חיים ברחוב: עשרות משפחות בחדרה משוועות לדיור ציבורי
כמעט 120 משפחות מצוקה מחדרה והסביבה זכאיות לדיור ציבורי, אך מספר הדירות שחברת עמידר יכולה להציע קטן בהרבה מהביקוש. במצב שנוצר מוצאים עצמם תושבים רבים מתגוררים בדירות טחובות, אחרים מתגוררים בבית הכנסת וברחוב. לידיעת השר אטיאס
הילד הקטן בן ה-3, אוטיסט, ואילו הבכור סובל מאסתמה. מעל ראשה של המשפחה מרחף צו פינוי מביתם, זאת לאחר שלא שילמו את שכר הדירה במשך כמה חודשים.
לדברי בני הזוג, אין באפשרותם לשלם את שכר הדירה החודשי, שכן יצחק משתכר שכר מינימום, ואילו רונית הפסיקה לעבוד לחלוטין כדי לטפל בילדיה החולים. לפני שנה אישר משרד השיכון את בקשתם לזכאות לדירת שני חדרים במסגרת חוק הדיור הציבורי, אך זכאות לחוד ומציאות לחוד.
הם עדיין ממתינים שתתפנה דירה עבורם, אך לפניהם בתור ממתינות לדירה פנויה ארבע משפחות אחרות. בינתיים, רונית ויצחק חיים בחרדה קיומית. הם לא יודעים מתי תישמע הדפיקה בדלת ומאחוריה יופיעו אנשי ההוצאה לפועל כדי לעקל את רכושם הדל. "אנחנו בדרך לרחוב, אין לנו לאן ללכת", בוכה רונית. "אני מבקשת קורת גג כדי שלילדים שלי יהיה בית".
למרבה הצעד, בעיית הדיור אינה מטרידה רק את רונית ויצחק בלבד. לא פחות מ-118 משפחות בחדרה ובסביבתה זכאיות לדיור של משרד השיכון, אך אין להן קורת גג בשל מחסור בדירות עמידר.
המשפחות כוללות חולים, נכים, אמהות חד-הוריות ונדכאים וחלכאים, שאיבדו את כושר ההשתכרות.
הסיבה להמתנה הממושכת היא מאחר שכל 1,900 הדירות הציבוריות באזור חדרה הן בתפוסה מלאה, ובשל כך עלולה ההמתנה להימשך שנים ארוכות.
במקביל להמתנה המשפחות מקבלות ממשרד השיכון סיוע בשכר הדירה, אך עליית מחירי הנדל"ן בישראל, שלא פסחה על אזור חדרה, גורמת לסיוע להפוך למשמעותי במידה פחותה. משפחות רבות, כמו זו של רונית
בני הזוג רונית ויצחק מקבלים כיום סיוע כספי בשכר דירה בסך 1,250 שקל, אך לטענת רונית הסכום רחוק מלהספיק. "מחירי השכירות בחדרה זינקו בשנתיים האחרונות, וב-1,250 שקל אי אפשר לשכור בית", מלינה רונית. "הצטברו לנו חובות של עשרות אלפי שקלים".
רונית מתארת בכאב את מצבם הבריאותי של ילדיה, חולי ההמופיליה, המטופלים בתל השומר. "לילד הקטן יש לקות תקשורתית המחייבת טיפול יומיומי בבית עם ציוד מתאים ומרחבים מינימליים. אין לנו אפשרות למממן טיפול שיקדם משמעותית את הילד. הלב שלנו נשבר".
בצר להם, פנו השניים לפני כמה חודשים במכתב לשר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, וביקשו את עזרתו, אך לטענתם לא זכו למענה. "שר השיכון חייב להבין שיש בחדרה מחסור חמור בדיור ציבורי ועליו לרכוש מלאי דירות ברחבי העיר", אומרת רונית. "צריך גם להעלות את גובה השתתפות של משרד השיכון בשכר הדירה, בהתאם לעליית מחירי הדירות. הפערים שנוצרו מביאים משפחות לרחוב".
מי שמלווה את נושא זכאי הדיור בחדרה זה עשור היא חברת מועצת העירייה לשעבר, חדווה יחזקאלי, וחברת עמותת החסד "אהבת רחמים". במסגרת פעילותה יחזקאלי מסייעת למשפחות במיצוי הזכויות מול משרד השיכון במציאת דירות להשכרה ובמניעת פינוי מהבית בשל הצטברות חובות.
לדברי יחזקאלי, אין הבעיה נעוצה בחברת עמידר עצמה, אלא במדיניות משרד השיכון. "למרבה הצער, כל הדירות הציבוריות שמקצה משרד השיכון בחדרה תפוסות. יש משפחות מחדרה שמחכות שנים רק מכיוון שמשרד השיכון אינו קונה מלאי של עשרות דירות ציבוריות כדי לתת מענה למשפחות מחוסרות יכולת כלכלית".
כדי להמחיש את דבריה, מספרת יחזקאלי על משפחה בחדרה שממתינה כבר חמש שנים לדירה. לדבריה, המשפחה מונה שש נפשות. האב מתפרנס בקושי מעבודות מזדמנות, ואילו האם עקרת בית. עד שתימצא הדירה המיוחלת, חיה המשפחה מהיד לפה.
"המשפחה מקבלת סיוע בשכר דירה של 900 שקלים בחודש", מתרעמת יחזקאלי. "בעבר אפשר היה אולי לשכור דירת שני חדרים בחדרה ב-1,000 שקל, אך כיום דורשים עבורה בעלי הבתים 2,500 שקל. הכסף ששימש בעבר את המשפחות לרכישת מזון ובגדים ולתשלום חשבונות החשמל והמים, הולך היום כולו לשכר הדירה. במקביל קצבאות הנזקקים נשחקות ומקורות ההכנסה מצטמצמים. העוני מתפשט בקרב משפחות רבות נוספות, והולך ומעמיק בקרב כל משפחה ענייה".
יעקב (שם בדוי), בן 56 מפרדס חנה, גרוש ואב לשלושה, מתגורר הלכה למעשה ברחוב. "כבר שנתיים וחצי שאני גר במרפסת פתוחה בבית הכנסת בפרדס חנה, ואני מקווה שיימצא לי בהקדם פתרון דיור", הוא מספר. "הבריאות שלי מידרדרת והחיים בגשם וברוח מקשים עליי מאוד".
לדבריו, מעולם לא הייתה ברשותו דירה ותמיד נהג לשכור דירות. בעבר עבד כנהג והתפרנס בכבוד, אולם מאז שעבר אירוע מוחי והתגרש הוא מתקשה לכלכל את עצמו. מאז גירושיו, כך הוא מספר, חי אצל אמו. לפני שנתיים וחצי, בלית ברירה, הוא קבע את משכנו במרפסת בית הכנסת.
"אני זקוק לתרופות ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי, 1,900 שקל בחודש", הוא אומר בכאב. "הכסף מספיק לי לאוכל. אני אוכל מנת פלאפל ביום". במשך תקופה ארוכה לא הייתי מודע לזכויותיי. לפני חצי שנה פניתי לאגף הרווחה בפרדס-חנה וביקשתי עזרה. התחלתי בהליך הסדרת דיור ציבורי ממשרד השיכון, ואני מחכה לתשובה".
עד שתתקבל התשובה, יעקב מעביר חורף נוסף, השלישי במספר, במרפסת פתוחה של בית כנסת, חשוף לפגעי מזג האוויר. "אני מקווה שהסיוט ייגמר בקרוב", הוא מתפלל. "המתפללים בבית הכנסת מתייחסים אליי יפה. כואב להם על המצב שלי והם מעודדים אותי שיהיה טוב. אבל קשה לי להמשיך חיות ככה, בלי פינה חמה בעולם".
תמי ברששת, מנהלת שירותי רווחה וקהילה במועצת פרדס חנה-כרכור, אומרת כי סיפורו של יעקב נודע להם רק לפני כמה חודשים. "בעקבות התערבותנו הוא הוכר על ידי הביטוח הלאומי ומקבל קצבת הבטחת הכנסה. דאגנו להעביר את החומר על המקרה שלו למשרד השיכון, ונושא זכאותו לשכר דירה או דיור ציבורי נמצא בטיפול במסלול של דר רחוב (הומלס, מ"א)".
ברששת מוסיפה ואומרת כי מספר הדירות הציבוריות הפנויות בפרדס-חנה מצומצם ביותר, ואלה המתעקשים לגור ביישוב ממתינים זמן רב עד שדירה מתפנה. "אין לנו שליטה או אמירה לגבי התושבים שמקבלים דיור ציבורי במקום", היא אומרת.
"בהיעדר דיור ציבורי הנטייה של משרד השיכון בשנים האחרונות היא לסייע יותר בשכר דירה, ורק במקרים חריגים מאוד ניתנת זכאות לדיור ציבורי. לצערנו, אנחנו נחשפים יותר ויותר לפונים המתקשים למצוא דירות בגובה שכר הדירה המוקצה להם על ידי משרד השיכון מכיוון ששכר הדירה התייקר מאוד בשנים האחרונות".
מאגף הרווחה של עיריית חדרה נמסר: "אגף הרווחה מסייע למטופליו מול משרד השיכון. ההחלטה לגבי זכאות לדיור ציבורי, או לחלופין בקבלת עזרה בשכר הדירה, היא של משרד השיכון".
מחברת עמידר נמסר: "חברת עמידר היא זרוע מבצעת בלבד של משרד הבינוי והשיכון ופועלת בהתאם להנחיותיו. לכן, זמן ההמתנה לקבלת דיור ציבורי אינו באחריות עמידר והתורים לקבלת דירה אינם תלויים בה. חברת עמידר גם אינה קובעת מי זכאי לדיור ציבורי, מה גודל הדירה שתימסר לזכאי, היכן תינתן וגם לא מתי תימסר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם