זיוה לא מכזיבה: ספר עלילתי חדש שם את חיפה על המפה
זיקית שהופכת לחייזר, ורופא שהפך לסופר. רק אחד מהשניים נאחז במציאות, והפך לספר ילדים חדש שעלילתו מתרחשת בשנות ה-70 בחיפה
זיווה עטיפת הספר
עלילתו מתרכזת בשלושה ילדים המגדלים זיקית, שיום אחד מושלכת בזדוניות לתהום ומתגלה, כי לא מדובר ביצור רגיל, אלא באורח ממימד אחר. הגילוי פותח עבורם מסע התבגרות מופלא, שבמרכזו סוגיות מורכבות המוגשות בצורה קומוניקטיבית. "כבר בגיל קטן כתבתי סיפורים ושירים, כך שהרצון לפרסם ספר הגיע בגיל צעיר, יותר מכוונתי ללמוד רפואה", משחזר פסטרנק.
ומה הבשיל אצלך עכשיו לכדי פרסום ספר?
"המחשבה של 'אם לא עכשיו, אז אימתי?', גיבוש המסרים שאני רוצה להעביר, ומעל לכל המחשבה שיהיה נכון לכתוב ספר על ילדים, כל עוד ילדיי הם בני גילם של הגיבורים שבסיפור. זה איפשר לי לחזור ולראות את הדברים בעיניים של ילד, ולכתוב בצורה אותנטית לחלוטין".
מאיפה הגיע הרעיון ל'זיוה', ולמה דווקא בפנטזיה?
"בילדותי התרחש אירוע, בו מישהו זרק זיקית של חבר לתהום המתוארת בספר, וממנו קיבלתי את הניצוץ הראשוני לכתיבה. אני אוהב מאוד ספרי פנטזיה, ותמיד רציתי לכתוב בז'אנר הזה, שלדעתי לא
זוכה להערכה כיום. הוא מאפשר לקורא להתמודד עם נושאים קשים, בצורה פחות כואבת. תאר לך למשל באיזה חומרה היו מתקבלים המעשים של זיוה בספר, אם היא הייתה בת אנוש ולא זיקית".
השפה בה כתבת את הספר מזכירה סגנון כתיבה, שכבר לא נהוג כיום. האם זה מקרי?
"מאחר ורוב הסיפור קורה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, השתדלתי ששפת הכתיבה תותאם לכך. לא הלכתי עם זה עד הסוף, מכיוון שיש גבול לכמה קורא צעיר יכול ללכת אחורה בזמן ולהבין ביטויים".
למה בחרת בחיפה כמוקד ההתרחשויות?
"קודם כל רציתי שהסיפור שלי יתרחש בישראל, כדי ליצור אמינות לסיפור. שנית גדלתי בחיפה, וזה היה טבעי מבחינתי למקד בה את הכל. למעשה כמעט כל המקומות המתוארים בספר קיימים פיזית בעיר, כמו שכונת רוממה ופארק הכרמל - שלצערי חלק גדול מנופיו הושמדו בשריפה האחרונה".
"זיוה", שי פסטרנק, הוצאה עצמית, 182 עמודים, 2010
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם