קרית ביאליק: חולת הסרטן מקימה מרכז שיסייע לחולים בהתמודדות
מירי קלמפנר, שחולה ומחלימה מסרטן כרוני שתוקף אותה כבר שנים, החליטה שלא להיכנע לו, ממשיכה בחייה ומקימה סניף ייחודי של האגודה למלחמה בסרטן בקרית ביאליק. כעת חסרים מתנדבים
בעקבות המחלה נאלצה לעזוב את העבודה שכה אהבה, כמורה בחטיבת הביניים רוגוזין בקרית אתא. כיום, אחרי מאבק ממושך במחלתה, ההפנמה וההשלמה איתה, החליטה להקדיש את חייה לאנשים שסובלים כמוה, ובימים אלה, בסיוע של גורמים התנדבותיים נוספים, היא החלה בהקמתו של סניף מעט שונה של האגודה למלחמה בסרטן בקרית ביאליק.
סניף האגודה שיוקם, על פי החזון של מירי, יהיה מקום חם לעשרות אנשים הסובלים מהמחלה חשוכת המרפא. מקום בו יוכלו להיות הם עצמם ללא מסכות, לדבר על מה שכואב, לקבל עידוד ותמיכה ועוד כלים רבים אחרים להתמודדות, עם התקופה שאחרי הטיפולים.
"יש חיים אחרי הסרטן", זאת האג'נדה של מירי, אותה היא רוצה להעביר לחולים אחרים. אולם החזון נכון לעכשיו נתקל בקשיים, לאור הקושי לגייס מתנדבים, וכן היעדר המודעות בקרב חולים, שלא יודעים כי מוקם מקום חדש במיוחד בשבילם.
במשך שנים רבות הקדישה מירי את חייה לחינוך של ילדים והנוער. היא עבדה כמורה לספרות בחטיבת הביניים רוגוזין בקרית אתא, והשקיעה את מירב מאמציה כדי להעניק לתלמידה כלים לעתיד. עד שיום אחד הכל הסתיים, בעקבות הודעה שקיבלה מהרופא כי חלתה במחלת הסרטן.
"לפני כשמונה שנים אמרו לי שאני חולה בלימפומה, סרטן כרוני בבלוטות הלימפה שלרוב מאפיינת אנשים מבוגרים יותר", היא מספרת. "אז אמר לי הרופא שבינתיים זה רדום, ושאני יכולה לחזור לשגרה. היה מאוד מפחיד, אבל חזרתי ללמד, והכנתי את עצמי לבאות.
"הכנתי לעצמי ארגז כלים שאוכל להשתמש בו אחר כך, למדתי יוגה, דימיון מודרך ורייקי. אחרי כשנה וחצי המחלה התפתחה בצורה מאוד אגרסיבית, והתחלתי לעבור טיפולים כימותרפיים. סיימתי את הטיפולים במחשבה שהאישיות הרגישה שלי והבריאות שלי - כל אלה גורמים למחלה שלי להיות פעילה, ואז החלטתי שאהיה סגורה ולא אעשה כלום. אשחק במחשב, אראה טלוויזיה וכו'.
"החלטתי שאלה יהיו חיי מעכשיו, ונשארתי ככה כמה חודשים. הרגשתי כאילו אני יושבת על ארגז, וכל הזמן מנסה למנוע מדברים לעלות למעלה, אבל זה כל הזמן צץ. אם כשמישהו בא להתייעץ איתי בנושא, או ששאלו אותי שאלות.
"חייתי פיזית, אבל לא נפשית או רגשית. פשוט העברתי את הימים. שכנעתי את עצמי שאני בסדר ומתאוששת, ותודה לאל על כך.
אולם למרות ההפצרות הרבות, לא רצתה קלמפנר לחזור ללמד. "זה היה לי כואב מדי, וידעתי שאני לא יכולה לחזור לכל המתח והלחץ. אין מה לעשות, הייתי צריכה להשלים עם המצב. ידעתי שזו מחלה כרונית, ושהיא תחזור. היו לי גם המון קשיים גופניים, שיש לי אותם עד היום. אני לא יודעת מה זה לחיות בלי כאב, ולא היתה לי ברירה אלא לעזוב את העבודה. הרגשתי שזה לא הוגן מבחינת התלמידים שלי. מגיעה להם מורה שתהיה שם כל הזמן, ולא מורה שנעדרת".
לבסוף, בעקבות הדחיפה של החברים והתשוקה העזה שלה למרכז המתאים לצריכה, החליטה מירי לקום ולעשות מעשה כדי לשנות את המצב. "התחלתי לעשות לאט לאט התעמלות. ואז היה לי מאוד קשה שאין שום מסגרת שיכולתי ללכת אליה, מסגרת שמתאימה את עצמה לאוכלוסיה עצמה.
"המקום היחיד שהיה, הוא מרכז של האגודה למלחמה בסרטן בקרית אליעזר, אבל לא יכולתי לנסוע כל כך רחוק. חלמתי שיהיה מרכז כזה גם באזור שלי. יום אחד התקשרתי לסמי בניסטי, יו"ר המתנדבים בקרית ביאליק. לא תפסתי אותו והוא לא חזר אליי, אז אמרתי לעצמי: 'טוב זה סימן משמיים שאני לא צריכה להתנדב'".
בסופו של דבר, לפני כשנה וחצי, דיברה קלמפנר עם בניסטי, וסיפרה לו על הרעיון שלה. "אמרתי לו שאני רוצה להתנדב באגודה למלחמה בסרטן. הסברתי לו שהייתי שם, ושאני מכירה את התחום, והוא הסכים. אז כבר היה סניף של האגודה בקרית ביאליק, אבל הוא לא היה סניף פעיל שנותן מענה לחולים ובני המשפחות שלהם.
"הבאים יוכלו להשתלב בסדנאות שונות כגון יוגה, דמיון מודרך, חוגי ציור, מעגלי הקשבה, הרצאות ועוד. בנוסף הם יקבלו את השירותים שהרוב לא יודעים שיכולים לקבל, כמו סיוע כלכלי למשפחות שזקוקות לכך, מתנדבים שמגיעים עד הבית ותמיכה לבני המשפחה שעוזרים לחולה ונשכחים תמיד.
"אני רוצה להקים מקום אליו החולים יכולים לבוא כדי לשנות אוירה. שידעו שיש חיים אחרי, יש חיים אחרי הטיפולים הכימותרפיים הראשונים ואחרי השניים, יש חיים גם אחרי הסרטן. כל יום שחיים הוא מתנה. אתה יכול להחליט 'אני חי באומללות', או שאתה יכול להחליט שאתה מאיר את הנקודות הטובות. שום דבר שאפשר לעשות אחרי הטיפולים, הוא לא מובן מאליו. לא מובן מאליו שאתה קם בבוקר, לא מובן מאליו שאתה מדבר או אוכל, צריך להעריך ולשמוח על הדברים האלה".
חלומה של קלמפנר נתקל בקשיים, אבל למרות זאת אין לה כל כוונה לוותר. "נתקלתי בקושי להניע את הדברים. פרסמנו פליירים והודעות, אך לא הצלחנו לארגן מתנדבים. אנשים פשוט לא נענו לפניות.
"לבסוף פניתי לאנשים באופן אישי, ורק ככה הצלחתי לדאוג למתנדבים. גם אין הרבה פניות של חולים. לנו אסור לפנות לחולים ולהציע עזרה, הם חייבים לפנות אלינו. כנראה שאנשים עוד לא כל כך מודעים לזה".
מי שמעוניין להתנדב, יכול לפנות לבית המתנדב ברחוב הפלמ"ח 51 קרית ביאליק טלפון: 04-6891437.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם