הורים משלבים בין הורות לקריירה, מדגישים את זמן הפנאי וזה נעשה אפשרי".
מיכל ינאי בייגל
"כן. ההורה התל-אביבי הוא לאו דווקא אדם יותר מבוסס. בעיניי הוא הורה יותר מתוחכם, יותר מודע, יותר משקיע במשפחה ובילדים. ללכת לקניון נמצא בתחתית סדר העדיפות שלו. חוג לילד חשוב לו הרבה יותר".
"דיאדה" לא לבד. בקומת המרתף של מרכז ויצמן פועל ג'ימבורי מאובטח ויוקרתי עם בריכת כדורים, פינת משחקי מחשב, מקפצות וחבלי טיפוס מרושתים. כמו כן, עיריית תל אביב החליפה את מרבית גני המשחקים ברחבי העיר בגנים חדישים, עם מכשור מהנה שתורם לפיתוח המוטורי, ואף פיזרה מתקני כושר המותאמים לפעילות חוץ.
בשעות אחר הצהריים, בעיקר בקיץ, נרשמת שם תפוסה מלאה; ובסינמטק תל אביב בבוקר שבת ישנן הקרנות לכל המשפחה של סרטי ילדים כמו "אמיל והבלשים" ו"הכיתה המעופפת". יש גם הרצאות בימאים לילדים מגיל שש עד 11 שכותרתן "איך עושים סרט".
דוגמה נוספת, אך לא אחרונה, היא מרכז בית תמי בגינת שינקין, אחד המקומות החמים לילדים בעיר. חמישה ימים בשבוע מופעלת במקום משחקייה עמוסה בילדים עד גיל חמש. במשחקייה יש ג'ימבורי, מכוניות ענק, בובות ומקפצות.
"יש לנו חוג מחולצ'יק וחוג חיות ושעת סיפור, ובחוגים האלה משתתפים בכל יום מאות ילדים", אומרים שם. "אנחנו מציעים כרטיסייה ב-100 שקל לג'ימבורי, ויש בה עשרה ניקובים. על זה צריך להוסיף 54 שקל דמי חבר.
"יש כאן המון ילדים, וההורים מאוד מטפחים את הנושא של חוגי העשרה והקשר החברתי אחר הצהריים. הם לא סתם באים לשאול על חוג כזה או אחר, הם נרשמים ומשלמים מיד. יש היענות מופלאה. תמיד הייתה, אבל היום אולי יותר מתמיד".
אחד הביטויים הנוצצים ל"בייבי בום" התל-אביבי הוא הפרו ורבו של הסלבריטאים המתגוררים או מזוהים עם האזור. דמויות כמו עלמה זק, נטע גרטי, מירי נבו, מירי מסיקה, מיכל ינאי, יעל בר-זוהר, הילה נחשון, מירי בוהדנה ויעל דואני הרו וילדו לאחרונה, ומטבע הדברים אירועים אלה זכו לחשיפה ומילאו את עמודי הרכילות.
גם כוכבות כשלי גפני, גלית גוטמן, אורנה בנאי, אורנה דץ, אביטל דיקר וקורין אלאל נחשפות בדרך כלל עם הילדים במסיבות, השקות או סתם על הדשא בפארק.
בעבר, כדי לשמור על פרטיותם של ילדי הידוען, נעשו לא פעם מאמצים גדולים למנוע פרסום של תמונה שצולמה במסעדה או ברחוב, באמצעות פנייה נזעמת לעורך עיתון. היום זה עובד הפוך. "הסלב יודע שאם הוא יצטלם במסיבה עם הילד שלו, הוא יקבל חשיפה אדירה", מסביר צלם הפפרצי של "הוט", ברק פכטר.
"תמיד מעניין לראות איך נראה הבן של הסלבריטי או התינוק שלו. עד עכשיו הסלבריטי היה רווק הולל ועכשיו יש שינוי בחייו. את השינוי הזה הציבור רוצה לראות".
יש היום טרנד הורות?
"ברור שיש. היום אם לא ילדת או אימצת תינוק, אתה לא נחשב. מרגע שסלבריטי יוצא מחדר לידה עם הסל-קל הוא יזכה לחשיפה, אפילו אם זה סלבריטי סוג ג'. זו תמונה שתקבל חצי עמוד במגזין על בטוח, ואילו סתם תצלום של הסלב הולך ברחוב מן הסתם ילך לפח".
"אני מתה על תל אביב"
אבל יש מי שהפריעו לו הפפרצי. מיכל ינאי, תל-אביבית מושבעת, היא אימא לאלכס בת השנה ויהלי שנולד רק לפני כחודש. לפני חודשים מעטים עברה ינאי להתגורר ברמת השרון כדי לקבל עזרה מההורים וויתרה לפי שעה על חלומה לגדל את הילדים בתל אביב.
"אני עוד מוצפת בהורמונים ומתפעלת מכל ריס של התינוק החדש", מדווחת ינאי וחוזרת לענייננו. "החיסרון בגידול ילדים בתל אביב הוא הפפרצי. אני יורדת לקחת את הקטנה מהגן עם טרנינג מסמורטט במקרה הטוב ותופס אותי צלם וזה נכנס לעיתון. ברמת השרון אין את זה".
ההורות, חלילה, לא מפריעה לשאיפותיהן של הנשים התל-אביביות. שף תמר כהן-צדק, 37, הבעלים של המסעדה האיטלקית "קוצ'ינה תמר", לוקחת את בתה רות בת החצי שנה לעבודה. במסעדה יש סלקל, לול, עגלה ומנשא וכך הקטנה מבלה עם אימא שלא ממש התפנתה לחופשת לידה.
עלמה זק והבת צילום: בייגל
איפה רות בשעות היום?
"אתי במסעדה ואנסה להאריך את התקופה הזו כמה שאפשר. אני כרגע מכינה תפריטים והיא עליי במנשא. כיף לנו, היא שקטה וטובה".
מה חסר להורים בתל אביב?
"חניה", היא צוחקת. "לסחוב סל-קל לרכב שחונה רחוק זה קשה. ואם אפשר לעשות חוק נגד הצופרים. זה מעיר את התינוקת, אז אנא נהגים, תהיו בשקט".
השחקנית ריקי בליך ("קצרים", תאטרון הבימה), בת 31, היא אם לנעמי בת השנה וחודש המתרגלת ישיבה בבתי קפה מאז מלאו לה חמישה ימים. "ביום החמישי לחייה כבר ישבנו בקפה ביאליק", נזכרת בליך. "יש טרנד מטורף לעשות ילדים. אם את לא אימא את מרגישה לא בעניינים.
"כשהייתי בהיריון כבר צחקתי על זה. היה סביבי ים של נשים בהיריון, כך שהרגשתי כמו איזה קורבן אופנה. אני עצמי גדלתי בתל אביב ברחוב מזא"ה, ובאמת אז לא היו ילדים. בכל הרחוב הייתה לי רק חברה אחת".
נוח לגדל תינוקת בעיר?
"בעיקרון כן, אנחנו מבלות המון בגן מאיר. לפעמים נצבט לי הלב שברגע שאנחנו יוצאות מהבית בקינג ג'ורג', הבת שלי חוטפת את האגזוז של קו 25, אבל יש גם היבט אקולוגי לזה שאנחנו מגיעות לכל מקום ברגל או על אופניים. הילדה שלי גם חושבת שהעולם בנוי מחתולים וכלבים. היא לא מכירה חיות אחרות".
השחקנית גילה אלמגור (70) נזכרת ששיחקה לפני 30 שנה בהצגת הילדים "הילד הזה הוא אני", על פי ספרו של יהודה אטלס, רק כי בתה הקטנה חזרה מהגן ואמרה לה: "את בכלל לא שחקנית, אף אחד בגן לא מכיר אותך". אלמגור היא תומכת נלהבת של החיבור העכשווי בין הפעוטות לעיר הגדולה.
"הבייבי בום הזה הוא מצוין לתל אביב, מרחיב את הלב. ילדים בכל מקום זה כיף גדול, באמת. הוא מצעיר את העיר ויגרום לה להישאר גם בעוד דור עיר צעירה ותוססת. יש סרטים בסינמטק בשבת בבוקר לכל המשפחה וגלריות שנפתחות בערב שישי וים וחול ופארקים ושבילי אופניים, וזה תענוג לראות את האנשים הקטנים האלה ממלאים את העיר".
איך זה היה פעם?
"פעם אמרו שאי אפשר לגדל ילדים בתל אביב, ומשפחות הלכו לגור בפרוורים. עשו שטות כי ברגע שהילדים גדלו הם הבינו את השיעמום הגדול וחזרו לעיר הגדולה. אני בכל שבת לקחתי את בתי לפארק הירקון לראות נרקיסים ופריחה ושינויים בעונות השנה.
"לא נכון להגיד שהילדים ספונים בבטון ובזכוכית בעיר הגדולה. תמיד היו ריאות ירוקות וים וחול ושדרות. בבתי קפה לא ישבתי עם הבת בזמנו כי אני לא טיפוס של בתי קפה. עבדנו בתאטרון אז לקחנו אותה לתאטרון, אבל היא לא אהבה את המקום כי הוא כביכול גזל ממנה את ההורים. אני מתה על תל אביב. אין עוד עיר כזו בעולם. גם אם היו נותנים לי וילה בפרוורים בחינם - לא הייתי עוזבת".
הורות סלב: פנטזיה
בתכנית של טל ברמן ואביעד קיסוס, אחת התכניות הכי יאפיות וסרקסטיות ברדיו, משובצת פינת ההורות "לה פמיליה" בהגשתה השנונה של עינת נתן, מנחת קבוצות הורים בשיטת אדלר. נתן התל-אביבית מתבוננת במבט ביקורתי על טרנד ההורות ומתמודדת עם קונפליקטים של הורים צעירים גם בקבוצות שהיא מנחה.
אביב גפן עם בנו צילום: ברק פכטר
"התקשורת עוקבת: נכנסה לסקיני ג'ינס מיד אחרי הלידה או לא נכנסה, האם השם של הילד הוא קולי או לא, ולא משנה שהילד יחטוף כאפות בגלל השם המשונה שההורים נתנו לו. לפעמים אני שואלת את עצמי אם הציבור קונה את הדימוי החדש, כאשר מישהו מנסה לתסרט את הפרפקט פיקצ'ר של איך להיות אבא ואימא".
הורות של סלבים היא פנטזיה? אין באמת דבר כזה?
"ברור שלא. הסלב כמובן לא אשם בכך. החשיפה יוצרת דימוי כי המפורסמים הם אבא ואימא לכל דבר ועניין. בסוף הסלב מתמודד עם הצמיגים בבטן, הקמטים, העייפות, שקיעה בקריירה ולילות שבהם צריך לתת אקמול. אין כאן מה להסתיר והמאמץ לייצר תמונה של ילד שהוא כרטיס הביקור שלך הרי לא יחזיק. זו פנטזיה קצרת מועד".
מה דעתך על חוג אימהות לצעדת בוקר עם עגלות?
"את זה אני יותר מבינה. חסרה לנו השבטיות. פעם היינו מגדלות את הילדים בשבט, בחמולה, שולפות כינים יחד, מאכילות יחד. היום ההורה הוא אדם בודד, ולפעמים סבא וסבתא לא עוזרים כי הם עוד לא סיימו את הקריירה שלהם. חוגים כאלה נותנים תחושה של יחד, יוצרים מסגרת ושיתוף".
טרנד ההורות, זה כבר מובן, אינו נחלתן של הנשים בלבד, והגברים הם שחקן לא פחות משמעותי בפאזל המשפחתי בתל אביב. אפשר לומר כי אם הגבר התל-אביבי הטיפוסי היה בעבר סינגל, רווק, רוקיסט, קרייריסט, לאחרונה הוא נהיה האבא הצעיר שמרכיב את הילדים על כיסא בטיחות באופניים או משגיח עליהם בגן הציבורי.
בביצה הסלבריטאית המקומית הפכו להורים בשנים האחרונות יהלי סובול, פיטר רוט, גיא פינס, רמי ורד, ארז טל, מאור כהן, אסי כהן, גורי אלפי והמוזיקאי אביב גפן.
נושאי השיחה השתנו
ד"ר חן נרדי, מטפל אישי וזוגי ומנחה קבוצות גברים, עומד בראש התנועה לגבריות חדשה, ויציג בקרוב בדיזנגוף סנטר תערוכת צילומים בשם "אבא יש רק אחד", שבה מתועדים אבות ישראלים תוך שימת דגש על הצד הטיפולי שלהם.
רון שחר צילום: בייגל
השחקן והדוגמן רון שחר (40), שרק לאחרונה התמודד בגמר "רוקדים עם כוכבים", חובק מלפני חודשיים את הבת הראשונה הילה. מי שהיה דוגמן מוביל בקמפיינים של מותגים ורווק מחוזר הוא עכשיו אבא מאושר שכבר חושב על הילד הבא.
"החיים שלי השתנו, אני עכשיו בעדיפות שלישית", הוא צוחק. "בבוקר יורדים עם העגלה לטיול בפארק הירקון כדי שהילדה תראה ירוק, ורק אחר כך אני יוצא לעבודה".
אתה מרגיש חלק מטרנד?
"לא ממש, עשיתי משהו שהוא נכון לי. אני לא משתייך לשום קבוצה, למרות שיש הרבה צדק בטענה שיש גל של הריונות ולידות של שחקנים ושחקניות. זה קצת שינה את נושאי השיחה שלנו".
שינוי ענקי מרווק מבוקש לאבא. איך ההרגשה?
"זה פשוט מאוד - פעם היינו מדברים מאחורי הקלעים על מכוניות, גאדג'טים, נשים ועל הגזים שלנו. היום אנחנו מדברים על פליטות, טיטולים, והגזים של הילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם