ביהמ"ש קבע: הגשת תביעה על הטרדה מינית? מותר לך לספר לחברות
מורה בתיכון אנקורי באשדוד הגיש תביעת דיבה נגד מורה לשעבר בבית הספר שטענה כי הטריד אותה מינית. זה עלה לו ב-15 אלף שקלים הוצאות משפט

תלמידים בבחינת בגרות צילום ארכיון: אלי דסה
ראשיתה של הפרשה בשנת 2003 לאחר פיטוריה של המתרגלת. האחרונה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין ובטענה כי הוטרדה מינית על ידי רכז הצוות.
המתרגלת טענה כי רכז הצוות נהג לרמוז לה רמיזות מיניות, ביקש לישון עמה וכי באחת ההזדמנויות כאשר חדר המורים התרוקן הוא ניגש אליה והעביר את ידו בתוך מכנסיה.
בתביעה שהגישה המתרגלת היא דרשה פיצוי של 150 אלף שקלים אך בסופו של דבר קיבלה סכום של 20 אלף שקלים בלבד. מיד לאחר שפסק הדין בתביעה שלה הפך לחלוט, הגיש רכז הצוות את תביעת לשון הרע בטענה שהמתרגלת שוחחה עם מספר מורות בתיכון על נסיבות התביעה ובשל כך פשטו שמועות אודותיו בבית הספר, שמועות אותן נדרש להכחיש שוב ושוב.
הנתבעת טענה כי פעלה בתום לב וכי לא התכוונה לפגוע בשמו הטוב של התובע. לדבריה היא התייעצה עם שתי מורות ותיקות בתיכון על צעדיה הבאים. השופט דן מור קבע בפסק הדין כי אין כל הוכחה שעצם פניית הנתבעת לשתי המורות הובילה לגל השמועות נגד התובע.
פיסת רכילות עסיסית
השופט ציין כי התלונה הועברה למנהלת ובשל כך נחשפה למידע הרגיש גם מזכירתה. לאחר שהמזכירה עלתה על דוכן העדים קבע השופט כי "לא השתכנע כי ידעה לשמור על פיסת רכילות עסיסית זו בליבה".
השופט קובע בפסק הדין: "לטעמי כאשר פונה הנתבעת, מורה מתלמדת, לשתי מורות ותיקות המקורבות אליה, לשאול בעצתן על מנת לדעת לבחור בדרך הנכונה להגיב כלפי מה שחוותה כהטרדה מינית, עניינו 'בפרסום
לשם הגנה על עניין אישי כשר' אין יותר כשר מכך לעניינה האישי ביותר".
השופט קבע עוד כי הפניות למורות ולמנהלת מעוגנות בחוק וכי תלונה על הטרדה מינית כמוה כתלונה על גניבה אם המתלונן מאמין בתום לבו ובאמיתות תלונתו.
בסופו של דבר החליט השופט לדחות את התביעה וקבע כי רכז הצוות יפצה את המתרגלת לשעבר בסכום של 15 אלף שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.