ת"א פינת סדום ועמורה: תפקידנו להיות ההוללים הרשמיים
לדרך שבה רואים תושבי חוץ את תל אביב הרדודה ו"המחרקשת" אין קשר למציאות, אבל הם כנראה זקוקים לנו ככה - עירומים ושובבים, רוקדים זומבה תחת הממטרות של חולדאי שמשפריצות יין - כדי שיוכלו לכעוס עלינו כל כך
בעקבות השיחה מיד התמלא האינטרנט בטוקבקים זועפים על התל-אביביות של העונה הנוכחית, ושאלה הנושאים היחידים שמעסיקים את המשתתפים התל-אביביים הרדודים של העונה הנוכחית, כלומר רכילויות, מועדונים, התחרקשויות ועוד עניינים רדודים כאלה.
הגישה המזלזלת הזאת כלפי תל אביב היא לא מקרית. פעמים רבות כשעולה השם תל אביב בהקשרים שונים, כאילו ניתן אות ומכל פינה בארץ יש הסתערות קולקטיבית על העיר שהופכת מיד לשק חבטות לאומי.
כל משה מעפולה ודוד מנתניה ושולה מירושלים מתלבשים על תל אביב בכעס ובאיזה האשמות כאילו פה בתל אביב מתנהלת איזו סדום מודרנית, איזו מסיבת חשק מתמשכת מבוקר עד בוקר בלי הפסקה, כאילו תושבי העיר לא טורחים ללבוש בגדים כלל, יש אורגיה מתמשכת בכל פינה, האנשים מזיינים - סליחה, מחרקשים - בלי הפסקה, הממטרות של חולדאי משפריצות יין ואנחנו רוקדים זומבה עירומים תחתיהן, מתעלסים בפריצות בבריכות ציבוריות, מנבלסים קטינים, ושלא לדבר על כריכי השרצים בגבינה צרפתית שאוכלים במיוחד ביום כיפור וצום גדליהו.
גם כשאני משוחח עם חברים אינטליגנטים יותר, מאוזנים בדרך כלל, שמתגוררים בערים אחרות, אני תמיד מופתע למצוא אצלם עמוק את הרתיעה הפנימית מהמפלצת המסתורית הזאת שהמציאו לעצמם, שתמיד מגולמת במשפט הפתיחה, "אתם התל-אביבים".
עד כדי כך העסק נטוע אצלם בקרביים, והוא תמיד מקושר חזק כל כך לאו דווקא, נאמר, לענייני תרבות למשל, אלא אך ורק לעניין הבילויים וחיי החשק, עד שלפעמים אני אומר לעצמי, בנאדם, תבחן את עצמך. אולי באמת אתה חי חיים מצוינים כל כך ואתה פשוט לא שם לב. אתה אמנם לא מרגיש מצוין וסבבה ורוקד מהבוקר עד הערב, אבל אולי החיים שלך זה דבש, חגיגה מהבוקר עד הערב, וכל כך התרגלת עד שאתה פשוט לא משגיח בזה.
אז החלטתי לבחון את העניינים, ולא סתם לבחון אלא באופן מדעי. לא לשלוף תשובה מהשרוול סתם ככה. החלטתי לערוך בדיקה כוללת ומקיפה לפני שאני יוצא לציבור עם מסקנות, והנה אני מתכבד, בתום הבדיקה הכוללת שערכתי לעצמי, להודיע לציבור שהמצב בכלל לא ככה. המצב קרעכצן. לא חגיגה ולא בטיח. באופן מדגמי בדקתי את עצמי במשך שלושה לילות בשבוע האחרון, ובכל לילה לא הייתה במיטה לידי אף בר רפאלי.
כשביררתי עם מכרים המצב היה די דומה גם אצלם. בשיחה שערכנו מאוחר יותר לטובת הבדיקה התברר שגם בבוקר המצב לא היה טוב יותר. כשכולם התעוררו בבוקר, היה קצת קשה, כולם העדיפו להישאר עוד קצת במיטה, אחר כך התרגלו, לקראת צהריים היה יותר טוב, בערב התעייפו, אכלו ארוחת ערב, ביצה, עגבנייה, אחד יצא לפתיחה של מקום חדש, היה משעמם, הרי כל המקומות החדשים אותו דבר, מה כבר יכול להיות, שניים ראו טלוויזיה,
אם נחזור לרגע לשיחה שיגאל קיים עם עתי, שימו לב גם ללשון הזהירה שהוא נוקט בשיחת הכיבושין עם הבחור הצעיר. הוא לא תבע לדעת בפירוש למה ליהיא הזדיי..ה עם עתי. יגאל היה צנוע. הוא שמר על לשונו. יגאל, בניגוד למה שחושבים החוצניקים, תושבי חוץ תל אביב, לא רק שהוא מתנגד לסוג ההתנהגות המופקר של עתי וליהיא. הוא גם אינו מוכן להעלות אותו על דל לשונו. הוא לא אומר מילים גסים. הוא אמר - ליהיא התחרקשה. וזה יפה.
אני מקווה שהחוצניקים מסוגלים להעריך לא רק את המוסריות והצניעות של תל-אביבי אציל כיגאל אלא גם את לשונו הדיפלומטית של אחד שהוא לא חרקש מהשורה, ושהם למדים מכך שלא כל תל-אביבי מחרקש פה על ימין ועל שמאל.
אלא שמצד שני, אני חושב עכשיו, נובעת כאן איזו דילמה. אולי בכל זאת יש לתל אביב הדמיונית שטופת התאווה והסוערת הזאת תפקיד חשוב בארץ הזאת. אולי ראוי מצדנו להמשיך לקיים את הרעיון הזה, את הסדין האדום הזה במחשבותיהם של תושבי החוץ, אלה המתגוררים מדרום לאלנבי ומצפון לאבן גבירול. אולי הם זקוקים לנו ככה, עירומים ושובבים כאן בתל אביב, כדי לכעוס עלינו כל כך.
למה הכוונה, אתם שואלים? אז הנה יש לי איזה מכר, שבגבור עליו הרוח הפוליטית, הוא תובע בכל לשון תקיפה שירושלים לא תחולק לנצח. ירושלים זה הקו האחרון, הוא נוהג לזעוק בעין לחה, היא לב העם היהודי, ולמען ההדגשה הוא גם מחפש שולחן קרוב כדי לחבוט עליו באגרוף קמוץ. אותו מכר שלי לא כל כך יצא לו להזדמן לאותה ירושלים קדושה בעשרים ומשהו השנים האחרונות.
כשאני מברר איתו הוא לא לגמרי יודע איפה זה אבו טור ואבו דיס, וכשאני מברר איתו קצת יותר מתברר איתו שהוא מעוניין מאוד להיפטר מכל השכונות הערביות כי כל הערבים - לטענתו - הם מחבלים ונטל על הביטוח הלאומי, אבל ירושלים? הוא לא מוכן לחלק! לנצח! לשני נצחים! לפחות!
ואיך הוא מיישב את הסתירה? הוא לא מיישב. מי אמר שצריך ליישב? ליברמן? בן-גוריון? אבל הוא צריך את אותה ירושלים דמיונית. נעים לו לחשוב ככה. הוא מרגיש לאומי, הוא מרגיש חזק, הוא מרגיש נחרץ. ככה זה אנשים. חיים בעולם של דמיון. מלאים חלומות בהקיץ. הוא צריך מין ירושלים בלתי מתקבלת על הדעת כזאת, מטורללת כזאת. אחרים צריכים תל אביב פינת סדום ועמורה כזאת.
ואני חושב שזה קצת מחמיא לנו, כאן בתל אביב, למלא את התפקיד הלאומי הנכבד הזה. זה אפילו אחראי, להיות ההוללים הרשמיים של המדינה. תחשבו על זה - מדינה לא קלה הזדמנה לנו פה: מלחמות, מסים, בצורת, והיינו רוצים כמו כל משה מדימונה ושולה מעפולה להיכנס למיטה בשעה מוקדמת עם הדובי והבקבוק החם למיטה, אבל אסור לנו. יש לנו תפקיד.
אנחנו חייבים לנשוך שפתיים, לשנס מותניים ולצאת לבלות כמו משוגעים. או לפחות להעמיד פנים שאנחנו מבלים כמו משוגעים. כדי שהיום בלילה משה מדימונה ושולה מעפולה יעלו על משכבם אחרי יום קשה, ויגידו לעצמם, איזה מדינה על הפנים יש לנו, איך אנחנו תקועים ככה בעפולה, ובטח בתל אביב עכשיו מזיי - אופס, סליחה - בטח, בטח בתל אביב מחרקשים עכשיו כמו משוגעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם